פורגי ובס

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
פורגי ובס
Gershwins Porgy Bess.jpg
מלחין ג'ורג' גרשווין
ליברטיסט דובוס הייווארד ואיירה גרשווין
סוגה אופרה עממית/ גרנד אופרה
מספר מערכות 3
זמן התרחשות העלילה קיץ, תחילת המאה ה-20
שפה אנגלית
שנה 1935
מקום התרחשות העלילה סמטת דג החתול (Catfish Row), צ'ארלסטון (דרום קרוליינה), שכונה המאוכלסת באפרו אמריקאים בלבד
תפקידים
  • פורגי (בריטון) - נכה
  • קראון (באס) -פועל נמל, מאהבה של בס
  • בס (סופרן) - חברתו של קראון
  • רובינס (בריטון) - מובטל
  • סרינה (סופרן) - אשתו של רובינס
  • ג'ק (בריטון) - דייג
  • קלרה (סופרן) - אשתו של ג'ק
  • ספורטינג לייף (טנור) - מהמר, סוחר סמים
  • פטר (טנור) - מוכר דבש (Honeyman)
  • לילי (מצו-סופרן) - אשתו של פטר
  • פרייזר (בריטון) - עורך דין‏‏[1]

פורגי ובסאנגלית: Porgy and Bess) היא אופרה עממית שהלחין ב-1935 המלחין היהודי-אמריקני ג'ורג' גרשווין ושכתבו דובוס הייווארד ואיירה גרשווין, אחיו של ג'ורג'. האופרה מתארת את חיי השחורים בדרום קרוליינה שבארצות הברית, בסוף שנות ה-30 של המאה העשרים.

האופרה הוצגה לראשונה בברודוויי בניו יורק, ב-10 באוקטובר 1935. היא הוצגה 124 פעמים על בימות ברודוויי ולאחר מכן יצא הצוות לסיבוב הופעות בפילדלפיה, פיטסבורג, שיקגו ווושינגטון. שירים רבים מתוכה הפכו ללהיטים, שבמרוצת הזמן זכו לביצועים חוזרים ונשנים של ענקי הג'אז והבלוז, בהם לואי ארמסטרונג, אלה פיצג'רלד ומיילס דייוויס. המפורסם מבין השירים הוא האריה Summertime.

האופרה זכתה להפקות רבות במשך השנים ועובדה ב-1959 לסרט שביים אוטו פרמינגר, בכיכובם של סידני פואטייה בתפקיד פורגי ודורותי דנדרידג' בתפקיד בס.

בשנות ה-50 כבר הוכרה כאופרה, נכנסה לרפרטואר האופרות והיא מוצגת בקביעות בכל העולם. ייחודה של "פורגי ובס" הוא בשילוב שיצר גרשווין בין מרכיבים של מוזיקה תזמורתית אירופאית (עם מוטיבים יהודיים), לבין מוזיקת ג'אז שמקורה בקהילות אפרו-אמריקאיות.

רקע[עריכת קוד מקור | עריכה]

הדף הראשון של הפרטיטורה, בכתב ידו של גרשווין (מאוצרות ספריית הקונגרס)

ב-1925 כתב דובוס הייווארד, תושב צ'ארלסטון שבדרום קרוליינה, רומן על אודות חיי קהילה אפרו-אמריקאית בעיר בשם "פורגי". הרעיון לרומן וגרעין העלילה שלו הגיעו מתוך ידיעה בעיתון מקומי. לאחר מכן, ב-1928, עיבדו הייווארד ואשתו, דורותי, את הרומן למחזה (לא מוזיקלי) שהועלה על בימת ברודוויי על ידי "גילדת התיאטרון".

