פורטל:גאולוגיה/אישים/אישים נבחרים
אישים נבחרים של פורטל גאולוגיה
לעריכת האישים הנבחרים לחצו על המספר בכותרת ואחר כך "עריכה".
1
עמנואל מזור הוא גאולוג ופרופסור בגמלאות במכון ויצמן למדע במחלקה למדעי הסביבה וחקר האנרגיה. בין פועליו: פיתוח וניהול הקורסים לגאולוגיה באוניברסיטה הפתוחה, כתיבת ספרים בנושא גאולוגיה וייזום הכרזת מכתש רמון כ"שמורת רמון", עם דגש על היבטים גאולוגיים.
תחומי פעילות בנושאי גאולוגיה וסביבה:
- פרוגרמות רעיוניות ותוכניות אב
- תכנון ידידותי לסביבה
- פעילויות למען איכות הסביבה
- התכנים הגאולוגיים היפים של הארץ והעולם
- הוראה וחינוך סביבתי
2
פרידריך מוס (Friedrich Mohs) (1773–1839) היה גאולוג ומינרלוג גרמני שהתפרסם בשל סולם קשיות המינרלים שהמציא, הקרוי על שמו.
מוס נולד בגרנרוד שבגרמניה ולמד כימיה, מתמטיקה ופיזיקה באוניברסיטת הלה, ובאקדמיה למכרות בפרייברג שבסקסוניה. לאחר תקופה קצרה כמנהל עבודה במכרה בנוידורף עבר לאוסטריה, שם עסק בזיהוי מינרלים באוספו הפרטי של הבנקאי ון דר נול. אוסף זה צורף ב-1827 לאוסף המינרלי הקיסרי. במסגרת עבודתו החל לסווג את המינרלים על פי תכונותיהם הפיזיות (קשיוּת, צורה חיצונית, פצילוּת ומשקל סגולי), ולא על פי הרכבם הכימי כפי שהיה נהוג בתקופה זו.
3
עקיבא פלכסר (Aqiwa Flexer) (נולד ב-1933 בתל אביב), פרופסור לגאולוגיה באוניברסיטת תל אביב.
בשנת 1960 קיבל תואר מוסמך בגאולוגיה ובכימיה מהאוניברסיטה העברית בירושלים. עבודת הגמר שלו, בהנחיית יהודה פיקרד, נשאה את הכותרת "הגאולוגיה של הרי הגלבוע". בשנת 1965 קיבל תואר דוקטור בגאולוגיה באוניברסיטה זו. עבודת הגמר נשאה את הכותרת "הפלאוגאוגרפיה של הסנון והמסטריכט בצפון ישראל".
פרופסור לגאולוגיה בחוג לגאופיזיקה ומדעים פלנטריים באוניברסיטת תל אביב. מאז 1997 עומד בראש החוג. עקיבא פלכסר הוא חבר בכמה מוסדות מדעיים חשובים בחו"ל, וביניהם: האיגוד האמריקאי לגאולוגיה של הנפט; החברה הבריטית לגאולוגיה; החברה הגאולוגית של ארצות הברית; הארגון האירופי המאוחד של הגאולוגים. בנוסף משמש כנציב קבילות הסטודנטים באוניברסיטת תל אביב.
4
צ'ארלס רוברט דרווין (1809-1882) נולד בשרוסברי, באנגליה. בשנת 1825 החל ללמוד רפואה באדינבורו, אך סלד מהברוטליות של הכירורגיה באותה עת וכעבור שנתיים הפסיק את לימודיו שם ונרשם ללימודי כמורה באוניברסיטת קיימברידג'. דרווין למד שם את תולדות הטבע, ולאחר סיום לימודיו המשיך לשהות בקיימברידג' ולעסוק בגאולוגיה. התאוריה שלו על אבולוציה של מינים על ידי מנגנון הברירה הטבעית נמצאת ביסודו של סולם הזמן הגאולוגי.
פרסום ספרו "מוצא המינים" בשנת 1859 עורר סערה גדולה, וכל המהדורה הראשונה של הספר נמכרה ביום אחד.
