פוליטיקה של שווייץ

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
ממשל ופוליטיקה של
שווייץ
סמל שווייץ

שיטת הממשל בשווייץ היא קונפדרציה דמוקרטית של 23 קנטונים, ולמעשה 26 קנטונים - 20 קנטונים שלמים ו-6 חצאי קנטונים, שכן הקנטונים אפנצל, בזל ואונטרוולדן חלוקים כל אחד לשני גופים מדיניים עצמאי. המערכת הפוליטית היא רב-מפלגתית. כוח הביצוע במדינה מופקד בידי מועצת הברית, ממשלת שווייץ - מועצה בת שבעה חברים, אשר בראשה עומד נשיא שווייץ. סמכות החקיקה נתונה בידי הפרלמנט - אספת הברית. הרשות השופטת בשווייץ היא גוף עצמאי.

החוקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

החוקה הפדרלית השווייצרית של 1874
Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – חוקת שווייץ

החוקה הפדרלית השווייצרית היא המסמך המשפטי המחייב והגבוה ביותר בחוק של שווייץ, והשלישי במספר לאורך ההיסטוריה. החוקה מסדירה את היותה של שווייץ קונפדרציה בעלת 26 יחידות מדיניות בעלות אוטונומיה מוגבלת - הקנטונים (מדינות); וובנוסף, היא מכילה רשימה נרחבת של זכויות הפרט, אותם החוקה מעגנת.

החוקה התקבלה במשאל עם ב-18 באפריל 1999. חוקת זו, החליפה את החוקה הפדרלית השווייצרית של 1874; שתי החוקות בעלות קווי מתאר כלליים דומים, אך בעלי תוכן שונה.

הרשות המבצעת[עריכת קוד מקור | עריכה]

בניין מושבה של אספת הברית - הפרלמנט השווייצרי ומועצת הברית - ממשלת שווייץ

ברמה הפדרלית[עריכת קוד מקור | עריכה]

הגוף ביצועי של שווייץ הוא מועצת הברית המהווה את ממשלת המדינה, במועצה חברים שבעה חברים. כל אזרח בשווייץ יכול להיבחר למועצה,‏[1] בבחירות אחת לארבע שנים על ידי הרשות המחוקקת של שווייץ - "אספת הברית". אספה זו, בוחרת גם אחת לשנה, לתקופת כהונה אחת את העומד בראש המועצה - הנשיא.

החל מינואר 2014 מכהן בתפקיד זה דידייה בורקהלטר (Didier Burkhalter). לנושא בתפקיד זה, סמכויות מוגבלות, בעיקר בתחומי הצבא, הביטחון ויחסי החוץ, ובהחלטות כלליות בתחומים אחרים, אך לא ספציפיות וקנקרטיות. בכל מקרה, הנשיא ממנה סגן לעצמו.‏[2]

ברמת הקנטון[עריכת קוד מקור | עריכה]

הפרלמנט של כל קנטון בוחר, ברוב המקרים אחת לארבע שנים (ובמיעוטם אחת לחמש שנים - בקנטון וו ופריבור), את ממשלת הקנטון (אשר כוללת חמישה עד שבעה חברים) ואת העומד בראשה - נשיא הקנטון.

הרשות המחוקקת[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – אספת הברית

ברמה הפדרלית[עריכת קוד מקור | עריכה]

הרשות המחוקקת, הפרלמנט, הנקראת אספת הברית המורכבת משני בתים:

  • מועצת הקנטונים: מועצה ובה 46 חברים, 2 חברים לכל קנטון, ואחד לכל חצי-קנטון, הנבחרים אחת לארבע שנים;
  • המועצה הלאומית: מועצה ובה 200 חברים (המכונים צירים) הנבחרים אחת לארבע שנים, על-פי 26 אזורי הבחירה במדינה - הם הקנטונים שלה. לכל אזור בחירה ישנם מספר נציגים במועצה, באופן יחסי לגודל האוכלוסייה שבו. לכל קנטון וחצי קנטון יש חבר אחד לפחות.

כל חוק צריך לעבור בשני בתי הפרלמנט.

בשווייץ נהוגה דמוקרטיה קונסנזואלית, אשר מתבטאת בנוסחת הקסם לחלוקת השרים בין המפלגות: מאז 1951 ועד 2007, מרכיבות את הממשלה 4 מפלגות קבועות. ל-3 המפלגות הגדולות יש שני שרים, ולמפלגה הקטנה יותר יש שר אחד.

ברמת הקנטון[עריכת קוד מקור | עריכה]

לכל קנטון פרלמנט משלו. גודלם של הפרלמנטים נע בין חמישים ושמונה למאתיים מושבים. בחירות כלליות לפרלמנטים מתקיימים ברוב המקרים אחת לארבע שנים (ובמיעוטם אחת לחמש שנים - בקנטון וו ופריבור).

הרשות השופטת[עריכת קוד מקור | עריכה]

ברמה הפדרלית[עריכת קוד מקור | עריכה]

בחירת השופטים בשווייץ נעשית על ידי אספת הברית. הרשות השופטת מורכבת שלושה בתי משפט פדרליים:

ברמת הקנטון[עריכת קוד מקור | עריכה]

דמוקרטיה ישירה בשווייץ[עריכת קוד מקור | עריכה]

שווייץ היא המדינה הראשונה שהשתמשה בתהליך היוזמה האזרחית[דרוש מקור]. כיוון שהיוזמה האזרחית מוגדרת בשווייץ רק לחוקה, חוקת שווייץ היא מסמך ארוך מאוד שכולל בתוכו סעיפים רבים שלא קשורים למבנה השלטון, והם למעשה חוקים רגילים. משנת 1848 ועד יוני 2005, הובאו בשווייץ 159 יוזמות אזרחיות להצבעה.[דרוש מקור]

חוקי היוזמה האזרחית בשווייץ קובעים, שהממשלה והפרלמנט יכולים להביע את דעתם על היוזמה. החוק מאפשר לפרלמנט 4 שנים כדי לבדוק את היוזמה - טווח זמן גדול, שלעתים הפרלמנט מנצל אותו כדי להוריד את הנושא המדובר מהשיח הציבורי. הפרלמנט יכול להמליץ לאזרחים להצביע בעד או נגד, אך לא יכול למנוע מהיוזמה מלהגיע להצבעה כללית. במידה שהפרלמנט ממליץ להצביע כנגד היוזמה, יש לו שנה נוספת לנסח הצעה נגדית (counter proposal). במידה שהפרלמנט בוחר כן לנסח הצעה נגדית, היוזמה המקורית וההצעה הנגדית מגיעות להצבעה ביחד.[דרוש מקור]

בנוסף ליוזמה האזרחית, כל אדם יכול לאסוף 50,000 חתימות כדי לבטל חוק חדש שנחקק על ידי הפרלמנט.[דרוש מקור]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • The Referendum: Direct Democracy in Switzerland / Kris W. Kobach, Dartmouth Publishing Company, 1999

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]