פורטל:ישראל/מאמר נבחר/גלריה
מאמרים נבחרים של פורטל ישראל
לעריכה לחצו על המספר בכותרת ואחר כך "עריכה".
1
דגל מדינת ישראל הוא בעל רקע לבן, ועליו שני פסים אופקיים בצבע תכלת כהה, וביניהם מגן דוד. ראשיתו של הדגל בימי העלייה הראשונה, והוא אומץ כדגלה של התנועה הציונית מיום היווסדה ב-1897. דגל זה הועדף על פני "דגל שבעת הכוכבים" שהציע בנימין זאב הרצל. לאחר קום מדינת ישראל, התלבטה מועצת המדינה הזמנית לגבי דגלה של המדינה. דגל התנועה הציונית נבחר באופן רשמי לשמש בתור דגלה של מדינת ישראל ב-28 באוקטובר 1948, והוא הועדף על פני רעיונות אחרים, בעיקר בשל הפופולריות הרבה שהייתה לו בציבור היהודי.
חלק ניכר מקרב התושבים היהודים במדינת ישראל, ומהיהודים שחיים במדינות אחרות, רואה בדגל הלאומי סמל לעצמאותה של מדינת ישראל. אחד הביטויים הרווחים לכך הוא הנפת הדגל על בתים ועל מכוניות ביום העצמאות. במגזר החרדי ובמגזר הערבי קיים פולמוס לגבי היחס כלפי הדגל ולגבי מקומו בחברות אלו, במיוחד משום היותו סמל ציוני ויהודי.
2
לוי אשכול (25 באוקטובר 1895, ז' בחשוון ה'תרנ"ו – 26 בפברואר 1969, ח' באדר ה'תשכ"ט) היה ראש הממשלה השלישי של מדינת ישראל (1963–1969) ושר בממשלות ישראל.
במשך שנים רבות היה אשכול דמות מפתח במשק הישראלי, מהן כ-11 שנים שימש כשר האוצר - תקופת הכהונה הארוכה ביותר בתפקיד זה בתולדות המדינה. עבודתו קירבה אותו אל דוד בן-גוריון, וברבות הימים הפך ליורשו המיועד. עם פרישת בן-גוריון מתפקיד ראש הממשלה בשנת 1963, הוא הביא למינויו של אשכול לראשות הממשלה. בשנת 1964 פרץ סכסוך גלוי בין שני האישים על רקע דרישת בן-גוריון להקים ועדת חקירה משפטית לחקר פרשת מודיעין שהסתבכה, ונודעה לימים בשם "עסק הביש". הסכסוך הביא לפרישתו של בן-גוריון ממפא"י ולהקמת רפ"י. הבחירות לכנסת השישית הביאו לניצחון גדול של אשכול על בן-גוריון ואנשי סיעתו: רפ"י זכתה ב-10 מנדטים בלבד, ואשכול המשיך להחזיק, כמנהיג מפא"י, בכהונת ראש הממשלה, בימים קשים של מתיחות ביטחונית ומיתון כלכלי.
במהלך כהונתו כראש הממשלה עברה מדינת ישראל תמורות רבות במישור החברתי, הכלכלי והפוליטי. אשכול הביא לביטולו של הממשל הצבאי על ערביי ישראל והנהיג מדיניות מפויסת כלפי מפלגות יריבות. בין היתר הוביל את המגעים ליצירת המערך הראשון וב-1968 ניצח על איחוד המפלגות על בסיסו הוקמה מפלגת העבודה הישראלית. במהלך תקופת ההמתנה שלפני מלחמת ששת הימים, פרץ משבר מנהיגות, ואשכול נאלץ למנות כשר ביטחון את משה דיין, ולהקים את ממשלת הליכוד הלאומי בהשתתפות תנועת החרות. לשותפות זו קדמה החלטתו מ-1964 להעלאת עצמותיו של מנהיג הציונות הרוויזיוניסטית זאב ז'בוטינסקי לקבורה בישראל.
3
הסכם השילומים הוא הסכם שנחתם בין ישראל לגרמניה המערבית (עלי ידי שר החוץ משה שרת והקנצלר הגרמני קונראד אדנאואר) במרץ 1952, ובמסגרתו העבירה גרמניה לישראל, בין השנים 1953 ל-1965, סכום של כ-3 מיליארד מארק כפיצוי על הסבל והנזק החומרי אשר נגרם ליהודים בתקופת השואה. כמו כן התחייבה ממשלת גרמניה המערבית להעניק רנטות לניצולי השואה. הרנטה היא תשלום חודשי קבוע לשם מימון ההוצאות הרפואיות להן נדרשים ניצולי השואה ולשם פיצוי על החיים הקשים במחנות הריכוז.
בהסכם נקבע כי גרמניה המערבית תשלם שני שלישים מהפיצויים ואילו גרמניה המזרחית תשלם את השליש הנותר. גרמניה המזרחית סרבה לשלם את הסכום, ואת חלקה בפיצוי קיבלה המדינה רק ב-1991, לאחר איחוד גרמניה.
בהסכם נקבע כי גרמניה תשלם למדינת ישראל פיצוי כספי מתוך הכרה באחריותה לרצח בני העם היהודי ולפגיעה ברכוש ובנפש. עקרון מתן השילומים נקבע בחוזי השלום בין המדינות המנצחות לבין גרמניה, ובבונדסטאג (הפרלמנט) של גרמניה המערבית הוסכם על כך פה אחד.
4
הכרמלית היא כלי התחבורה הציבורית התת-קרקעי היחיד בישראל. הקמתה של הכרמלית החלה במאי 1956 והסתיימה במרץ 1959. לכרמלית קו בודד ובו שש תחנות פעילות, והיא מחברת בין שלושה אזורים מרכזיים בעיר חיפה: העיר התחתית, שכונת הדר ומרכז הכרמל. לניהול הכרמלית נבחרה חברת "מפעלי תעבורה חיפה בע"מ".
אף כי אנשים רבים סבורים כי הכרמלית היא רכבת תחתית, היא למעשה פוניקולר (funicular), הנע על מסילה. בניגוד לרכבת, אין בקרונות הכרמלית מנוע, ומשקלם של הקרונות היורדים הוא הכוח העיקרי המניע את הקרונות העולים (מנועים בשתי תחנות הקצה תורמים אף הם כוח הנעה). פוניקולרים רבים פועלים בערים שונות בעולם, בעיקר מעל פני הקרקע – למשל, בבודפשט ובזגרב. בליון, באיסטנבול ובנאפולי פועלים פוניקולרים תת-קרקעיים, הדומים לכרמלית.
5
אוריינט האוס (Orient House, "בית המזרח" בערבית: بيت المشرق "בית אל-משרק") הוא בניין ברחוב אבו עובידה שבשכונת אמריקן קולוני שבמזרח ירושלים, ששימש בשנות ה-80 וה-90 של המאה ה-20 כמטה של אש"ף בעיר. הבית, שנבנה בסוף המאה ה-19 בידי איסמאעיל מוסא אל-חוסייני כחווילה מפוארת למגוריו, שימש לאורך השנים חליפות כבית מגורים, כמעון אירוח לאורחים רמי מעלה, כבית מלון, וכבניין ציבור המאכלס מוסדות פלסטיניים שונים. באוגוסט 2001 נסגר הבניין על פי החלטת ממשלת ישראל ופונו המוסדות הפלסטינים שאכלסו אותו.
אף שהבניין ריק ואינו מתפקד כיום, הן הפלסטינים והן ישראל רואים בו סמל לאחיזה הפלסטינית בירושלים, ועל כן סוגיית תפקודו של האוריינט האוס היוותה בעבר, ובמידה מסוימת עודה מהווה, סלע מחלוקת קשה בין הצדדים.
6
ההיסטוריה של נבחרת ישראל בכדורגל החלה בראשית שנות ה-30 של המאה ה-20. בתחילת דרכה הורכבה הנבחרת משחקנים חובבנים בהתאם למקובל באותה תקופה. היא הייתה נבחרת חלשה ביותר, ובטורניר המשמעותי הראשון שלה, מוקדמות מונדיאל 1934, הובסה 2 – 11 בסיכום שני המשחקים מול מצרים.
לאורך ההיסטוריה שלה השתתפה הנבחרת במגוון טורנירים רשמיים מלבד מוקדמות המונדיאל, בהם גביע אסיה בכדורגל, המשחקים האולימפיים, ומוקדמות אליפות אירופה בכדורגל. ב-1930 יצאה הנבחרת למסע משחקי ידידות במצרים מול קבוצות כוכבים מקומיות, ומאז מסע זה ערכה משחקי ידידות רבים שבהם התמודדה, בין היתר, מול נבחרות הנחשבות לטובות בעולם זה שנים רבות, ובהן כל הנבחרות שזכו במונדיאל.
