פורטל:ספרות/הידעת?/קטעי הידעת

לקט קטעי "הידעת?"

1	ז'וזה סאראמאגו, חתן פרס נובל לספרות, היה בצעירותו מכונאי רכב. ספרו הראשון יצא לאור בשנת 1947. ספרו השני יצא לאור שלושים שנה לאחר מכן.	עריכה | תבנית | שיחה
2	ג'ונתן סוויפט עד המאה ה-18 משמעות המלה פרודיה היתה: שיר שחיקה את סגנונו של שיר אחר באופן מלעיג. ג'ונתן סוויפט היה הראשון שהשתמש במונח, כנראה בטעות, במשמעות הרחבה שאנו מקנים לו היום – כל חיקוי קומי (ספרותי, בימתי או אחר) של סגנון, המכוון להלעיג. עם זאת, ייתכן שהשימוש שעשה סוויפט היה פרודיה בעצמו, על יצירותיו של ג'ון דריידן, שנהג להסביר את הברור מאליו באמצעות מלים שאולות משפות אחרות.	עריכה | תבנית | שיחה
3	טנסי ויליאמס המחזאי האמריקאי טנסי ויליאמס נפטר ב-25 בפברואר 1983. ויליאמס מת בחדר מלון ניו יורקי בו שהה לאחר שנחנק משאיפת פקק של בקבוק. אולם, אחדים האמינו כי ויליאמס נרצח ואילו המשטרה חשדה כי מותו היה קשור לצריכת אלכוהול וסמים.	עריכה | תבנית | שיחה
4	לופה דה וגה הסופר והמחזאי הספרדי בן תקופת הבארוק, לופה דה וגה, היה פורה ביותר. מעריכים כי חיבר בין 1500 ל-2500 מחזות. למעלה מ-100 מבין הקומדיות שלו עברו מן המוזות אל אולמות התיאטרון בתוך פחות מיממה.	עריכה | תבנית | שיחה
5	E הסופר הצרפתי ז'ורז' פרק אהב לכתוב תוך אילוצים מלאכותיים נוקשים. ספרו 'ההיעלמות' (La Disparition) שנכתב ב-1969 הוא רומן בן 300 עמודים שנכתב כולו ללא האות e. אילוץ כזה הוא קשה במיוחד ביותר בשפה הצרפתית, שהאות e היא הנפוצה בה ביותר, והיא גם חלק מ et – ו"ו החיבור בצרפתית. ב-1972 פרסם רומן משלים, אשר בו עשה שימוש אך ורק באות תנועה אחת – e.	עריכה | תבנית | שיחה
6	סונטה בגרמנית עברית היא השפה השנייה, אחרי איטלקית, שנכתבו בה שירים במבנה של סונטה. המשורר עמנואל הרומי כתב סונטות עבריות במאה ה-14, במקביל בערך לפעילותם של פטררקה ודנטה.	עריכה | תבנית | שיחה
7	אריק אקסל קרלפלט פרס נובל לספרות אינו מוענק לסופרים לאחר מותם. האקדמיה השוודית, הגוף המעניק את פרסי נובל לספרות, חרגה ממנהגה ב-1931 עת העניקה את הפרס לאחר המוות למשורר השוודי אריק אקסל קרלפלט, שהיה בעצמו חבר ועדת פרס נובל ובמשך שנים רבות שימש מזכיר האקדמיה השוודית.	עריכה | תבנית | שיחה
8	גבריאלה ד'אנונציו המשורר והמחזאי האיטלקי גבריאלה ד'אנונציו התנדב לצבא איטליה במלחמת העולם הראשונה, כשהוא בן יותר מ-50, ושירת בהצטיינות כטייס קרב. לאחר המלחמה הוביל לאומנים איטלקים להשתלטות על העיר פיומה ביוגוסלביה, ובשלב מסוים הקים בעיר מדינה עצמאית והכריז מלחמה על איטליה.	עריכה | תבנית | שיחה
9	גן העצמאות בחלקו הדרומי של מלון הילטון תל אביב גן העצמאות הוא פארק לחוף הים בתל אביב. הגן ידוע כיום גם כמקום מפגש להומוסקסואלים. גן העצמאות כסמל של תקופה בתרבות ההומוסקסואלית הישראלית נזכר גם ביצירות ספרותיות עבריות, ביניהן הרומנים "גן העצים המתים" ו"דודה פרהומה לא הייתה זונה" מאת יוסי אבני ואף בשיר "בגן" מאת דורי מנור. אילן שיינפלד מזכיר את הגן ברבים משיריו, ביניהם פרידה: קדושתא (שבו מופיע המשפט: "ברוך אתה הגָן, מגֵן כל חושק"), והשיר גן פורח, שבו גן העצמאות הופך להיות גן מטאפורי המייצג את אהבת הגברים בכלל, על התענוג והאימה הכרוכים בה.	עריכה | תבנית | שיחה
10	יוסף חיים ברנר הירחון "המעורר", שערך יוסף חיים ברנר בתחילת המאה העשרים בלונדון, יצא לאור במשך פחות משנתיים – בשנים 1907-1906 – אך השתתפו בו כמעט כל היוצרים בעברית של ראשית המאה. שמו של הירחון הפך עם השנים למעין סיסמה לקבוצות ספרותיות שונות, הדוגלות בהתחדשות רוחנית מתוך מציאות משברית קשה.	עריכה | תבנית | שיחה
11	פארק צ'ארלס קלור המשורר ע. הלל הוכשר כאדריכל נוף בצרפת בשנים שלאחר הקמת המדינה. בשובו לישראל שימש כגנן הראשי בירושלים ובתל אביב. בין השאר תכנן הלל את פארק צ'ארלס קלור בתל אביב.	עריכה | תבנית | שיחה
12	פירדריך שילר בשנת 2008 נשלחה, עקב טעות מחשב, הודעה על איחור בתשלום אגרת רדיו גרמני, לפרידריך שילר, המשורר הגרמני בן המאה ה-18. דרישת החוב, בסך 17 אירו, נשלחה לבית ספר יסודי הקרוי על שמו של שילר.	עריכה | תבנית | שיחה
13	יוליסס: כריכת המהדורה הראשונה מ-1922 הספר יוליסס שנכתב בידי הסופר האירי ג'יימס ג'ויס, מתרחש כולו ביום אחד – 16 ביוני 1904, היום בו פגש ג'ויס את רעייתו לעתיד, נורה ברנקל. יוליסס, הנחשב לאחד מהרומנים הגדולים של המאה העשרים, מחזיק בתוכו 841 עמודים. הספר נחשב לקשה מאוד לקריאה, ולנחלתם של מעטים, עקב היותו כתוב במגוון סגנונות ספרותיים ובמיוחד בסגנון זרם התודעה, ומשובץ באינספור הרמזים וצירופי לשון נופל על לשון, המצריכים מהקורא ידע רחב והתעמקות. הספר מתאר את מסעו של הגיבור הבדיוני לאופולד בלום ברחבי דבלין באותו יום, תוך השוואתו הפארודית לאודיסאוס. הספר וגיבורו בלום, שמוצאו יהודי, זכו להנצחתם ביום החג החילוני בלומסדיי הנחגג מדי שנה ב-16 ביוני ברחבי העולם ובפרט בדבלין עצמה.	עריכה | תבנית | שיחה
14	על העיוורון הוא אחד מספריו המפורסמים של ז'וזה סאראמאגו, זוכה פרס נובל לספרות. בספר זה, מעבר לתוכן, ממחיש סרמאגו לקורא את העיוורון גם באמצעים ספרותיים. באופן יוצא דופן, שאינו קיים בדרך כלל בסיפרות, אין לדמויות בספר שם פרטי או שם משפחה כלשהו. הדמויות מתוארות על ידי סימנים חיצוניים או תכונות בלבד, כדוגמת "הרופא", "אשת הרופא", "נהג המונית", "הבחורה עם המשקפיים הכהים", "הילד הפוזל", וכן הלאה. אפילו גיבורת הספר, אשת הרופא, אינה מוזכרת בשמה לאורך כל העלילה. פרט נוסף התורם ל"עיוורונו" של הקורא הוא היעדר כל סימון מזהה, בשם או במספר לפרקים. היעדר שיום (מתן שם) או מיספור לפרקים מתחילת הספר ועד סופו עשוי להקשות על הקורא להתמצא מבחינת מיקומו בספר, והוא נותר, לכאורה, בעיוורונו.	עריכה | תבנית | שיחה
