פורטוגל במלחמת העולם הראשונה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
פורטוגל
במלחמת העולם הראשונה
Flag of Portugal.svg
דגל פורטוגל
צד בעימות חלק ממדינות ההסכמה
כניסה לעימות 9 במרץ 1916
העילה למלחמה הכרזת המלחמה של האימפריה הגרמנית
תאריך סיום העימות 11 בנובמבר 1918
אירועי הסיום שביתת הנשק
ראש המדינה בפועל אלפונסו קוסטה
נתוני המדינה
נתוני הצבא
חיל המשלוח הפורטוגלי
כוח הארטילריה הכבדה העצמאי
55,000 חיילים

1,000 חיילים
תוצאות המלחמה
אבדות בנפש 8,145 הרוגים
13,751 פצועים
12,318 שבויים
אבדות בציוד 80 ספינות סוחר
חיילים פורטוגליים טוענים מרגמה
חיילים פורטוגליים בשבי הגרמני

בראשית 1916 החלה פורטוגל להשתתף במלחמת העולם הראשונה לצד מדינות ההסכמה. חייליה נלחמו בחזית המערבית במסגרת חיל משלוח לקרבות בצרפת ובמקביל התנהלה מלחמה קולוניאלית בין המושבה הפורטוגלית במוזמביק למזרח אפריקה הגרמנית. בעורף היה המצב הפוליטי מעורער והקשיים שהציב מצב המלחמה ערערו את היציבות עד כדי מלחמת אזרחים בסמוך לסיום המלחמה העולמית.

לפני הכניסה למלחמה[עריכת קוד מקור | עריכה]

עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה ביקשה פורטוגל לשמור על נייטרליות. אולם ספינותיה סבלו מהתקפות צוללות במסגרת מערכת הצוללות במלחמת העולם הראשונה. כמו כן הוטרדה מושבתה אנגולה על ידי שכנתה, דרום-מערב אפריקה הגרמנית (כיום נמיביה).

ב-23 בפברואר 1916 התבקשה ממשלת פורטוגל על ידי ממשלת בריטניה לעצור בנמליה ספינות גרמניות, כענישה על הפעלת צוללות כנגד הצי הבריטי מול חופיה. ממשלת פורטוגל נענתה לעתירה, דבר שגרר הכרזת מלחמה של האימפריה הגרמנית על פורטוגל ב-9 במרץ. לפורטוגל היה אינטרס נוסף להשתתף במלחמה בשל תביעתה לשחרור נמל קיונגה (Kionga) במוזמביק, שנכבש על ידי גרמניה ב-1894.

חיל המשלוח הפורטוגלי לצרפת[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-7 באוגוסט אישר הפרלמנט של פורטוגל הקמת חיל משלוח של 55,000 לוחמי חיל רגלים ו-1,000 תותחנים שיוכפפו למפקדת הצבא הבריטי בצרפת. במקביל הוקם חיל המשלוח הפורטוגלי (Corpo Expedicionário Português, CEP) על סמך גיוס 30,000 חיילים מתנדבים שהחל עוד ביוני. חיילי הכוח הגיעו לחופי צרפת בינואר 1917. הכוח היה בהיקף של שתי דיוויזיות והוכפף לארמייה הבריטית הראשונה. על ה-CEF פיקד הגנרל פרננדו טמגיני דה אבראו א-סילבה ( General Fernando Tamagnini de Abreu e Silva).

באותה עת נשלחו לצרפת גם 1,000 התותחנים של כוח הארטילריה הכבדה העצמאי (Corpo de Artilharia Pesada Independente, CAPI), שפעל תחת פיקוד צבא צרפת.

הכוח הפורטוגלי נשלח להחזיק בקו חפירות בחזית איפר, שהה בו במהלך החורף של 1917-1918 וסבל שחיקה מתמשכת. עד ראשית אפריל נפגעו 10% מהחיילים, המורל בקרב החיילים היה נמוך ביותר ונשמעו קולות של מרד כנגד הפיקוד הבריטי, שלא היה אהוד על החיילים. ב-4 באפריל החליט הפיקוד הבריטי להחזיר את הדיוויזיות הפורטוגליות לרענון בעורף. אולם ב-9 באפריל 1918, היום בו תוכננה החלפתם, תקפו את הגזרה כוחות גרמניים עדיפים (כ-100,000 חיילים גרמניים מול 20,000 פורטגלים) במסגרת מבצע "ג'ורג'ט" של מתקפת האביב הגרמנית (נקרא גם "קרב איפר הרביעי" ו"קרב ליס").