הישגיה הטובים ביותר של הנבחרת בטורנירים רשמיים הם זכייה בגביע אסיה 1964, העפלה לרבע גמר טורניר הכדורגל האולימפי באולימפיאדת מקסיקו ובאולימפיאדת מונטריאול, והעפלה למונדיאל 1970 שנערך במקסיקו. 4 פעמים בתולדותיה הצליחה ישראל לגבור על אחת מהנבחרות שזכו במונדיאל, האחרון מביניהם מול ארגנטינה ב-1998.
מצבה של הנבחרת הושפע ממעמדה הדיפלומטי והבינלאומי של מדינת ישראל. ישראל השתייכה מבחינה גאוגרפית לאסיה, אך בלחץ מדינות ערב היא הוצאה מקונפדרציית הכדורגל של אסיה בשנות ה-70, ועברה לשחק באזור אוקיאניה במוקדמות המונדיאל. ב-1993 הצטרפה ישראל כחברה קבועה באופ"א, התאחדות הכדורגל של אירופה.
7
חיל ההנדסה הישראלי, או בשמו הרשמי חיל "ההנדסה הקרבית", הוא אחד מהחילות הלוחמים בזרוע היבשה של צבא ההגנה לישראל. זהו כוח ההנדסה של צה"ל. ייעודו המקורי של החיל הוא פריצת מכשולים, ביקוע קווי הגנה עוינים, ניתוץ ביצורים, מיקוש, חבלה, בניית קווי הגנה ומכשולים, עיסוק בחומרי נפץ ומשימות הריסה ובנייה תחת אש. מאז מלחמת שלום הגליל ואינתיפאדת אל אקצה שבה נאלצו הפלסים להילחם מול מחבלים בקרבות פנים-מול-פנים, נכנס למסלול הלוחם הכשרת חי"ר נרחבת בה לוחמי חיל ההנדסה מאומנים בלוחמה רגלית ברמת חטיבות חיל הרגלים . החיל עוסק בפריצה הנדסית, חבלה, סילוק פצצות, בנייה והריסה, ביצורים והתגוננות מפני נשק כימי בשדה הקרב. החיל מפעיל 3 גדודי פלסים סדירים (601-אסף, 603-להב ו-605-מחץ) ובהם מחלקות סיור ופלוגות צמ"ה (ציוד מכני הנדסי) כבד, יחידות אב"כ, ויחידות הנדסיות למשימות מיוחדות העוסקות בקומנדו, סילוק פצצות, רובוטיקה ועוד.
8
"הארגון הצבאי הלאומי בארץ ישראל", או בראשי התיבות שלו אצ"ל, היה ארגון צבאי מחתרתי עברי שנוסד בירושלים בשנת 1931. הארגון הוקם על ידי מפקדים שפרשו מארגון "ההגנה" בשל דרישתם לפעולה נחרצת נגד התוקפנות הערבית של אותם ימים. במשך השנים מרבית אנשיו היו צעירים מתנועת הנוער הרוויזיוניסטית בית"ר. מטעמי חשאיות לא נהגו לקרוא לארגון בשמו כי אם "ההגנה'" או "המעמד". באנגלית הוא ידוע בשם Irgun.
כבר בתחילתו לא התקבל הארגון החדש ברצון על ידי "ההגנה", והסתדרות העובדים מנעה עבודה מאלו שבחרו להשתייך אליו. בהמשך התגלה קרע בין מחנה האצ"ל לבין הנהגת היישוב ובין הצדדים שררה עוינות תמידית. בשנות ה-30 עיקר פועלו של האצ"ל התרכז בהגנת יישובים וכן בפעולות חמושות נגד ערביי ארץ ישראל, שהיוו "שבירת הבלגה" כלפי קיומן של פרעות ביהודי הארץ. בכך התבדל האצ"ל מן "ההגנה", שנקטה בקו מגננתי. כשפורסם הספר הלבן של 1939, החל האצ"ל לפעול גם נגד הבריטים, אך כשפרצה מלחמת העולם השנייה החליט האצ"ל שלא להילחם כמקודם בבריטים, וחלק מאנשיו אף התגייסו לצבאות בעלות הברית. חילוקי דעות בעניין שביתת הנשק מול הבריטים פיצלו מתוך האצ"ל ארגון חדש – לוחמי חרות ישראל (לח"י). לקראת סוף המלחמה, לנוכח הידיעות על התחוללות השואה ולנוכח המשך מדיניות הספר הלבן שמנעה עליית יהודים לארץ ישראל, הצהיר הארגון על חידוש המאבק המזוין נגד השלטון הבריטי במטרה לגרשו מהארץ ולהקים מדינה עברית עצמאית תחתיו. בשנת 1945 הצטרף האצ"ל אל תנועת המרי העברי ללחימה משותפת נגד הבריטים. המסגרת הזו פורקה לאחר פיצוץ מלון המלך דוד ופרישת "ההגנה" מהמאבק המזוין, לעומת האצ"ל והלח"י שהמשיכו בו. בין הפעולות הבולטות ביצע הארגון את הפריצה לכלא עכו ותליית הסרג'נטים. לאחר יציאת הבריטים מהארץ ובזמן מלחמת העצמאות לחמו אנשי האצ"ל בחזיתות שונות, פעולה בולטת הייתה כיבוש שכונת מנשייה ביפו. ביוני 1948 הופגזה והוטבעה על ידי צה"ל ספינת הנשק של הארגון, אלטלנה, מעשה שנותר שנוי במחלוקת שנים רבות אחר כך. בספטמבר 1948 פורק האצ"ל והארגון נטמע באופן סופי בצה"ל.
9
תחיית הלשון העברית הוא השם בו מכנים תהליך שהתחולל באירופה ובארץ ישראל בסוף המאה התשע עשרה ובתחילת המאה העשרים, ובמסגרתו הפכה השפה העברית מלשון שהיא לשון כתובה וליטורגית (משמשת לצרכים דתיים) בלבד ללשון מדוברת, רב-מערכתית ולאומית. התהליך הזה איננו תהליך לשוני גרידא, אלא הוא משתבץ במערכת רחבה של תהליכים שחלו בעם ישראל בסוף המאה התשע עשרה ובמחצית הראשונה של המאה העשרים, ובעיקר הוא משתלב במהפכה הציונית ובהקמת היישוב העברי החדש בארץ ישראל, תהליכים שהביאו בסופו של דבר להקמת מדינת ישראל כמדינה לאומית עברית.
השם "תחייה" אינו שם מדויק לתהליך זה, משום שלפי רוב ההגדרות לא הייתה העברית לשון מתה לפני התהליך; נעשה בה שימוש נרחב וניכרו בה תהליכים של התפתחות והשתנות גם לפני תחילת התהליך. עם זאת, התהליך נחשב לתהליך יחיד במינו, והבלשנות המודרנית איננה מכירה מקרה נוסף שבו לשון שכלל לא הייתה מדוברת בפי דוברים ילידיים הפכה ללשון לאומית המשמשת באופן רב מערכתי, וכל זאת בתוך פרק זמן של כמה עשרות שנים בלבד. (מוכרים כמה תהליכים שבהם לשון שהייתה מדוברת בפי מיעוט הפכה ללשון כללית).
התהליך הביא גם לשינויים לשוניים בשפה. למרות שבתודעתם של מחוללי התהליך הם רק המשיכו את השימוש בשפה "מהמקום שבו נפסקה חיותה", הרי לאמיתו של דבר הם יצרו מצב לשון חדש, שמאפייניו שאובים גם מן השפה העברית על כל תקופותיה וגם מן השפות האירופיות שעל רקען התחולל התהליך, בראש ובראשונה היידיש. מצב הלשון החדש שנוצר הוא העברית הישראלית בת-זמננו.
10
"מלחמת העצמאות", הוא אחד משמותיה של מלחמה שהביאה בסופו של דבר את ישראל לעצמאות. המלחמה החלה מיד לאחר קבלת תוכנית החלוקה של האו"ם בכ"ט בנובמבר 1947, והסתיימה רשמית ב-20 ביולי 1949 אף כי הקרבות הסתיימו כבר בינואר 1949.
המלחמה פרצה עקב התנגדותם של ערביי ארץ ישראל ומדינות ערב להמלצת עצרת האומות המאוחדות להקמת מדינה יהודית בארץ ישראל לצד מדינה פלסטינית. הערבים פעלו למנוע את הגשמת ההחלטה ולהגיע לשליטה ערבית על הארץ בכוח הזרוע. ערביי ארץ ישראל החלו בלחימה מיד לאחר החלטת עצרת האו"ם, כשהם נעזרים בכוחות בלתי סדירים שבאו מבחוץ. מדינות ערב הצטרפו למלחמה, עם צבאותיהן הסדירים, בפלישה למדינה שזה עתה הוקמה, מיד עם הכרזת העצמאות ב-14 במאי 1948. המדינה שהוקמה במהלך המלחמה כוננה ממשלה זמנית, נקבעו סדרי שלטון ומשפט והכוחות הלוחמים שנקראו מיום הכרזת המדינה בשם "כוחות המגן" הוכרזו ב-26 במאי 1948 כצבא הגנה לישראל. המלחמה הסתיימה בניצחונו של צה"ל, שהדף את צבאות ערב והרחיב את תחום המדינה מעבר לגבולות שנקבעו למדינה היהודית בהחלטת עצרת האו"ם.