סערה גדולה עוד יותר התחוללה לאחר פרסום ספרו השני, "מוצא האדם" (1871), בו טען דרווין שהאדם והקופים מוצאם מאב קדמון אחד, דמוי קוף. בשנת 1925 נערך במדינת טנסי בארצות הברית "משפט הקופים", בו הואשם המורה ג'ון סקופס בכך שלימד את תורת האבולוציה של דרווין.
5
סטיבן ג'יי גולד (1941-2002), מדען יהודי אמריקאי ומחברם של ספרי מדע פופולרי, שימש כפרופסור לגאולוגיה באוניברסיטת הרווארד ועבד במוזיאון האמריקאי לתולדות הטבע.
כפליאונטולוג, תרומתו העיקרית למדע הינה תאוריית שיווי המשקל המקוטע, אותה פיתח בשלב מוקדם של הקריירה שלו יחד עם ניילס אלדריג', הגורסת ששינויים אבולוציוניים מרחיקי לכת – כאלה המביאים ליצירת מינים חדשים – התרחשו בפרקי זמן קצרים יחסית. "פרצים אבולוציוניים" אלה התרחשו בעיקר באוכלוסיות מבודדות, שנחשפו לתנאים שונים מאשר שאר בני מינם. התאוריה אינה סותרת את האבולוציה הדרוויניסטית אלא באה להסביר היעדר רצף מאובנים בשכבות סלע סמוכות.
6
ניקולאוס סטנו (1638–1686) היה מלומד דני, מחלוצי האנטומיה והגאולוגיה.
סטנו היה הראשון להבין כי ניתן לפענח את ההיסטוריה של כדור הארץ על ידי בחינת שכבות הסלע והמאובנים שבתוכה. בחינה של שיני כריש שנלכד הביאה אותו למסקנה כי גופים דומים בתוך סלע "היו פעם שיני כרישים קדומים" שנקברו והפכו למאובנים תוך שינוי הרכבן הכימי אבל ללא שינוי בצורתן. עבודתו זו סללה את הדרך לפרסום "דיון מקדים לעבודת המחקר על גוף מוצק המוכל באופן טבעי בגוף מוצק אחר" (1669), ובעקבותיו נזקפים לזכותו כמה עקרונות יסוד במדע הסטרטיגרפיה.
בנוסף הניח סטנו את היסודות למדע הקריסטלוגרפיה בנסחו עקרון חשוב, "חוק סטנו", הקובע שהזוויות בין פאות מקבילות בגבישים מאותו חומר זהות בכל הדגימות של המינרל או החומר. עיקרון זה היווה פריצת דרך מהותית והוא מונח בבסיס המחקרים על מבנה הגביש.
"מוזיאון סטנו" באורהוס שבדנמרק קרוי על שמו. בנוסף קרויים לכבודו של סטנו מכתשים על הירח ועל מאדים.
7
אלפרד לותר וגנר (1880–1930) היה מדען גרמני רב-תחומי שהתפרסם בזכות התאוריה שפיתח על נדידת היבשות.
בתחילת דרכו המדעית עסק במטאורולוגיה, אולם תוך כדי חיפוש בספרייה שם לב להופעת מאובנים זהים בשכבות גאולוגיות המופרדות כיום על ידי אוקיינוסים. וגנר לא קיבל את ההסבר המקובל בזמנו כי קיומם של גשרים יבשתיים קדומים בין היבשות איפשרו מעבר של בעלי חיים וצמחייה בין יבשות שמקומן קבוע. הוא האמין כי היבשות עצמן נפרדו מיבשת על ענקית ונסחפו הרחק זו מזו לפני 180 מיליון שנה.
בניסיון להסביר את המכניזם של נדידת היבשות נשען וגנר על הסברה כי כוחות צנטריפוגליים הם אלה שהניעו את היבשות הכבדות לכיוון קו המשווה. אף כי הסתמך על ראיות מדעיות, התבררה סברה זו של וגנר כשגויה.
עם זאת, התפתחויות מדעיות בגאולוגיה שחלו בשנות ה-50 וה-60 של המאה ה-20 הובילו לתחייה מהירה של תאוריית נדידת היבשות ותולדתה המיידית – טקטוניקת הלוחות. כתוצאה מכך הוכר אלפרד וגנר כאב המייסד של אחת מן המהפכות המדעיות החשובות במאה ה-20.
