פורטל:ישראל/ישראלי נבחר/גלריה
דמויות בתולדות מדינת ישראל
לעריכה לחצו על המספר בכותרת ואחר כך "עריכה".
1
יצחק שמיר (15 באוקטובר 1915- 30 ביוני 2012)היה מדינאי, לוחם, איש ציבור ישראלי וראש ממשלת ישראל השביעי. היה ממפקדיו של הלח"י, שימש בתפקידים בכירים במוסד. בחייו הפוליטיים שימש בתפקיד יושב ראש הכנסת, וכן כשר החוץ של מדינת ישראל. לאחר התפטרותו של מנחם בגין שימש כראש הממשלה השביעי של מדינת ישראל, והחזיק בתפקיד זה לסירוגין במשך למעלה משש שנים. שמיר, ביחד עם יריבו הפוליטי שמעון פרס, עמד בראש ממשלת האחדות הלאומית שהוקמה ב-1984. ב-1988 ניצחה מפלגתו בבחירות, והוא עמד תחילה בראש ממשלת אחדות לאומית נוספת, ולאחר התרגיל המסריח – בראש ממשלה צרה. הוא פרש לאחר תבוסת מפלגתו, הליכוד, בבחירות לכנסת השלוש עשרה. שמיר היה איש הקו המדיני הנוקשה וחסיד ארץ ישראל השלמה, אך בתקופת כהונתו השתתף בוועידת מדריד, אשר היו שראו בה פריצת דרך מדינית. כראש ממשלה התמודד שמיר עם נפילת טילים על עריה של ישראל במהלך מלחמת המפרץ הראשונה ובחר להבליג כדי לא לסכן את הקואליציה בראשות ארצות הברית בשיתוף מדינות ערב נגד סדאם חוסיין. על מפעל חייו ותרומתו למדינה קיבל שמיר את פרס ישראל בשנת תשס"א – 2001.
2
מאיר טוביאנסקי (20 במאי 1904 – 30 ביוני 1948), ישראלי שהואשם בריגול נגד ישראל על לא עוול בכפו במהלך מלחמת העצמאות. טוביאנסקי הועמד בפני בית דין שדה צה"לי, הורשע והוצא להורג. מאוחר יותר טוהר שמו.
מאיר טוביאנסקי נולד בבעיר קובנה שבליטא, שהייתה נתונה אז בשליטת הרוסים. בהיותו כבן 10 עברה משפחתו לפרסבורג, שם החל הנער הצעיר את לימודיו. הוא הוכשר כמהנדס באוניברסיטאות של ליטא ורוסיה. הוא עלה לארץ ישראל בשנת 1925 ונקלט בעבודות חקלאיות שונות, כולל עבודה פיזית בשדות בנימינה. ב-1931 התנדב עם צעירים אחדים למחלקה הטכנית של הרדיו שהמשטרה הבריטית הפעילה בירושלים, עבודה שהייתה כרוכה בסכנות רבות.
בראשית מלחמת השחרור התגייס ונשא בעול עבודת ארגון "ההגנה" במרחב ירושלים. בתחילת אביב 1948 הועבר טוביאנסקי לתפקיד מפקד שלושת שדות התעופה של חיל האוויר באזור ירושלים. הוא הואשם כי העביר פירוט מלא של כל המפעלים לייצור נשק בירושלים, מה שהתגלה אחרי זמן כלא נכון. ב-30 ביוני 1948, הועמד טוביאנסקי למשפט שדה, הורשע, הועמד בפני כיתת יורים בת 6 חיילים שנלקחו מחטיבת הראל.
3
יצחק דנציגר (1977-1916) היה פסל ואדריכל נוף ישראלי, יליד גרמניה. דנציגר היה ממייסדי האמנות הכנענית בפיסול הישראלי וחבר בקבוצת אופקים חדשים. ליצירתו הפיסולית הייתה השפעה רבה על הפיסול ועל האמנות הישראלית החל משנות הארבעים של המאה העשרים שהתבטאה בנטייה לפיסול בהשפעת האמנות הארכאית, בשילוב המודרניזם בפיסול וביחס אל עיצוב דימוי הנוף של ארץ ישראל בפיסול הישראלי. פסלו "נמרוד" הוא אחת היצירות הידועות ביותר של האמנות הישראלית.