11
"משבר הקיבוצים" הוא כינוי למשבר כלכלי חריף שחוו וחווים חלק גדול מהקיבוצים בישראל. המשבר החל בתחילת שנות השמונים והתעצם לאחר תוכנית הייצוב הכלכלית של 1985, בה נעצרה האינפלציה, והתאפיין בצבירת חובות גדולים מצד הקיבוצים ובכושר החזר נמוך. למשבר התלוו בחלק מהקיבוצים גם משברים חברתיים ודמוגרפים. בשנים 1989 ו-1996 חתמו ממשלת ישראל, הבנקים והתנועות הקיבוציות על הסדר הקיבוצים, שני הסדרי חוב שנועדו לסייע בפתרון המשבר. המשבר הכלכלי והדמוגרפי היה זרז עיקרי לתהליכי השינוי העוברים על חלק גדול מהקיבוצים החל משנות התשעים.
לצד הקיבוצים שנקלעו למשבר ישנה קבוצת קיבוצים לא קטנה, אשר נראה כי המשבר פסח עליהם. קיבוצים אלו נשארו ברובם נאמנים לדרך ולערכים המסורתיים של הקיבוץ וחלקם הגדול מסייע עד היום בפרעון חובות הקיבוצים החלשים. במיוחד ניתן לציין את תנועת הקיבוץ הדתי, אשר מרבית קיבוציה לא נפגעו במשבר הקיבוצים, בשל המדיניות התנועתית להימנע מרווחים שאינם פרי עמל יצרני.
12
תל גזר הוא אתר ארכאולוגי וגן לאומי השוכן ליד דרך הים הקדומה, בתחום מועצה אזורית גזר, בין לטרון לרמלה, ומזוהה עם העיר הכנענית העתיקה גזר. התל הוא מהחשובים שבתלי ארץ ישראל, יחד עם תלי חצור, מגידו ובאר שבע. עברו משתרע על כ־5,000 שנים, מתום העת הנאוליתית עד לימי הצלבנים. הוא נתגלה בשנת 1871, ומאז הפך לאתר של חפירות ארכאולוגיות רבות. התחום מהווה מפתח חשוב לחקר אורח החיים של יושבי ארץ ישראל הקדומה. הגישה אל התל היא דרך היישוב כרמי יוסף, על כביש 44, בין צומת נחשון לרמלה.
13
הפלמ"ח (פלוגות מחץ), הכוח הצבאי הסדיר של "ההגנה" בארץ ישראל בשנים 1941–1948. השפעתו של הפלמ"ח על תולדותיה של מדינת ישראל, על תרבותה ועל ההיסטוריה שלה, חורגת מתחום תרומתו הצבאית, החשובה כשלעצמה. בימיה הראשונים של מלחמת העצמאות היה הפלמ"ח עמוד השדרה של הצבא החדש, ונשא בעול הגנת הנגב כולו, ובמלחמה בצפון ובמרכז, עד שהתארגן הצבא, התגייס והחל בפעולה. הפלמ"ח יצר אתוס של לוחם וחלוץ, איש רעים ומפקד, אשר מתגלם בדמויות כגון יגאל אלון או יצחק רבין. תרומתו של הפלמ"ח למאבק בשלטון הבריטי, להעפלה ולעלייה היא רבה, כן רבה תרומתו בהגנה על המדינה הצעירה במלחמת העצמאות, אך רבה אף תרומתו של הפלמ"ח ליישוב הארץ, לתרבותה, לספרות העברית ולזמר העברי.
14
המדיניות הלשונית של ישראל אינה מוסדרת בחוק אחד והגדרת השפות הרשמיות נגזרת מהחקיקה המנדטורית בצירוף סעיפים בחוקים שונים, ופסקי דין של בג"ץ. מצב זה נובע עקב היות ישראל מדינת הגירה, ולפיכך מספר השפות המדוברות בה רב מאוד, הן מבחינת המספר האבסולוטי של השפות המדוברות בה, והן מבחינת היחס בין מספר התושבים למספר השפות המדוברות. בישראל יש מעמד משפטי רשמי לשתי שפות: עברית וערבית. השפות הרשמיות אינן שוות-מעמד בפועל – השפה העברית היא השפה העיקרית שבה נעשית רוב עבודת הרשויות. תרגום לערבית מצורף לחלק מההודעות הרשמיות, בעיקר אלה המיועדות לציבור הערבי, וכמו כן מותר לנאום בערבית בכנסת ומותר לעתור לבתי משפט ולרשויות שלטון אחרות בערבית. השפה האנגלית הייתה שפה רשמית בתקופת המנדט הבריטי, ומעמדה המשפטי לא בוטל לגמרי, אם כי אין רשות לנאום בה בכנסת, ולא מקובל לעתור בה לבתי משפט.
15
גורדי שחקים נמצאים כיום כמעט בכל עיר מרכזית בישראל, כחלק מהליך העיור, העיבוי והציפוף של מרכזי הערים, המאפיין את כלל הערים בישראל, ובמיוחד ערי גוש דן.
גורד השחקים הראשון בישראל, מגדל שלום, החזיק שנים ארוכות בתואר "גורד השחקים הגבוה בישראל". מאז, בתהליך ארוך שנמשך למעלה מ-40 שנה, וביתר שאת משנות ה-90 ואילך, מתרבים גורדי השחקים המתוכננים ונבנים כמעט בכל עיר מרכזית בישראל. התהליך, שהחל בתל אביב רבתי, החסרה שטחים פנויים לבנייה רוויה, המשיך והתרחב לשאר חלקי הארץ, וכיום ישנם גורדי שחקים מתוכננים וקיימים הגבוהים ביותר מ-100 מטרים ממגדל שלום.
16
"הכנענים" היא תנועה אידאולוגית-תרבותית, אשר ניסתה ליצור קו ישיר בין העמים שחיו בארץ ישראל באלף השני לפני הספירה, ובין העם העברי בארץ ישראל במאה העשרים, תוך ניסיון ליצור תרבות חדשה-ישנה, ולהתנתק מהמסורת היהודית. התנועה הגיעה לשיאה בארץ ישראל בשנות הארבעים של המאה ה-20, והשפיעה על המחשבה הפוליטית, האמנות, הספרות וחיי הרוח בארץ ישראל ובמדינת ישראל. השם "כנענים" ניתן לקבוצה, מתוך אירוניה מסוימת, על ידי אברהם שלונסקי, ושמה המקורי היה "הוועד לגיבוש הנוער העברי".
השפעת הכנענים מבחינה פוליטית הייתה מוגבלת, אך השפעתם על חיי התרבות וההגות הייתה רבה. עם היוצרים שלקחו חלק בזרם זה נימנים המשורר יונתן רטוש, הפסל יצחק דנציגר, שפסלו "נמרוד" הפך לסמל ויזואלי של הרעיון הכנעני, הסופר בנימין תמוז, הסופר והפובליציסט עמוס קינן, העיתונאי אורי אבנרי, הסופר והמתרגם אהרן אמיר, הוגה הדעות והבלשן עוזי אורנן ועוד רבים.
17
גבולות מדינת ישראל נקבעו רק באופן חלקי, וחלק ניכר מהם עדיין מוגדרים כגבולות זמניים. מדינת ישראל לא הצהירה על גבולותיה עם הקמתה. בתוכנית החלוקה של האו"ם מיום 29 בנובמבר 1947 נקבעו גבולות למדינה יהודית עתידית, אולם התוכנית לא יצאה לפועל, וביום הקמת המדינה היא כבר הייתה חסרת תוקף מעשי. בתום מלחמת העצמאות נחתמו הסכמי שביתת הנשק בין ישראל לשכנותיה, אולם אלה לא הכירו בישראל באופן רשמי, וסירבו לדון על גבולות בינלאומיים קבועים. מצב זה החל להשתנות רק עם חתימת הסכם השלום בין ישראל למצרים ב-1979. סימון הגבולות הקבועים נעשה מאז בהדרגה, וגם כיום קטעים ארוכים מגבולותיה של מדינת ישראל נחשבים כגבולות זמניים, "קווי שביתת נשק" או כ"קווי הפסקת אש". קווי הגבול הבעייתיים ביותר הם הגבול התוחם את רמת הגולן בצפון-מזרח (עובר בין ישראל לסוריה ובין ישראל ללבנון), והגבולות המפרידים בין ישראל גופא לבין שטחי יהודה ושומרון (הגדה המערבית) ורצועת עזה. חלק משטחים אלה מיועדים לכאורה להקמת מדינה פלסטינית, אולם לא ברור האם או מתי תקום מדינה כזאת ואיך יוגדרו גבולותיה.