הרעיון לכתיבת אופרה (גרשווין השתמש במושג "אופרה עממית", folk opera) על אודות חיי האפרו-אמריקאים בדרום ארצות הברית נולד עת קרא גרשווין את הרומן עם צאתו לאור. אך רק ב-1933 חתמו הייווארד, גרשווין וגילדת התיאטרון על חוזה לכתיבת אופרה והרעיון הישן החל לקרום עור וגידים. בקיץ של 1934 בילו הייווארד והאחים גרשווין באי קטן ליד חופי דרום קרוליינה, על מנת לחוש את קצב המקום ולהכיר את אנשיו ואת המוזיקה שלהם. איירה גרשווין חזר לניו יורק לפני האחרים, בשל התחייבותו לכתיבת המחזה Life Begins at 8:40 עם יפ הרבורג, ולכן חלקו בכתיבה לא היה גדול. הליברית לאופרה נכתב כולו על ידי הייווארד (כולל חלק מהשירים, בהם הלהיט המרכזי Summertime), איירה גרשווין כתב מספר שירים בהם It Ain't Necessarily So וחלק מן השירים נכתבו בשיתוף-פעולה. לפי החוזה, המִזְכֶּה (קרדיט) לליברית ולמילות השירים היה משותף לאיירה גרשווין ולדובוס הייווארד. באמצע אוגוסט חזר ג'ורג' גרשווין לניו יורק וסיים את כתיבת הפרטיטורה. כאשר סיים לכתוב את 700 עמודי הפרטיטורה חש, לדברי הביוגרף דייוויד אוון (David Ewen), "פליאה על הנס שהוא היה כותבו. הוא לא חדל לאהוב כל תיבה ותיבה וידע שיצר יצירת אמנות."[2].

בתשובה לשאלה מדוע הוא קורא לאופרה "אופרה עממית", ענה גרשווין:

Cquote2.svg

האופרה היא על אנשים אמתיים ששרים שירי עם. בהם משולבים הדרמה, ההומור, הדעות הקדומות, הגישה הדתית והריקודים האותנטיים שמובאים לראשונה אל בימת האופרה... לא שירי עם אמתיים אלא שירי עם וספיריטואלז שנכתבו במיוחד.

Cquote3.svg
– ראיון עם גרשווין בניו יורק טיימס, 20 באוקטובר 1935‏‏[3]

למעשה רק שיר אחד שכתב גרשווין לאופרה הפך לשיר עם של ממש, Summertime.

בניגוד לפרויקטים אחרים, גרשווין התייחס ל"פורגי ובס" כפרויקט אישי שלו. הוא היה מעורב בפרטי התזמור, ההפקה והליהוק. בחירת הזמרים לא הייתה תמיד שגרתית. טוד דאנקן, ששיחק את פורגי בהפקה המקורית, היה פרופסור באוניברסיטה. גרשווין לא היה מעוניין שפרופסור ישיר תפקיד של קבצן נכה, המרוחק מעולמו, ודאנקן מאידך תפס את האחים גרשווין כמוזיקאי סמטת טין פאן לא רציניים. רק לאחר פגישה אישית בבית האחים בהם שרו זה לזה קטעים מהאופרה נשבה דאנקן בקסמו של המחזה ואמר "חשבתי שאני בגן עדן, מלודיות יפות יותר לא שמעתי מעודי. לא יכולתי לשבוע מהן. בשיר האחרון I'm on My Way, בכיתי, התייפחתי"[2].

בספטמבר 1935 נערכו הצגות הרצה בבוסטון, כאשר המילה "אופרה" לא הוזכרה. ב-10 באוקטובר 1935 הוצגה הצגת הבכורה בתיאטרון אלווין בניו יורק. ההפקה המקורית הייתה כישלון יחסי, והופיעה 124 הופעות בלבד. היצירה בלבלה גם את המבקרים בשל חוסר האפשרות לקטלג אותה לתבניות הרגילות של "דרמה", "מחזמר" או "אופרה". הם שאלו את עצמם האם זו אופרה או מחזמר שאפתני במיוחד, והתקשו לנתח אותה בכלים מסורתיים‏[4]. מספר שירים הפכו ללהיטים עוד בימי חייו של גרשווין, אך האופרה כמכלול לא זכתה להכרה עד לאחר ההפקה של גילדת התיאטרון ב-1941. במהלך השנים הוצגה האופרה יותר פעמים באירופה מאשר באמריקה, ועם השנים צברה הכרה ופופולריות ושרדה כאירוע אופראי יחיד מהתקופה שלפני מלחמת העולם השנייה בארצות הברית.