15	דיוקנו של שייקספיר, כמשוער קבוצת מיעוט משמעותית של חוקרי ספרות והיסטוריונים הטילו ספק בזהותו של ויליאם שייקספיר, אחד המחזאים והמשוררים הנודעים ביותר בהיסטוריה. החוקרים טענו, שאין זה סביר כי אדם בעל השכלה כה רחבה כפי שמשתקף מיצירותיו של שייקספיר, לא היה רשום כתלמיד בשום מוסד אקדמי, ולא השאיר אחריו כל סימן אחר לקיומו פרט לאמנותו. בין השאר, הועלו סברות כי למעשה היה זה פרנסיס בייקון, כריסטופר מרלו או שניהם גם יחד, שכתבו את המחזות והשירה והשתמשו בשם עט. אולם אם התפתחות הפילולוגיה הממוחשבת, הסתבר, שהכתבים החתומים בשם "ויליאם שייקספיר" בעלי מכנה משותף ייחודי להם, שמעיד על כותב משותף וייחודי להם.	עריכה | תבנית | שיחה
16	ג'ק לונדון בשנת 1906 הרצה ג'ק לונדון, שכבר היה סופר מפורסם, באוניברסיטת ייל על המהפכה החברתית. למחרת ראיין אותו עיתונאי צעיר בשם סינקלר לואיס והשניים התיידדו. כעבור כמה שנים פנה לואיס, שהיה במצב כלכלי לא טוב, ללונדון והציע למכור לו נושאים לסיפורים. לונדון הסכים וקנה נושאים אחדים במחיר של שבעה דולר וחצי ליחידה. אחדים מהסיפורים המוצלחים ביותר של לונדון נכתבו על פי נושאים אלה. לואיס עצמו זכה בפרס נובל לספרות ב-1930.	עריכה | תבנית | שיחה
17	מימין לשמאל: הכובען, הארנביב ואליס רבות מהדמויות בספרו הנודע של לואיס קרול אליס בארץ הפלאות מבוססות על ניבים ומונחים שונים מהתקופה הוויקטוריאנית. דמות הכובען קיבלה השראה מהביטוי "מטורף כמו כובען", שמקורו בשיגעון שגרמה הרעלת כספית בה לקו מעבדי לבד לכובעים; שמו של ה"ארנביב", הלחם של ארנב ואביב, ובמקור "ארנב מרץ", בא מהביטוי "משוגע כמו ארנב מרץ" משום שעונת הייחום של הארנבים הזכרים היא במרץ; ה"צב-לא-צב" או "צב מזויף", Mock Turtle, מבוסס על "Mock Turtle soup", מרק עשוי בשר בקר המהווה תחליף זול למרק צבים; וחתול הצ'שייר שיכול להיעלם ולהשאיר מאחוריו רק את חיוכו קיבל את שמו מהביטוי "מחייך כמו חתול צ'שייר". העיר צ'שייר היא בירת מחוז הולדתו של קרול. הביטוי נוצר בעקבות שלטים בעיר שעליהם היו מצוירים אריות מחייכים, או בהשפעת עיצובן של אריזות גבינת הצ'שייר שעליהן הופיע חתול מחייך.	עריכה | תבנית | שיחה
18	תרשים של הצוללת האנלי לאחר שיצר את גיבורו האולטימטיבי, צעד סופר המתח קלייב קאסלר בעקבותיו של הגיבור והגיע להישגים רבי ערך. הסופר האמריקני יצר את דמותו של דירק פיט, העובד בסוכנות הממשלתית NUMA, ובין חשיפה של ספינה טבועה אחת לחברתה, מסתבך בהרפתקאות מסמרות שיער וניצל מהן בכח תושייתו. קאסלר הקים חברה לארכאולוגיה ימית בשם NUMA, והחל לעסוק בחשיפת ספינות מפורסמות שטבעו. בין השאר, טוען קאסלר, כי משלחת מטעם ארגונו היא שחשפה את שרידיה של הצוללת האנלי, שהייתה שייכת לצי הקונפדרציה וטובעה במהלך מלחמת האזרחים האמריקנית.	עריכה | תבנית | שיחה
19	רומן גארי בערוב ימיו כסופר החליט הסופר הצרפתי רומן גארי לכתוב תחת שם העט אמיל אז'אר תוך הסתרת זהותו האמיתית. לטענתו, הוא עשה זאת על מנת לזכות מחדש בביקורת אובייקטיבית מצד מבקרי הספרות. ספרו השני תחת שם זה, "כל החיים לפניו", זכה להצלחה גדולה ופרסם בכל העולם את "אז'אר", אשר כונה "הכוכב החדש בשמי הספרות הצרפתית". הסקרנות בדבר זהותו של אז'אר הלכה וגברה, וכדי להתמודד עִמה ביקש גארי מאחיינו להופיע בדמותו של אז'אר ברבים, ואף להתראיין בתור אז'אר. טענותיו של גארי הוכיחו את עצמן כשהמבקרים החלו להשוות בין כתיבתו של גארי, שכבר אבד עליה הכלח לכאורה, לבין כתיבתו החדשנית והמקורית של אז'אר.	עריכה | תבנית | שיחה
20	סגן הארי קולבורן והדובה ויני פו הדב נקרא באנגלית "ויני הפו", וקרוי על שם העיר ויניפג שבקנדה. סגן הארי קולבורן, חייל בצבא הבריטי מהעיר ויניפג, אימץ דובה שחורה וקרא לה על-שם עירו ויניפג הדובה, או בקיצור ויני. הוא הבריח אותה לאנגליה וכשהוצב בצרפת העביר אותה לגן החיות של לונדון. כריסטופר רובין, בנו של הסופר א. א. מילן ראה את הדובה בגן החיות, וקרא על שמה את דוב הצעצוע שלו "ויני", שנתן את ההשראה לסיפור על ויני הדוב.	עריכה | תבנית | שיחה
21	מארק טוויין, 7 בפברואר 1871 במשך שנתיים שט סמואל לנגהורן קלמנס הצעיר בספינה על נהר המיסיסיפי, עד שהוסמך לנווט מדופלם. תעודת הנווט הקנתה לו את הזכות להשיט ספינה כבדה, בעלת שוקע של שני פאתום (יחידת מידה לאורך השקולה לשש רגליים או כ-1.83 מטרים). עומק מים זה נדרש לספינות הנהר כדי לשוט בבטחה ללא חשש לעלייה על שרטון. לימים, כשנהיה עיתונאי מתחיל, סמואל בחר שם עט, המציין עומק זה. שם העט שבחר היה מארק טוויין (Mark Twain), שפירושו "סַמֵן שניים" (המילה twain היא מילה נרדפת ל-two ומקורה באנגלית עתיקה).	עריכה | תבנית | שיחה
22	ז'ול ורן ספרו המפורסם של ז'ול ורן מסביב לעולם בשמונים יום הוא סיפור מסעו של פיליאס פוג ומשרתו ז'אן פספרטו מסביב לכדור הארץ תוך שימוש בכלי תחבורה שונים. באופן אירוני, דווקא כלי התחבורה שמזוהה יותר מכל עם הספר, הכדור הפורח, אינו אחד מאלו שהשתמשו בהם פוג ופספרטו במסעם. הכדור הפורח שולב בסרט המבוסס על הספר, מסביב לעולם בשמונים יום מ-1956, ומאז הפך לסימן ההיכר של היצירה.	עריכה | תבנית | שיחה
23	שמואל יוסף עגנון שמואל יוסף עגנון, חתן פרס נובל לספרות לשנת 1966, נהג להציג את יום הולדתו כט' באב ה'תרמ"ח. אולם, לאמיתו של דבר, עגנון נולד כשנה קודם לכן, בי"ח באב ה'תרמ"ז. נראה שבצעירותו שינו הוריו את תאריך הלידה על מנת שלא יגויס לצבא. שינוי שנת הלידה היה מקובל באותה תקופה אצל היהודים בגולה שלא רצו לשלוח את בניהם לצבא ממגוון סיבות, ובהן בעיות כשרות. עגנון דבק בתאריך הלידה המפוברק, בין השאר עקב הסמליות של תשעה באב.	עריכה | תבנית | שיחה