בדומה לאזורים אחרים שהיו נתונים לשלטון קולוניאלי, גם הגבולות הנוכחיים במזרח התיכון הושפעו במידה רבה מהסדרים בין המעצמות ששלטו באזור בעבר. גם גבולותיה של ישראל החלו להתעצב כ-40 שנה לפני הקמתה, בהסדרים בין המעצמות של ראשית המאה ה-20. הסכמי שביתת הנשק, הסכמי השלום והסדרים בתיווך בינלאומי אישרו מחדש, בדרך כלל, את התוואי שנקבע בהסדרים הבין-מעצמתיים. במקרים שבהם נקבע תוואי גבול חדש, הוא נקבע בעקבות מלחמה, בדרך כלל לאורך קו החזית האחרון. בכל המקרים שבהם נקבע תוואי גבול חדש הוא נותר שנוי במחלוקת וזמני.
18
חמת גדר (בערבית: الحمّـة, תעתיק: אל-חמה) היא אתר מרחצאות מרפא ונופש הממוקם בדרומה של רמת הגולן, בעמק הירמוך, בגובה של כ-150 מ' מתחת לפני הים. באתר נובעים ארבעה מעיינות חמים עשירים במינרלים. המים החמים נובעים מעומק משוער של כ-20 קילומטר ויותר. ספיקת אחד מחמשת מעיינות האתר, מעין "הבושם", היא 500-700 מ"ק בשעה. אתר חמת גדר כולל מרחצאות מרפא, ספא ופינות חי לתנינים ולעופות.
מרחצאות חמת גדר היו בשימוש כבר בתקופות קדומות, הודות לסגולותיהם בריפוי מחלות עור. במקום נמצאו שרידים של מרחצאות מפוארים מהתקופה הרומית. בתל המצוי במרכז האתר נמצאו שרידי בית כנסת מהמאה החמישית. בחפירות שנערכו בשנת 1932 גילה הארכאולוג אלעזר ליפא סוקניק רצפת פסיפס מפוארת ויחידה במינה, הנמצאת כיום בכניסה לבית המשפט העליון בירושלים. השימוש במרחצאות באתר החל בתקופת המשנה, במאה השנייה, ונמשך עד אמצע התקופה הערבית בארץ ישראל במאה התשיעית. הוא חודש במאה העשרים.
19
"דלות החומר" הוא כינויו של סגנון אמנות ישראלי שהתקיים בשנות השישים, השבעים והשמונים של המאה ה-20. מאפייניו של סגנון זה כללו שימוש בחומרי יצירה "דלים", ברישול אמנותי, וביחס ביקורתי אל המציאות החברתית ואל המיתוסים של החברה הישראלית. בין האמנים המזוהים עם "דלות החומר" ניתן למנות את רפי לביא, יאיר גרבוז, מיכל נאמן, יהודית לוין, נחום טבת, הנרי שלזניאק ואחרים.
סגנון "דלות החומר" נולד מתוך מבט היסטורי-רטרוספקטיבי על האמנות הישראלית. שמו של הסגנון נבע מכותרת תערוכה בשם "דלות החומר כאיכות באמנות הישראלית", אותה אצרה שרה ברייטברג-סמל, ואשר התקיימה במוזיאון תל אביב במרץ 1986. ברייטברג-סמל, ששימשה בתקופה זו כאוצרת לאמנות ישראלית במוזיאון, אצרה את התערוכה כסיכום וכהמשך של התערוכות "אמן-חברה-אמן" (1979) ו"רוח אחרת" (1981) במוזיאון. התזה שהציגה, ביקשה להפריד בין האמנות המקומית לבין סגנון האמנות הבינלאומית של אותה עת, על ידי תיאור סוציולוגי-אסתטי של האמנים הישראלים ודרך התייחסותם אל מסורת האמנות האירופית.
20
שְׂדֵרוֹת רוטשילד הוא שמה של שדרה ראשית במרכז העיר תל אביב-יפו, הקרויה על שם הברון אדמונד ג'יימס דה רוטשילד ("הנדיב הידוע"). זהו אחד הרחובות החשובים ביותר בעיר והשדרה הידועה והחשובה ביותר מבין השדרות בתל אביב; היא ממלאת תפקיד מרכזי בהתפתחות האורבנית של העיר, ולאורכה אתרים חשובים רבים. השדרה הייתה ועודנה הלב התרבותי של תל אביב, והיא חלק מלבה הכלכלי של ישראל, בהיותה אחד הרחובות העיקריים במרכז העסקים הגדול והחשוב של המדינה. ככזו, וכמרכז השכונה בה התגוררו בעבר רבים ממנהיגי העיר והלאום, התקיימו בה אירועים היסטוריים רבים, בהם הכרזת המדינה.
21
ב-28 ביוני 1981, ערב הבחירות לכנסת העשירית, התראיין לרשתות הרדיו יעקב מרידור, מבכירי המועמדים ברשימת הליכוד, והודיע כי בידי מדען העובד עמו עלה להמציא מתקן לייצור אנרגיה המתבסס על תהליך כימי, בעל יעילות ותפוקה בלתי רגילות. להמחשת אופיה של ההמצאה, "מהפכה עולמית שעדיין לא ניתן לתפוס אותה", אמר למראיינת: "זה כאילו לקחת נורה רגילה של בית ואת מאירה במנורה הזאת עיר שלמה כמו רמת גן". בזיכרון הקולקטיבי הישראלי שובש המשפט והפך להבטחה ל"נורה שתאיר את כל רמת גן".
מרידור הפך למזוהה עם סיפור "הנורה שתאיר את כל רמת גן" עוד שנים ארוכות. עניין זה היה לדבר העיקרי, אם לא היחיד, הזכור מפעילותו בפוליטיקה. אם היה סיכוי שמרידור ימשיך בתפקידים בכירים בהנהגת המדינה, ואולי אף יחליף את מנחם בגין בראשות הממשלה, הוא נעלם כליל. דרכו הפוליטית תמה בכנסת העשירית.
22
כוכב הירדן (ידוע גם בשמות יפה נוף וכוכב הרוחות בעברית, כאוכב אל-הווא בערבית ובלוואר או קוקט בצרפתית) הוא גן לאומי, אתר ארכיאולגי הממוקם בקצהּ המזרחי של רמת יששכר (רמת כוכב), בשולי הגליל התחתון. במקום שרידים ארכאולוגים מתקופות שונות, ביניהם חורבות יישוב עברי קדום, שרידי יישוב ערבי ושרידיו של מבצר צלבני מפואר. האתר ממוקם על פסגה שגובהה 312 מטרים מעל פני הים, ושיפוליה המצוקיים מתנשאים לגובה של 550 מטרים מעל לבקעת הירדן שפרושה לרגליה ממזרח.
ההיסטוריון המוסלמי בן המאה ה-12 אבו שמא, תיאר בכתביו את המבצר הצלבני ששכן במקום: "קבוע בינות לכוכבים, כקן נשרים ומקום משכן הלבנה". במאה ה-18, לאחר חמש מאות שנות עיזבון, הוקם על חורבות המבצר כפר בשם "כאוכב אל הווא" ("כוכב הרוחות"). הכפר ננטש ונכבש במלחמת העצמאות. בשנת 1994 הוקם מדרום למבצר הצלבני גן פסלים בו מוצגים פסליו של האמן הישראלי חתן פרס ישראל יגאל תומרקין. מצפון למבצר הצלבני הוקמה תחנת האכלה לנשרים שמשמשת מוקד רבייה ואישוש אוכלוסייה לעופות הדורסים בצפון הארץ.
23
"קול ירושלים" היה אות-הקריאה ושמם של השידורים העבריים בתחנת הרדיו של המנדט הבריטי בארץ ישראל. שידורי הרדיו המנדטורי היו בשלוש השפות הרשמיות של המנדט – אנגלית, ערבית ועברית, והיה זה שירות הרדיו הראשון ששידר שידורים סדירים בעברית. "קול ירושלים" פתח את שידוריו ב-30 במרץ 1936, ושידוריו נמשכו עד להקמת המדינה. הגוף המנדטורי שניהל את השידורים נקרא "שירות השידור של פלשתינה (א"י)" – The Palestine Broadcasting Service – PBS. בשנת 1942 פוצל השידור לשתי רשתות, אחת שידרה בעברית ובאנגלית והאחרת באנגלית ובערבית. עם תהליך סיומו של שלטון המנדט הבריטי ובימי מלחמת העצמאות, "קול ירושלים" היה שמה של תחנת שידור ישראלית. תחנה זו פעלה בירושלים באופן עצמאי ובמקביל לתחנת קול ישראל שפעלה בתל אביב.
24
צבא ההגנה לישראל מפעיל מספר דגמים של נגמ"שים כבדים (נגמ"כים). אלו הם נגמ"שים (נושאי גייסות משוריינים) המבוססים על תובות של טנקים ומדוגמים במיגון שמספק הגנה טובה מאוד לחיילים אותם הוא נושא. נגמ"שים אלו כוללים את הנגמשו"ט שהוסב לנגמחו"ן, הנקפדון הממוגן בכבדות, הנגמפו"פ עם תורן התצפית הגבוה, נגמ"ש ההנדסה פומ"ה, נגמ"ש החי"ר אכזרית ונגמ"ש המרכבה.