8
אנדריה מוהורוביצ'יץ' (1857-1936), מטאורולוג וסייסמולוג קרואטי נודע, בעיקר בזכות תחום אי הרציפות מוהורוביצ'יץ' שנקרא על שמו, או בקיצור: אי הרציפות מוהו.
בעקבות רעידת אדמה התקבלו נתונים מסייסמוגרפים שסיפקו נתונים רבי ערך לתגליותיו. הוא הסיק שכאשר גלים סייסמיים פוגעים בגבול מעבר בין סוגי חומר שונים, הם מוחזרים ונשברים כמו אור הפוגע במנסרה, וכי קיימים שני סוגי גלים – אורכיים ורוחביים – העוברים דרך חלקים בכדור הארץ במהירויות שונות. מוהורוביצ'יץ' הסיק שכדור הארץ בנוי משכבות שונות סביב ליבה פנימית, והיה המדען הראשון שקבע – על בסיס הנתונים הסייסמיים והתנהגות הגלים הסייסמיים – את אי הרציפות שמפרידה בין קרום כדור הארץ לבין המעטפת.
מחשבותיו ורעיונותיו של אנדריה מוהורוביצ'יץ' היו מלאי חזון, והובנו במלואם רק שנים רבות לאחר מכן בעקבות תצפיות מפורטות, והוא נחשב לאחד־ממדעני כדור הארץ החשובים במאה ה-20.
9
אייזק לי (1792-1886) היה גאולוג ופליאונטולוג אמריקאי שתרם רבות לזואולוגיה במחקריו על צדפות ולמינרלוגיה בחקר חלוצי על תכלילים במינרלים ובאבני חן. לי, שהיה אספן נלהב של מינרלים ואבני חן, היה הראשון לכתוב על תכלילים והראשון להשתמש במונח תכלילים (Inclusions) בהקשר זה. שנותיו הארוכות היו מוקדשות למחקר תכלילים וצדפות, והוא צבר אוסף של כ-10,000 דגימות של מינרלים וצדפות אשר נתרם לסמית'סוניאן.
עבודתו של לי התמקדה באבני חן, בעיקר עקב משיכתו לקסמן הרב, כמו גם בשל העובדה שפניהן המלוטשים סיפקו חלון מושלם להתבונן דרכו ולבחון את התכלילים. עד היום מסווגים תכלילים במינרלים ובאבני חן לפי גישתו של לי:
- תכלילים פרוטוגנטיים – נוצרו עוד לפני תחילת ההתגבשות ונלכדו בתוך הגביש בשלבי התגבשות שונים
- תכלילים סינגנטיים – נוצרו בשלבים שונים במקביל להתגבשות הגביש
- תכלילים אפיגנטיים – נוצרו לאחר סיום תהליך ההתגבשות
10
נילס גוסטף נורדנשלד (1866-1972) היה מינרלוג פיני (בן המיעוט השוודי) ומגלה ארצות, היה מפקח על המכרות בפינלנד וב-1819 מונה כחבר באקדמיה הרוסית למדעים.
נורדנשלד גילה ותיאר מספר מינרלים שלא היו ידועים קודם בפינלנד וברוסיה. על פי סיפור מוכר ושנוי במחלוקת גילה נורדנשלד את האלכסנדריט ביום הולדתו ה-16 של יורש העצר הרוסי אלכסנדר ב-17 באפריל 1834, וקרא לו על שם הצאר העתידי.
אמנם שנורדנשלד היה זה שגילה את האלכסנדריט, אבל היה זה כאשר בחן מינרל חדש שקיבל מהדוכס לב אלכסייביץ פרוֹבסקי, אותו זיהה תחילה כאזמרגד. באותו ערב, כשהביט בדגימה לאור הנר, הוא הופתע לראות כי צבע האבן השתנה מירוק לאדום פטל. מאוחר יותר הוא אישר את גילויו של סוג חדש של כריזובריל והציע לכנותו "דיאפניט" (מיוונית "די" – שניים ו"פאן" – להיראות).