24	אוסקר ויילד ומאהבו, הלורד אלפרד דאגלס, 1894 אוסקר ויילד ולורד אלפרד דאגלס נפגשו לראשונה ב-1891, ועד מהרה החלה ביניהם פרשיית אהבים. משהחל אביו של דאגלס, המרקיז קווינסברי, לחשוד כי היחסים בין בנו לבין ויילד הם יותר מידידות גרידא, הוא החל לנסות ולפגוע במחזאי. הוא העליב את וויילד בפומבי בכך שהשאיר לו כרטיס ביקור ועליו המילים "לאוסקר ויילד, המתראה כסדומאי". דאגלס דרבן את ויילד לתבוע את אביו בעוון הוצאת דיבה, חרף עצתם של ידידיו הקרובים. קווינסברי מצידו, שכר בלשים פרטיים שיעקבו אחר ויילד ובנו ויתעדו את הרגליהם המיניים וגייס כמה זונות ממין זכר שיעידו נגד ויילד. ויילד נשמע לעצת פרקליטו וביטל את התביעה, אך העדויות שנשמעו במהלך המשפט הספיקו כדי להעמידו לדין באשמת "הפקרות רבתי". הוא הורשע ב-25 במאי 1895 ונידון לשתי שנות מאסר ועבודת פרך. לאחר שחרורו מהכלא השניים נפגשו שוב בצרפת ועברו להתגורר יחד ליד נאפולי, למורת רוחם של בני משפחותיהם, אך נפרדו מקץ כמה חודשים.	עריכה | תבנית | שיחה
25	רבים מספריה של סופרת המתח אגאתה כריסטי מתרחשים על רקע עיסוק בארכאולוגיה במזרח הקרוב. כך הספר "הנידון למוות ברח" (הנקרא במקור באנגלית "Murder in Mesopotamia"), הספר "מוות על הנילוס", והספר "הרצח בסלע אדום" (הנקרא במקור באנגלית "Appointment with Death"), כולם נכתבו באמצע שנות ה-30. זהו אינו מקרה כי אם תוצאה של מערכת היחסים שניהלה כריסטי עם הארכאולוג מקס מלוואן, שהיה בשנת 1930 לבעלה השני, ועמו יצאה למסעי חפירות בעיראק ובסוריה. אך כריסטי לא הסתפקה בכך, ובשנת 1946 פרסמה ספר אוטוביוגרפי בשם "Come, Tell Me How You Live", המתאר את עבודתו של מלוואן בסוריה, ואת חייה לצידו. זהו אחד משני ספרים מתוך עשרות ספרים שפרסמה כריסטי, עליו חתמה בשם "אגאתה כריסטי מלוואן".	עריכה | תבנית | שיחה
26	סימן שאלה וסימן קריאה לאחר שסיים את כתיבת הרומן עלובי החיים, יצא ויקטור הוגו לחופשה. הוא הסתקרן לדעת אם מכירת הספר מצליחה ושלח למוציא לאור מכתב המכיל תו בודד: "?". התשובה, שלא אחרה לבוא, הכילה גם היא תו בודד: "!". בניגוד לחליפת המכתבים הזו, שנחשבת לקצרה מאז ומעולם, "עלובי החיים" מכיל את אחד המשפטים הארוכים בספרות העולמית. אורכו 823 מילים, 93 פסיקים, 51 נקודות ופסיקים ו-4 קווים מפרידים, והוא משתרע על פני כמעט שלושה עמודים.	עריכה | תבנית | שיחה
27	בית ביאליק שלושה רחובות בתל אביב נקראים על שם חיים נחמן ביאליק: רחוב ביאליק (שנקרא על שמו עוד בחייו), שדרות ח"ן (חיים נחמן) ורחוב אלוף בצלות בפלורנטין. בנוסף מחלקת העירייה מדי שנה את פרס ביאליק, ובית ביאליק בכיכר ביאליק פתוח לרשות הציבור.	עריכה | תבנית | שיחה
28	שבוע הספר העברי בירושלים, כיום שבוע הספר העברי המתקיים מדי שנה בכל רחבי הארץ, התחיל כיריד ספרים מוזלים בשדרות רוטשילד שנערך לראשונה ב-1926. היריד נערך ביוזמת המו"לית ברכה פלאי, מייסדת הוצאת הספרים מסדה.	עריכה | תבנית | שיחה
29	מדע בדיוני הוא ז'אנר ספרותי המשלב בין פנטזיה שפותחה לאפיקים דמיוניים, לבין חוקים מדעיים או מציאות היסטורית קיימת. אחת הטעויות הנפוצות באשר למדע הבדיוני, בעקבות שמו, היא שמדובר בז'אנר המשויך לקטגוריה מדעית או טכנולוגית, ומהווה כלי סיפרותי לחיזוי העתיד. הנחה זו אינה נכונה: מדע בדיוני אינו "מדע" ואף אינו כלי לחיזוי העתיד. הוא עוסק הן בהתפתחויות עתידיות אפשריות והן באלו שאינן אפשריות; היתכנותו של העולם המתואר ביצירת מדע בדיוני אינה רלוונטית כלל, בדיוק כמקובל לגבי כל יצירת ספרות או אמנות אחרת. מדע בדיוני, למרות שמו, אינו מחויב כלל לדיוק מדעי, אין בו הסתמכות על מחקר מדעי והוא אינו נמדד לפי קנה מידה זה. ייתכן שאי הבהירות אצל דוברי השפה העברית נובעת, בין השאר, מתרגום לא מדויק של המושג. שם הז'אנר באנגלית הוא Science fiction שתרגומו המדויק הוא בדיון מדעי, ולא מדע בדיוני.‏	עריכה | תבנית | שיחה
30	אחת מהאהודות שבסופרות הילדים בתקופת היישוב הייתה ימימה אבידר-טשרנוביץ. ימימה הנציחה את משפחתה בספריה. בנותיה מנישואיה לאיש ההגנה יוסף אבידר, רמה ודנה, כיכבו בספריה (״דנה קמה, רמה נמה״), כמו גם אחיינה, "מוקי השובב" הוא מוקי צור, איש התק"מ.	עריכה | תבנית | שיחה
31	הסופר בוריס פסטרנק הוכרז כחתן פרס נובל לספרות לשנת 1958 בזכות ספרו דוקטור ז'יוואגו שהתקבל בהערכה בעולם המערבי. אולם, בברית המועצות מולדתו, התגובה הייתה שונה לחלוטין. פסטרנק הוכרז "אנטי-סובייטי" בגלל הצגת המהפכה הבולשביקית בצורה לא מחמיאה בספרו וסולק מאיגוד הסופרים הסובייטי. עקב כך, נאלץ פסטרנק לוותר על הפרס. הרומן פורסם בברית המועצות רק ב-1988, כמעט 30 שנה לאחר מותו של פסטרנק.	עריכה | תבנית | שיחה
32	ארתור קונאן דויל הבלש שרלוק הולמס הוא גיבור ספריו של ארתור קונאן דויל. אף על פי שארבעה מו"לים דחו את הספר הראשון בכיכובו של הולמס שנכתב ב-1886, הרי שההצלחה לא אחרה לבוא. דויל עצמו "קינא" בגיבור שלו, ואף טען שבגללו הוא לא נחשב סופר רציני. על כן, הוא רמז על מותו בסיפור "הבעיה הסופית" שפורסם ב-1893, ורק בעקבות לחץ הקוראים שב שרלוק הולמס לתחייה כעבור 8 שנים בספר "כלבם של בני בסקרוויל".	עריכה | תבנית | שיחה
33	אכילס זובח לזאוס, ציור מס' 47 מתוך כתב-יד 'Ambrosian' של האיליאדה השירה האפית המפורסמת איליאדה, המיוחסת להומרוס, לא מתארת את כל מהלכה של מלחמת טרויה, כמקובל לחשוב, אלא עוסקת רק בתיאור של כמה שבועות מאירועי השנה העשירית והאחרונה של המלחמה. כך, למשל, הסיפור המפורסם אודות הסוס הטרויאני כלל אינו מופיע שם, אלא מוזכר כבדרך אגב בשיר האחד-עשר של האודיסיאה. גם סיפור מותו של אכילס, אחד מגיבורי האיליאדה, על ידי חץ שירה לעברו פאריס, ואשר פגע בעקבו של אכילס, לא מופיע באיליאדה עצמה.	עריכה | תבנית | שיחה
