פורטונה (סרט)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
פורטונה
בימוי מנחם גולן
הופק בידי יורם גלובוס
מנחם גולן
מאיר מגן
תסריט אלכסנדר רמתי, וולדיה סמיטיוב ויוסף גרוס על פי סיפור של מנחם תלמי
שחקנים ראשיים אהובה גורן
גילה אלמגור
פייר בראסר
יוסי בנאי
שמוליק קראוס
מייק מרשל
אברהם מור
אבנר חזקיהו
בומבה צור
מרים ברנשטיין-כהן
אריס סאן
שייקה לוי
גברי בנאי
ישראל פוליאקוב
גבי עמרני
יצחק מיכאל שילה
מוזיקה דובי זלצר
צילום יצחק הרבסט
מדינה ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
חברה מפיצה סרטי נח
הקרנת בכורה 1966
משך הקרנה 115 דקות
שפת הסרט עברית
סוגה סרט דרמה עריכת הנתון בוויקינתונים
דף הסרט ב־IMDb
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

פורטונה הוא סרט ישראלי-צרפתי בשחור-לבן שצולם בישראל והשתתפו בו גם שחקני קולנוע צרפתיים ואיטלקיים.

עלילת הסרט מתרחשת בישראל של שנות השישים על רקע קוד מוסר נוקשה במשפחת עולים מאלג'יר. הסרט מבוסס על סיפור של מנחם תלמי ויצא לאקרנים בשנת 1966. את הסרט ביים מנחם גולן, וצילם יצחק הרבסט, והוא מלווה מוזיקה שהלחין דובי זלצר ובתוספת קטעים מוזיקליים של אריס סאן.

עלילה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ניסים בוזגלו המגולם על ידי פייר בראסר (Pierre Brasseur ‏ 1972-1905, שחקן קולנוע צרפתי) מתגורר בדימונה ועובד כמנהל עבודה במפעלי ים המלח שבו עובדים גם בניו יוסף (יוסי בנאי), חיים ומשה. באחת השבתות מארח בוזגלו קבוצה של מהנדסים צרפתיים שבאה לייעץ למנהלי המפעל כיצד להתייעל. בתו של בוזגלו, פורטונה (אהובה גורן בתפקידה הקולנועי היחיד) מתאהבת בפייר (מייק מרשל - Mike Marshall ‏ 2005-1944 שחקן אמריקני-צרפתי) אחד המהנדסים הצרפתים. היחידה שמבחינה באהבתה של פורטונה לפייר היא מרגו (גילה אלמגור) גיסתה והיא מעודדת את פורטונה ללכת אחר ליבה.

אלא שפורטונה הובטחה עוד בטרם נולדה לידידו של בוזגלו אדון סימון (סארו אורזי (אנ')). במכתביו לבוזגלו מתאר סימון חיי עושר בפריז והאח חיים תולה תקווה בנישואיו לפורטונה כדרך לברוח מהחיים המשמימים בדימונה ולעבוד כנהג מונית בפריז. כשאדון סימון מופיע לקבל את שהובטח לו הוא מתברר כזקן שמן, קמצן וחסר פרוטה המתגורר בכלל במרסיי.

למרות האכזבה מחליט בוזגלו האב לקיים את ההחלטה ולחתן את בתו עם סימון. ערב החתונה בורחת פורטונה עם פייר לים המלח ובמפלי עין גדי מתעלסת אתו. האח חיים שסיכויו להגיע לפריז תלויים בחתונה רודף אחריהם בג'יפ שלו ופורטונה מתערבת במאבק בינו לבין פייר ומוצאת כך את מותה.

ביקורת[עריכת קוד מקור | עריכה]

שני אלמנטים ייחדו את הסרט. הראשון, השימוש בשחקן זר על מנת לגלם דמות ישראלית והשני, הסצנה שבה הוצג ערום חלקי (בה מתעלסת פורטונה עם פייר). הסרט זכה להצלחה בינונית וראו אותו כ-630,000 צופים. כמו כן הופץ הסרט בצרפת תחת השם La fille de la mer morte (הנערה מים המוות) ובארצות הברית תחת השם הזהה The Girl from the Dead Sea או בשם Seduced in Sodom (פותתה בסדום).

בתקופה בה הוצג הסרט היחס אל המזרחים היה פטרנליסטי ורוב המבקרים של אותה תקופה ראו את תמונת המשפחה המסורתית הפטריאכלית המתפרקת כתוצאה מהמפגש עם החיים המודרניים כמייצגת נאמנה את המציאות. זאב רב נוף כתב בדבר:

"במלודראמה טארגי־קומית מוצג הסבך של אנשים טובים שנעקרו ממקומם ומצאו עצמם זרים בתוך תרבות של ערכים שונים ומנוגדים, ומולם קם אחד משלהם, עצם מעצמם ובשר מבשרם שעם כל אהבתו למוצאו ולמשפחתו עומד הוא זקוף־קומה מול האתמול הפסול" (רמז לתפקידו של יוסי בנאי כאח שהתאשכנז לאחר שרותו בצבא והוא היחיד התומך בפורטונה)

עמנואל בר־קדמא כתב בידיעות אחרונות:

"הפגישה בין בני בוזגלו עם המאה העשרים התחילה די מאוחר...[גולן] בחר לו כרקע חברתי ועלילתי...עולם 'הצועד' את צעדיו הראשונים אל מעבר לגבולות ימי־הביניים"

כיום מסווג הסרט בין ראשוני סרטי הבורקס והיחס אליו אמביוולנטי. בספרה הקולנוע הישראלי – היסטוריה ואידאולוגיה מתייחסת אלה שוחט אל הסרט כאל פלקט של דמויות חד־ממדיות ובהן החלוקה בין טוב לרע, תרבותי לפרימיטיבי ברורה. הטוב תמיד שייך למערב או לספרדי שהתמערב והרע והפרימיטיבי הוא מזרחי, וכך היא כותבת:

"בניית הזדהות הצופה מעוררת בוז וזלזול כלפי מה שמוצג כמשפחה מזרחית טיפוסית, ורחמים כלפי קורבנותיה...ביקורת זו על "התרבות הנחותה" שיובאה מארצות ערב, לפי האידאולוגיה הרווחת המונחת ביסודו של הסרט, מקבלת תמיכה וחיזוק, כמו ב"סאלח שבתי", באמצעות הרדוקציה הטופוגרפית של המזרח לשממה, ובאופן מטאפורי – הרדוקציה של המזרחיות לשיממון...במילים אחרות, המזרחי מתקשר לדימויים של נחשלות, עוני ופיגור, בניגוד לצבר, המתואר בשיח הישראלי בכלל ובקולנוע בפרט, כאנטיתזה למדבר (המזרחי), כחלוץ פעלתני ויצירתי, כגואל "המפריח את השממה".

לעומתה סבור מאיר שניצר בספרו הקולנוע הישראלי כל העובדות כי הסרט מצייר:

"תיאור ססגוני, שקול, לא פטרנליסטי, של ההוויה המזרחית. שונה באופן מובהק מזרם סרטי "הבורקס" ששטפו את הקולנוע הישראלי כעבור שנים אחדות.
גולן מסתייע בשלושה שחקנים זרים. שאחד מהם (פייר בראסר) הוא בעל שם עולמי. מאפילים עליהם הישראלים יוסי בנאי ושמואל קראוס. צילומי שחור־לבן בעלי הדגש דרמטי אמורים להעצים את הטרגדיה, אך נותרו מיושנים בתפיסתם"

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]