עלילה[עריכת קוד מקור | עריכה]

העלילה מספרת את סיפורו של פורגי, נכה שחי בשכונות העוני של צ'ארלסטון (דרום קרוליינה), וניסיונותיו להציל את בס אהובתו מציפורניהם של חברה לשעבר, פועל נמל שיכור, ושל סוחר הסמים שלה.[5]

מערכה ראשונה[עריכת קוד מקור | עריכה]

תמונה ראשונה[עריכת קוד מקור | עריכה]

סמטת קטפיש. ערב.

האופרה נפתחת בשעות הערב. קלרה שרה שיר ערש לבנה, זהו השיר Summertime ("תקופת הקיץ"). ברקע נערך משחק הימור בקובייה ונשמע שירו של איש הדבש. ג'ק, בעלה, שר את השיר A woman is a sometime thing ("אישה היא דבר הפכפך") לתינוק, ובו הוא "מזהיר" אותו מפני הפכפכותה של האישה. מופיע פורגי, הנכה, בעגלתו, והנוכחים לועגים לו, בעיקר בשל אהבתו חסרת הסיכוי לבס. מגיעים קראון, שיכור, ובס, חברתו היפה והמהודרת. קראון מצטרף למשחק, מפסיד ורוצח את רובינס, לתדהמת הנוכחים. בס נותנת לקראון כסף והוא בורח ומסתתר. אז מופיע ספורטינג לייף ומנסה לפתות את בס לבוא עמו לניו יורק. התמונה הראשונה מסתיימת עם שריקות השוטרים. בס מנסה לברוח מהרחוב, אך דלתות כל השכנים נטרקות בפניה. רק פורגי פותח לה את דלת צריפו ומכניס אותה פנימה.

תמונה שנייה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ביתה של סרינה, לילה.

התמונה השנייה נפתחת כאשר על מיטה בבית הנרצח מונחת גופתו, עם קערה ריקה לאיסוף תרומות להוצאות הקבורה. קהל הנוכחים מנחם את סרינה תוך שירת ספיריטואלז. נכנסים פורגי ובס, והם היחידים שתורמים. מיד אחריהם נכנסים בלשי משטרה לבנים (ללבנים באופרה אין תפקידי שירה, אלא רק תפקידי דיבור קצרים) המתכוונים לעצור את פטר, איש הדבש, במטרה ללחוץ על התושבים להסגיר לידיהם את הרוצח האמתי. הם גם מודיעים שיש לקבור את הנרצח עד למחרת. הקברן מסרב לקבור ללא תמורה, ועל כן תורמים מספר שכנים כסף שמאפשר את הקבורה. סרינה שרה את שיר האשכבה לבעלה: My man's gone now ("אישי כבר איננו").

מערכה שנייה[עריכת קוד מקור | עריכה]

תמונה ראשונה[עריכת קוד מקור | עריכה]

סמטת קטפיש, בוקר.