4
גולדה מאיר (מאירסון) (3 במאי 1898 – 8 בדצמבר 1978) הייתה ראש הממשלה הרביעית של מדינת ישראל והאישה היחידה שכיהנה בתפקיד זה.
גולדה מאיר נולדה בקייב, באימפריה הרוסית (היום בירת אוקראינה), כגולדה מבוביץ', בת למשפחה יהודית ענייה, מסורתית אך לא דתית אדוקה. בשנת 1906 היגירה המשפחה לארצות הברית והשתקעה בעיר מילווקי. בשנת 1921 עלתה מאיר לארץ ישראל. לאחר מגורים בדירה שכורה בתל אביב עברה יחד עם אחותה אל קיבוץ מרחביה. בין השנים 1932-1934 שהתה בארצות הברית בפעילות ציונית ובאיסוף תרומות כמזכירת ארגון הנשים למען החלוצות. עם חזרתה נתמנתה למזכירת "הוועד הפועל", ההנהגה העליונה של "הסוכנות היהודית".
עם מותו של לוי אשכול ב-1969 התמנתה מאיר בבחירות לראש הממשלה. בזירה הפנימית הייתה התחושה שכהונתה של גולדה מאיר התאפיינה בשמרנות ובחוסר תשומת לב לשכבות המצוקה. זכורה אמירתה בעקבות פגישתה עם אנשי תנועת "הפנתרים השחורים": "הם אינם בחורים נחמדים". יחד עם זאת היא עצמה העלתה על נס פרויקטים שקידמה לרווחת תושבי עיירות הפיתוח ושכונות המצוקה. בשנת 1974, לאחר מלחמת יום הכיפורים ופעילות "ועדת אגרנט", נאלצה מאיר להתפטר בעקבות מחאה ציבורית רחבה על תפקוד הממשלה בזמן המלחמה, וזאת כחודש בלבד לאחר שהקימה את ממשלתה השנייה. לאחר פרישתה עברה לקיבוץ רביבים, בו התגוררה עד למותה.
5
 |
דליה דורנר (נולדה ב-3 במרץ 1934), עורכת דין ומשפטנית ישראלית, לשעבר שופטת בית המשפט העליון.
דורנר מונתה בשנת 1994 לשופטת בבית המשפט העליון, תחילה כמינוי בפועל, ואחר כך כמינוי קבוע. לקראת סוף כהונתה שימשה גם כיושבת ראש ועדת הבחירות לכנסת ולרשויות המקומיות. דורנר זוהתה כדבקה במיוחד בזכויות האדם, וכפרשנית מרחיבה של חוקי היסוד. עם זאת, היא החמירה עם נאשמי צווארון לבן. גישות אלו, כפי שהשתקפו בפסיקותיה, הפכו אותה לאחת מהבולטות שבשופטי ישראל, אך היא לא זכתה לאהדה בחוגי הימין והחרדים.
ב-3 במרץ 2004 סיימה דליה דורנר את כהונתה בבית המשפט העליון. נשיא בית המשפט העליון אהרן ברק תיאר את כהונתה במילים: "דליה ביססה את מעמדה כאחת מהחשובים והמקוריים בשופטי בית משפט זה. תרומתה חוצה את כל ענפי המשפט ואת כל תחומי המשפט". באוגוסט 2006 נבחרה דורנר לתפקיד נשיאת מועצת העיתונות הישראלית, ובשנת 2008 מונתה לעמוד בראש ועדת חקירה ממלכתית בנושא הסיוע לניצולי השואה.
6
אפרים קישון (23 באוגוסט 1924 – 29 בינואר 2005), סופר, סאטיריקן, מחזאי, תסריטאי ובמאי קולנוע ותיאטרון ישראלי. הבמאי הישראלי היחיד שסרטיו זכו בפרס גלובוס הזהב והראשון שסרט בבימויו זכה במועמדות לפרס אוסקר.
