פוליטיקה של דרום סודאן

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

הפוליטיקה של דרום סודאן מתייחסת למערכת הממשל בדרום סודאן, מדינה במזרח אפריקה, העם, הארגונים והאירועים הכרוכים בכך.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

דרום סודאן הפכה לאזור אוטונומי בסודאן משנת 2005, לאחר חתימת הסכם שלום מקיף בין ממשלת סודאן לצבא השחרור העממי הסודאני,[1] ועד שנת 2011 בה הכריזה דרום סודאן על עצמאותה והתנתקותה מסודאן.

לאחר מספר עשורים של מלחמת אזרחים, שהייתה אחת הארוכות והקטלניות במאה ה-20 (מלחמת האזרחים הסודאנית הראשונה והשנייה), שנערכה בעיקר בשל מחלוקות בין הממשלה המוסלמית של סודאן לראשי המורדים הנוצרים בדרום, שדרשו יותר זכויות אוטונומיות על חבל דרום סודאן, נחתם ב-9 בינואר 2005 הסכם שלום[2] הידוע כ-Naivasha Agreement שהביא לזכויות דרשו המורדים.

ב-9 בינואר 2005, הוקמה ממשלת דרום סודאן בראשות הנשיא ג'ון גראנג, שהיה מפקד המורדים בצבא השחרור העממי הסודאני עד לאותה עת.[2] A constitution was adopted in December 2005.[3]

ביולי 2005, נהרג ג'ון גראנג בהתרסקות מסוק באוגנדה וסגנו, סאלווה קיר מאיארדיט, מונה לממלא מקומו.

ב-12 באפריל 2013 ערך לראשונה שליט סודאן, עומאר אל באשיר, את ביקורו הרשמי הראשון בג'ובה, בירת דרום סודאן.

משאל עם לעצמאות[עריכת קוד מקור | עריכה]

פתקי ההצבעה בה השתמשו בעת משאל העם

משאל העם לעצמאות דרום סודאן התקיים בין ה-9 ל-15 בינואר 2011, ונשיא ארצות הברית לשעבר, ג'ימי קרטר, היה נוכח בין מספר מכובדים זרים שהוזמנו לשמש כמשקיפים.

כאמור, המשאל החל ב-9 בינואר 2011, וב-12 בינואר, לאחר שלושה ימים, הודיע נציג צבא השחרור העממי הסודאני שעל פי הערכות, יש צורך ב-60% מהקולות (כ-2.3 מיליון קולות) כדי שההצבעה תקבל תוקף ועצמאות חבל דרום סודאן תושג. מאוחר יותר באותו היום שוחררה הודעה רשמית בנושא שמאשרת את מספר האחוזים הדרוש לקבלת ההצבעה.[4] ג'ימי קרטר הודיע ב-13 בינואר 2011 שמשאל העם מתנהל על פי סטנדרטים בינלאומיים ומאפשר חופש בחירה למצביעים.[5] האו"ם דווח שהתוצאות המקדימות של המשאל יפורסמו ב-2 בפברואר 2011 והתוצאות הסופיות יינתנו עד שבועיים לאחר מכן.[4][6]

על פי הספירות המוקדמות שבוצעו, דיווחה Associated Press ש-30,000 פתקי הצבעה ב-10 קלפיות שונות הראו ש-96% מהמצביעים בעד עצמאות, 3% נגד ו-1% הם קולות שאינם תקפים.[7]

תוצאות המשאל הסופיות הראו ש-98.83% מהמצביעים הצביעו בעד עצמאות דרום סודאן.[8]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ A Country Study: Sudan. The Library of Congress. אוחסן מהמקור ב־2012-06-30. אוחזר ב־2009-03-13.
  2. ^ 2.0 2.1 The Comprehensive Peace Agreement between The Government of The Republic of The Sudan and The Sudan People's Liberation Movement/Sudan People's Liberation Army. reliefweb.int. אוחזר ב־2009-03-13.
  3. ^ The Interim Constitution of Southern Sudan. United Nations Mission In Sudan. אוחזר ב־2009-03-13. (הקישור אינו פעיל, 3.6.2012)
  4. ^ 4.0 4.1 "Official: South Sudan Voter Turnout to Reach 60 Percent Threshold", VOA News (2011-01-12). אוחזר ב־ 2011-01-13. 
  5. ^ "Carter: South Sudan Vote Will Meet International Standards", VOA News (2011-01-13). אוחזר ב־ 2011-01-13. 
  6. ^ Turnout in Southern Sudan vote passes 60 percent - Yahoo! News. News.yahoo.com (2011-01-12). אוחסן מהמקור ב־2011-01-16. אוחזר ב־2011-01-16.
  7. ^ Post Store. "S.Sudan early returns show big vote for secession", Washingtonpost.com. אוחזר ב־ 2011-01-16.  (הקישור אינו פעיל, 3.6.2012)
  8. ^ Al-ManarTV:: South Sudan Referendum Wraps up, Khartoum Vows to Recognize Results 15/01/2011. Almanar.com.lb (15 January 2011). אוחזר ב־31 January 2011.