25
ש"י (שירות ידיעות), שירות המודיעין של ארגון "ההגנה" שעל בסיסו קמו שירותי הביטחון והמודיעין של מדינת ישראל. השירות הוקם בשנת 1940, ביזמתו של שאול אביגור. לאחר מכן עמדו בראשו ישראל עמיר ואיסר בארי. הארגון טיפל באיסוף מידע הן ממקורות ערבים ובריטים, והן מודיעין הנוגע לפעילות המחתרות אצ"ל ולח"י וקבוצות אחרות מימין ומשמאל, שלא נשמעו למרות הנהגת היישוב. עם הקמת המדינה היה הש"י, על מנגנוניו ואנשיו, התשתית שעליה הוקמו המודיעין הצבאי ושירות הביטחון. איסר בארי, שהיה ראש הש"י בפועל, נתמנה לראש המודיעין הצבאי (לימים אגף המודיעין) ואיסר הראל נתמנה לראש שירות הביטחון (לימים שירות הביטחון הכללי). לשניהם הוענקה דרגת סגן-אלוף, שהייתה בראשיתו של צה"ל דרגה בכירה ביותר, מייד מתחת לדרגת אלוף. קהילת המודיעין של ישראל לא קמה יש מאין, היא קמה על היסודות שנוצקו על ידי הש"י במשך שנות קיומו.
26
ממילא היא שכונת עבר בירושלים, וכיום שמו של מתחם הנושא את שם השכונה, בעמק המקשר בין שער יפו בעיר העתיקה לעיר החדשה. השכונה הוקמה בסוף המאה ה-19 כשכונת סוחרים ובעלי מלאכה יהודים וערבים, ושגשגה כחלק מהמרכז המסחרי של העיר. בין השנים 1948-1967 הייתה השכונה בשטח ההפקר בין ישראל וירדן, בתים רבים בה נהרסו ומצבה הידרדר. לאחר מלחמת ששת הימים הוחלט להרסה ולבנות את המתחם מחדש בחלוקה לאזורי מגורים, מלונאות, מסחר ומשרדים, באחד ממיזמי הבנייה הגדולים, היקרים והארוכים בתולדות העיר המודרנית. נכון לתחילת 2006 נבנו רק אזורי המגורים והמלונאות.
ממילא ממוקמת במרכז קו התפר בין מזרח ירושלים ומערבה, ובמידה רבה משקפת את מצב איחודה של העיר בתחילת המאה ה-21: השקעות עתק, תוכניות גדולות שטרם הושלמו, וקונפליקטים בלתי פוסקים.
27
_landing_at_London_Heathrow_Airport.jpg) |
ניסיון הפיגוע בטיסת אל על מלונדון לתל אביב התרחש ב-17 באפריל 1986. אן מרי מרפי, קתולית אירית בת 32, שהייתה בהריון, ניסתה לעלות לטיסת אל על 016 שעצרה בלונדון בדרכה מניו יורק לתל אביב כשעמה מזוודה בעלת תחתית כפולה. בצד הנסתר של המזוודה הטמין ארוסה הפלסטיני של מרפי, ניזאר נאווף אל מנסור אל הינדאווי, חומר נפץ שהיה אמור להתפוצץ במהלך הטיסה, ולהביא למותם של 375 הנוסעים על הג'מבו. מרפי לא הייתה מודעת לפצצה שבמזוודתה, שצפויה הייתה להמית גם אותה. אנשי ביטחון של אל על חשדו במרפי וערכו בדיקה קפדנית למטענה, שהובילה לגילוי חומר הנפץ.
28
מלון המלך דוד הוא מלון ירושלמי ותיק, שראשיתו כמלון פאר בימי המנדט הבריטי, ועד היום לא הועם זוהרו. המלון נחשב מהבולטים והיוקרתיים שבמלונות ישראל, וזכה לפרסום ברחבי העולם. הוא ממוקם ברחוב המלך דוד בלב ירושלים, וצופה אל העיר העתיקה והר ציון. המלון מלווה את ההיסטוריה הישראלית והירושלמית מימי המאבק על הקמת המדינה, דרך מלחמת העצמאות, חלוקת ירושלים, איחודה מחדש, ועד ימינו אלה. בין היתר נודע המלון בשל פיצוצו על ידי האצ"ל ב-1946, ובשל שימושו התדיר לאירוח ראשי מדינות ואישים רמי מעלה בעת ביקורם בירושלים.
29
מצעד צה"ל הינו מצעד כללי של צבא ההגנה לישראל שהיה נהוג לעורכו במהלך עשרים וחמש שנותיה הראשונות של מדינת ישראל.
בשנות המדינה הראשונות היה המצעד האירוע המרכזי של חגיגות יום העצמאות, ומשך קהל של מאות אלפי צופים. הצופים תפסו מקום בצדי מסלול המצעד שעות לפני תחילתו ולעיתים מבעוד לילה, וקיבלו את פני המצעד בהתלהבות. ההתלהבות מהמצעד בשנותיו הראשונות נבעה מעצם קיומו, לאחר כל שנות הגלות שבהן לא היה לעם היהודי צבא ולאחר כל תקופת היישוב שבה לא היה קיים צבא סדיר אלא רק מחתרות, או כוחות חצי לגליים (כמשטרת היישובים העבריים או הפלמ"ח בתקופתו הראשונה). במצעדים הוצגו כלי נשק כבדים, כלי שריון ומטס אווירי, וגרמו חוויה עזה לקהל הצופים שהיה מורכב מוותיקי היישוב, שמצעד זה היה בעיניהם מימוש של חזון, ומעולים חדשים שהמצעד המחיש להם את הריבונות והעוצמה של המדינה.
30
שייטת ספינות הטילים, בכינוייה הצבאי שייטת 3, היא הכוח הלוחם העיקרי של חיל הים הישראלי. השייטת הוקמה בסוף שנות השישים וכוללת (נכון לשנת 2006) 13 סטי"לים (ספינות טילים) משלושה דגמים (סער 4, סער 4.5 וסער 5). בנוסף לספינות הטילים ישנם בשייטת כלי שיט נוספים, שאמנם, אינם נושאים טילים, אך שייכים ארגונית לשייטת. השייטת ממוקמת בבסיס חיפה של חיל הים ומפקדה הוא קצין בדרגת אלוף-משנה.
שייטת ספינות הטילים שינתה את התפיסה האסטרטגית של זרוע הים הישראלי. הקמתה כללה פיתוח טכני רחב היקף, עיצוב תורת לחימה חדשה, ומקצועות ים ולחימה שלא היו קיימים במערך החיל. לכך התלוו קשיים הנדסיים, תקציביים ופוליטיים. הקשיים הפוליטיים הגיעו לדרג של משברים עם ממשלות גרמניה, צרפת ונורווגיה.
31
 |
רשימת פועלי ישראל (רפ"י) היא מפלגה ישראלית שהוקמה בשנת 1965, לפני הבחירות לכנסת השישית, על ידי יוצאי מפלגת פועלי ארץ ישראל, ובראשם דוד בן-גוריון. הסיבה העיקרית להקמת רפ"י, כפי שהוצגה על ידה ועל ידי בן-גוריון, הייתה אי-היענות לדרישתו של בן-גוריון מיורשו בתפקיד ראש ממשלת ישראל, לוי אשכול, לחקור את "העסק הביש" (פעולה כושלת של המודיעין הישראלי במצרים, שעלתה בחיי אדם ופגעה ביחסים עם מדינות ידידותיות) בוועדת חקירה משפטית, ולא לקבל תוצאותיה של ועדת שרים (שכונתה "ועדת השבעה") אשר הסירה את האחריות ל"עסק הביש" מפנחס לבון. הדעה הרווחת גורסת כי ברקע הדברים עמד, בנוסף לוויכוח באשר לדרך חקירת "העסק הביש", המאבק הבין דורי במפא"י, ותחושת המנהיגים בני דור העלייה השלישית כי לפיד ההנהגה עובר מדור בני העלייה השנייה כדוד בן-גוריון, אל ה"צעירים" כשמעון פרס ומשה דיין מבלי שניתנה להם האפשרות להשמיע את קולם ולקבל את הנהגת המדינה.
32
הר כרכום הוא הר בנגב הדרומי המזוהה בידי פרופ' עמנואל ענתי כהר סיני המקראי, זיהוי שאינו מקובל על מרבית הקהילה הארכאולוגית בישראל.
הר כרכום הוא השם העברי להר גדול ורחב ידיים, שנקרא בעבר בפי הבדואים תושבי האזור ג'בל עידיד. ההר ממוקם בנגב הדרומי, בשוליו הצפוניים של נחל פארן, 25 ק"מ בקו-אוויר מהקצה הדרומי-מערבי של מכתש רמון.
33
טלביה היא שכונה בלב ירושלים, בשולי מרכז העיר. היא גובלת בצפון עם שכונת רחביה, בדרום עם שכונת קטמון. בצידה המזרחי נמצא גן פעמון הדרור, ובמערבי משכן הנשיא ומוסדות התרבות שסביבו. השכונה הוקמה בשנות העשרים, ואוכלסה בידי תושבים ערבים אמידים. במהלך מלחמת העצמאות נטשו התושבים הערבים את בתיהם, והשכונה אוכלסה בתושבים יהודים.