34	קברו של יוסה בוסון - משורר האיקו מפורסם האיקו היא סוגת שירה שמקורה ביפן המסורתית וזוכה לאחרונה לעדנה מחודשת. האיקו מפורסמת בנוקשות כלליה וקוצרה. שיר האיקו חייב להיות בן 17 הברות שיתחלקו על פני שלוש שורות בצורה 5-7-5. באופן מפתיע ובלתי תלוי, השורה הראשונה של קריאת שמע מצייתת למשקל שירי ההאיקו לפי החלוקה "שמע ישראל/אדוני אלוהינו/אדוני אחד". בגלל קוצרו של שיר ההאיקו, גרסתו העברית, קימו, מכילה מעט יותר הברות, והיא בנויה בצורה 10-7-6.	עריכה | תבנית | שיחה
35	הארוקי מורקמי בטקס פרס ירושלים, 2009 "Norwegian Wood", שירו של ג'ון לנון בביצוע הביטלס, עוסק בעץ כחומר גלם, אך בטעות תורגם שמו לעברית כ"יער נורווגי". גם בספרו של הארוקי מורקמי, "יער נורווגי", שנקרא כך בעקבות השיר, מופיעה אותה שגיאת תרגום, כבר במקור היפני. הדבר נובע בראש ובראשונה כתוצאה מהתרגום המקובל של שם השיר ליפנית, אך יש לו גם טעמים ספרותיים – היער תופס חלק חשוב ברומן.	עריכה | תבנית | שיחה
36	ארבעה משירי להקת הרוק לד זפלין עוסקים בעבודתו הספרותית של ג'.ר.ר. טולקין. השירים Misty Mountain Hop ו־Over the Hills and Far Away דנים בספר ההוביט, והשירים The Battle of Evermore ו־Ramble On נוגעים לספרי שר הטבעות.	עריכה | תבנית | שיחה
37	העטיפה הפנימית של הספר פרנקנשטיין מהדורת 1831 הספר "פרנקנשטיין, או פרומתאוס המודרני" נכתב בשנת 1818 על ידי הסופרת מרי שלי. הספר עובד למספר סרטי קולנוע ותורגם לשפות רבות. בניגוד למה שמקובל לחשוב, פרנקנשטיין הוא הדוקטור שהפיח רוח חיים במפלצת ולא המפלצת עצמה שהיא חסרת שם. עובדה זו מפתיעה במיוחד לאור הפופולריות שצברה המפלצת, מחוץ להקשרה בספר, כבסיס למוצרים רבים בתרבות העממית.	עריכה | תבנית | שיחה
38	פרס הוגו, היוקרתי שבפרסים בתחום סיפורת המדע הבדיוני, הוענק רק פעם אחת בקטגוריית הסדרה הטובה ביותר. היה זה בשנת 1966 והוא ניתן לטרילוגיית המוסד של אייזק אסימוב, שהורחבה אחר-כך לסדרת המוסד בת שבעת הספרים.	עריכה | תבנית | שיחה
39	כריכת הספר הוא הלך בשדות באחת ההוצאות הראשונות ברומן הוא הלך בשדות מאת משה שמיר, במסגרת התלישות אותה מייצגת מיקה, אין אזכור ממשי לחייה הקודמים. בעוד שבספר משולבים באומנות ובדיוק פרטים רבים, הקשורים לבעלה אורי, להוריו, ולקיבוץ בו הם חיים, על מיקה רק ידוע, מליחושי ילדי המשק, שהיא באה "משם", ללא הורים, משפחה, רכוש או שייכות, ואין לאיש עניין לדעת מהיכן באה ומה קרה למשפחתה. כזה היה המצב בארץ ישראל ב-1947, עת פורסם הרומן. היישוב היהודי התעלם מעברם של ניצולי השואה ואלה גזרו על עצמם שתיקה כדי להקלט במהירות בחברה הישראלית והסרת הזהות הקודמת. כיום, בפרספקטיבה של שנים, נראה כי החברה בתקופה זו הייתה לא סובלנית ואטומה, שלא ידעה, ולא רצתה לדעת, כיצד להתמודד עם כאב השואה.	עריכה | תבנית | שיחה
40	קלמן שולמאן שיר הילדים הידוע בר כוכבא נכתב על ידי הסופר והמשורר לוין קיפניס והולחן על ידי מרדכי זעירא. עם זאת, אין כל סימוכין היסטוריים לסיפור על בר כוכבא והאריה. האגדה הופיעה לראשונה בעברית ב-1858, כאלף ושבע מאות שנים לאחר מרד בר כוכבא, במרכזו של רומן היסטורי בשם "הריסות ביתר" שראה אור בליטא. הסיפור עובד על ידי קלמן שולמאן, סופר ומתרגם מאנשי תנועת ההשכלה היהודית בווילנה, מהרומן Isralitischer Musenalmanach. לא ברור אם שולמאן המציא את הסיפור אך הוא תרם לפופולריות שלו.	עריכה | תבנית | שיחה
41	לפני שכתב ג'ון רונלד רעואל טולקין את ההוביט ואת שר הטבעות, הוא שקד עשרות שנים על יצירת העולם המיתולוגי שבו מתרחשות יצירות אלה. בין השאר כולל אותו עולם מספר שפות, סוגי כתב, שירים והיסטוריה הכוללת את בריאת העולם. אף על פי שבשר הטבעות ובהוביט קיימים רק אזכורים והתייחסויות לעולם המיתולוגי האדיר, הקיום שלו מקנה לקורא תחושה מיוחדת של כניסה לתוך עולם דמיוני עשיר ושלם.	עריכה | תבנית | שיחה
42	שרלוק הולמס וד"ר ווטסון כפי שצוירו על ידי סידני פאגט הבלש שרלוק הולמס, גיבור ספריו של ארתור קונאן דויל, מוכר כמי שמרבה להשתמש במילה אלמנטרי לתיאור מסקנותיו הלוגיות וכשרון ההיקש שלו. אך הביטוי "אלמנטרי, ווטסון יקירי" לא מופיע באף אחד משישים הסיפורים בכיכובו של הולמס, והוא נטבע מאוחר יותר בסרטי הקולנוע ובתסכיתי הרדיו.	עריכה | תבנית | שיחה
43	מתרגומי ספריה של בלייטון לעברית הסופרת הבריטית איניד בלייטון ממוקמת במקום החמישי ברשימת הסופרים המתורגמים ביותר, והיא מקדימה אפילו את ויליאם שייקספיר, אך מפגרת אחרי ולדימיר לנין. היא כתבה במשך חייה קרוב ל-800 ספרים שתורגמו ל-90 שפות. חלק מהתרגומים לעברית נעשו על ידי סופר פורה אחר, שרגא גפני הישראלי, המוכר גם בשמות העט אבנר כרמלי, און שריג, יגאל גולן, איתן דרור, איתן נותב ויצחק אחיטוב.	עריכה | תבנית | שיחה
44	בית קפה של רשת סטארבקס בלידס שבאנגליה רשת בתי הקפה סטארבקס שנוסדה בסיאטל קרויה על שמו של סטארבק, מגיבורי הרומן "מובי דיק", פרי עטו של הסופר הרמן מלוויל. תחילה, אחד ממייסדי הרשת שאהב את הספר רצה לקרוא לה "פקווד", על שם ספינתם של ציידי הלווייתנים, אך יתר השותפים התנגדו. כיום פרוסה הרשת במדינות רבות בעולם, וישראל היא אחד המקומות הבודדים שבהם היא נכשלה. בתור סמל קפיטליסטי, מהווה סטארבקס יעד למאבקם של ארגוני אנטי גלובליזציה.	עריכה | תבנית | שיחה
45	ב-16 בפברואר 2011 בחרו בגוגל לציין את יום הולדתה של רות. באותו יום שונה סמליל דף הבית של האתר בעברית לדודל בהשארת איוריה של אורה אייל. יכולת אמנותית נחשבת לכישרון מולד ואמנים רבים מתבלטים ביצירתיותם כבר בגיל צעיר. מעבר לזאת, יצירתיות נתפסת הרבה פעמים כתכונה של צעירים. אולם, ישנם גם אמנים מצטיינים שהחלו ליצור בגיל מבוגר ואפילו בזיקנה. הסופר דן בניה-סרי הוציא לאור את ספרו הראשון כשהיה בן ארבעים והקריירה של מרים רות כסופרת ילדים, החלה בגיל שישים וארבע. לקראת מותה של רות, בגיל תשעים וחמש, היא עדיין הכינה ספרים לדפוס.	עריכה | תבנית | שיחה