אפרים קישון נולד בבודפשט, בירת הונגריה ב-23 באוגוסט 1924 בשם פֶרֶנץ הופמן. בשנת 1944 נכלא במחנה ריכוז בהונגריה. נמלט במהלך העברתו למחנה ההשמדה סוביבור בפולין. כאשר שב לבודפשט גילה כי הוריו ואחותו שרדו, אך בני משפחה רבים אחרים הושמדו בתאי הגזים באושוויץ. את דרכו בעיתונות הישראלית החל בשנת 1951 בכתיבת טור סאטירי בעיתון היומי בעברית קלה "אומר" ומאוחר יותר אף בעיתון האם – דבר בו פרסם סאטירה בשם "תעלת בלאומילך". בתוך שנים ספורות הפך קישון להומוריסטן והסאטיריקן הבולט ביותר בישראל. מחזהו הראשון "שמו הולך לפניו" הועלה בתיאטרון "הבימה" בשנת 1953 ואחריו הוסיף קישון וכתב מספר מחזות מצליחים נוספים. בין סרטי הקולנוע שיצר בולטים "סאלח שבתי" (1963), ו"תעלת בלאומילך" (1969).
7
אליעזר ליבנה (2 בדצמבר 1902 – 1 במרץ 1975), איש ציבור, עיתונאי ופובליציסט, חבר הכנסת, מראשי האקטיביסטים במפא"י, פעיל למען פירוז המזרח התיכון מנשק גרעיני, ומראשי התנועה למען ארץ ישראל השלמה.
ליבנה (ליבנשטיין במקור) נולד בלודז' בפולין. בשנת 1920, בתקופת העלייה השלישית, עלה לארץ ישראל. לאחר מכן החל בפעילות ציבורית במסגרת תנועת הפועלים "אחדות העבודה", ובשנת 1923 נבחר כמזכיר מועצת פועלי חיפה. היה שליח ההסתדרות בגרמניה ב-1928 עד 1930 ולאחר מכן מ-1933 עד 1935. במסגרת זו היה פעיל בתנועת "העברה". עם פרוץ מלחמת העולם השנייה הפך ליבנה לאיש הסברה מרכזי בשירות "ההגנה" ומפא"י, ולצד אלעזר גלילי וגרשון ריבלין היה פעיל בהקמת עיתון צבאי מקצועי – "מערכות". בשנת 1940 הוציא ליבנה עיתון נוסף ושמו "אשנב" בשיתוף ברל כצנלסון. ליבנה היה גם לעורכו של הביטאון "בטרם", שנקרא תחילה "מלחמתנו" שהוקם ב-1942.
לאחר קום המדינה המשיך ליבנה בפעילותו הציבורית. הוא נבחר מטעם מפא"י לכנסת הראשונה ולאחריה לכנסת השנייה. היה פעיל ב"הוועד לפירוז גרעיני של המזרח התיכון" ונמנה עם החותמים על מכתב הייסוד של התנועה למען ארץ ישראל השלמה.
8
דודו גבע (14 במרץ 1950 – 15 בפברואר 2005), אמן, מאייר ומחבר ספרי קומיקס, קריקטוריסט והומוריסטן ישראלי. גבע פרסם לאורך שנים רצועות קומיקס סאטיריות ומדורים הומוריסטיים בעיתונות הארצית והמקומונית, שחלקן הגדול גם יצא לאור בעשרות ספריו. בשנותיו האחרונות פעל גבע גם מחוץ למסגרת העיתונות הממוסדת, והיה בין פעילי זירת הקומיקס האלטרנטיבית והתרבות המחתרתית.
מסיום שירותו הצבאי ועד יום מותו, לא חדל גבע לעבוד ולפתח את תרבות הקומיקס, האיור וההומור הישראלית. גבע פרסם קריקטורות ומדורי סאטירה בעיתונים "העולם הזה" (זו ארץ זו), "חדשות" (המדורים "שירת הברווז", "משמעות החיים" ואחרים), "כל העיר" ("אהלן וסהלן בפרשת הפנדל המפוקשש"), "העיר" ("יוסף ואחיו", "שתיקת הברווז"), "מעריב" ("יומן גבע", "הדרך אל האושר") ו"הארץ". בנוסף לעבודתו העיתונאית, פרסם גבע עשרות ספרים והיה שותף, בעיקר באיור, לספר "זו ארץ זו", שאיגד את מדורי הסאטירה שהופיעו ב"העולם הזה".