טלביה נחשבת היום, כבראשית ימיה, שכונה יוקרתית ואמידה, בה מתגוררים אנשי אקדמיה, בעלי מקצועות חופשיים, עולים מארצות רווחה, בכירי ממשל ודיפלומטים זרים. מדינת ישראל מחזיקה מספר דירות שרד בטלביה, ובין היתר ממוקמים בה משכן הנשיא ומעון ראש הממשלה. מחירי הנדל"ן בטלביה הם מהגבוהים בישראל.
34
משה דיין (20 במאי 1915 – 16 באוקטובר 1981). מצביא, מדינאי, ואיש ציבור ישראלי. ממפקדי "ההגנה", הרמטכ"ל הרביעי של צה"ל, במהלך מבצע קדש. היה חבר הכנסת ושר בממשלות ישראל. שימש בתפקיד שר הביטחון במהלך מלחמת ששת הימים, מלחמת ההתשה ומלחמת יום הכיפורים. תרם תרומה משמעותית להסכם השלום עם מצרים כאשר שימש כשר החוץ בממשלתו של מנחם בגין.
משה דיין סימל באישיותו את טיפוס ה"צבר", בן ההתיישבות העובדת, האוחז בידו האחת ברובה, ובשנייה במחרשה. כרמטכ"ל, נתפס דיין כאחד ממעצבי רוחו ודמותו של צה"ל כצבא חזק בעל אוריינטציה אקטיביסטית. כשר הביטחון נתפס דיין בעיני הציבור כאחד מהאחראים לניצחון הגדול במלחמת ששת הימים, אך גם כאחראי עיקרי ל"מחדל" במלחמת יום הכיפורים, וכמידת ההערצה שחש כלפיו הציבור לפני המלחמה, כך הייתה מידת השבר האישי והציבורי ממנו בתקופה שלאחריה. דיין השכיל להתגבר על המשבר, ובערוב ימיו, כשכיהן כשר החוץ, תרם מניסיונו, מכושרו המדיני והאינטלקטואלי, לעיצוב דמותו של הסכם השלום עם מצרים. דיין האיש, תפיסתו המדינית והביטחונית, וכן אישיותו יוצאת הדופן והשנויה במחלוקת, היו בעלי השפעה רבה על מדינת ישראל בשלושת העשורים הראשונים לקיומה.
35
היישוב הוא השם שניתן לישות היהודית שקמה בארץ ישראל החל מהרבע האחרון של המאה ה-19, עם היציאה מבין חומות העיר העתיקה בירושלים של אנשי היישוב הישן וייסודן של מקווה ישראל ופתח תקווה, ונמשכה בעלייה הראשונה בשנת 1881 וייסוד המושבות, וברצף היסטורי עד ליום הכרזת מדינת ישראל. ישות זו נקראה גם "היישוב העברי" ובשם זה היא נזכרת במגילת העצמאות.
במרוצת השנים שמאז ייסוד מקווה ישראל ב-1870 וייסוד פתח תקווה ב-1878 ועד ליום הכרזת המדינה ב-14 במאי 1948, התפתח היישוב לכלל מעין אוטונומיה, שכונתה "המדינה שבדרך", קמה תנועת התיישבות שהקימה ערים ומושבות ונוצרו צורות התיישבות ייחודיות לארץ, הקיבוץ ומושב העובדים. נגאלה קרקע שהופרחה משממה וביצות והפכה לשדות ופרדסים, נוצרה חקלאות משגשגת ונבנתה תעשייה מפותחת. היישוב הפך להיות לדובר עברית, שהייתה מדוברת בפי כל והייתה לשפת ההוראה בכל מערכות החינוך.
36
למדינת ישראל שיטת משפט עצמאית, המושפעת מן המשפט המקובל, אך עם זאת בעלת מאפיינים ייחודיים משלה. לצד שיטת המשפט הישראלית מכיר הדין הישראלי במעמדו המיוחד של המשפט העברי כמו גם במעמדן של שיטות משפט דתיות אחרות, במיוחד בתחום דיני האישות. במדינת ישראל אין חוקה פורמלית, ועקרונות הבסיס של השיטה נלקחים מקובץ חוקי יסוד שחקיקתם טרם נשלמה, כמו גם מפרשנות החוק על פי מושגי יסוד בסיסיים הנובעים מעצם היות המדינה מדינה יהודית ודמוקרטית. במדינה נהוגה הפרדת הרשויות.
37
העלייה לביריה היא פרשה מתקופת היישוב, שהגיעה לשיאה בין 14 במרץ ל-17 במרץ 1946. תחילת הפרשה בהחלטתם של שלטונות המנדט הבריטי להכריז על היישוב היהודי ביריה, הסמוך לצפת, כ"שטח צבאי מוחזק", וזאת לאחר שתושביו, בני המחלקה הדתית של הפלמ"ח, נתפסו בהחזקה בלתי חוקית של נשק. משמעות ההכרזה הייתה הורדת היישוב מן הקרקע ואיסור על מגורי יהודים במקום. השטח נתפס והוחזק על ידי החיילים הבריטיים.
היישוב הגיב בעלייה המונית של אלפים אל ביריה, אל מול התנגדותו של הצבא הבריטי. העלייה נערכה על ידי חניכי תנועות הנוער, פועלים וחיילים משוחררים, בליל י"א באדר התש"ו, אם במטרה להסמיך את האירוע למאורעות תל חי, ואם במטרה להסוות את האירוע כעלייה השנתית של בני נוער לתל חי. בתחילה גילו הבריטים התנגדות עיקשת, ופיזרו את המתיישבים בטנקים ובשריוניות. לאחר הפעם השנייה שעלו המונים לביריה הסכימו שלטונות המנדט לקיומו של יישוב קבע במקום.
38
 |
כפר סבא היא עיר במחוז המרכז בישראל. היא הוכרזה כעיר בשנת 1963.
כפר סבא מוזכרת לראשונה בכתבי יוסף בן מתתיהו בתיאור מלחמותיו של המלך החשמונאי אלכסנדר ינאי. עדות לקיומו של יישוב יהודי בכפר סבא מאות שנים אחר כך, במאות ה־7 עד ה־9 לספירה יש מפסיפס שנחשף בבית הכנסת ברחוב שמדרום לבית שאן. בקטע המתאר קיום הלכות נזכר היישוב "כפר סבה" כאחד היישובים היהודיים בשרון. כיום מזהים את מיקום כפר־סבא של תקופת בית שני עם היישוב הערבי באותו שם שקם כנראה במאה ה-10 – באזור שיכון קפלן של היום.
39
חוק יסוד: נשיא המדינה הוא חוק היסוד המסדיר את מעמדו ואת סמכויותיו של נשיא מדינת ישראל. אין בחוק היסוד סעיפים משוריינים, והכנסת יכולה לשנותו ברוב רגיל. מאז שנחקק חוק היסוד, ב-1964, הוא תוקן 7 פעמים, והתיקון האחרון נעשה בשנת 2003.
הכנסת היא שבוחרת את נשיא המדינה, בהצבעה חשאית. זאת על מנת להבטיח כי חברי הכנסת יצביעו לפי שיקול דעתם האישי, ולא לפי שיקולים מפלגתיים ולחצים קואליציוניים. ההצבעה החשאית גרמה למספר הפתעות בעבר: בשנת 1983 גבר חיים הרצוג על מועמד הקואליציה מנחם אלון, ובשנת 2000 ניצח משה קצב את שמעון פרס.
40
.JPG)
חוק ההסדרים הוא כינוי לחוק שיוזמת ממשלת ישראל מדי שנה מאז 1985, העוסק במגוון רחב של נושאים שהיא מעוניינת לקדם, באמצעות תיקוני חקיקה נרחבים. חלק מהסעיפים הכלולים בו נועדו להקטין את ההוצאה התקציבית לשנה אליה הוא מתייחס, אך חלקם נועדו לקדם רפורמות גדולות במשק, או שיש להם משמעויות כלכליות ארוכות טווח, לעיתים תוך ביטול חוקים שונים שהכנסת חוקקה. השימוש במנגנון של חוק ההסדרים שנוי במחלוקת – מתנגדיו סבורים כי הליך חקיקתו המזורז מהווה פגיעה בדמוקרטיה וכי הוא אינו מאפשר דיון רציני בסעיפים השונים, ואילו תומכיו סבורים כי הוא חיוני להתפתחות הכלכלה, ושבלעדיו לא ניתן היה לקדם רפורמות חשובות במשק.
