פול וייטמן

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
חלק מנגני התזמורת ב-1921, פרט מכריכת חוברת התווים של Wang Wang Blues. וייטמן עומד ובידו מקל (שני מימין), לצד הפסנתר - פרד גרופה.
וייטמן מנצח על רפסודיה בכחול, 1945

פול וייטמן (Paul Whiteman; ‏ קולורדו, 28 במרץ 1890 - דוליסטון, פנסילבניה 29 בדצמבר 1967), "מלך הג'אז", מנצח, מוביל תזמורת ג'אז ומוזיקה פופולרית (ביג בנד), מלחין ומעבד מוזיקלי. תזמורתו הייתה בין תזמורות הריקודים הגדולות‏‏[1] והחשובות בשנות ה-20 וה-30.

חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

וייטמן נולד בקולורדו והתחנך כנגן כינור קלאסי. במלחמת העולם הראשונה שימש כמנצח על תזמורת הצי. עם שחרורו ב-1918 הקים את תזמורתו הראשונה שהתמקדה במוזיקה פופולרית לריקודים שנדדה מסן פרנסיסקו דרך לוס אנג'לס והתמקמה לבסוף בניו יורק.

תזמורתו של פול וייטמן[עריכת קוד מקור | עריכה]

וייטמן ייחס חשיבות רבה להצלחה מסחרית הן באולמות הריקודים, הן באולמות הקונצרטים והן במכירת דפי תווים, לפיכך כיוון את תזמורתו לפי טעם הקהל ודאג להיות פופולרי תמיד‏‏[2]. זאת, לעתים, על חשבון יצירתיות אמנותית ומוזיקלית. עם זאת, כיוון שהיה ביכלתו לשלם את המשכורות הגבוהות ביותר בתחום, ניגנו עבורו כמה מנגני הג'אז הבולטים של התקופה (בעיקר בגירסת ההרכב שמ-1927 ואילך) כאחים הנשפנים ג'ימי וטומי דורסי, ביקס ביידרבק (חצוצרה), ג'ו ונוטי (כינור), פרנק טראמבאואר (סקסופון), אדי לאנג (גיטרה), ג'ק טיגרדן (טרומבון), הזמרים בינג קרוסבי והוגי קרמייקל (שגם הלחין וכתב מילים לרבים מהקטעים המזוהים עם התזמורת) ואחרים. הוא גייס גם מוזיקאים אפרו אמריקאים בשעה שהדבר לא היה פשוט עקב מדיניות ההפרדה הגזעית.

בין השנים 1920 - 1932 העסיק וייטמן את פרד גרופה כפסנתרן ומעבד מוזיקלי קבוע. התזמורים העשירים של גרופה, אשר תזמר עבור וייטמן בין היתר את הרפסודיה בכחול של ג'ורג' גרשווין קנו לו שם בקרב מוזיקאי ג'אז ובשנת 1932 כינה אותו הניו יורק טיימס "ראש הממשלה של הג'אז"‏‏[3]. התזמורים והעיבודים של גרופה בהנחיית וייטמן היו מדויקים ומתוכננים ולא ניתן דגש לאלתור ולהבעה עצמית של הנגנים, לפיכך נטען שהתזמורת אינה תזמורת ג'אז במלוא מובן המילה.

בין הלחנים והיצירות שנוצרו עברו התזמורת ניתן למנות, בנוסף ל"רפסודיה בכחול" אותה הזמין מג'ורג' גרשווין, סטנדרטים ושירים נודעים כמו Ol' Man River ו- Smoke Gets in Your Eyes (ג'רום קרן), Mississippi Suite ו-Grand Canyon Suite (פרד גרופה), Mississippi Mud (ביקס ביידרבק) וכן Hot Lips, Wang Wang Blues, Willow Weep for Me ו-Wonderful One.

וייטמן היה חלוץ שידורי הרדיו המוזיקליים, והוביל מספר תוכניות לאורך שנות העשרים. הוא היה גם אחד מחלוצי הטלוויזיה ותוכניתו Paul Whiteman's TV Teen Club שודרה מפילדלפיה על ידי רשת ABC מ-1949 ועד 1954.

הקלטת השיר Ol' Man River מ-1928 בביצוע התזמורת של וייטמן והזמר האפרו-אמריקאי פול רובסון הוכללה בהיכל התהילה של פרס גראמי.

בשנת 1930 צולמה הלהקה לסרט "מלך הג'אז" (The King of Jazz‏‏[4]).

ב-1935 ניגנה התזמורת במופע "ג'מבו", בהפקתו של בילי רוז, ששילב מחזמר עלילתי (על מנהל קרקס) והופעות קרקס.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Pops: Paul Whiteman, King of Jazz, by Thomas A. DeLong, New Century Publishers, 1983

ספרים שכתב[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Jazz by Paul Whiteman, J. H. Sears, 1926
  • How To Be A Band Leader by Paul Whiteman and Leslie Lieber, Robert McBride & Company, 1948

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ ‏בעוד רוב תזמורות הריקודים נעו סביב 10 נגנים קבועים היו לוייטמן כ-35 נגנים בהרכב‏
  2. ^ ‏בין השנים 1920 - 1934 היו לו 32 שירים במקום הראשון במצעד המכירות של הקלטות ושל דפי תווים, [ Whitburn, Joel (1996). The Billboard Book of Top 40 Hits, 6th Edition (Billboard Publications) ספר בילבורד]‏
  3. ^ מאמר מן הניו יורק טיימס
  4. ^ ‏"The King of Jazz", במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)