9
משה גרשוּני (11 בספטמבר 1936 – 22 בינואר 2017) היה צייר ופסל ישראלי. בעבודותיו, בעיקר בציוריו משנות השמונים, ביטא עמדה שונה מן המקובל לזיכרון השואה באמנות הישראלית באותה עת. בנוסף, בציוריו נוצר חיבור חדשני בין שכול לבין הומוארוטיקה, שביקר את החברה ואת הלאומיות הישראלית-ציונית. בין יצירותיו הידועות המיצב "יד ענוגה" (1975); סדרת הציורים "ח"י רקפות" (1984) וסדרת העבודות שנושאן "זרים" משנות התשעים. על יצירתו נמצא ראוי לפרס ישראל לציור בשנת 2003, אולם לבסוף נשללה ממנו קבלת הפרס.
10
מרטין (מרדכי) בובר (8 בפברואר 1878- 13 ביוני 1965), היה פילוסוף אוסטרי יהודי, מעבד מעשיות ומחנך. עיקר כתביו של בובר עסקו בתודעה דתית, ביחסים בין-אישיים ובענייני קהילה. מפעליו המרכזיים היו איסוף וסיפור מחדש של מעשיות חסידיות, תרגום התנ"ך לשפה הגרמנית ופיתוח משנתו הדיאלוגית. בובר השתייך לציוניות הרוחנית והיה פעיל מאוד בקהילות יהודיות וחינוכיות בגרמניה ובישראל. כמו כן, הוא היה תומך נלהב במדינה דו-לאומית ליהודים ולערבים על אדמת פלשתינה. בובר השפיע ותרם רבות לעיסוק במדעי הרוח, ובעיקר למחקר בתחום הפסיכולוגיה החברתית, הפילוסופיה החברתית והאקזיסטנציאליזם הדתי.
11
אבא חושי (1898 – 24 במרץ 1969), מנהיג ציוני, פעיל סוציאליסטי ופוליטיקאי, איש עבודה והתיישבות, מנהיג פועלים, חבר הכנסת הראשונה וממקימי ההסתדרות. זכור היום בעיקר בזכות כהונתו ארוכת השנים כראש עיריית חיפה (1951–1969), תפקיד בו הטביע חותמו באופן בולט על העיר, אופיה והתפתחותה. בין היתר הקים את אוניברסיטת חיפה, תיאטרון חיפה, הכרמלית ואת תזמורת הנוער העירונית של חיפה.
12
זאב ולדימיר ז'בוטינסקי (18 באוקטובר 1880 – 4 באוגוסט 1940), מנהיג ציוני, סופר, משורר, מתרגם ונואם מפורסם. ממחדשי הצבאיות העברית וממקימי הגדוד העברי במלחמת העולם הראשונה. מכונן הציונות הרוויזיוניסטית; ראש בית"ר, מצביא האצ"ל ונשיא הצה"ר. מגדולי ההוגים היהודים הליברליים בעת החדשה.
13
 |
לוי אשכול (25 באוקטובר 1895 ו' בחשוון התרמ"ו, נפטר ב-26 בפברואר 1969 ח' באדר התשכ"ט), ראש הממשלה השלישי של מדינת ישראל.
במשך שנים רבות היה אשכול דמות מפתח במשק הישראלי, ושימש אף בתפקיד שר האוצר. עם פרישתו של בן-גוריון מתפקיד ראש הממשלה בשנת 1963, הביא בן-גוריון למינויו של אשכול לראשות הממשלה. בשנת 1964 פרץ סכסוך גלוי בין שני האישים על רקע דרישתו של בן-גוריון להקים ועדת חקירה משפטית לחקירת "הפרשה". הסכסוך הביא לפרישתו של בן-גוריון ממפא"י ולהקמת רפ"י. הבחירות לכנסת השישית הביאו את ניצחונו הגדול של אשכול על בן-גוריון ואנשי סיעתו, ואשכול המשיך להחזיק בכהונת ראש הממשלה. בימים קשים של מתיחות ביטחונית ומיתון, החזיק אשכול בהגה הנהגת המדינה. במהלך תקופת המתיחות שלפני מלחמת ששת הימים, פרץ משבר מנהיגות, ואשכול נאלץ למנות את משה דיין לשר הביטחון. לאחר מלחמת ששת הימים הוסיף להחזיק בתפקיד ראש הממשלה עד למותו מהתקף לב בשנת 1969.