41
מפ"ם (ראשי התיבות של "מפלגת הפועלים המאוחדת"), מפלגה ציונית סוציאליסטית. המפלגה הוקמה בשנת 1948 כאיחוד בין מפלגת "השומר הצעיר" ובין מפלגת "אחדות העבודה". המפלגה, בראשיתה, הייתה השנייה בגודלה בכנסת, וייצגה זרם אידאולוגי ומחשבתי שהיה מרכזי בתקופת טרום המדינה ובסמוך לאחריה. לאחר פילוגים שונים, הצטרפה אל המערך בשנת 1969. בשנת 1984 פרשה מן המערך ובשנת 1992 הצטרפה לתנועת מרצ. משנת 1996 אין המפלגה קיימת עוד כמפלגה עצמאית. כיום ניתן לזהות בתנועת יחד את ממשיכתה של מפ"ם מבחינה היסטורית, אם כי אנשי מפ"ם מהווים אך חלק מתנועה זו המאחדת את אנשי רצ, ומפ"ם, וכן את פורשי מפלגת העבודה בראשות יוסי ביילין. למפ"ם תפקיד היסטורי חשוב בתקופת ראשית שנות המדינה, אך התפתחויות כגון שקיעתו של הקיבוץ, ירידת קרנו של הסוציאליזם בעקבות נפילת הגוש הקומוניסטי, והתפתחויות פוליטיות ודמוגרפיות נוספות הביאו לכך שלא יהיה לה קיום עצמאי, אלא במסגרת מפלגת יחד, שייצוגה בכנסת הינו מזערי, והשפעתה על הפוליטיקה הישראלית הינה מועטה ביותר.
42
"הטור השביעי" הוא מדור של המשורר נתן אלתרמן שהופיע במשך 24 שנים בעיתון "דבר", וכלל טור מחורז בענייני אקטואליה. השם "הטור השביעי" נובע ממיקומו של הטור, השביעי משמאל בעמוד של העיתון. הטורים היו סאטיריים וביקורתיים, אך רבים מהם הגיעו לדרגת שירה לירית ופואמה לאומית. בשנים האחרונות להופעת הטור נכתבו חלק מן הטורים בפרוזה.
43
"העולם הזה" היה שבועון חדשות ורכילות ישראלי בעל סממנים רדיקליים, שיצא לאור בשנים 1937–1993.
השבועון נוסד בשנת 1937 על ידי העיתונאי אורי קיסרי, ונקרא בראשיתו "תשע בערב". בשנת 1946 שונה שם השבועון ל"העולם הזה". תחת עריכתו של אורי קיסרי התרכז השבועון בצד הקל והמבדר של החיים בארץ, וסיסמתו הייתה: "הבמות והחיים, דופק הזמן, הומור וסאטירה, השעשועים והלחם". הוא עסק בעיקר בענייני תרבות, אמנות, אופנה, כלל שפע של צילומים, והוטבע בו חותמו האישי של עורכו אורי קיסרי, חניך תרבות צרפת. בהתקרב מלחמת העצמאות, כאשר העניינים המדיניים והצבאיים עמדו במרכז התעניינותו של הציבור וזכו לכיסוי נרחב בשבועון "דבר השבוע", מבית ההוצאה של העיתון דבר, הלכה ופחתה תפוצתו של "העולם הזה".
בשנת 1950 רכשו אורי אבנרי ושלום כהן את "העולם הזה", וכעורכים משותפים הביאו אותו לתפוצה רחבה. "העולם הזה" בעריכת אבנרי וכהן הפך לשם דבר, לטוב ולרע, בעיתונות הישראלית.
44
 |
הבחירות לכנסת הן לבה של שיטת הממשל בישראל, שהיא דמוקרטיה פרלמנטרית, שיטה שבה סמכותו של השלטון, הממשלה, נובעת מן האמון שמביעה בו הכנסת (הפרלמנט הישראלי), שנבחרה על ידי אזרחי המדינה.
הבחירות נערכות בשיטת בחירות יחסית-ארצית, ומספר המושבים שכל רשימה מקבלת בכנסת יחסי למספר המצביעים בעבורה (בתנאי שתעבור את אחוז החסימה). הבוחרים מצביעים עבור רשימה ולא עבור אדם מסוים ברשימה. בחלק מהמפלגות מתקיימות בחירות מקדימות (פריימריס) על פיהן נבחרים מועמדי מפלגות אלו לכנסת בתהליך בחירה ישירה על ידי חברי המפלגה. ישנן מפלגות בהן מוסדות המפלגה (על פי רוב "מרכז המפלגה") בוחרים את המועמדים. במפלגות החרדיות המועמדים נקבעים על ידי מנהיגיהן הרוחניים.
45
רחוב הנביאים, אחד הרחובות המרכזיים בירושלים, נסלל ואוכלס בשלהי המאה ה-19, כחלק מהיציאה מהחומות. הרחוב כולל פניני אדריכלות והיסטוריה מן המאה ה-19 ותחילת המאה ה-20, שמקורן בתרבויות ובדתות שונות. תור הזהב של רחוב הנביאים החל באמצע המאה ה-19 והסתיים ב-1917, עם נפילת שלטון האימפריה העות'מאנית בארץ. הרחוב והאזור כולו נחשבו עד אז ליוקרתיים ביותר, דבר שהתבטא בהקמת קונסוליות, בתי חולים, מוסדות חינוך ודת ובתי מגורים מפוארים. החל ממאורעות תרפ"ט (1929) החלה הידרדרות במעמד הרחוב, והוא פוצל למעשה בין אזור יהודי במערב הרחוב ובמרכזו, לבין אזור ערבי בחלק המזרחי. בימי העיר המחולקת, בין 1948-1967, עבר קו התפר במזרח רחוב הנביאים וחצה אותו בין מדינת ישראל לבין ירדן. מאז איחוד העיר במלחמת ששת הימים הוזנח הרחוב, ועיריית ירושלים מתכננת להרחיבו ולהפכו לציר תנועה ראשי.
46
יחידת הנדסה למשימות מיוחדות (בראשי תיבות: יהל"ם; מבוטא יהלום) היא יחידת העילית של צה"ל למשימות הנדסיות מיוחדות. היחידה שייכת מבחינה ארגונית לחיל ההנדסה הישראלי, עם זאת, היא נמצאת תחת פיקוד המטה הכללי ולא מוכפפת לפיקודים המרחביים. יהל"ם היא אחת מיחידות הקומנדו המסווגות בצה"ל ונחשבת לבעלת יכולות רבות ומקצועיות גבוהה. בסיס הקבע של היחידה הוא מחנה סירקין.
תפקידיה של יחידת יהל"ם כוללים ביצוע משימות הנדסה מיוחדות, ביצוע הריסות מדויקות, פיצוץ מבנים, חבלה בתשתיות האויב, טיפול בחומרי נפץ, הכנת מטענים ופצצות, נטרול מטעני חבלה של האויב, פינוי שדות מוקשים, הנדסה ופריצה בים וביבשה, איתור והשמדת סליקים ומנהרות הברחה ותופת. כמו כן, תפקיד היחידה הוא לפתח אמצעים ושיטות בתחום ההנדסה ולהכשיר לוחמים אחרים ביחידה, בחיל ההנדסה ובצה"ל בתחומים הרלוונטיים.
47
הרכבת המנדטורית היא חברת רכבות בשליטה בריטית אשר הפעילה שירות רכבות בארץ ישראל בתקופת המנדט הבריטי, החל משנת 1920 ועד תום המנדט בשנת 1948. על היסודות שהניחה הרכבת המנדטורית קמה לאחר ייסוד מדינת ישראל, רכבת ישראל. לכל אורך תקופת המנדט הבריטי העסיקה הרכבת המנדטורית אלפי עובדים, ערבים ויהודים, והייתה אחד המעסיקים הגדולים בארץ ישראל.
הנהלת הרכבת המנדטורית שכנה במתחם תחנת הרכבת חיפה מזרח והסדנאות הראשיות של הרכבת היו בקישון וכן בלוד. בחיפה השתמשה הרכבת המנדטורית בעיקר במבנים ומתקנים שהותירה אחריה הרכבת החיג'אזית בתחנת הרכבת בחיפה. מיקומה של הנהלת הרכבת המנדטורית בצפון הארץ הצביע על החשיבות האסטרטגית שייחסו הבריטים לחיפה, בזכות הנמל הנוח במקום ובזכות היות חיפה צומת רכבות מרכזי בין עבר הירדן וסוריה מצפון למצרים ושאר ארצות אפריקה מדרום.
48
 |
קריית עיריית ירושלים, המצויה סביב כיכר ספרא וגן דניאל, נבנתה בשנות ה-90 של המאה ה-20 וקיבצה לתוכה את כל הפעילות של עיריית ירושלים, אשר הייתה עד אז ממוקמת ב-32 מבנים שונים ברחבי העיר ירושלים.
אתר קריית העירייה נבחר באמצע שנות ה-80 בשל מיקומו במרכז העיר ירושלים, בין מזרחה ומערבה של העיר, בסמוך לעיר העתיקה של ירושלים ועל הרחוב הראשי ההיסטורי של העיר – רחוב יפו.
