פוליטיקה של תימן

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
ממשל ופוליטיקה של
תימן
סמל תימן

תימן היא רפובליקה נשיאותית שבראשה עומד נשיא. המערכת הפוליטית בתימן נשלטת על ידי מפלגת הקונגרס הכללי של העם, וכך היה מאז האיחוד. הכוח הביצועי נמצא ידי הממשלה. הכוח החקיקתי נמצא בידי הממשלה ובידי ההפרלמנט התימני.

תימן היא רפובליקה חד ביתית. לפי החוקה הנשיא ממנה את מועצת השורא ובה 111 חברים. הנשיא הוא ראש המדינה, וראש הממשלה עומד בראשות הממשלה. החוקה קובעת כי הנשיא ייבחר בהצבעת פופולריות מבין שני מועמדים לפחות שאושרו על ידי הפרלמנט; ראש הממשלה ממונה על ידי הנשיא. תקופת הכהונה של הנשיא היא 7 שנים, וזו של הפרלמנט היא 6 שנים. זכות ההצבעה נתונה לכל אחד מעל גיל 18.

הרשות המבצעת[עריכת קוד מקור | עריכה]

ראשי המדינה
המשרה מחזיק המשרה מפלגה מתאריך
נשיא תימן עבד אל ראב מנסור אל האדי מפלגת הקונגרס הכללי של העם 22 בפברואר 2012
סגן הנשיא 3 באוקטובר 1994
ראש ממשלת תימן מוחמד בסינדווה מפלגת הקונגרס הכללי של העם 2012

הנשיא נבחר בהצבעת פופולריות ישירה לתקופה של שבע שנים. סגן הנשיא, ראש הממשלה והשרים ממונים על ידי הנשיא. מועצת השרים ממונה על ידי הנשיא והמינוי מבוסס על המלצות של ראש הממשלה. הנשיא עלי עבדאללה סאלח הוא ראש המדינה של תימן המאוחדת מאז 1990 (ושל צפון תימן מאז 1978), ונבחר פעם נוספת באופן דמוקרטי ב-1999. בבחירות הנשיאותיות בספטמבר 2006, סאלח אותגר על ידי קואליציה של 5 מפלגות אופוזיציה מובילות, מפלגות המפגש המאוחדות, שהעמידו בראשן את המועמד פייסל בין שאמלאן. דווח כי הנשיא סאלח החליט במהלך 2005 לא להתמודד על כהונה נוספת, אולם בעקבות בקשות מהציבור הוא החליט לרוץ בשנית.

הרשות המחוקקת[עריכת קוד מקור | עריכה]

בפרלמנט התימני, אסיפת הנבחרים של תימן (מג'לס אלנואב) של תימן יש 301 חברים, הנבחרים לכהונה של 6 שנים על ידי מחוזות בחירה. במאי 1997 הנשיא הקים מועצה מייעצת הנקראת מועצת השורא, שלעתים מתייחסים אליה כאל הבית העליון של הפרלמנט; 59 חברי המועצה ממונים כולם על ידי הנשיא.

הרשות השופטת[עריכת קוד מקור | עריכה]

החוקה התימנית קוראת לעצמאות של הרשות השופטת. קובצי החוקים של תימן הדרומית והצפונית לשעבר אוחדו. המערכת המשפטית כוללת בתי משפט נפרדים לענייני מסחר ובית משפט עליון הממוקם בצנעא. הקוראן מהווה בסיס לכל החוקים, ואסור לחוק לסתור אותו. ואכן, מקרים רבים נדונים לפי הבסיס הדתי של החוק, כלומר, הפירוש של הקוראן. מסיבה זו, שופטים רבים הם מלומדים דתיים ובה בשעה מומחים לענייני משפט.

המפלגות הפוליטיות והבחירות[עריכת קוד מקור | עריכה]

סיכום של תוצאות הבחירות הנשיאותיות בתימן מתאריך 23 בספטמבר 1999
מועמד - מפלגה אחוזי הצבעה
עלי עבדאללה סאלח - מפלגת הקונגרס הכללי של העם 96.3%
נג'יב קחטאן א-שעבי - עצמאי 3.7%
סה"כ 100%
סיכום של תוצאות הבחירות לאסיפת הנבחרים מתאריך 27 באפריל 2003
המפלגה קולות % מושבים
מפלגת הקונגרס הכללי של העם 3,429,888 58.0 238
ההתאחדות התימנית לרפורמה 1,333,394 22.6 46
המפלגה התימנית הסוציאליסטית 277,223 3.8 8
מפלגת העם המאוחדת הנאצריסטית 109,480 1.9 3
מפלגת הלידה מחדש הערבית 40,377 0.7 2
בלתי מפלגתיים 4
סה"כ [1] (76% הצבעה) 5,912,302 100.0 301

בבחירות הפרלמנטריות באפריל 2003, מפלגת קונגרס העם הכללי (GPC) שמרה על רוב מוחלט. משקיפים בינלאומיים תיארו את הבחירות בתור "עוד צעד משמעותי בהתקדמות התימנית לכיוון דמוקרטיה; אולם, יש להשקיע מאמצים רבים כדי לתקן פגמים מהותיים בתהליכי הבחירות ובתהליכים הפוליטיים שבמדינה. היו מספר בעיות עם הצבעות של אנשים מתחת לגיל ההצבעה החוקי, החרמה של קלפיות, הפחדה בעניין ההצבעה, ואלימות שקשורה לבחירות; יתר על כן, לאופוזיציה הפוליטית בתימן יש גישה מועטה לתקשורת, כיוון שרוב כלי התקשורת נמצאים נשלטים על ידי הממשלה או נמצאים בבעלותה.

הבחירות ב-2006 תוארו בצורה חיובית, והן היו תחת פיקוח של מספר משקיפים בינלאומיים. כוח המשימה לבחירות בתימן של האיחוד האירופי פרסם את הדיווח הסופי של על הבחירות: התקשורת התימנית דיווחה שהקואליציה האופוזיציונית הקימה בתאריך 22 בינואר 2007 ממשלת צללים "כדי למלא תפקיד משמעותי בחיים הפוליטיים, כלכליים וחברתיים". המפלגה השלטת GPC קראה לאופוזיציה "ללמוד את המערכות החוקתיות לפני שהם מתחילים לדבר על... חלומות ורודים ואשליות".

מחוזות תימן[עריכת קוד מקור | עריכה]

תימן מחולקת ל-17 מחוזות (muhafazat, ביחיד – muhafazah); אייבאן, עדן, אל-ביידא, אל חודיידה, אל ג'ואף, אל מחרה, אל מאחווית, אתאק, דהאמאר, חדרמאות', חאג'ה, איב, לאחג', מאריב, צעדה, צנעא, תעז. ייתכן ובעתיד יתווספו ארבעה מחוזות חדשים – עיר הבירה צנעא, עמראן, דאלא'אה, ראימה.

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ [1]. מספר מועמדים שנבחרו כבלתי מפלגתיים הצטרפו למפלגת הקונגרס הכללי של העם או להתאחדות התימנית לרפורמה. מקורות אחרים נותנים חלוקה שונה של המושבים