פוסום אוסטרלי כסוף-אפור

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
Information-silk.svgפוסום אוסטרלי כסוף-אפור
Trichosurus vulpecula 1.jpg
מצב שימור

מצב שימור: ללא חשש (LC)

נכחד נכחד בטבע סכנת הכחדה חמורה סכנת הכחדה פגיע קרוב לסיכון ללא חששconservation status: least concern
מיון מדעי
ממלכה: בעלי חיים
מערכה: מיתרניים
מחלקה: יונקים
סדרה: קנגוראים
משפחה: קוסקוסיים
סוג: פוסום אוסטרלי
מין: פוסום אוסטרלי כסוף-אפור
שם מדעי
Wikispecies-logo.svg Trichosurus Vulpecula
תחום תפוצה
Common Brushtail Possum area.png

פוסום אוסטרלי כסוף-אפור (שם מדעי: Trichosurus Vulpecula), מין של חית כיס ממשפחת הקוסקוסיים.

תיאור המין[עריכת קוד מקור | עריכה]

הפוסום הינו בגודל חתול (במשקל של כ-2-4 ק"ג) עם זנב סבוך, ציפורניים חזקות עם אף מחודד עיניים חומות ואוזניים בולטות וחלקות מבפנים. אזור מחייתו באזורים חקלאיים, עיירות חוף, יערות טבעיים ומלאכותיים בשיחים ובאזורים עירוניים.

אסטרטגיה של פלישה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הפוסום היה בין החיות הראשונות שהובאו ופלשו אל ניו זילנד על ידי מתיישבים מאירופה. הוא הובא לראשונה מאוסטרליה ב1837 על מנת להקים תעשיית פרווה. עד 1922 שלושים ושש קבוצות של פוסומים יובאו בעיקר מטזמניה, שם הפוסומים היו גדולים יותר ולרובם הייתה פרווה שחורה, שהייתה עדיפה על סוחרי הפרווה. הפוסומים וצאצאיהם שוחררו ביותר מ-450 מקומות ברחבי ניו זילנד עד 1930.

בזמנו, תפוצתם של הפוסומים נחשבה למועילה, אך לאחר שנת 1900 היו מספר דיווחים על נזקים שנגרמו ליבול לפרדסים וליערות.

נזקים אלו גרמו לממשלה לחקור את הנושא על ידי שני בוטניים מובילים- פרופ' HB Kirk וד"ר L Cockayane. שניהם הסיקו בזמנו שהנזק שנגרם ליערות בניו זילנד הינו זניח ולא משמעותי. בכל אופן בין השנים 1921 עד 1947 הממשלה ניסתה לעצור התפשטות נוספת של פוסומים.

שחרור פוסומים נאסר על ידי משרד הפנים וצייד ומכירת עורות הוסדרו ברגולציות מקומיות. למעשה חקיקה זו גרמה רק לתוצאה הפוכה והביאה להתפשטות לא חוקית וחסרת מעצורים של הפוסום במדינה.

במהלך שנת 1940 עלה מספר המקרים של נזק ביערות ניו זילנד שנגרם על ידי הפוסום. ב1947 סולקה כל הגבלה על צייד הפוסום והוגדלו הקנסות על שחרור לא חוקי של הפוסום. הצורך לפעולה נגד הפוסום ברמה הלאומית עלה וחדר למודעות המדינה והתושבים. ב1951 הוצאו כבר פרסים של כ-6 דולר עבור פוסום ובמהלך 11 השנים לאחר מכן שולמו יותר מ 8 מיליון פרסים, אך ללא הועיל. בסוף שנות ה-40 הראה הסקר הראשון אודות תפוצתו של הפוסום בניו זילנד שהוא נפוץ כבר במחצית שטחי ניו זילנד. בין 1961-1963 הפוסום התפשט ל84% משטחי המדינה.

מספר הפוסומים בניו זילנד הסתכם ב-70 מיליון, בערך כמו מספר הכבשים. בגלל העדר טורף טבעי בניו זילנד והתאמתם למגוון תנאי האקלים השוררים במדינה, לא היה דילול טבעי של הפוסומים. הפוסומים התפשטו לכל הסוגים של היערות המקומיים והאקזוטיים, חוות, מדשאות ואזורי תבואה באזורים מסביב לערים ולכפרים.

