בבית המקדש עמדה לשכת בית הפרווה: ”""שש לשכות היו בעזרה, שלוש בצפון ושלוש בדרום. שבצפון: לשכת המלח, לישכת הפרווה, לישכת המדיחין. לישכת המלח, שם היו נותנין מלח לקורבן; לשכת הפרווה, שם היו מולחין עודות קדשים ועל גג היה בית טבילה לכהן גדול ביום הכיפורים...".” (מסכת מידות פרק ה). לפי דברי רב יוסף בתלמוד הבבלי (יומא לה, א), נקראה לשכת הפרווה על שם מכשף בשם זה. לעומת זאת, ר' שמעיה כותב בפירושו למסכת מידות (וכך סובר גם ה'תוספות יום טוב'), שלשכה זו נקראה על שם עורות הפרים שהיו מולחים בה. אליעזר בן-יהודה חידש את המילה במשמעותה הנוכחית, במאמר בעיתון "הצבי" בחשוון התרמ"ט: "פרוה הוא על שם העורות, והוא שם קדמון (שיצא אולי משימוש הלשון בימי חכמי התלמוד) לעור כל בהמה וחיה עם השׂער שעליו, וכמשמעתו בלשון ערבית. ועל כן יקראו בערבית פַּרְוָה לעור הראש שבאדם. מזה הוא השם לכל עורות החיות מעוּבּדים בהשׂער לעשות בגד חם – – – וזכינו לעניין הרחבת הלשון לשם עברי לכל מיני עורות השׂער העשויים לעשות בגדים חמים וכן לעצם הבגד, כמו בלשון ערבית".