המערכה השנייה נפתחת חודש לאחר הקודמת, בהכנות ליציאה לים של הדייגים, למרות אזהרות על סערה. פורגי נראה בחלונו, מאושר על הזמן מאז הגיעה אליו בס, שר את השיר 'I got plenty o' nuttin ("יש לי הרבה לא-כלום") וזוכה לאהדת השכנים. ספורטינג לייף מופיע ומטריד את הטבחית. עורך הדין פרייזר מנסה למכור לפורגי כתב גט של בס, אף שמעולם לא הייתה נשואה. מובאת ידיעה על פטר, איש הדבש, שנמצא עדיין בכלא. ציפור נושאת מזל רע (Buzzard) מופיעה וגורמת לסערת רגשות. ספורטינג לייף חוזר ומנסה לשכנע את בס לבוא עמו לניו יורק, אך נתקל בסירוב ובהצהרה שטוב לה עם פורגי. פורגי מזהיר את ספורטיג לייף שלא להתקרב עוד לבס. בס מודיעה לפורגי כי היא תישאר אתו ולא תלך עם כולם לפיקניק, כיוון שהוא לא יוכל ללכת, ופורגי ובס שרים את הדואט Bess, you is my woman now ("בס, כעת את האישה שלי"). לאחר מכן משתכנעת בס לצאת עם כולם לפיקניק, ומותירה את פורגי מאושר ושר את השיר שפתח את התמונה: 'I got plenty o' nuttin.

תמונה שנייה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אי סמוך, ערב, פיקניק.

כל תושבי הסמטה, למעט פורגי, נוכחים בפיקניק עליז על אי סמוך, רוקדים ושרים. ספורטינג לייף מזמין את כולם להקשיב לשירו האתאיסטי It ain't necessarily so ("אין זה בהכרח כך"). בתום השיר סרינה מגנה את כולם כחוטאים, בשיר Shame on all you sinners ("התביישו, כולכם, חוטאים"). כאשר כולם ממהרים לספינה העומדת לעזוב את האי, מופיע קראון ותופס את בס לבדה. היא מתחננת כי יעזוב אותה, ימצא לו אישה אחרת (בשיר ?What you want wid Bess - "מה רצונך מבס?") וייתן לה לחיות בשקט עם פורגי, אך הוא לועג לה ומפעיל עליה את קסמו האישי. בס אינה יכולה להתנגד לו ונשארת באי לאחר שכולם עזבו אותו, לבדה עם קראון.

תמונה שלישית[עריכת קוד מקור | עריכה]

סמטת קטפיש.

הדייגים יוצאים לים המסוכן בשירת It takes a long pull to get there ("זה מצריך עבודה קשה להגיע לשם"). פטר חזר מן הכלא. קולה של בס נשמע מחדרו של פורגי. היא חזרה לאחר יומיים, חולה ביותר. סרינה מתפללת בעבורה בשיר Oh, doctor Jesus ("הו, דוקטור ישו"). לאחר מצעד של סוחרת תות שדה, של איש הדבש ושל סוחר סרטנים, חוזר המוקד לבס. היא מתוודה בפני פורגי כי היא חוששת מפני כוח הפיתוי שיש לקראון עליה, אך מצהירה כי רק אותו היא אוהבת בשיר I loves you, Porgy ("אני אוהבת אותך, פורגי"). קלרה צופה אל הים בחשש בשעה שהסערה מתחילה, וצלצול פעמון מבשר רע חותם את התמונה.

תמונה רביעית[עריכת קוד מקור | עריכה]

חדרה של סרינה.

הנשים, ומספר גברים בהם פטר ופורגי, מתפללים לשלום הדייגים בשעה שסערת הוריקן משתוללת בחוץ. קראון מופיע, דוחף את פורגי הצדה ומפיל אותו ותובע לעצמו את בס. קראון מקלל ולועג לסערה ולתפילה. קלרה, הצופה מבעד לחלון, מבחינה לפתע בסירתו ההפוכה של ג'ק בעלה ורצה החוצה, כאשר היא מוסרת את תינוקה לבס. בס מפצירה בגברים לצאת אל הסערה ולנסות לעזור, אך רק קראון אמיץ מספיק. הוא יוצא ומטיח שיחזור וייקח עמו את בס. התמונה מסתיימת בשירה חרדה של Oh, doctor Jesus.

