פולסא דנורא

פולסא דנורא (במקור: פולסי דנורא) הוא טקס-קללה קבלי מודרני, שפירושו המעשי הוא תפילה לכך שהמקולל ימות במהרה, בדרך טבעית או בכל אופן אחר. לקללה מספר נוסחים המבוססים באופן חופשי על מספר קטעים מספר הזוהר. טקס הקללה חייב להתנהל בנוכחות עשרה אנשים — מניין.

המקור

בספרות חז"ל, הפולסא דנורא הוא בעיקר עונש שמימי שמוענשים בו מלאכים, או אנשים לאחר מותם:

• אדם שחטא בעולם הזה מספר לר' עקיבא על כך שמלאכים חובטים בו במקל אש. (מסכת כלה רבתי פרק ב הלכה ט)
• גבריאל, על שלא עשה את שליחותו כראוי בחורבן ירושלים (יומא עז, א)
• מטטרון, שר הפנים שישב לפני הקב"ה והטעה את אלישע בן אבויה לחשוב שיש שתי רשויות בשמים (מסכת חגיגה טו, א)
• אליהו שגילה לבני אדם סוד שמימי, שאסור היה לו לגלותו (בבא מציעא פה, ב)
• רבא אומר לרב הונא מדסקרתא שלו לוי היה חי היה פוגע בו (בבא מציעא מז, א)

על פי פרקי דרבי אליעזר (פרק ד'), הקב"ה מתואר כמי שמחזיק בידו מקל של אש, "מימינו חיים ומשמאלו מות ושבט של אש ופרוכת לפניו פרושה ועיניו משוטטות בכל הארץ...".

במספר מקומות בספר הזוהר, פולסא דנורא מתואר כעונש לחוטאים: "ומקדשי תיראו - בהאי יראה שריא פולסא דנורא לאלקאה לון לחייביא דלא נטרין פקודי אורייתא" (בתרגום: ומקדשי תיראו - בזו היראה הותר מקל אש להלקות להם לחוטאים שלא שומרים מצוות התורה) (זוהר חלק ג' דף רס"ג, ב).

על פי התוספות יום טוב על המשנה "וֶהֱוֵי מִתְחַמֵּם כְּנֶגֶד אוּרָן שֶׁל חֲכָמִים, וֶהֱוֵי זָהִיר בְּגַחַלְתָּן שֶׁלֹּא תִכָּוֶה, שֶׁנְּשִׁיכָתָן נְשִׁיכַת שׁוּעָל, וַעֲקִיצָתָן עֲקִיצַת עַקְרָב, וּלְחִישָׁתָן לְחִישַׁת שָׂרָף, וְכָל דִּבְרֵיהֶם כְּגַחֲלֵי אֵשׁ." - הכוונה בפולסא דנורא הוא נידוי או חרם של תלמידי חכמים (מסכת אבות פרק ב משנה י).

באף אחד ממקורות אלה, אין ה"פולסא דנורא" טקס קבלי אנושי כלשהו.

פירוש המילים "פולסא דנורא"

רש"י במסכת יומא (עז, א) מפרש שמדובר במקל, ולעומת זאת במסכת בבא מציעא (מז, א) הוא מפרש שמדובר בניצוץ, שהוא עגול כמטבע. על פי המילון התלמודי של ברוך קרוא, המילה הארמית פּוּלְסָא היא מכה בדומה לפולס (pulsus, בלטינית) שמשמעותו פעימה, מתקף, ועל פי זה פּוּלְסָא (או פּוּלְסֵי) דְנוּרָא היא מכת אש.

טקסי פולסא דנורא בישראל

לא ברור מתי הפך "פולסא דנורא" ממכה שמימית לטקס מאגי-קבלי. נראה שזהו שם מושאל, שהועבר מטקסי-קללה קבליים אמיתיים אל טקס זה, שגם אינו כולל מאמץ רב (כגון צומות), שלא כטקסים המקוריים. הקללה משמשת בדרך כלל ככלי בידי יהודים מאמינים לסמן למי שאינו הולך בדרכם, כאשר לא ברורה מידת הרצינות שמייחס אף המקלל לקללה. במקרים רבים, כאשר המקולל חלה או מת בתקופה הסמוכה לקללה, נטו אנשים שונים לקשור בין הדברים, אף שלא ניתן לבסס את הקשר.