בשל הנחיתות המספרית והמורל הנמוך ניסו הפורטוגלים להחזיק בקווי ההגנה, אך לא יכלו לגלי התקפה גרמניים ונכנעו. בכך, העיר ההיסטוריון באזיל לידל הארט, עצרו את המומנטום של המתקפה הגרמנית (שנאלצה להתמודד עם אלפי שבויים) והצילו את בעלי-בריתם.‏[1]‏ 6,500 חיילים פורטוגלים נלקחו בשבי ו-400 נהרגו באותו יום. גיבור היום היה הטוראי אניבל מילהיש (Aníbal Milhais), שהפך לגיבור לאומי בארצו. הוא חיפה לבדו באמצעות מקלע לואיס על נסיגת חבריו ועמד מול גדוד אופנוענים גרמני. בהמשך הצליח לברוח מהשבי הגרמני וחזר ללחום בשורות הצבא הבריטי‏[2].

לאחר קרב זה, נשלח רוב הכוח הפורטוגלי לעורף ודיוויזיה אחת המשיכה בלחימה תוך שילובה בארמייה החמישית של הצבא הבריטי.

המלחמה באפריקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – החזית המזרח אפריקאית במלחמת העולם הראשונה

ב-1916 כבשו כוחות פורטוגל את משולש קיונגה מידי הגרמנים אך ב-25 בנובמבר 1917 פלש כוח גרמני בפיקודו של הגנרל פאול אמיל פון לטו-פורבק (Paul Emil von Lettow-Vorbeck) ממזרח אפריקה הגרמנית למוזמביק. הכוח הגרמני החזיק בצפון המושבה הפורטוגלית כבסיס אספקה לצורך פשיטותיו על רודזיה הצפונית.

הבעיות בעורף[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – הרפובליקה הראשונה
ראש הממשלה אלפונסו קוסטה

הקריסה בסחר הימי והשימוש בכוחות צבא במלחמה גרמו לבעיות רבות בחברה ובכלכלה של פורטוגל. האינפלציה דהרה והאספקה של חומרי גלם ומזון הייתה מקוטעת ודלה בשל הסגר הצוללות הגרמני על נמלי הים של המדינה. בתנועת העובדים, אותה הוביל ארגון האנרכו-סינדיקליסטים לא ראו ברפובליקה גוף המייצג את עניינם, ועל כן נקטו בפעולות מחאה, כגון ריבוי שביתות ואף פנו לאלימות פוליטית.

בדצמבר 1917 ביצע סידוניו פאיש (Sidónio Pais) הפיכה שמטרתה הייתה הקמת רפובליקה נשיאותית, תוך שילוב תומכי המונרכיה והקתולים. בחלוף שנה נרצח פאיש, ובראשית שנת 1919 פרצה מלחמת אזרחים מוגבלת בהיקפה בין תומכי המונרכיה לתומכי המשטר הרפובליקני, שבעקבותיה הוחזרה על כנה החוקה של 1911. המערכת השלטונית הזו שרדה במשך שמונה שנים ונדרשה להתמודד עם בעיות חברתיות לא מעטות וכן עם התקוממויות ונסיונות הפיכה. ב-1926 ביצעו אנשי צבא הפיכה וכפו על פורטוגל דיקטטורה צבאית.

תוצאות המלחמה[עריכת קוד מקור | עריכה]

פורטוגל קיבלה ייצוג בועידת השלום בפריז (1919) ובחוזה ורסאי. לפי תביעתה נסוגו כל הכוחות הגרמניים ממוזמביק ועיר הנמל קיונגה חזרה לשליטת פורטוגל.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Liddell Hart, B. H. (1997). History of the First World War. Papermac. ISBN 0333582616 p. 401
  2. ^ על הגיבור הלאומי של פורטוגל