14
משה דיין (20 במאי 1915 – 16 באוקטובר 1981). מצביא, מדינאי, ואיש ציבור ישראלי. ממפקדי "ההגנה", הרמטכ"ל הרביעי של צה"ל, במהלך מבצע קדש. היה חבר הכנסת ושר בממשלות ישראל. שימש בתפקיד שר הביטחון במהלך מלחמת ששת הימים, מלחמת ההתשה ומלחמת יום הכיפורים. תרם תרומה משמעותית להסכם השלום עם מצרים כאשר שימש כשר החוץ בממשלתו של מנחם בגין.
משה דיין סימל באישיותו את טיפוס ה"צבר", בן ההתיישבות העובדת, האוחז בידו האחת ברובה, ובשנייה במחרשה. כרמטכ"ל, נתפס דיין כאחד ממעצבי רוחו ודמותו של צה"ל כצבא חזק בעל אוריינטציה אקטיביסטית. כשר הביטחון נתפס דיין בעיני הציבור כאחד מהאחראים לניצחון הגדול במלחמת ששת הימים, אך גם כאחראי עיקרי ל"מחדל" במלחמת יום הכיפורים, וכמידת ההערצה שחש כלפיו הציבור לפני המלחמה, כך הייתה מידת השבר האישי והציבורי ממנו בתקופה שלאחריה. דיין השכיל להתגבר על המשבר, ובערוב ימיו, כשכיהן כשר החוץ, תרם מניסיונו, מכושרו המדיני והאינטלקטואלי, לעיצוב דמותו של הסכם השלום עם מצרים. דיין האיש, תפיסתו המדינית והביטחונית, וכן אישיותו יוצאת הדופן והשנויה במחלוקת, היו בעלי השפעה רבה על מדינת ישראל בשלושת העשורים הראשונים לקיומה.
15
הרמן שטרוּק (6 במרץ 1876, ברלין – 11 בינואר 1944, חיפה), צייר ואמן הדפסים יהודי וציוני. מחשובי האמנים היהודים בגרמניה, שעלה לארץ ישראל בשנת 1922 והתיישב בחיפה.
שטרוק נודע בחייו כמומחה בתחום ההדפס ואף שימש כמורה וכמדריך לרבים מן האמנים בגרמניה באותה עת. ספרו "אמנות התחריט" היווה מדריך בסיסי לתחום זה במשך שנים רבות. שטרוק הרבה ליצור הדפסים בהשראת מסעותיו בעולם ובהם תיאר בעיקר את הנוף. קבוצה גדולה של עבודות הוקדשה לתיאור נושאים יהודיים וציוניים. מבין יצירותיו בנושא זה התפרסם "דיוקן תיאודור הרצל" (1903), שהפך לאחד מן הדימויים הקאנונים של המנהיג הציוני בתחילת המאה ה-20. בנוסף, שימש שטרוק כפעיל ציוני במסגרת תנועת המזרחי, השתתף במספר כינוסים של הקונגרס הציוני העולמי, היה חבר הוועד הפועל הציוני וכיהן כחבר הדירקטוריון של הקרן הקיימת לישראל.
16
ישראל קסטנר (1906 – 15 במרץ 1957), חבר ועדת העזרה וההצלה בבודפשט בזמן השואה. נרצח בתל אביב בשנת 1957.
ב-1943 נתמנה קסטנר ליו"ר ועדת העזרה וההצלה בהונגריה. קסטנר יצר קשרים עם הנאצים, ומ–1944 היה בקשר עם אדולף אייכמן. הוועדה הציעה לגרמנים לקבל סחורות ו–10,000 משאיות ממדינות נייטרליות תמורת הצלת יהודים. קסטנר ביקר בגרמניה ובשווייץ, ובעקבות פעילותו שוחררו ממחנה ברגן-בלזן 1,684 יהודים והועברו לשווייץ.