מערכה שלישית[עריכת קוד מקור | עריכה]

תמונה ראשונה[עריכת קוד מקור | עריכה]

סמטת קטפיש.

האנשים מבכים את מותם בסערה של ג'ק, קלרה וקראון. כאשר התפילה לכבוד קראון מתחילה, ספורטינג לייף צוחק ואומר שקראון לא מת כלל. בס שרה לתינוקה של קלרה את השיר Summertime. לפתע נכנס קראון, כולו חבול ופצוע, אך חי, ומתקדם לעברה של בס הפותחת במנוסה עם התינוק. לפתע נשלחת יד אוחזת סכין מחלונו של פורגי. הוא דוקר את קראון למוות וקורא !Bess, you got a man now ("בס, יש לך גבר כעת").

תמונה שנייה[עריכת קוד מקור | עריכה]

סמטת קטפיש.

בלשי המשטרה (הלבנים) מגיעים לסמטה על מנת לחקור את מותו של קראון. הם אינם זוכים לשיתוף פעולה, ולוקחים עמם את פורגי על מנת שיזהה את הגופה. ספורטינג לייף אומר לפורגי כי פצעיו של קראון המת יתחילו לדמם כאשר רוצחו יהיה קרוב אליו ופורגי מנסה לברוח, אך נלקח על ידי השוטרים. בס שרה את השיר שאותו שרה סרינה כאשר בעלה רובינס מת, My man's gone now. ספורניג לייף מציע לבס מעט אבקה לבנה שתשפר את מצב רוחה. היא מסרבת, אך נכנעת לבסוף ולוקחת את הסם בעוד שספורטינג לייף שר There's a boat dat's leavin' soon for New York ("ישנה ספינה שעוזבת בקרוב לניו יורק").

תמונה שלישית[עריכת קוד מקור | עריכה]

סמטת קטפיש. שבוע מאוחר יותר.

החיים חזרו למסלולם. ילדים משחקים ורוקדים. פורגי נכנס, לאחר שבוע בכלא, שבו שהה כיוון שסירב להסתכל בגופתו של קראון. בכלא זכה במשחק הימורים, והוא נושא מתנות לכל חבריו, אשר שרים It's Porgy comin' home ("זהו פורגי ששב הביתה"). עד מהרה מבחין פורגי בהיעדרה של בס ושר Oh, Bess, oh where's my Bess ("בס, היכן בס שלי?"). סרינה מסבירה לו שבס נסעה עם ספורטינג לייף לניו יורק, ופורגי מתחיל לנסוע על עגלתו, מבטיח כי ימצא אותה היכן שלא תהיה ושר Oh Lord, I'm on my way ("הו אלי, אני בדרכי").

ניתוח[עריכת קוד מקור | עריכה]

השפעות[עריכת קוד מקור | עריכה]

גרשווין למד ברצינות את תורתו של ריכרד ואגנר, ובמיוחד את האופרה Die Meistersinger von Nürnberg ("אמני השירה מנירנברג"), ויישם בכתיבת "פורגי ובס" את הנחיותיו בנוגע ללייטמוטיב וכן את תפיסתו בנוגע ליכולת ההבעה המוזיקלית של אירועים דרמטיים. עם זאת, העריך מאוד גם את יכולתו של ז'ורז' ביזה (מלחין "כרמן") לשלב "להיטים" באופרה שלו ולהטמיע בה שירים וסגנונות עממיים (ספרדיים, במקרה של "כרמן").‏‏[6]

גרשווין ביקש להבדיל את האופרה ככל האפשר ממחזמר. לפי תורתו של ואגנר, יצר אופרה שכולה מושרת והמוזיקה בה אינה דוממת. הדיאלוגים כולם בצורת רצ'יטטיב (שירה שמחקה דיבור אנושי) ואינם במקצב של דיבור יומיומי, פרט למספר משפטים הנאמרים על ידי הבלשים הלבנים ומשמשים כעין "לייטמוטיב" של הלבן.