לדוכס פרובסקי היו תוכניות משלו: הוא קיווה להשתמש בממצא הנדיר על מנת לזכות בהכרת תודה של המשפחה המלכותית על ידי הגשת האבן כשי לצאר לעתיד וקריאתה אלכסנדריט על שמו ביום הולדתו, אולם רק ב-1842 התפרסם לראשונה תיאור הסוג החדש משנה הצבעים של הכריזובריל – האלכסנדריט.
11
הגאולוג הגרמני אברהם גוטלוב ורנר (1749–1817), שעסק במשך שנים ארוכות בכרייה ובמינרלוגיה, ידוע בעיקר בתאוריית הנפטוניזם שפיתח.
ורנר סבר כי מקורם של כל הסלעים באוקיינוס כלל עולמי, שנסוג לאט עד למקומו הנוכחי תוך כדי השקעה של כל סוגי הסלעים והמינרלים בקרום כדור הארץ.
ורנר השתמש בעקרון הסופרפוזיציה שניסח ניקולאוס סטנו על מנת לחלק את סלעי כדור הארץ לחמש תצורות וטבע את המונח "גאוגנוסיה" (הכרת האדמה) להגדרת המדע המבוסס על הכרת הסדר, המיקום והיחסים של השכבות היוצרות את האדמה.
לנפטוניזם קמה התנגדות עזה, ואחד מן המדענים שיצאו נגדה היה חוקר הטבע הסקוטי ג'יימס האטון, שפיתח תאוריה משלו בשם פלוטוניזם. עם זאת, ורנר היה ללא ספק הגאולוג רב ההשפעה ביותר בחלקה הראשון של המהפכה התעשייתית והוא משך אליו תלמידים רבים שהפכו לממשיכי דרכו, בהם אלכסנדר פון הומבולדט, פרידריך מוס, רוברט ג'יימסון שהפך לפרופסור באדינבורו, ואנדרס מנואל דל ריו שגילה את הוונדיום.
12
ג'יימס האטון היה גאולוג, רופא, חוקר טבע וכימאי שעסק גם בחקלאות ניסויית ונחשב לאבי הגאולוגיה המודרנית.
התאוריות שלו בדבר הזמן הגאולוגי – הקרויות גם זמן עמוק – מסבירות את תכונות קרום כדור הארץ באמצעות תהליכים טבעיים ומניחות את היסוד לתורת הסטרטיגרפיה – נכללו בתאוריית הפלוטוניזם ובעקרון האחידות. להאטון היה שפע של רעיונות כיצד להסביר את התצורות שראה סביבו, שגובשו עוד ב-1760 ופורסמו רק 25 שנים אחר-כך ב"תאוריה של הארץ", שהיווה תאוריה כללית ומעשית של הגאולוגיה.
רעיונות אלה היו מנוגדים בתכלית לתאוריות בנות-זמנו ועמדו בניגוד להסבר המקראי. לתפיסתו של האטון, מכלול תהליכים גאולוגיים יכול להסביר באופן מלא את צורות הנוף הנוכחיות בכל רחבי העולם, וההסבר המקראי לא היה נחוץ בעניין זה. הוא ציין כי תהליכי השחיקה, ההשקעה, ההרבדה וההרמה היו מחזוריים, ובוודאי חזרו על עצמם פעמים רבות לאורך ההיסטוריה של כדור הארץ. הוא אף הצהיר, כי בהתחשב במשך הזמן הנחוץ לכל אחד ממחזורים אלה – הרי שכדור הארץ חייב להיות עתיק לאין שיעור.
