פולמוסים בין היהדות הרבנית ליהדות הקראית
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
 |
יש להשלים ערך זה ערך זה עשוי להיראות מלא ומפורט, אך הוא אינו שלם, ועדיין חסר בו תוכן מהותי. הנכם מוזמנים להשלים את החלקים החסרים ולהסיר הודעה זו. ראו פירוט בדף השיחה. |
שני זרמים עתיקים ביהדות, הם היהדות הרבנית, המונה כיום מעל 99 אחוזים מכלל היהודים, והיהדות הקראית, המונה אלפים בודדים. לכל אחד מהזרמים יש טיעונים לשיטתו, ובין הזרמים התקיימו פולמוסים רבים. ערך זה יעסוק הן בטענות הזרמים, והן בפולמוסים.
[עריכה] טענות הקראים לעומת הרבניים
לקראים נימוקים רבים לעמדתם, שלפיה אין הם מקבלים את התורה שבעל פה כמחייבת או כדברי אלוהים . הנה אחדים מנימוקים אלה, כפי שמציגים אותם הקראים:
- אלוהים ציווה במפורש לא להוסיף ולא לגרוע מתוך דברי התורה. "אֵת כָּל הַדָּבָר, אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם - אֹתוֹ תִשְׁמְרוּ, לַעֲשׂוֹת: לֹא תֹסֵף עָלָיו, וְלֹא תִגְרַע מִמֶּנּוּ." (דברים י"ג א')
-
- תשובת הרבנים: התורה מצווה במפורש (דברים, יז): "כי יפלא ממך דבר למשפט בין-דם לדם בין-דין לדין ובין נגע לנגע דברי ריבת בשעריך וקמת ועלית אל-המקום אשר יבחר יהוה אלהיך בו. ובאת אל-הכהנים הלוים ואל-השֹפֶט אשר יהיה בימים ההם ודרשת והגידו לך את דבר המשפט. ועשית על-פי הדבר אשר יגידו לך מן-המקום ההוא אשר יבחר יהוה ושמרת לעשות ככל אשר יורוך. על-פי התורה אשר יורוך ועל-המשפט אשר-יאמרו לך תעשה לא תסור מן-הדבר אשר-יגידו לך ימין ושמאל.", ובכך למעשה נתנה התורה את סמכות הפסיקה בידי רבני כל דור ודור.
- התורה שבעל פה אינה מוזכרת אפילו פעם אחת בכל התנ"ך כולו. הקראים טוענים שלו הייתה תורה נוספת לעם ישראל, הרי שאלוהים היה מורה בפירוש להאמין בה.
-
- תשובת הרבנים: אין אפשרות לקיים את התורה ללא מורה דרך שיפרשה. לדוגמה, אי אפשר להבין מה זו הסוכה שציוותה התורה לבנות בחג הסוכות, וכן עוד הרבה מילים קשות (כגון "קטב מרירי" [1]), ומצוות שבאות זו על חשבון זו (לדוג' האם מקיימים ברית מילה בשבת). ההיגיון מוביל לכך שמשה פירש את התורה, ומסר את פירושו בידי חכמי ישראל כממשיכי דרכו.
- כשציווה אלוהים על משה לעלות להר סיני ולקבל את התורה היו דבריו אליו: "וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה, עֲלֵה אֵלַי הָהָרָה, וֶהְיֵה־שָׁם; וְאֶתְּנָה לְךָ אֶת לֻחֹת הָאֶבֶן, וְהַתּוֹרָה וְהַמִּצְוָה, אֲשֶׁר כָּתַבְתִּי, לְהוֹרֹתָם" (שמות כ"ד י"ב). לא מוזכרת תורה שבעל פה. כאן ובמקומות נוספים בתורה מצוין שדברי התורה כתובים על ספר.
-
- תשובת הרבנים: עי' פסקה ב'. והרמב"ם פירש: למה נכתב גם התורה וגם המצווה, שהרי המצוות מופיעות בתוך התורה? אלא לומר לך שיחד עם התורה משה קיבל את הפירוש לכל מצווה מצווה, הלא היא התורה שבעל פה.
- התנ"ך מציין שהתורה אבדה ושעם ישראל היה ללא תורה כחמישים שנה. "וְיָמִים רַבִּים, לְיִשְׂרָאֵל: לְלֹא אֱלֹהֵי אֱמֶת, וּלְלֹא כֹּהֵן מוֹרֶה, וּלְלֹא תוֹרָה." (דברי הימים ב' ט"ו ג') ושהתורה אבדה "וַיֹּאמֶר חִלְקִיָּהוּ הַכֹּהֵן הַגָּדוֹל, עַל שָׁפָן הַסֹּפֵר, סֵפֶר הַתּוֹרָה מָצָאתִי, בְּבֵית ה'; וַיִּתֵּן חִלְקִיָּה אֶת הַסֵּפֶר אֶל שָׁפָן, וַיִּקְרָאֵהוּ." (מלכים ב' כ"ב ח'). הקראים מסיקים שאין זה סביר כי התורה שבעל פה יכולה להיזכר במשך הדורות, כאשר אפילו התורה שבכתב נשכחה.
-
- תשובת הרבנים: הפסוק אומר במפורש, כי סיבת השכחה הייתה נעדרותו של איש אלוהים, וזהו כנראה הזמן היחיד בכל מהלך ההיסטוריה המקראית, שדבר כעין זה קרה. עוד סיבה היא האיסור ללמוד את התורה שבכתב בעל פה, ולכן כשהתורה אבדה היה אסור ללמוד בה, וממילא היא נשכחה. לעומת זאת, את התורה שבעל פה חייבים ללמוד בעל פה (עד תקופת רבי יהודה הנשיא היא מעולם לא הועלתה על הכתב), ולכן למדו אותה ללא הפרעה גם אחרי שהתורה נלקחה
- חכמי המשנה והתלמוד חולקים זה על זה. מכאן מסיקים הקראים שאלו לא הסתמכו על קבלה מאלוהים, שהרי אילו הייתה להם קבלה, היו כל החכמים צריכים להגיד אותם הדברים. לא ייתכן שהאל היה מצווה על עם ישראל לבצע דברים סותרים.
- לטענת הקראים, התורה שבעל פה סותרת את התורה שבכתב בהרבה מקומות, ולא ייתכן, אם כך, שהיא באה מאותו מקור אלוהי.
-
- תשובת הרבנים: אין זה נכון, תפקידה של התורה שבע"פ הוא לפרש את המקראות ע"פ מסורת יהדות ישראל, ואף אם נראה כי דברים אלו עומדים בניגוד לפשט הפסוקים, אין זה אומר כי הם סותרים את הפסוקים, וניתן לראותם כפירושים שונים לדברי הפסוק.
- במשך הזמן נוספו לתורה שבעל פה עוד ועוד פירושים, ולמעשה ללא הרף מתווספות לה תוספות שונות, גם על ידי רבנים בימינו. כל אחד מהרבנים מתבסס בפירושיו ובפסיקותיו לא על התורה כפי שניתנה, אלא על הפירושים הרבניים הקודמים. מכיוון שאדם מועד לטעות, ייתכן שפרשנותם של רבנים בימינו מבוססת על טעויות של קודמיהם, ואלו הולכות ומצטברות זו על גבי זו.
-
- תשובת הרבנים: עי' פסקה א'.