הקללה מוטלת לרוב על אנשי ציבור בולטים, ובמיוחד פוליטיקאים, ולכן משחקת תפקיד בחיים הציבוריים במדינת ישראל. כך לדוגמה, מסר רב מן ההתנחלות פסגות, בעת שהתלהט הוויכוח הציבורי על תוכנית ההתנתקות, כי הוא הטיל בעבר את הפולסא דנורא על יצחק רבין, ואם יידרש לכך על ידי חכמים, יוכל להטילה אף על ראש הממשלה אריאל שרון. עם זאת, הקללה אינה מוטלת בקלות־דעת ועשייתה תלויה בהסכמת רבני הקהילה^{[דרוש מקור]}.

טקסים מפורסמים

• כאשר עיתונו של אליעזר בן יהודה, "הצבי", עורר בראשית המאה ה-20 את זעמה של הקהילה החרדית בירושלים, נערך נגד בן יהודה טקס "פולסא דנורא"^{[דרוש מקור]}. כמו כן, קוללו בטקס פרסומאים, ארכאולוגים (ביניהם פרופ' יגאל שילה שחפר בעיר דוד, והחרדים טענו שהוא מחלל קברים) ויו"ר רשות העתיקות האלוף במילואים אמיר דרורי.

• בשנת 1959 ערכו הדיינים החרדים פנחס אפשטיין, דוד יונגרייז וישראל יצחק רייזמן טקס פולסא דנורא נגד ראש עיריית ירושלים, גרשון אגרון בשל פתיחת בריכת ירושלים. הוא נפטר כשבועיים לאחר מכן וחרדים רבים ראו בכך תוצאה ישירה של הטקס‏‏.
• פולסא דנורא הוטלה על ידי העדה החרדית כנגד איל רגוניס, האדריכל של מיזם גבעת אנדרומדה ביפו, בשל טענתם כי הוא בונה את המיזם על קברות של יהודים. רגוניס קצין לשעבר בסיירת מטכ"ל, נפטר בסמוך בגיל 37 מהתקף לב.

• ב-2 באוקטובר 1995 נערך טקס "פולסא דנורא" מול ביתו של ראש הממשלה יצחק רבין בירושלים. רבין נרצח כחודש לאחר מכן, ורבים טענו כי הטקס תרם לאווירת ההסתה שהובילה לרצח.

• ב־19 ביולי 2005 נערך טקס "פולסא דנורא", בבית הקברות בראש פינה, נגד ראש הממשלה אריאל שרון, על ידי פעילי ימין קיצוני בשל תוכנית ההתנתקות. חברי כנסת ורבנים גינו את עריכת הטקס.

• ב־26 ביוני 2006 נערך טקס "פולסא דנורא" נגד ראש הממשלה אהוד אולמרט בהר הרצל על ידי פעילי ימין קיצוני.

• בזמן מלחמת לבנון השנייה קבוצות שונות של יהודים קבליסטים ערכו טקסי פולסא דנורא כנגד חסן נסראללה^{[דרוש מקור]}.

בחוק הישראלי

ב-30 באוגוסט 2005 החליט היועץ המשפטי לממשלה מני מזוז שלא להעמיד לדין את מבצעי הפולסא דנורא כנגד אריאל שרון בנימוק שהם פנו לאל ולא לבני אדם, ותפילה שכזו למותו של אדם, אף שאיננה ראויה להיות חלק מהשיח הציבורי, איננה בגדר של הסתה לרצח ונכללת במסגרת חופש הביטוי.

קישורים חיצוניים

• שחר אילן, המלאכים, לא החילונים, צריכים לפחוד מפולסא דנורא, באתר הארץ
• עפרי אילני, מחקר: עסקנים חרדים המציאו את הפולסא דנורא, באתר הארץ, 24.10.07