פול ורהובן

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
Paul Verhoeven.jpg

פול ורהובןהולנדית: Paul Verhoeven) (נולד ב-1938) הוא במאי קולנוע הולנדי. משנות השישים עד שנות השמונים היה ורהובן פעיל בהולנד והתפרסם בעבור סרטים כ"חייל של כתום" ו"האדם הרביעי". ב-1985 עבר ורהובן לארצות הברית.

ראשית ההצלחתו ופרסומו הבינלאומי באו לו מסרטי מדע בדיוני אלימים כרובוקופ (1987) וזיכרון גורלי (1990) שיצרו ורסיות שונות של עתיד דיסטופי רווי קואופרטיבים מושחתים, ניצול וקליעים מעופפים. ב-1992 זכה להצלחה גדולה נוספת עם "אינסטינקט בסיסי" בו גילמה שרון סטון את דמותה של פאם-פטאל רצחנית. ב-1995 התרסק ורהובן לראשונה בקריירה האמריקאית שלו עם הסרט "נערות שעשועים", סרט על טיפוסה לצמרת של חשפנית. "נערות שעשועים" היה אמור להכיל כמויות כפולות מהבוטות המינית של אינסטינקט בסיסי, אולם נכשל בקופות ואצל המבקרים ואף נבחר כסרט הגרוע של אותה השנה. ב-1997 נכשל ורהובן שנית בקופות עם הסרט "גברים בחלל", סיפור מלחמתה של אנושות עתידנית בציוויליזצית חרקי ענק במאבק על הקולוניזציה של פלנטות זרות. עם זאת הסרט זכה בשנים שחלפו מאז יצירתו לשבחים רבים ומעמד של סרט קאלט. ב-2000 ביים את "בלתי נראה", פנטזיה הוליוודית מניפולטיבית ומצליחה למדי על מדען פאוסטיאני המצליח להפוך עצמו בלתי נראה ומנצל זאת על מנת לבצע מעשי זדון הנעים בין אונס לרצח.

עבודתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

ורהובן ידוע כבמאי של "טעם-רע". בין השאר כונה כבר "מדען מטורף", "גאון מרושע", "סרסור פורנו", "שונא נשים", "הומופוב", "אשמאי זקן" ואף "נאצי". יש הרואים את סרטיו כמשקפים פנטזיות אובססיביות של מוח מעוות. סרטיו מרבים לעסוק באלימות ובמין בצורה בוטה ובפאתוס המעורב באיכות פופ סינתטית וסליזית. ב"נערות שעשועים" הוא מתרכז בתאוותנות אשמאית בכל איבר מוצנע של גיבורות הסיפור. ב"גברים בחלל" הוא יוצר סרט תעמולה קצבי לפאשיזם, ואילו ב"בלתי נראה" יצר סרט יקר וראוותני בעל אפקטים פורצי דרך על אדם בלתי נראה, המציץ לנשים ומנצל אותן.

אולם, כפי שציין מומחה אחר ל"טעם-רע", הבמאי האמריקאי ג'ון ווטרס: "ישנו טעם-רע טוב, וישנו טעם-רע רע". ישנו טעם-רע שהוא פשוט טעם רע, וישנו "טעם-רע" שהוא סוג של אמנות. ורהובן כנראה מאמין בכך גם הוא, משום שב-1995 היה לבמאי הראשון בהיסטוריה שהרהיב להגיע טקס ה-Razzie על מנת לקבל את פרס הבמאי הגרוע ביותר (עבור "נערות שעשועים"). בעובדה זו יש להעיד על חוש האירוניה המפותח של ורהובן, הניכר היטב בסרטיו.

אלו סרטים, שמלבד הטעם הרע השופע, מכילים גם ביקורת נוקבת על החברה שורהובן מייצג ועל האובססיות הורהוביניות בכלל. הביקורת על מושא הביקורת באה מתוך המדיום של מושא הביקורת. ורהובן מבקר בחריפות את הקפיטליזם/סקסיזם/תרבות הפופ, אך באותה העת גם משכפל את מושא הביקורת ולובש אותו על עצמו כתחפושת או סוג של מדים סגנוניים. הוא מעז להעלות הצעות לפתרון בעיה שהוא עצמו חלק ממנה. התוצאה היא, אם כן, אירונית במידה מפליגה, ואף חתרנית - כפי שמודה ורהובן עצמו.

פילמוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]