פוליטיקה של כווית

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
ממשל ופוליטיקה של
כווית
סמל כווית

המדינה כווית נשלטת בידי שושלת א-סבאח מאז קרוב ל-1752.

החוקה, שאושרה ופורסמה בנובמבר 1962, קוראת לבחירות ישירות, חופשיות והוגנות לפרלמנט (המועצה הלאומית).

בניגוד לאמור בחוקה, כווית אינה דמוקרטיה מובהקת כיוון שראש ממשלתה אינו נתון לבחירה. למרות זאת, כווית נהנת מחופש אזרחי ופוליטי רב משל מדינות לא דמוקרטיות אחרות. הפרלמנט הכוויתי הוא בעל העוצמה הרבה ביותר מבין הממלכות השוכנות במפרץ הפרסי. כווית גאה במיעוט האלימות הפוליטית בתוכה, במיוחד לאור העובדה ששכנותיה ומדינות ערביות אחרות סובלות מאלימות פוליטית רבה בתוכן.

האמיר[עריכת קוד מקור | עריכה]

סמכותיו של האמיר מוגדרות בחוקה. בכוחו של האמיר למנות את ראש-הממשלה, לפזר את הפרלמנט, לפרסם חוקים, להעביר מיסים לעיונו המחודש של הפרלמנט ולמנות את בכירי הצבא. לפי החוקה, האמיר הוא חסין הן מהאשמות פליליות כנגדו והן ממחלוקות בדבר מעמדו. לכן אסורה ביקורת כלפיו במדינה ובמיוחד בתקשורת.

במקרה של מות האמיר יורש אותו נסיך הכתר. האמיר החדש בוחר בעת הכתרתו את יורש הכתר לאחר שקיבל את הסכמת המשפחה המלכותית לצעד. כל המועמדים לכתר צריכים להיות צאצאים ישירים לבית המלכותי מצד האב עד למובארק הגדול. לפי החוקה, הפרלמנט הוא האחראי לנושא זה. מאז קבלת העצמאות נקטעה השושלת פעמיים - ב-1965 וב-1978.

הממשלה[עריכת קוד מקור | עריכה]

החוקה נותנת לאמיר את הסמכות למנות ראש-ממשלה. ראש הממשלה קובע את הרכב שרי הממשלה, בכפוף לאישורו של האמיר. הממשלה החדשה אינה זקוקה לאמונו של הפרלמנט ואינה תלויה בו. בממשלה מספר תיקים: שר החוץ, שר הפנים ושר הביטחון - מוחזקים בידי בני המשפחה המלכותית על אף שהחוקה אינה דורשת זאת. ראש הממשלה, כמנהג, נבחר מקרב בני המשפחה המלכותית. לפחות שר אחד בממשלה חייב להתמנות מקרב הפרלמנט.

כל חברי הקבינט הממשלתי, בין אם שנבחרו או שלא נבחרו, בעלי מושבים בפרלמנט. גודלו של הקבינט מוגבל לכשליש ממספר המושבים בפרלמנט.

הפרלמנט (המועצה הלאומית)[עריכת קוד מקור | עריכה]

מספר מושבי הפרלמנט הוא 65.

מספר קטן של מושבים נתונים לבחירת העם למשך כהונה של כארבע שנים. בנוסף, חברי הקבינט הממשלתי גם יושבים בפרלמנט.

מכיוון שמושבי הקבינט בפרלמנט אינם נבחרים - יכול ראש-הממשלה לקבוע את אופי החברים בו. אף על פי שלאמיר נתונה המילה האחרונה במדיניות הממשלה, הפרלמנט מקבל באופן עצמאי את החלטותיו. בכוחו לחוקק חוקים, לתשאל את שרי הממשלה ולהביע מחאה על תפקודו של שר זה אחר.

מפלגות[עריכת קוד מקור | עריכה]

החוק הכוויתי אוסר על קיומן של מפלגות. למרות זאת, מספר קבוצות של פוליטיקאים מתפקדות כמפלגות בעת הבחירות, ויש גם קבוצות בתוך הפרלמנט עצמו. קבוצות הפוליטיקאים הללו מתפקדות כמפלגה לכל דבר: מיסחור, פעולות של סונים ושל שיעים, נטייה לחילוניות, נטייה לשמאל ונטייה ללאומנות.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]