מורו של גרשווין, יוסף שילינגר, הצהיר לאחר מותו של המלחין, שהאופרה "פורגי ובס" הושפעה רבות מהשיטות שלמד גרשווין אצלו. עם זאת, לא נמצאו לכך תימוכין מכל מקום אחר.‏‏[7]

השפעה נוספת על גרשווין הייתה זו של המלחין אלבן ברג, שכלפיו רחש הערכה רבה ובפרט העריך את האופרה שלו "ווצק", שעל מנת להאזין לה בבכורתה האמריקאית נסע במיוחד לפילדלפיה. מחקרים‏‏[8] מוצאים קשרים תמטיים ומוזיקליים בין שתי האופרות.

לייטמוטיבים[עריכת קוד מקור | עריכה]

אחת הטכניקות המוזיקליות/דרמטיות שבהן עושה גרשווין שימוש באופרה היא השימוש בלייטמוטיב, קטע מוזיקלי קצר המשמש כמוטיב מנחה ועובר ביצירה כחוט השני המדגיש רעיון מסוים או דמות מסוימת.

פורגי מיוצג על ידי חמישה תווים בסולם בלוז. הם מופיעים לראשונה על ידי התזמורת ממש לפני כניסתו, מיד אחר כך במילים הראשונות שהוא שר ולאחר מכן על ידי קהל הסובבים, אנשי השכונה. הדבר ממחיש שדמותו של פורגי מייצגת את דמותם של אנשי השכונה.

קראון מיוצג על ידי מוזיקה קצבית.

ספורטינג לייף מיוצג על ידי הרמוניה דיסוננסית, המדגישה את חוסר שייכותו וההפרעה שהוא מהווה. בנוסף לכך, מופיעים בקטעיו חלקים מהמלודיה של It ain't necessarily so, הבאים להדגיש את השקפתו הצינית.

לבס אין לייטמוטיב. המוזיקה המאפיינת אותה מושפעת מהגבר הקרוב אליה - קראון, פורגי או ספורטינג לייף.

סוף האופרה מציג שימוש במוטיבים להבעת מכלול דרמטי, בסגנון ואגנרי. פורגי מתגלגל על עגלתו אל מחוץ לבמה. המסך יורד וכל התזמורת מנגנת את שתי התיבות הראשונות של Bess, you is my woman now ומיד אחריהן את הלייטמוטיב של פורגי, בדינמיקת פורטיסימו המסתיימת בקרשנדו. אמנם, התווים של פורגי הם בסולם מי מז'ור (E), אבל האקורד המסיים הוא אקורד לא פתור בדרגה שביעית (Em7), שמרמז שהאופרה אמנם תמה אך סיפורו של פורגי לא נשלם.[9]

קבלה וביקורת[עריכת קוד מקור | עריכה]

הצגת הבכורה של ההפקה הייתה בברודוויי ב-10 באוקטובר 1935, והיוותה כישלון יחסי עם 124 הופעות בלבד. כל השקעותיהם של האחים גרשווין ושל הייווארד ירדו לטמיון. היצירה בלבלה גם את המבקרים בשל חוסר האפשרות לקטלג אותה לתבניות הרגילות של "דרמה", "מחזמר" או "אופרה". הם שאלו את עצמם האם זו אופרה או מחזמר שאפתני במיוחד והתקשו לנתח אותה בכלים מסורתיים‏[10]. יתרה מזו, גם נושא האופרה נחשב לבלתי ראוי. המלחין וירג'יל תומפסון אמר על האופרה, תוך שהוא משלב גזענות ואנטישמיות:

Cquote2.svg

ליברית שלא היה צריך להיכתב, על נושא שלא היה צריך לבחור בו, ואדם שבלי שהתכוון יצר יצירה עם כוח מסוים... אך בתזמור של גפילטע פיש.