46	סדרת ספרי הארי פוטר היא אחת מסדרות הספרים הפופולריות ביותר בהיסטוריה, ומאות מיליוני עותקים של הספרים הכלולים בה נמכרו מאז יצא הספר הראשון בממלכה המאוחדת ב-1997. הפופולריות הגדולה של הספרים הובילה לכך שהם תורגמו לעשרות שפות מאז 1997, ובהן גם לשפות כגון לטינית ויוונית עתיקה שאינן מצויות בשימוש שוטף על ידי האוכלוסייה הרחבה, וזאת על מנת לספק חומר קריאה מודרני לאקדמאים העוסקים בשפות אלה. במקרים אחדים תורגמו הספרים לניבים שונים של שפות, כגון הניב הפורטוגלי והניב הברזילאי של השפה הפורטוגזית. הסדרה אף "תורגמה" לאנגלית אמריקאית על מנת לסגלה למאפיינים התרבותיים של ארצות הברית, וההבדל הבולט היה שינוי שמו של הספר הראשון מ-Harry Potter and the Philosopher's Stone ל-Harry Potter and the Sorcerer's Stone. הספרים תורגמו לעברית על ידי גילי בר-הלל.	עריכה | תבנית | שיחה
47	הלשון האבודה של העגורנים הוא רומן הראשון של הסופר דייוויד לוויט ופורסם לראשונה בשנת 1986. זוהי אחת מהיצירות הספרותיות הראשונות באורך מלא, בשפה האנגלית, שנכתבו באופן ישיר ובפתיחות על חיי הגייז, על סוגיית היציאה מהארון, ועל הקושי של אדם, שנטייתו המינית היא שונה, לחיות בחברה הטרוסקסואלית עוינת ובעלת דעות קדומות. אותה "לשון אבודה של העגורנים", המופיעה בתת-העלילה, היא מטפורה עשירה, לאופן התקשורת שאותו נדרשו הגייז לפתח, במהלך שנים של בדידות, של התפתחות בגיל ההתבגרות ולעיתים מאוחר יותר, תוך שהם נאלצים להסתיר את זהותם, את ה"אני" שבהם, ואת מושא אהבתם. חוויות אלה חייבו את חברי הקהילה הגאה לפתח "שפה" משל עצמם, ניואנסים קטנים, ביטויים ורמזים, שאיפשרו להם לדון או לרמוז על דברים באופן המובן רק להם, כאותה שפת העגורנים במשל שבסיפור.	עריכה | תבנית | שיחה
48	הוריו של גרשון שקד, מן החשובים שבחוקרי הספרות העברית, היו עניים וחסרי השכלה פורמלית, ואהבתו לספרות החלה כשקרא קרעי ספרים שהושלכו לרחוב, שאביו הסמרטוטר אסף לשם גריסה. "נקמת האבות" הוא ספרו היחיד של הסופר העברי יצחק שמי. הספר יצא לאור לראשונה ב-1927 בהוצאת "מצפה". המבקר גרשון שקד, שכתב מבוא לגרסה של הספר שיצאה לאור ב-1975, תיאר את הנובלה הזו כאחת מהיצירות החשובות ביותר בספרות העברית. הספר זכור גם בגלל חלקו בפרשת החייל אורי אילן, שהשאיר מסרים על גבי דפים מעותק של ספר זה לפני שהתאבד בשבי הסורים ב-1955.	עריכה | תבנית | שיחה
49	היינריך ותומאס מאן בצעירותם שני האחים למשפחת מאן הספרותית, מגדולי הסופרים הגרמנים במאה העשרים, היינריך מאן ותומאס מאן, חלמו בצעירותם לחלוק ביום מן הימים את פרס נובל לספרות. על אף ההערכה הבינלאומית הרבה לשניהם, זכה תומאס מאן לבדו בפרס בשנת 1929 עבור ספרו הקלאסי "בית בודנברוק". תומאס, שהיה רק בשנות החמישים לחייו, המשיך לכתוב מדי יום ביומו עד אחרון ימיו במקביל לפעילות הומניסטית נרחבת שהציבה אותו כדוברה הראשי של "גרמניה האחרת" בימי מלחמת העולם השנייה ולאחריה. שנה לאחר פרסום ספרו הנודע "דוקטור פאוסטוס" (1947) זכה תומאס מאן, שוב ללא אחיו, במועמדות שנייה לפרס נובל לספרות – מאורע יחיד במינו בכל תולדות הפרס. ב-1950 זכה תומאס מאן בפרס גתה – השני בחשיבותו לפרס נובל – הן מטעם גרמניה המערבית (בפרנקפורט אם מיין) והן מטעם גרמניה המזרחית (בוויימאר) – מאורע יחיד במינו בכל תולדות הפרס. עשרים וחמש שנה לאחר מכן זכה אף בנו, ההיסטוריון והסופר גולו מאן, בפרס הגרמני – מאורע יחיד במינו, אף הוא, בכל תולדות הפרס.	עריכה | תבנית | שיחה
50	אידאוגרפיה מאת גיום אפולינר . אידאוגרפיה היא שירה מצוירת, כלומר שירה הנכתבת, נדפסת, מצולמת או מצוירת בדרך גרפית. סוג שירה זה אינו מסתפק רק בהבאת הטקסט, אלא חותר לתאר בדרך ציורית את מהות התוכן של הטקסט. הניסיונות לשוות לכתוב צורה גרפית הם קדומים מאוד, והחלו עם המצאת הכתב. בספרות האירופית החדשה בלטו כמה משוררים מפורסמים בנטייתם לכתוב שירי ציור. גיום אפולינר, המשורר הצרפתי, למשל, פרסם ספר שירים בשם "קליגרמות", ובו הביא שירי צורה רבים, למשל בדמות חיות, פרחים וגרמי השמים.	עריכה | תבנית | שיחה
51	סדרת ספרים סדרת הספרים הארוכה ביותר בשפה העברית היא סדרת ספרי הילדים קופיקו. סדרה זו מתארת את הרפתקאותיו של קוף שובב, הגר בחברת בני אדם, בפתח תקווה. בסדרה זו ראו אור עד כה לפחות 165 ספרים. יתרה מזאת, הסופרת שכותבת ספרים אלו, תמר בורנשטיין-לזר, כתבה גם את סדרת הספרים צ'יפופו, העוסקת גם היא בהרפתקאותיו של קוף, הגר בחברת בני אדם. שתי סדרות הספרים זוכות לפופולריות רבה. ספרים שונים מסדרת קופיקו עובדו ל-15 מחזות ולשתי סדרות טלוויזיה. אולם, לסדרות אלו יש גם מבקרים, כמו הסופר אוריאל אופק, שטוען שרמת הכתיבה בהן נמוכה. הסדרות נולדו בעקבות סיפורים קצרים על דמותו של קופיקו, שכתבה תמר בורנשטיין-לזר עבור עיתון הילדים, דבר לילדים. היא כתבה שם סיפורים קצרים בנושאים שונים החל משנת 1951. בורנשטיין-לזר אותרה לכתיבה בעיתון הילדים, בידי עורכו, דאז, שחיפש כותבים צעירים ומוכשרים. עורך זה היה לא אחר מאשר אוריאל אופק.	עריכה | תבנית | שיחה
52	מצבתו של קפקא בבית-העלמין היהודי החדש בפראג פרנץ קפקא, מגדולי הסופרים של המאה ה-20, נחשב בצ'כיה לסופר הלאומי שלה. זאת למרות שהוא לא כתב את יצירותיו בצ'כית, אלא בגרמנית, למרות שלא היה בן הלאום הצ'כי, אלא היה יהודי, ולמרות שמעולם לא היה אזרח של צ'כיה. למעשה, צ'כיה הוקמה (בשנת 1993) כשבעים שנה אחרי שקפקא נפטר. במהלך מרבית חייו של קפקא הוא היה אזרח ממלכת בוהמיה, שבאימפריה האוסטרו-הונגרית, ובשנות חייו האחרונות הוא היה אזרח צ'כוסלובקיה. אם כי במהלך רוב חייו הוא גר בעיר פראג, שכיום היא בירתה של צ'כיה.	עריכה | תבנית | שיחה