ב-1947 עלה קסטנר לארץ ישראל ונתמנה לדוברו של השר דב יוסף במשרד המסחר והתעשייה. בסוף 1952 האשים מלכיאל גרינוולד את קסטנר בשיתוף פעולה עם הנאצים בהשמדת יהודי הונגריה. דב יוסף אילץ את קסטנר להגיש תלונה נגד גרינוולד בגין הוצאת דיבה. המשפט בגילגוליו השונים, שבמהלכו הפך קסטנר למעשה ממאשים לנאשם, עד שקיבל את הכינוי "משפט קסטנר", נמשך 4 שנים. השופט בנימין הלוי מצא את קסטנר אשם בשיתוף פעולה עם הנאצים בהשמדת יהודי הונגריה ובהצלת פושע המלחמה קורט בכר מעונשו. פסק הדין גרם לזעזוע במדינה ובעולם היהודי. ב-4 במרץ התנקשו שלושה צעירים בחיי קסטנר. קסטנר נפצע באורח קשה וב-15 במרץ מת מפצעיו. ב-17 בינואר 1958, טיהר בית המשפט העליון את שמו של קסטנר.
17
אפרים קישון (23 באוגוסט 1924 – 29 בינואר 2005), סופר, סאטיריקן, מחזאי ואיש קולנוע ישראלי. הבמאי הישראלי הראשון שסרטיו זכו בפרס גלובוס הזהב.
השפעתו של קישון על התרבות הישראלית היא עצומה, וניכרת בתרומותיו לשפה העברית בהמצאת מטבעות לשון, לא פחות מאשר בתרומותיו כמבקר חברתי ביצירותיו הכתובות, המומחזות והמוסרטות.
18
מישל רֶבֶל (נולד ב-1938) הוא ביוכימאי ישראלי המשמש כפרופסור וכחוקר במחלקה לגנטיקה מולקולרית במכון ויצמן למדע. רבל הוא חתן פרס ישראל לרפואה לשנת תשנ"ט. מישל רבל נודע במחקר האינטרפרון שהוביל לפיתוח תרופה לטיפול במחלת הטרשת הנפוצה, וכן הוא עוסק באתיקה ומוסר במדע. הוא משמש כיושב ראש המועצה הלאומית לביואתיקה בישראל, והוא חבר באקדמיה הלאומית הישראלית למדעים ובוועדה הבינלאומית לביו-אתיקה של אונסק"ו.
רבל מרצה בפני קהלים שונים בתחומי התמחותו, ושם הוא נוהג להציג שאלות אתיות הנוגעות לשיבוט ולשימוש בתאי גזע עובריים. השקפתו המדינית הליברלית הביאה לחברותו בחוג "עוז ושלום – נתיבות שלום" ובתנועת מימד, שבמסגרתה הוא הוצב במקום ה-102 ברשימת העבודה-מימד לכנסת ה-17. כאדם דתי, ראייתו את הצד המוסרי של המדע משולבת בהיבטים של מחשבת ישראל ושל המוסר המתבטא בהלכה היהודית.
19
וולפגנג לוץ (1921–1993), ובשמו העברי זאב גור אריה, מרגל ישראלי יליד גרמניה, שפעל בשנות השישים במצרים בשליחות "המוסד", יחד עם אשתו ולטרוד (נעמי) נוימן. לוץ סיפק למפעיליו במוסד מידע רב ערך על היערכות הצבא המצרי ותוכנית ההתחמשות שלו, וגם פעל כנגד היועצים הגרמנים שסייעו למצרים, עד ללכידתו בידי המצרים בשנת 1965.