Cquote3.svg
– וירג'יל תומפסון‏‏[11]

מבקרים נוספים טענו שאין ביצירה התפתחות, שהיא "אוסף להיטים" ושהיא ריקה מתוכן ממשי[12].

עם השנים הלכה וגברה ביקורת חיובית על הצגתם לראשונה של אנשים אמריקאיים בשר ודם על במת אופרה, וגבר הניתוח של היצירה כאופרה לכל דבר ועניין, תוך השוואתה ליצירות שהיוו מקור השפעה בעבור גרשווין[13]. מוזיקולוגים משנות השמונים ואילך שניתחו את האופרה תייגו אותה כ"גרנד אופרה" ולא אופרה עממית כלל‏‏[14].

סוגיית הגזענות[עריכת קוד מקור | עריכה]

האופרה הייתה תחילה שנויה במחלוקת, והיו מבקרים שהאשימו את גרשווין בגזענות, כיוון שהאופרה בנויה בעצם על בסיס תבנית של מופע מינסטרל (מופע המכיל הצגה סטריאוטיפית מבזה של שחורים, ומיועד לקהל לבן) ומופיעות בה כמה מהדמויות הסטריאוטיפיות של מופע המינסטרל הטיפוסי. אלא שגרשווין השתמש בתבנית על מנת ליצוק תוכן אמנותי והפך את הדמויות, שהיו מוכרות לכול, לתיאור ריאליסטי של אנשים בשר ודם‏‏[15].

במשך הזמן התקבלה האופרה גם בקרב קהילת השחורים בארצות הברית. האחים היוצרים, ג'ורג' ואיירה גרשווין, התעקשו תמיד שהתפקידים הראשיים יגולמו אך ורק בידי שחורים, ותרמו בכך לנסיקת הקריירה של מספר זמרים שחורים.

בהקשר זה, בסיבוב ההופעות הראשון של האופרה התרחש אירוע המתקשר אף הוא לסוגיית הגזע. בזמן ההופעה בוושינגטון מחה הצוות נגד ההפרדה הגזעית בקרב הקהל, הכניע את ההנהלה ובעקבות זאת יצאה לדרך ההופעה הראשונה מול קהל מעורב, שאינו מופרד גזעית ל"שחורים" ול"לבנים", שנערכה בתיאטרון הלאומי של וושינגטון.

הקלטות וביצועים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-1941 הפיקה גילדת התיאטרון את "פורגי ובס" כמחזמר. קטעי העלילה קוצצו, הדיאלוגים הפכו למדוברים במקום הרצ'יטטיבים ונערכו שינויים בתזמור (הדבר התאפשר עקב מותם של גרשווין ושל הייווארד). המחזמר בהפקתו זו היה להיט, והוצג בברודוויי ב-286 הופעות לפני שפנה לסיבוב הופעות‏‏[16]‏. בכך קמו שתי גרסאות ל"פורגי ובס", וגם זו האופראית זכתה להכרה ולסקרנות הקהל.

ב-1952 התגלתה הזמרת לאונטין פרייס במסגרת הפקה מחודשת של המחזה. ההפקה הועלתה בשנה שלאחר מכן 305 פעמים על בימת תיאטרון זיגפלד.

ב-1957 הקליטו אלה פיצג'רלד ולואי ארמסטרונג ביצוע ל"פורגי ובס". התקליט, שעורר עניין מחודש באופרה בקרב מאזיני ג'אז, נכלל ב-2001 בהיכל התהילה של פרס גראמי (Grammy Hall of Fame), המאגד הקלטות בעלות "חשיבות איכותית או היסטורית".

באותה שנה, להקת האופרה שנדדה באירופה סיימה את מסע הופעותיה בלנינגרד ובמוסקבה ועוררה התרגשות משני צדיו של "מסך הברזל"(טרומן קפוטה כתב על הביקור את הספר "קול המוזות נשמע" - The Muses Are Heard). קפוטה דיווח שאחד הקומיסרים טען כי "גרשווין קרוב ללבו של כל רוסי"[17].