53	בול דואר גרמני לכבוד 100 שנה להולדת אריך קסטנר. הכתובת על העמוד היא: "אמיל והבלשים". אויר על ידי ולטר טריר – המאייר היהודי שאייר רבים מספריו של קסטנר. גיבורות הספר, "אורה הכפולה", מאת אריך קסטנר, מתגוררות בשתי ערים שונות. האחת גרה בווינה שבאוסטריה, ואילו עיר מגוריה של השנייה, תלויה בגרסה של הספר. לפי גרסת הסופר, היא גרה במינכן שבגרמניה. אולם, לפי התרגום העברי הנפוץ של אלישבע קפלן, הגיבורה השנייה גרה בציריך שבשווייץ. מקובל להסביר שינוי זה בפרטי העלילה, ברצון לעמעם את זהותו הגרמנית של הספר, בשל הקושי לשווק מוצרים גרמניים, בישראל של שנות ה-50 וה-60. אם כי ייתכן, שמבחינה שיווקית, כדאי היה דווקא להדגיש, שהספר הוא פרי עטו של סופר גרמני – סופר גרמני שהיה שנוא על הנאצים. הנאצים שרפו את ספריו של קסטנר, ואסרו על הפצתם בתחום שלטונם.	עריכה | תבנית | שיחה
54	לוין קיפניס ובנו הפועל המשנאי המתאר נגינה בחליל הוא, באופן מפתיע, "להכות". במסכת ביכורים פרק ג', משניות ג-ד מתוארת הבאת הביכורים לבית המקדש – "...והחליל מכה לפניהם, עד שהן מגיעין קרוב לירושלים." בשירו הידוע "סלינו על כתפינו" לחג השבועות מתאר המשורר לוין קיפניס את הבאת הביכורים לירושלים; בגרסתו המקורית של השיר משנת 1929 משתמש קיפניס בפועל המשנאי "להכות" בהקשר לנגינה בחליל – "הך, הך, הך בתוף, והך בחליל". אולם קיפניס, אשר נהג לשנות את שיריו בהתאם לרוח התקופה, החליף את הפועל "הך" כך שהתקבלה הגרסה המוכרת יותר כיום "הך הך הך בתוף, חלל בחליל". מאז שנת 1935 נדפס השיר בגרסתו החדשה.	עריכה | תבנית | שיחה
55	האוצר וינסנט זורצולו, יחד עם עותק מקורי השמור בצורה מצוינת של החוברת. לחוברת הקומיקס "Action Comics #1", שיצאה לשווקים ב-18 באפריל 1938 והציגה לעולם את דמותו של גיבור-העל סופרמן, קיימים בין 50 ל-100 עותקים מקוריים בלבד. כ-200,000 עותקים הודפסו על ידי ההוצאה לאור, אך רובם המוחלט לא הצליח לשרוד במרוצת השנים. לפי חברת "Comics Guaranty", המתמחה בהערכות שווי לחוברות קומיקס, ישנן פחות מעשר חוברות השמורות במצב סביר לפחות. נדירותה של חוברת זו הפכה אותה לפריט אספנות, והיא מחזיקה בשיא למחיר הגבוה ביותר ששולם אי פעם עבור עותק של חוברת קומיקס בודדה – $3,207,852, ב-24 באוגוסט 2014. ביולי 2010, משפחה שעמדה בפני עיקול ביתה מצאה עותק מקורי ושמור בצורה בינונית של החוברת בזמן אריזת רכושם. דרך מכירה פומבית, העותק נמכר ב-436,000 דולרים – והציל את בית המשפחה.	עריכה | תבנית | שיחה
56	"חייו והרפתקאותיו של אלכסנדר סלקירק - רובינזון קרוזו האמיתי", ספר עלילתי משנת 1835 בשנת 1703 פרצה מגפה בספינה "סינק פורטס", ששטה אוקיינוס השקט. כחמישים מאנשיה מתו, בתוכם רב החובל. כרב החובל החדש, מונה תומאס סטרדלינג, והקצין אלכסנדר סלקירק מונה לסגנו. אולם מינויים אלו לא היו מוצלחים, כי בין השניים פרצו ויכוחים רבים. כך, לאחר שהספינה התבלתה בשל הפלגה במספר סערות, סלקירק דרש לעגון באי הקרוב ולשפצה, אך סטרדלינג סרב. אי זה קרוי כיום "אי רובינזון קרוזו", וכמו בסיפור "רובינזון קרוזו", סלקירק בחר להישאר עליו לבדו, וזמן קצר לאחר נטישתו, התפרקה הספינה בלב הים. אלא שבניגוד לסיפורו של קרוזו, שברי הספינה ומטענה לא נסחפו אל האי, עליו הוא נשאר. כמו בסיפורו של קרוזו, גם סלקירק שרד על האי הבודד במשך מספר שנים עד לחילוצו, ולמד לכלכל את עצמו, בכוחות עצמו. אלא שבניגוד לסיפורו של קרוזו, סלקירק לא מצא על האי אנשים, כמו ששת, שהפכו לעבדיו ולחבריו. החברים שמצא סלקירק על האי היו חתולי בית נטושים. בשנת 1719, פרסם הסופר דניאל דפו, רומן בשם "רובינזון קרוזו", שמקור ההשראה העיקרי שלו היה העדות של אלכסנדר סלקירק.	עריכה | תבנית | שיחה
57	בילבו בגינס "ההוביט" לצד המכשף גנדלף מנחם עיני בחליפת טייס בקוקפיט פנטום 005, שנות ה-70. ספר הפנטזיה המפורסם "ההוֹבִּיט" מאת ג'ון רונלד רעואל טולקין זכה בלמעלה ממאה תרגומים בעשרות שפות שונות. לעברית, הספר תורגם בשלושה תרגומים שונים. אחד מהם, המכונה "תרגום הטייסים" נכתב בנסיבות יוצאות דופן. במהלך מלחמת ההתשה נשבו מספר טייסים ישראלים על ידי צבא מצרים ונכלאו בכלא עבאסיה. אחד הטייסים, יצחק פיר, קיבל מאחיו עותק של ההוביט באנגלית, אשר הועבר לו דרך הצלב האדום. פיר ושלושה טייסים נוספים, מנחם עיני, אבינועם קלדס ורמי הרפז, החלו לתרגם יחדיו את הספר לעברית בעודם בשבי. זאת כדי שיוכלו ליהנות ממנו גם חבריהם לתא, שאינם דוברי אנגלית. הטייסים עבדו בזוגות, כאשר אחד קורא באנגלית ומתרגם בקול וחברו כותב בעברית ומתקן שגיאות לשוניות. כעבור ארבעה חודשים סיימו את מלאכת התרגום. בשנת 1973 נפדו השבויים, ובשנת 1977 הוצאת זמורה ביתן הוציאה לאור את תרגומם בעזרת מימון של חיל האוויר. החל משנת 2018 מועלה על ידי התיאטרון העברי המחזה "לשם ובחזרה" המגולל את סיפורם של ארבעת השבויים ושל "תרגום הטייסים"	עריכה | תבנית | שיחה
58	סמי מיכאל ספרו של סמי מיכאל, מים נושקים למים הוא חצי-אוטוביוגרפי. כמו מיכאל, גם גיבור הספר, יוסף, עלה לישראל מעיראק בשנות ה-50, בתקופת הצנע, בעת שהיה סופר בראשית דרכו. כמו מיכאל, גם הוא סבל מאפליה, כי היה חבר המפלגה הקומוניסטית, ומצא עבודה ברשות המים, לצד הידרולוגים. לכאורה, השוני הגדול בין מיכאל ליוסף הוא שיוסף התחתן עם בת של איש המוסד, שהפכה לנעדרת. אולם לחייו הפרטיים של מיכאל יש קשר גם לעניין זה. מיכאל הוא גיסו של איש המוסד, שמקום קבורתו לא נודע, אלי כהן.	עריכה | תבנית | שיחה