13
.jpg)
ויליאם סמית היה מודד וגאולוג אנגלי נודע, בעיקר בשל מחקריו בסטרטיגרפיה, קביעת גילן של שכבות סלע ויצירת היסוד לבניית לוח הזמנים הגאולוגי. סמית נודע בהיסטוריה של הגאולוגיה בין היתר כמי שהבדיל ורשם את סדר השכבות בסטרטיגרפיה האנגלית – ובכך ביטא את עקרון הסופרפוזיציה הגורס כי לשכבות יש סדר היווצרות, והראה כי הן עשויות להתאפיין באמצעות מאובנים. הוא ערך מיפוי מקיף באנגליה ובסקוטלנד ויצר את המפה הגאולוגית הכלל-ארצית הראשונה מסוגה. תרומותיו גרמו לרבים לכנותו "אבי הגאולוגיה האנגלית", והכינוי "סטרטה" (strata – שכבה) דבק בו. על-פי גודלם וסוגם של המאובנים הגדיר סמית 3 עידנים גאולוגיים חשובים:
- עידן הפלאוזואיקון – עידן בעלי החיים הקדומים
- עידן המזוזואיקון – עידן בעלי החיים התיכוניים
- עידן הקנוזואיקון – עידן בעלי החיים החדשים
סמית חינך בדרכו שלו דור חדש של גאולוגים, שכל אחד מהם הרים תרומה חשובה לגאולוגיה המודרנית של בריטניה. אחד מהם הוא ג'ון פיליפס – אחיינו של סמית, שערך את רשימות דודו והוציאן לאור ב-1844. פיליפס היה לאחד הגאולוגים והפלאונטולוגים המובילים באנגליה של המאה ה-19, ולזכותו נזקפת קביעת מרבית יחידות הזמן הגאולוגי הנמצאות בשימוש עד היום.
14
צ'ארלס לייל היה עורך דין סקוטי וגאולוג חשוב. בשנים 1830-1838 פורסם בשלושה חלקים ספרו הראשון והחשוב ביותר, עקרונות הגאולוגיה, ובו ממצאים התומכים בעקרון האחידות – ספר שהייתה לו השפיעה רבה על צ'ארלס דרווין בצעירותו. שלושת הכרכים הודפסו במהדורות רבות במהלך חייו, ולייל הוסיף לכל מהדורה חומר עדכני, ארגן מחדש את החומר הקיים ועדכן את מסקנותיו לאור העדויות החדשות שאותרו. הספר ביסס את מעמדו של לייל כתאורטיקן גאולוגי חשוב.
תחומי התעניינותו של לייל בגאולוגיה כללו נושאים מגוונים – מהרי געש דרך סטרטיגרפיה, פלאונטולוגיה ותורת הקרחונים – ועד נושאים המוגדרים כיום כארכאולוגיה פרהיסטורית ופלאואנתרופולוגיה.
15
הארי הס היה גאולוג ומפקד בסיס צוללות אמריקני בזמן מלחמת העולם השנייה. הס נחשב למי שגילה את הכוח המניע את נדידת היבשות – זרמי הערבול במעטפת כדור הארץ. התאוריה שפיתח הס הנוגעת להתפשטות קרקעית הים מהווה בסיס לתאוריית טקטוניקת הלוחות. בנחתת עליה פיקד הס היה סונאר למדידת עומק קרקעית האוקיינוס, ששימש למטרות צבאיות וגאולוגיות כאחת – מיפוי קרקעית האוקיינוס. במדידותיו גילה הס הרי געש תת-ימיים שנוצרו מעל נקודות חמות, שהפכו דחוסים יותר ופסגותיהם נסחפו כאשר התרחקו ממנה והתקררו. הס קרא להרי געש אלה "גוֹיוֹ" על-שם הגאולוג והגאוגרף ארנולד הנרי גויו, שהיה פרופסור לגאוגרפיה פיזית וגאולוגיה באוניברסיטת פרינסטון.
בשנת 1960 הגה את תאוריית התפשטות קרקעית האוקיינוסים, לפיה הקרקעית נוצרת באמצעות התפרצות געשית ברכסים מרכז-אוקייניים. התאוריה מניחה כי זרמי הערבול במעטפת הם הכוח המניע את תנועת היבשות, ומסבירה את גילם הצעיר של הסלעים במרכז האוקיינוסים, קשתות איים ותופעות נוספות.
16
יהודה ליאו פיקרד היה מבכירי הגאולוגים בישראל ובעל שם עולמי בחקר ההידרולוגיה. פיקרד, יליד גרמניה, ביקר בישראל בשנת 1922 ועלה ארצה בשנת 1924. הוא הקים את המחלקה לגאולוגיה ואת האוסף הגאולוגי הראשון של האוניברסיטה העברית, ופרסם את ספרו "Structure and Evolution of Palestine" – שהפך לספר יסוד ללימוד הגאולוגיה של ארץ ישראל.