20
הרב אברהם יצחק הכהן קוק (7 בספטמבר 1865 – 1 בספטמבר 1935; ט"ז באלול ה'תרכ"ה – ג' באלול ה'תרצ"ה), מכונה גם הראי"ה קוק, או הרא"ה. רב, פוסק, מקובל והוגה דעות. עלה לארץ ישראל בזמן העלייה השנייה ופיתח משנה פילוסופית-קבלית אוהדת ביחס לציונות וליישוב החדש. נתמנה לרב יפו והמושבות ואחר כך לרב העיר ירושלים. הקים את הרבנות הראשית לישראל וכיהן כרב הראשי האשכנזי הראשון, וכן ייסד את ישיבת מרכז הרב. הגותו, שעלתה על הכתב בספרים שחיבר ושנערכו מכתביו בתחומי הלכה, אגדה, פילוסופיה, פרשנות, מוסר, קבלה ועוד, היא מרכיב משמעותי בהשקפת העולם של זרמים שונים בציונות הדתית.
21
נתן יונתן (ספטמבר 1923 – 12 במרץ 2004), משורר ישראלי. פרסם עשרים ספרי שירה ושלושה ספרי פרוזה, ועסק גם בתרגום שירה מיידיש לעברית. שיריו תורגמו לשפות רבות, ורבים מהם הולחנו ובוצעו בפומבי. עם שיריו הידועים נמנים השירים "הרדופים", "נאסף תשרי", "חופים" ו"האיש ההוא".
לאחר חיים נחמן ביאליק, נתן יונתן הוא המשורר המולחן ביותר בזמר העברי. שירתו של יונתן מתאפיינת בפשטות במבנה שלה, צורת הבעתה וישירותה, ומתואמת עם הלחן, כך שמושג ניחוח שירי ארץ ישראל היפה.
22
שמעון פרס (כ' באב תרפ"ג – 28 בספטמבר 2016, כ"ה באלול תשע"ו) היה נשיאה התשיעי של מדינת ישראל, ראש הממשלה השמיני שלה, חתן פרס נובל לשלום, שר בממשלות ישראל וחבר הכנסת במשך 48 שנים.
מגיל צעיר היה פרס מעורב בעשייה ביטחונית ופוליטית. בגיל 31 מונה לתפקיד מנכ"ל משרד הביטחון, ובתפקיד זה השיג הישגים רבים, לרבות הידוק הברית עם צרפת, הקמת הכור האטומי בדימונה והקמת התעשייה האווירית.
פעמיים כיהן שמעון פרס בתפקיד ראש הממשלה. בפעם הראשונה בין שנת 1984 לשנת 1986, לאחר שתוצאת הבחירות לכנסת האחת עשרה לא הצליחה להביא להכרעה בין המערך שבראשו עמד, ובין הליכוד שבראשו עמד יצחק שמיר, והוחלט לקיים "רוטציה" לפיה ישמש כל אחד מן המנהיגים שנתיים בתפקיד ראש הממשלה. בפעם השנייה בין נובמבר 1995 למאי 1996, מסמוך לאחר רצח יצחק רבין ועד לבחירות לכנסת הארבע עשרה.
כשר החוץ בממשלתו של יצחק רבין היה בין המובילים את תהליך השלום עם הפלסטינים, המכונה תהליך אוסלו, ועל כך זכה בפרס נובל לשלום. בשנים 2007–2014 כיהן כנשיא מדינת ישראל.
23
שמחה בלאס (27 בנובמבר 1897 – 18 ביולי 1982), מהנדס מים, ציוני, מתכנן מפעלי מים עיקריים של היישוב בשנות ה-30 ובשנות ה-40, "יועץ הממשלה לענייני המים" בישראל בשנותיה הראשונות, ראש המתכננים של מוביל המים הארצי, יוזם ההשקיה בטפטוף וממציא הטפטפות, יחד עם בנו ישעיהו.
24
מאיר פיינשטיין (5 באוקטובר 1927 – 21 באפריל 1947), מעולי הגרדום, היה לוחם במחתרת האצ"ל שנתפס על ידי הבריטים והתאבד בצינוק, בהיותו בן 20, בטרם הוצא להורג.
25
אלי כהן: מרגל ישראלי שריגל בעיר דמשק שבסוריה וסייע רבות למודיעין הישראלי בהגנה מפני תוכניות זדוניות מצד הסורים. כונה האיש שלנו בדמשק. לאחר מספר שנות ריגול נתפס ונתלה בכיכר המרכזית בדמשק. כיום, קיימים מספר אתרים להנצחתו, כגון: פארק אלי כהן ברמת עמידר ברמת גן.