59	דן בן אמוץ, 1961. בסוף שנות ה-60 ובתחילת שנות ה-70, כתב האמן-בדרן הפופולרי, דן בן אמוץ, מספר רומנים, המציגים רעיונות מעמיקים, כגון "לזכור ולשכוח" ו"לא שם זין". "לזכור ולשכוח", העוסק בשואה, באופן מקורי ונועז, ונלמד בשיעורי הספרות, בהמלצת משרד החינוך. "לא שם זין", העוסק בפצועי ונכי מלחמה, עובד לסרט קולנוע. בתקופה זו, נקשר בן אמוץ לפילוסוף, משה קרוי, הפך למו"ל ספרו, "החיים על פי השכל", ואימץ ממנו את הפילוסופיה האובייקטיביסטית של איין ראנד. בהשפעת ראנד, כתב בן אמוץ על כריכות ספריו, "ספריות ההשאלה שודדות בעזרתך את פרי עמלם של סופרים ומו"לים", כמחאה על כך, שספריות אלו רוכשות עותקים בודדים מספריו, ומשאילות אותם לכל דורש, בחינם.	עריכה | תבנית | שיחה
60	איור מתוך הספר שלושה בסירה אחת (מלבד הכלב) [באנגלית: (Three Men in a Boat (to Say Nothing of the Dog‏] הוא ספר קומדי, שכתב ג'רום ק. ג'רום בשנת 1889 באנגלית. הספר זכה להצלחה, ותורגם לעשרות שפות. לעברית, הוא תורגם לפחות בשישה תרגומים שונים, שהאחרון בהם בשנת 2017 – 128 שנה אחרי שראה אור לראשונה. הספר גם עובד לסרטי קולנוע, סדרות טלוויזיה ותסכיתי רדיו, למרות שכשראה אור לראשונה, אמצעי תקשורת אלו עוד לא היו בשימוש המוני. באופן לא ברור מאליו, החוויות והמחשבות אותן מתאר ג'רום בספרו זה, נותנות לקוראים במאה ה-20 והמאה ה-21, הרגשה, כאילו נכתבו לאחרונה, למרות שנכתבו בתקופה הוויקטוריאנית.	עריכה | תבנית | שיחה
61	איור דון קישוט איש למנשה סרוונטס, שנחשב מזה כמה מאות שנים לאחד החשובים שבסופרים כותבי הספרדית, פרסם את ספרו המצליח-כלכלית, הראשון, דון קישוט איש למנשה, כשהיה בן 53. עד אז, לא רק שלא פרסם ספרים. עד אז הוא חווה בעיקר כישלונות, כמו איבוד יד בקרב, ישיבה של כמה שנים בשבי שודדי ים, אבטלה ומעצר בגלל חובות כספיים. ספרו, דון קישוט, הוא לא רק פרודיה על ספרי הרפתקאות האבירים, שהיו מקובלים בזמנו, ולא רק סאטירה על המצב החברתי-פוליטי של תקופתו. הספר הוא הגחכה עצמית. דמותו של דון קישוט, הלא-יוצלח, היא בעלת קווי דמיון רבים לדמותו של סרוונטס.	עריכה | תבנית | שיחה
62	נגיב מחפוז ש"י עגנון הוא הישראלי הראשון שזכה בפרס נובל. עובדה זו מאפילה על הישג גדול אחר, שקשור בזכייתו – נכון לשנת 2021, מתוך 118 חתני וכלות פרס נובל לספרות, הוא הראשון ואחד משני היחידים, שכתבו בשפה שמית. ב-1988 הצטרף אליו נגיב מחפוז (בתמונה), כותב הערבית. העובדה ששפה כה נפוצה, כמו הערבית, כמעט לא מיוצגת בין זוכי הפרס, אינה מקרית – יש ביניהם גם כותב מנדרינית בודד, מו יאן. לעומת זאת, חמישה מהזוכים כתבו בפולנית ושבעה מהזוכים כתבו בשוודית. שתי שפות אלו נדירות מאוד בלימודי שפה זרה, ונדירות יחסית כשפות אם. אם כי שוודית היא שפת אמם של חברי ועדת שופטי הפרס. ככלל, למעלה מתשעים אחוז מזוכי הפרס כתבו בשפות מענפים אירופאים של השפות ההודו-אירופיות, כשבערך חמישים אחוז מכלל הזוכים כתבו בגרמנית, צרפתית או אנגלית.	עריכה | תבנית | שיחה
63	יגאל מוסינזון, איור מאת חיים טופול בשנת 1949 נאלץ הסופר והמחזאי, יגאל מוסינזון, לעזוב את הקיבוץ, בעקבות פרסום סיפור אינטימי מאוד בשם "דרך גבר" (שבשנת 1953 נכלל ברומן עם שם זהה). מוסינזון ומשפחתו עברו לתל אביב, ושכרו בה חדר, בדירתה של משפחת לונדון. בחדר זה כתב מוסינזון מחזות לתיאטרון המטאטא, בו שיחק אבי המשפחה, בצלאל, והוציא את ספריו הראשונים מסדרת חסמבה. גיבור הסדרה נקרא "ירון" כשם הילד, שהתיידד עמו במגורים המשותפים, וממנו קיבל השראה – ירון לונדון, שלימים הפך לאמן ועיתונאי מפורסם.	עריכה | תבנית | שיחה
64	אריה אלדד בעת ויכוח עם אחמד טיבי הסופרים דויד גרוסמן ויצחק נוי התחילו את דרכם האמנותית, כשהיו קרייניי רדיו. הם עבדו בתוכנית לאם ולילד, ברשת א', בקול ישראל. שם הם הקריאו, בין השאר, את הגרסאות הראשונות ליצירותיהם "דו-קרב" ו"גבעת האירוסים השחורים". נוי עבד שם גם כשחקן תסכיתים. בזכות כישרונו זה, הוא לוהק לדיבוב דמויות רבות, בסדרה "היה היה - האדם", בטלוויזיה הלימודית. עמית נוסף של נוי וגרוסמן לעבודה בתוכניות לאם ולילד היה אריה אלדד. הוא עבד איתם בין הקריירה שלו כקצין גבוה וכפרופסור לכירורגיה פלסטית לבין הקריירה שלו כחבר הכנסת. גם הוא, בזמן עבודתו שם, גם היה סופר. הוא כתב אז את הרומן שכרון סיני, והקריא אותו ברדיו.	עריכה | תבנית | שיחה
65	בריה עם סטלין (ברקע) ובתו של סטלין, סבטלנה בספר "1984", רומן דיסטופי מאת ג'ורג' אורוול המתאר השתלטות עתידנית של משטר טוטליטרי על העולם, עובד הגיבור וינסטון סמית כפקיד במערכת שתפקידה לשכתב את ההיסטוריה בהתאם לרצון השלטון. השכתוב נעשה באמצעות גזירה של קטעי עיתון מעיתונים שנמצאו בארכיון, והחלפתם בקטעים "תקינים" יותר. תיאור זה אינו כה בדיוני, ונעשה בעבר הלכה למעשה בברית המועצות. דוגמה לכך היא בעדכון שהתקבל בשנות החמישים לאנציקלופדיה הסובייטית הגדולה, ועיקרו החלפת הערך על לברנטי בריה, שהיה ראש הנ.ק.ו.ד., בתוספת לערך על מצר ברינג כדי למלא את החלל שנוצר באנציקלופדיה, לאחר שבריה הוצא להורג באשמת בגידה, כחלק ממאבקי הכוחות על השלטון לאחר מות סטלין.	עריכה | תבנית | שיחה
66	פרס נובל לספרות, שמחולק מאז 1901, ניתן על פי רוב למכלול יצירתו של הסופר הזוכה. עם זאת, בשמונה מקרים הוענק הפרס עבור ספר מסוים. בין הספרים המזכים נמנים "דברי ימי רומא" (מומזן, 1902), "אביב אולימפי" (שפיטלר, 1919), "ברכת האדמה" (המסון, 1920), "איכרים" (ריימונט, 1924), "ההגדה לבית פורסייט" (גולסוורתי, 1932) ו"הזקן והים" (המינגווי, 1954). הסופר הגרמני תומאס מאן זכה בפרס בשנת 1929 עבור ספרו "בית בודנברוק" שנכתב ב-1901, במה שהיה לפרק הזמן הארוך ביותר בין סיבת הזכייה לזכייה עצמה בכל תולדות הפרס. מנגד, הסופר הצרפתי רוז'ה מרטן די גאר זכה בפרס ב-1937 עבור ספרו רב הכרכים "בית טיבו" בטרם סיים את כתיבת הכרך השמיני והאחרון שפורסם ב-1940.	עריכה | תבנית | שיחה
