פונקציית אוילר
פונקציית אוילר, הקרויה על-שם לאונרד אוילר, היא דוגמה חשובה לפונקציה אריתמטית. הפונקציה, שאותה מקובל לסמן באות היוונית
(פִי), מוגדרת באופן הבא:
שווה למספרם של המספרים הטבעיים הזרים ל-n ואינם גדולים ממנו. למשל,
,
, ואילו
(1 הוא המספר הטבעי היחיד שזר לעצמו).
הפונקציה מוכרת ושימושית בעיקר בזכות משפט אוילר, שלפיו הסדר של כל איבר בחבורת אוילר מסדר
מחלק את
.
חישוב הפונקציה [עריכה]
אם
מספר ראשוני, אז כל המספרים הקטנים מ-
זרים לו, ולכן
. באופן כללי יותר, המספרים הזרים ל-
הם כל אלו שאינם מתחלקים ב-
, ולכן
. ממשפט השאריות הסיני נובע שפונקציית אוילר היא כפלית, כלומר,
כל אימת שהמספרים
זרים. מכיוון שכך, אפשר לחשב את ערכיה על-פי הנוסחה
, כאשר
הם הגורמים הראשוניים השונים של
. לדוגמה
.
תכונות הפונקציה [עריכה]
פונקציית אוילר מקיימת את הזהות
, אותה אפשר להסביר באמצעות חישוב הסדרים של איברים בחבורה הציקלית
.
לכל
,
מספר זוגי. ניתן לראות זאת מתכונת הכפליות. אם
ל-
אז
. אחרת, ל-n יש מחלק p ראשוני אי-זוגי, כלומר הוא מהצורה
, ולכן:
, ו-
זוגי.
הערך הממוצע של הפונקציה הוא
. הגבול התחתון של היחס
הוא
, כאשר
הוא הקבוע של אוילר.
בתורת גלואה, פונקציית אוילר מופיעה כממד של ההרחבה הציקלוטומית
של שדה המספרים הרציונליים על ידי שורש היחידה מסדר n (הסיבה לכך היא שהפולינום הציקלוטומי הוא אי פריק).
מקורות [עריכה]
- Hardy and Wright, An Introduction to the Theory of Numbers, פרק 18.