פוליטיקה של ארגנטינה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
Gnome-colors-emblem-development-2.svg הערך נמצא בשלבי עבודה: כדי למנוע התנגשויות עריכה ועבודה כפולה אתם מתבקשים שלא לערוך ערך זה בטרם תוסר הודעה זו, אלא אם כן תיאמתם זאת עם מניחי התבנית.
אם הדף לא נערך במשך שבוע ניתן להסיר את התבנית ולערוך אותו, אך רצוי לתת קודם תזכורת בדף שיחת הכותבים.
ממשל ופוליטיקה של
ארגנטינה
סמל ארגנטינה

ארגנטינה היא מדינה המוגדרת בחוקתה "רפובליקה דמוקרטית פדרלית". על פי החוקה צורת המשטר היא נשיאותית ונשיא המדינה הוא ראש המדינה וראש הממשלה בעת ובעונה אחת. סמכויות החקיקה נתונות בידיהם של נשיא המדינה ושני בתי הקונגרס הלאומיים. מערכת המשפט זוכה לעצמאות ואינה תלויה בממשלה או בבתי החקיקה. בקונגרס של ארגנטינה מתקיימת מערכת רב-מפלגתית ובחירות מתקיימות בזמן קבוע.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעוד שמאז שנת 2011 מתנהלת ארגנטינה כרפובליקה דמוקרטית, הרי שמשנות ה-30 ולאורך השנים אירעו במדינה מספר הפיכות צבאיות אשר שיבשו את השלטון הדמוקרטי במדינה. משברים כלכליים שפרצו במדינה לאחר מלחמת העולם השנייה ולאחר כהונותיו של חואן פרון בתפקיד הנשיא גרמו לצבא להשתלט על המדינה ולהשליט בה משטרים צבאיים.

בשנת 1912 נחקק במדינה חוק 8871 המחייב את הגברים להצביע בבחירות חשאיות, וכתוצאה מכך נסללה הדרך להשתלבות המעמד הבינוני בממשלה והפחתת השליטה של האליטות. בשנת 1947, תחת נשיאותו של חואן פרון, הוכנס תיקון לחוק המחייבת גם את הנשים להצביע בבחירות.

כהונתו הדיקטטורית של הגנרל חורחה רפאל וידלה החלה בשנת 1976, אך בשנת 1982 ועל רקע הכישלון של ארגנטינה מול בריטניה במלחמת פוקלנד התערערה יציבות המשטר ושלטונו של ויולה הסתיים בשנת 1983. באותה שנה התקיימו בחירות דמוקרטיות בהן זכה ראול אלפונסין ממפלגת האיחוד האזרחי הרדיקלי. בפני אלפונסין עמדו אתגרים משמעותיים בהם מרד בשורות הצבא ומשברים כלכליים. בשנת 1989 התפטר אלפונסין כשישה חודשים לפני תום הקדנציה שלו. בבחירות שהתקיימו לאחר נבחר לנשיא קרלוס מנם מנהיג המפלגה הפרוניסטית ולאחר כהונה אחת יזם, בהסכמת ראול אלפונסין שהיה באותה העת מנהיג האופוזיציה, תיקון לחוקה שאיפשר לו להיבחר לנשיאות לקדנציה נוספת. מנם כיהן בנשיאות כעשור עד שנת 1999, ולאחר עשרות שנים של תהפוכות בשלטון היה מנם הנשיא הראשון שסיים את כהונתו כנשיא בצורה מסודרת והעביר אותו לפרננדו דה לה רואה שנבחר באופן דמוקרטי.

דה לה רואה התפטר ב-21 בדצמבר 2001 מתפקידו בעקבות המהומות שפרצו במדינה עקב המשבר הכלכלי הקשה ששרר אז בארגנטינה. בתקופה לאחר מכן כיהנו בתוך תקופה קצרה של 15 ימים 4 נשיאים זמניים עד שהקונגרס מינה את אדוארדו דואלדה מהמפלגה הפרוניסטית. בעקבות הפגנות ענק שהתקיימו נגדו החליט דואלדה לקיים בחירות לנשיאות. בבחירות זכה נסטור קירשנר שהחל בתפקידו בינואר 2003. בבחירות שהתקיימו לאחר תום הקדנציה שלו בדצמבר 2007 זכתה אשתו כריסטינה פרננדס דה קירשנר בנשיאות.

מפלגות פוליטיות בארגנטינה[עריכת קוד מקור | עריכה]

שתי המפלגות הגדולות בארגנטינה הן המפלגה החוסטיסיאליסטית, אשר דוגלת בהשקפה הפרוניסטית שפיתח חואן פרון בשנות ה-40, ומפלגת האיחוד האזרחי הרדיקלי שנוסד בשנת 1981.