פוליסולפון

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

פוליסולפון (PES) הוא שם כולל למשפחה של פולימרים תרמופלסטיים. פולימרים אלו ידועים בתכונות הקשיחות שלהם והיציבות בטמפרטורות גבוהות. המונומר (היחידה החוזרת של הפולימר) היא aryl-SO2-aryl שזו למעשה יחידת הסולפון. פולמרים אלו סונטזו לראשונה בשנת 1965 על ידי Union-Carbide.

ייצור[עריכת קוד מקור | עריכה]

תגובה אופיינית לייצור היא תגובה בין דיפנול והחומר bis(4-chlorophenyl) sulfone תגובה היצורת פוליאתר תוך הוצאת נתרן כלורי.

n HOC6H4OH + n (ClC6H4)2SO2 + n Na2CO3 → [OC6H4OC6H4SO2C6H4]n + 2n NaCl + n H2O + n CO2

תגובה כזו דורשת מונומר יחסית טהור על מנת לקבל תוצר בעל משקל מולקולרי גבוה יחסית.

תכונות כימיות ופיזיקליות[עריכת קוד מקור | עריכה]

פולימרים תרמופלסטיים בכלל והפוליסולפון בפרט הם קשיחים, חזקים ובעלי טווח טמפרטורות נרחב מאוד.

הטמפרטורה הזכוכיתית של החומר היא בסביבות 150 מעלות צלזיוס. כמו כן הוא עמיד בפני התקפה כימית נרחבת כמו: בסיסים, מינרלים, ואלקטרוליטים וכן ישנה עמידות בפני גורמים מחמצנים וכן לחומרים פעילי שטח ולשמנים הידרוקרבוניים.

כמו כן, ישנו טווח גדול של pH- בין 2 ל-13.

לעומת זאת, הפוליסולפונים אינם עמידים לממסים אורגניים א-פולריים כמו קטונים, הידרוקרבוניים ארומטיים וכו'.

ישנה מסיסות טובה בדיכלורומתאן וכן במתילפירולידין.

יישומים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ישנו שימוש נרחב בממברנות. בעל תכונה חשובה בתחום: יכולת שליטה על גודל הפורות. ממברנות מפוליסולפון משמשות בהמודיאליזה, שפכים תעשייתיים, תעשיית המזון וכן להפרדת גזים.

ניתן לחזק עוד יותר את הפולימר על ידי צילוב עם סיבי זכוכית.