השפעתם על המגוון הביולוגי המקומי[עריכת קוד מקור | עריכה]

איור של פוסום אוסטרלי כסוף-אפור

היום המין נחשב לחיה המזיקה העיקרית למגוון הביולוגי בניו זילנד. הנזקים כוללים:

  • הדבקת בקר וחזירים בשחפת.
  • נזק לתבואה ולשדות מרעה ולפרדסים.
  • פגיעה בעצים עיקריים לכלכלה: עצי צפצפה וערבה.
  • קטילת עצים צעירים ופגיעה בגדילתם של עצים מבוגרים יותר על ידי שבירת הענפים הגבוהים וקילוף העץ ביערות אקזוטיים.
  • באזורים שמורים, פוסומים גרמו לנזק חמור על ידי שינוי בית הגידול של חיות מקומיות חשובות.
  • טריפת מיני חרקים ועופות מקומיים, עד לסכנת הכחדה.

פוסומים אוכלים בערך 21,0000 טונות של צמחייה ליום, (300 גרם לפוסום * 70 מיליון פוסומים). פוסומים גורמים לכל היערות להתייבש בתקופה קצרה. התייבשות יערות שויכה להתפשטות הפוסומים. פוסומים מסירים באופן סלקטיבי חלק מהצמחייה במהלך כמה עשורים. התוצאה היא יערות שחלקם הרוסים וחלקם לא.

הפוסומים אוכלים ביצים של מיני יונים ובעיקר של ציפור נדירה בשם קוקאקו (ממשפחת הדבלולניים). פוסומים נצפו במצלמת לילה מאיימים על יונים ואוכלים את הביצים שלהם.

שליטה ביולוגית על מספר הפוסומים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ניסיונות להקטין את מספרם של הפוסומים על ידי שימוש במלכודות וברעל היו בעלי השפעה קצרת טווח בלבד והרעלים שבהם השתמשו הזיקו בעצמם לסביבה. סיבות לשליטה ביולוגית:

  • פוסומים נושאים את נגיף השחפת ומדביקים בקר וצבאים.
  • רמות גבוהות של שחפת בבעלי חיים מאיימות על הסחר העולמי של ניו זילנד.
  • דרוש פתרון ארוך טווח על מנת להתמודד עם השפעת הפוסום על צמחייה מקומית

שליטה ביולוגית בפוסומים עשויה להתאפשר בעתיד על ידי שימוש בחיסונים המבוססים על חלבון המצוי במעטפת העוטה את ביצית הפוסום המופרית. שימוש בחיסון זה גורם למערכת החיסונית של רחם הפוסום לתקוף את מעטפת הביצית, החיונית להשרשה תקינה של הביצית והתפתחותה לכדי בלסטוציסט.[1] בדרך זו התרבות הפוסום תקטן באופן משמעותי. חיסוני השליטה הביולוגית המבוססים על חלבון המעטפת יוכנסו לפיתיונות אשר הפוסומים יאכלו בתחנות האכלה. הפיתוחים הנוכחיים של חיסונים להפחתת ההתרבות הם בעלי שיעור הצלחה של 60% וישנו עדיין פיתוח ומחקר רב שצריך להיעשות.[דרוש מקור] בנוסף עדיין בוחנים איך להפיץ את החיסונים לפוסומים.

שימוש מבוקר ברעלים כגון סודיום פלורואצטט, המשבשים את תהליך הנשימה התאית על ידי פגיעה במעגל החומצה הציטרית, הוכח כאמצעי יעיל לצמצום אוכלוסיית הפוסומים.[2] מעריכים כי במינון מתאים, הנזק הסביבתי שגורם הרעל לחיות אחרות מלבד פוסומים קטן יותר מהנזק הסביבתי שגורמים הפוסומים אותם הוא קוטל.[3][4][5] הבשלת אמצעים לשליטה ביולוגית באוכלוסיית הפוסומים, למשל על ידי חיסונים לבקרת ילודה, עשויים לאפשר צמצום בשימוש ברעל.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]