פיקרד הציע בשנת 1943 תאוריה לגבי התהוות ים המלח. לדעתו, עיקר התהווּתה של בקעת הירדן היה מלפני 65 מיליוני שנים עד לפני 1.75 מיליוני שנים, והיא נוצרה התרוממות הרי ארץ ישראל. בשנים 1950-1954 הכין פיקרד את הסקר הגאולוגי של ישראל. בשנת 1955 התמנה לנשיא ועדת המומחים של אונסק"ו לאזורים צחיחים. בעקבות מינוי זה היה ליועץ בינלאומי, וחקירותיו סייעו להתפתחותן של מדינות רבות באפריקה ובאמריקה הלטינית.
פיקרד היה חתן פרס ישראל לשנת תשי"ח במדעי החיים ויקיר ירושלים. עיקר התמחותו הייתה בחקר מי תהום וחקירת אפשרויות פיתוח הנגב. הוא היה מומחה למציאת מי-תהום וקבע היכן יבוצעו קידוחים ברחבי הארץ. ובשנת 1967 יסד את המרכז לחקר מי תהום באוניברסיטה העברית, מרכז הקרוי היום על שמו.
17
ויליאם האלוס מילר היה פיזיקאי, קריסטלוגרף ומינרלוג בריטי שהציע את שיטת סימון המשמשת לתיאור מישורים וכיוונים בסריג של גביש הקרויה על שמו: "אינדקס מילר" – שיטת סימון המקובלת כיום לתיאור מישורים וכיוונים בסריג גבישי.
מילר נמשך במיוחד לתחום הקריסטלוגרפיה, וכשויליאם יואל התפטר ממשרת הפרופסור למינרלוגיה ב-1832 החליף אותו מילר בתפקיד ומילא משרה זו עד 1870. עבודתו העיקרית, על "קריסטלוגרפיה" יצאה לאור ב-1838, ובאותה שנה נבחר לחברה המלכותית. צ'ארלס דרווין נעזר במילר לזיהוי מינרלים שהביא ממסעו בספינה "ביגל".
בתמונה למעלה: המינרל מילריט (בתמונה), שנתגלה לראשונה בוויילס בשנת 1845 וקרוי על שמו של מילר.
בתמונה למטה: הסריג הגבישי של מילריט.
18
סמואל אולפורט היה פטרולוג אנגלי, מחלוצי הפטרולוגיה המיקרוסקופית. אף שעסק במסחר במשך שנים רבות, פנה אולפורט ללימודי גאולוגיה. כאשר התגורר במשך תקופה קצרה בבאהיה שבברזיל החל לערוך תצפיות גאולוגיות. ב-1860 החל לכתוב בהוצאה לאור של החברה הגאולוגית של לונדון, ואחד ממאמריו הראשונים – "On the Discovery of some Fossil Remains near Bahia in South America" – עסק בשרידי מאובנים בבאהיה.
אולפורט עסק בעיקר במחקר חלוצי בפטרולוגיה מיקרוסקופית, במיוחד התמחה בהכנת שקפים דקיקים מסלעים. הוא חקר סלעים במקומות רבים, ובעיקר את הבזלות של דרום סטפורדשייר, את סלעי הדיוריט של ווריקשייר וזכוכית געשית באי הסקוטי ארן. את תוצאות מחקריו פרסם ברבעון החברה הגאולוגית בשנים 1869–1879.
ב-1880 התמנה אולפורט לספרן הראשון של מייסון קולג' – היום האוניברסיטה של ברמינגהם – וכיהן גם כאוצר הראשון של מוזיאון לאפוורת לגאולוגיה. הוא בנה אוסף גאולוגי נרחב, אותו החל להציג בשנת 1881 במוזיאון. האוסף כלל מינרלים, אלמוגים מלוטשים מהדבון ובעיקר דגימות סלעים ושקפים גאולוגיים מהמוקדמים ביותר.
בתמונות: שקפים של דיוריט וגברו.