בשל מיקום זה, המצוי במרכז העיר, נשקלו שיקולים תכנוניים רבים במטרה לא לפגוע בצביון האדריכלי-היסטורי של האזור, ולאפשר שימוש פונקציונלי במבנים לכל צורכי העירייה. שיקולים אלה הביאו להגדרת מספר מבנים היסטוריים ששומרו ושופצו, ולהקמת שני מבנים מודרניים סביב שלוש כיכרות, שהעיקרית בהן היא כיכר ספרא המהווה כיכר מרכזית לכנסים.
במסגרת השיפוץ נהרסו חלקים מגן דניאל, וכן נהרס בניין הקונסוליה הצרפתית ובמקומו נבנתה כיכר ספרא.
49
גדר הצפון היא גדר תיל מבוצרת שהוקמה על ידי שלטונות המנדט הבריטי בצפון ארץ ישראל, במסגרת המאבק במרד הערבי. הגדר הוקמה בשנת 1938 על ידי פועלים יהודים, עובדי חברת סולל בונה. לצד הגדר הוקמה שורה של מצודות טגארט ופילבוקסים. תוואי הגדר היה לאורך כביש הצפון, ממצודת כח לכנרת ומדרום הכנרת לירמוך, באופן שיישובי אצבע הגליל נותרו מחוץ לגדר. הגדר הוסרה בשנת 1942.
על מידת ההצלחה של הגדר בדיכוי המרד הערבי ישנו ויכוח. רבים הסבורים כי הצלחתה בייעודה זה הייתה חלקית בלבד. מבחינת היישוב העברי בארץ ישראל, היה מדובר במעשה חשוב, שחשיבותו אף בעצם עשייתו. משלוח אלף פועלים (מתוך אוכלוסייה של 400,000 איש) לחבל ארץ קשה ועוין, על מנת לפתח אותו, היווה אתגר של ממש לכושר הארגון של היישוב. הגנתם של הגודרים, שהוטלה אף היא על היישוב העברי, הייתה אף היא מבצע צבאי קשה, שבהפעלתו קיבלה "ההגנה" ניסיון וידע ששימש אותה היטב במבחני העתיד. הקמת הגדר הייתה אחד המבצעים ההתיישבותיים והביטחוניים הגדולים של היישוב העברי בימי המנדט הבריטי. כיום אין כל זכר ושריד לגדר עצמה, אך כביש הצפון רצוף במבנים ובאתרים הקשורים להקמת הגדר ולפעולתה.
50
תוכנית גדס היא תוכנית המתאר הראשונה של העיר תל אביב שתוכננה בשנים 1927–1929 על ידי מתכנן הערים הסקוטי סר פטריק גדס. תוכנית זו הקנתה לאזור מרכז תל אביב ולאזור המכונה היום "הצפון הישן" של העיר את מראהו ואופיו המוכר כיום.
התוכנית אושרה בשנת 1932, ויצרה, בין היתר, את המערך הפיזי המשרת את תל אביב עד היום, ואת הבסיס הרעיוני שאיפשר גם את הרחבת העיר בשנות ה-40 ושנות ה-50 של המאה ה-20. גדס תכנן את האזור שבין לב תל אביב בדרום, נחל הירקון בצפון, הציר שלימים הפך לרחוב אבן גבירול במזרח, והים במערב. התכנון כלל רחובות ושדרות רוחב בניצב לים, כך שיאפשרו כניסת בריזה מכיוון הים, ורחובות אורכיים שיעודדו התפתחות מסחר בעיר, בשילוב עם תכנון כולל של גנים ציבוריים גדולים וקטנים השזורים במרקם העיר.
תוכניתו של גדס הוכנה כחלק ממאמצי שלטון המנדט הבריטי בארץ ישראל להביא לפיתוח הארץ. גדס הופקד, בין היתר, גם על תכנון ערים בקולוניות בריטיות אחרות, כדוגמת הודו, ופעל גם בבריטניה.
גדס הוא שהביא לישראל את עקרונות עיר הגנים בשנות ה-20, ותל אביב היא אחד המקומות היחידים שבהם הצליח להגשים את חזונו. ההישג העיקרי של תוכנית גדס הוא ביצירת מרקם עירוני אחיד בעל השטח הגדול ביותר בערי ישראל והגדול ביותר בעולם מסוגו - מאפיין המהווה את אחד הגורמים להכרזתה של "העיר הלבנה" בתל אביב כאתר מורשת עולמית.
51
פסק דין האח והאחות שפסק בית דין רבני מיוחד בראשותו של הרב שלמה גורן בכסלו תשל"ג (פורסם ב-19 בנובמבר 1972), טיהר את האח והאחות, חנוך ומרים לנגר, מכתם הממזרות וסיים פרשה ארוכת שנים שהסעירה את המדינה והיו מעורבים בה הדרגים הגבוהים ביותר: ראש הממשלה גולדה מאיר ושר הביטחון משה דיין.
אמם של האח והאחות הייתה נשואה לגר. היא נפרדה ממנו ללא גט ולאחר מכן התחתנה עם בעל שני, אביהם של האח והאחות. שאלת ממזרותם של האח והאחות הייתה תלויה בשאלה האם אכן התגייר הבעל הראשון גיור תקף. אם הבעל הראשון אינו נחשב לגר, לא היו נישואי האם עמו תקפים, ואין הילדים שנולדו לה מגבר אחר נחשבים לממזרים. על יסוד זה טיהר הרכב מיוחד וחשאי בראשות הרב גורן את האח והאחות מממזרותם, והפך בכך החלטות קודמות של בתי הדין הרבניים.
52
אסון הבונים אירע ב־11 ביוני 1985. רכבת התנגשה באוטובוס שהוביל תלמידים מבית הספר התיכון ע"ש י.ח. ברנר בפתח תקווה לטיול שנתי, בקרבת מושב הבונים. 19 תלמידים, מורה, נהגת האוטובוס ואם מלווה נהרגו. היה זה אסון הרכבת הגדול בתולדות המדינה (ב-1972 אירע אסון בממדים קרובים לאלה ובו נהרגו שמונה עשר חיילים בהתנגשות משאית צבאית ברכבת באזור הקריות).
53
 |
מבצר נמרוד (ידוע גם בשמות קַלְעַת נַמרוּד וקַלְעַת אֶ-צוּבֵּייבָּה) הוא אתר ארכאולוגי מתקופת ימי הביניים ובו שרידי מבצר גדול אשר נבנה ובוצר במרוצת השנים על ידי צבאות ערבים, צלבנים וממלוכים. המבצר ממוקם בשיאה של שלוחה צרה למרגלות הר החרמון, כ-3 קילומטר מדרום-מערב ליישוב נווה אטי"ב.
בעת ביקורו בארץ ישראל בשנת 1867, תיאר הסופר מארק טוויין את המבצר במילים: "זהו ככל הנראה תל החורבות הנהדר מסוגו בעולם".
55
"נמרוד" הוא פסל העשוי מאבן חול שיצר הפסל הישראלי יצחק דנציגר בין בשנים 1938-1939. הפסל נחשב כאחת מיצירות האמנות החשובות בתולדות האמנות הישראלית וכביטוי הוויזואלי המובהק ביותר של תנועת "הכנענים". דמותו של הצייד המקראי "נמרוד", המתואר בעירום, לא נימול ועל כתפו ניצב בז, מושפעת מאוד מפיסול מצרי יווני והודי עתיק. במהלך שנות התשעים של המאה ה-20 התפתח ויכוח אידאולוגי סביב תפיסת דמותו של נמרוד כמייצג אולטימטיבי של הישראליות. במשך השנים זכה הפסל לאזכורים ולציטוטים רבים ביצירות אמנות שונות, כגון בעבודתם של שלום סבא, עדי נס ואחרים.
56
"דלות החומר" הוא כינויו של סגנון אמנות ישראלי שהתקיים בשנות השישים, השבעים והשמונים של המאה ה-20. מאפייניו של סגנון זה כללו שימוש בחומרי יצירה "דלים", ברישול אמנותי, וביחס ביקורתי אל המציאות החברתית ואל המיתוסים של החברה הישראלית. בין האמנים המזוהים עם דלות החומר ניתן למנות את רפי לביא, יאיר גרבוז, מיכל נאמן, תמר גטר, יהודית לוין, נחום טבת, הנרי שלזניאק ואחרים.
סגנון "דלות החומר" נולד מתוך מבט היסטורי–רטרוספקטיבי על האמנות הישראלית. שמו של הסגנון נבע מכותרת תערוכה בשם "דלות החומר כאיכות באמנות הישראלית", שאצרה שרה ברייטברג-סמל, ושהתקיימה במוזיאון תל אביב במרץ 1986. ברייטברג-סמל אצרה את התערוכה כסיכום וכהמשך של התערוכות "אמן–חברה–אמן" (1979) ו"רוח אחרת" (1981) במוזיאון. התזה שהציגה ביקשה להפריד בין האמנות המקומית לבין סגנון האמנות הבינלאומית של אותה עת, על ידי תיאור סוציולוגי–אסתטי של האמנים הישראלים ודרך התייחסותם אל מסורת האמנות האירופית.