ב-1958 הקליטו מיילס דייוויס וגיל אוונס פרשנות משלהם לאופרה, עם ביג בנד שכללה כמה מגדולי המוזיקאים של התקופה, כמו קנונבול אדרלי, פול צ'יימברס, פילי ג'ו ג'ונס ועוד.

ב-1959 הופק סרט קולנוע אופראי המבוסס על "פורגי ובס", בכיכובם של סידני פואטייה כפורגי וסמי דייוויס ג'וניור כספורטינג לייף.

ב-1979 הקליט לראשונה המנצח לורין מאזל עם תזמורת קליבלנד גרסה שלמה, לא מקוצצת, של האופרה. בהערות האלבום כתב שהתשוקה של גרשווין והבנתו את נפש היחיד אינן נופלות מאלו של ורדי, שהבנתו את נפש האדם ויכולת ביטויה במוזיקה משתוות לאלו שהפגין מוצרט באופרות שלו ושהבנתו את הפולקלור עמוקה כזו של מוסורגסקי.

ב-1985, במלאת 50 שנה להפקה המקורית, הופקה גרסה של האופרה על ידי המטרופוליטן אופרה, גדול בתי האופרה בארצות הברית. ההפקה זכתה לביקורות מעורבות, דווקא בשל ההדר וההוד שבהם עוצבה סמטת קטפיש, והנטייה "להגדיל" את הממדים האופראיים[18].

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Porgy and Bess: Opera Journeys מאת Burton D. Fisher, George Gershwin‏ עמוד 3
  2. ^ 2.0 2.1 Porgy and Bess in Classical Net
  3. ^ ‏Rhapsody in Catfish Row: Mr. Gershwin tells the origin and scheme for his music in that folk opera called "Porgy and Bess", NYT ,October 20 1935‏
  4. ^ 70 שנה ל"פורגי ובס"
  5. ^ ‏פירוט העלילה מבוסס על החוברת Porgy and Bess: Opera Journeys מאת Burton D. Fisher, George Gershwin‏‏ ועל ‏Porgy and Bess in Classical Net
  6. ^ George Gershwin: a new biography by William Hyland p. 164 - 165‏
  7. ^ למשל, לפי ראיון עם ורנון דיוק מ-1947, ב-‏The George Gershwin reader by Robert Wyatt, John Andrew Johnson p.292‏
  8. ^ Porgy and Bess: “An American Wozzeck”‏, American Musics: Reflections Upon the Gershwin-Berg Connection
  9. ^ George Gershwin: a new biography by William Hyland p. 165 - 166‏
  10. ^ 70 שנה ל"פורגי ובס"
  11. ^ ‏A Virgil Thompson Reader, Boston, 1981, pp. 25 - 27‏
  12. ^ George Gershwin: a new biography by William Hyland p. 170 - 172‏
  13. ^ למשל Wayne Shirley, Reconciliation on Catfish Row in Quarterly Journal of the Library of Congress, 38 (1980-81)‎ או The Life and Times of Porgy and Bess: The Story of an American Classic by Hollis Alpert, 1990
  14. ^ ‏Charls Hamm, music in the New World, Ney York 1983, p.450‏
  15. ^ ‏ראו The Cambridge companion to the musical מאת William A. Everett, Paul R. Laird‏ עמודים 75-76 וכן Trouble in Catfish Row‏, מאמר מהגרדיאן Gary Younge
  16. ^ ‏‏George Gershwin: a new biography by William Hyland p. 175 ‏
  17. ^ סופר דבר, "פורגי" בלנינגרד, דבר, 1 במרץ 1957
  18. ^ ‏‏George Gershwin: a new biography by William Hyland p. 177 ‏