פול גוגן

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
Gnome-colors-edit-find-replace.svg יש לשכתב ערך זה. הסיבה לכך היא: הסעיף העוסק בסגנון יצירתו מכיל משפטים סתומים רבים. נראה שהם נבחרו באקראי ממקור אחר והועתקו לכאן תוך הוצאתם מהקשרם המקורי.
אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה.
דיוקן עצמי של גוגן

פול גוגןצרפתית: Paul Gauguin,‏ 7 ביוני 1848 - 8 במאי 1903) היה צייר בולט בזרם הפוסט אימפרסיוניסטי, אמן הדפס וסופר צרפתי.

חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

גוגן נולד בפריז שבצרפת וכשהיה בן ארבע היגרה משפחתו ללימה שבפרו בשל פטירת אביו. בצעירותו הצטרף לצי הסוחר הצרפתי ולבסוף השתקע בפריז שבה עבד למחייתו כסוכן השקעות, הקים משפחה והחזיק בציור כתחביב.

אט-אט החל תחביב הציור של גוגן לתפוס את זמנו וגוגן הזניח את פרנסת משפחתו. למרות שבחוג המקצועי הייתה הערכה רבה אל עבודתו ולמרות שלאחר מותו ציוריו נמכרו בכסף רב, בחייו של גוגן, עיסוק זה כמעט ולא הצליח להכניס כסף. כשהחל גוגן להשקיע את כל זמנו בציור, משפחתו היגרה אל דנמרק, אל בית חמו וחמותו. גוגן לא התקדם שם במלאכת הציור ונטש את משפחתו.

גוגן חזר לצייר בפריז שבה היה מיודד עם גדולי האימפרסיוניסטים והפוסט איפמרסיוניסטים, בתקופה שכמעט איש מהם לא היה מקובל על מבקרי האמנות ועל החברה. בשנת 1883 התגורר בארל שבדרום צרפת, בדירתו של וינסנט ואן-גוך ולא חדל מלריב עמו. השניים ציירו ציורים רבים בתקופה זו, שנמשכה חודש וחצי, אך הניסיון המשותף פגם באושרם. בהמשך עבר לברטאן, שהיצירות שהפיק בה נחשבות בעיני המבקרים כנקודת מפנה סגנונית שלו. לבסוף היגר גוגן לפולינזיה הצרפתית שבה יצר במשך שנים רבות עד יום מותו. עבודותיו מאזור זה ובמיוחד מטהיטי הן המפורסמות ביותר מבין כלל עבודותיו.

פול גוגן נפטר ב-8 במאי 1903. סיבת מותו הרשמית הייתה אוטם שריר הלב שנגרם ממנת יתר של מורפין, אולם לא מן הנמנע כי מצבו הבריאותי הירוד, אשר נגרם בשל מחלת העגבת וצריכת אלכוהול מופרזת, תרם את חלקו במותו‏[1][2].

סגנונו[עריכת קוד מקור | עריכה]

"נשים מטהיטי" 1891, גוגן הבליט קווים חזקים, אך גמישים וצבעים חיים ומלאי הבעה

גוגן דחה את הנטורליזם של האימפרסיוניסטים והעדיף על פניו מראות הנובעים מכוח הדמיון. יצירתו: "ההתגלות לאחר הדרשה", 1885, מציינת את התנתקותו מן האימפרסיוניזם וראשית הקשר עם הסימבוליזם וציירי ה"נבי", עמם יצר בברטן. סגנונו השתנה ונטה להפשטה, שנגרמה על ידי הפרדה צבעונית ברורה בין משטח למשטח ותחימתם (לעתים) בקווי מתאר בולטים.

בסגנונו עוד ניכרו סממנים ריאליסטיים שתובלו באווירה נועזת ("גן בשלג", 1883). בשנה זו אף הקדיש עצמו לחלוטין לציור, והתחבר עם הצייר וינסנט ואן גוך, עמו הגיע לארל שבדרום צרפת ושם שהה כחודשיים. בתקופה זו צייר את דיוקנו של ואן גוך: "צייר החמניות". בעקבות המריבה הטראגית שהתחוללה בניהם (לאחר שואן גוך כרת את אוזנו שלו) נפרדו, וגוגן חזר לבריטאניק, ואחר-כך היה למנהיג קבוצת 8 אמנים שנמנו על אסכולת פונט-אבן. סגנונו נשתנה, ונטה לצורה המופשטת, שנגרמה על ידי הפרדה צבעונית ברורה בין משטח למשטח.

בשנות השמונים של המאה התשע עשרה התבטא ציורו בחיפוש אחר נושאים בעלי משמעות מוסרית ודתית, והוא יצר סדרת ציורים דתיים הממזגים אווירה מסתורית וגולשים לנימה רומנטית ("חזיון לאחר הדרשה: יעקב נאבק עם המלאך", 1888; "יסורים בגן", 1889; "ישו הצהוב", 1889, "ישו הירוק" 1889).

גוגן היה בין הראשונים שהושפעו מהאמנות הפרימיטיבית. כל חייו עשה בניסיון לשוב למקורותיו הראשוניים. לשם כך נטש את מרכז האמנות הפריסאי (כמו גם את אשתו וילדיו) והחל במסע לגילוי "גן העדן האבוד" באיי מרטיניק (1887), טהיטי (1893-1891, ו- 1901-1895) ולבסוף באיי מרקיז, שם נפטר ונקבר. יצירותיו מ"איי הדרום" עתירות צבע ובהן יסודות דקורטיביים, (בהשפעת תדפיסי העץ היפניים). הן מהוות מעין מסכת אישית לחייו הארוגים במיתוסים מקומיים ואירופאים במשולב.

פול גוגן גם נודע בציוריו הססגוניים, בעלי משטחי הצבע העזים והחמים, שבהם מתאר את הנופים, התרבות והתושבים של האי טהיטי. נחשב לאחד ממניחי היסוד של האומנות המודרנית.

תרגומים של כתבי פול גוגן[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • פרא מתורבת: אוטוביוגרפיה פראית ודעות מרדניות, ראובן מירן (מתרגם), הוצאת נהר ספרים, בנימינה, 2005.
  • נואה נואה: יומן טאהיטי, ס. עלי (מתרגם), הוצאת אסטרולוג, הוד השרון, 1999.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • פול גוגן - : 1903-1848 התחכום שבפשטות, מאת: אינגו ולתר. הוצאת ספרי טאשן

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]