67	החותם של קרל השביעי למרות שמו המרמז על שושלת מלכים, למלך שוודיה קרל השביעי, שמלך במאה ה-12, לא קדמו מלכים בשם קרל. ששת ה"קרלים" הקודמים היו דמויות בדיוניות בספרו של הסופר השוודי יוהאנס מגנוס, בן המאה ה-16, אשר כתב בספרו "Gothorvm sveonvmqve historia" היסטוריה בדיונית לחלוטין של ממלכת שוודיה, כביכול מאז גירוש אדם וחוה מגן עדן. הטעות השתרשה לדמותו ההיסטורית האמיתית של קרל סוורקסון, ועל כן הוא מכונה קרל השביעי על ידי ההיסטוריונים. מלכי שוודיה לא השתמשו במספר סידורי של השליט עד המאה ה-16.	עריכה | תבנית | שיחה
68	אן גולון בשנת 2014 בשנת 1977 הוכרזה אן גולון כסופרת החיה, הכותבת בצרפתית, שתרגומי ספריה הם הנמכרים בעולם. אולם, המאבקים על זכויות היוצרים הפסיקו את הדפסת ספריה, ובמקומות רבים בהם ספרים אלה היו רבי מכר, כולל בישראל, היא נשכחה כמעט כליל. ״אן גולון״ היה שם העט בו חתמה הסופרת הצרפתייה סימון שאנז'ה על סדרת רבי המכר אנג'ליק (Angélique). חלק מהסדרה נכתב בשיתוף עם בעלה, וסבולוד סרגייביץ' גולובינוב, שחתם כסרז' גולון. המוציא לאור שכנע את בני הזוג להכניס שינויים בכל ספר וספר שלהם, בטענה שהדבר ישרת את המכירות. הוא גם שינה פרטים נוספים בספרים, בלי רשות הסופרים. מאוחר יותר הוא השתמש בשינויים אלו כאמתלה לנטילת זכויות היוצרים לעצמו. בשנות שנות ה-60 הופצו חמישה סרטים על פי סדרת הספרים. הזוג גולון לא קיבל תמלוגים עבורם.	עריכה | תבנית | שיחה
69	שלט בשוודית המפרט את השמות השונים שניתנו לדמות ברחבי העולם. גילגי בעברית, שישי מלמטה בילבי גרב-ברך, בילבי בת-גרב או גילגי גרב-גור היא גיבורת סדרת ספרי הילדים מאת אסטריד לינדגרן. הספר הראשון בסדרה, שיצא לאור בשנת 1945, הפך לרב-מכר ברחבי העולם, תורגם לשפות רבות, ועובד ל סרטי קולנוע, סדרות טלוויזיה ומחזות רבים. במקור השוודי, נקראת בילבי "פיפי ארך גרב" (Pippi Långstrump) – שמה המלא הוא "Pippilotta Viktualia Rullgardina Krusmynta Efraimsdotter Långstrump", הכולל מספר משחקי מילים כגון "קרוסמינטה" שהוא מנטה. שם כזה מהווה אתגר תרגומי. אלא שגם קיצור השם מהווה אתגר כזה, ובחלק מהשפות, אפילו המילה הראשונה בשם מהווה אתגר כזה. במילת השם הראשונה, בשפת המקור, יש P כפול. דהיינו האות פ"א עם דגש חזק. אלא שבעברית, לא יכול להיות דגש חזק באות זאת, ובלעדיו, המילה הופכת למילת סלנג נרדפת לשתן. לכן בתרגום הראשון לעברית, כונתה הילדה "גילגי". אך כאשר דובב הסרט הראשון לעברית, היה צורך בשם, הנהגה עם תנועת שפתיים דומות למקור. לכן, במהדורות הספר שיצאו משנות ה-70 ואילך, עבר השם העברי שינוי נוסף, ל"בילבי".	עריכה | תבנית | שיחה
70	אנדרטה לזכר "הוורד הלבן" בצורת עלונים מפוזרים על המדרכה, נצבת בחזית אוניברסיטת לודוויג מקסימיליאן במינכן הוורד הלבן (בגרמנית: Die Weiße Rose, מוכר בעברית גם כ"השושנה הלבנה") הייתה קבוצת סטודנטים שהתנגדה לשלטון המפלגה הנאצית בגרמניה, במהלך מלחמת העולם השנייה. הקבוצה הכינה הקבוצה והפיצה שישה עלונים שונים, שקראו לסיום שלטון הרודנות הנאצי באמצעות, התנגדות פעילה של העם הגרמני. כאשר נתפסו ונחקר חברי הקבוצה, בידי הגסטאפו, הם נשאלו על מקור שם הקבוצה. הם סיפקו מספר מקורות ספרותיים, המשתמשים בוורד לבן כדימוי לטוהר. בין המקורות אותם ציינו נמנים השיר "הוורד הלבן" של המשורר הגרמני קלמנס ברנטנו, השיר "Cultivo una rosa blanca" של המשורר הקובני חוסה מארטי, ורומן בשם זה של ב. טראוון.	עריכה | תבנית | שיחה
71	בספרו של דאגלס אדמס, מדריך הטרמפיסט לגלקסיה, מוצג דג בבל, שנעיצתו באוזן מאפשרת שמיעה חופשית של כל שפה. מקור שם הדג הוא בסיפור מגדל בבל מן התנ"ך, שהוא למעשה ההסבר התנ"כי להיווצרות השפות השונות בקרב בני האדם. דג בבל הוא דרכו של אדמס ליצור פרודיה על הבדלי השפה בין תרבויות שונות, נושא שנוטים להתעלם ממנו בספרות המדע הבדיוני. על שמו של יצור מופלא זה קרוי פרויקט Babel Fish של מנוע החיפוש Alta Vista, המספק תרגום סביר של טקסטים שאותרו באינטרנט.	עריכה | תבנית | שיחה
72	כבר כנער, יוהאן "ג'ק" אנטרווגר סייע לבני משפחתו לגנוב חיות משק, והורשע ונאסר מספר פעמים, מסיבות מגוונות. בשנת 1976, כשהיה בגיל 26, הוא הורשע ברצח אישה. אולם הוא שוחרר על תנאי בשנת 1990, משום ששכנע את הרשויות כי השתקם. זאת משום שכאסיר, הוא כתב סיפורת ושירה, שנמכרה היטב במולדתו, והפך לידוען. להחלטה לשחררו סייע לחץ האליטה האמנותית, כולל כלת פרס נובל לספרות, אלפרידה ילינק וחתן פרס נובל לספרות, גינטר גראס (לפני שנודע שהאחרון היה, בבחרותו, קצין אס אס). עם שחרורו, אנטרווגר מונה לכתב חוץ פלילי בעיתונות, וקיבל מידע ממשטרות העולם, שסייע לו להיות רוצח סדרתי בין לאומי. בסופו של דבר, הוא הורשע ברציחת תשע נשים נוספות - אם כי מעריכים, כי מספר קורבנותיו היה גבוה יותר.	עריכה | תבנית | שיחה
73	הפאלקון הכבד על כן השיגור 39A במרכז החלל קנדי, בהכנות לטיסת הבכורה שלו פאלקון כבד (בתמונה) הוא משגר לוויינים וחלליות אשר פותח ומיוצר על ידי התאגיד הפרטי, SpaceX, בבעלות אילון מאסק. שיגורו הראשון בוצע ממרכז החלל קנדי, ובו הוא נשא מטען סמלי ויוצא דופן – מכוניתו הפרטית של מאסק – מכונית טסלה רודסטר אדומה. בתא הכפפות היו עותק של הספר מדריך הטרמפיסט לגלקסיה, ובהשראת הספר, גם מגבת עליה הכיתוב "בלי פאניקה". במושב הנהג ישבה בובה בחליפת האסטרונאוט של התאגיד. ברכב הושמעו השירים "Space Oddity" ו־"Life on Mars" של דייוויד בואי. למכונית חוברו מצלמות, ששידרו ממנה בשידור חי למשך מספר שעות. היא שוגרה למסלול אליפטי סביב השמש בו תגיע אל מעבר למסלולו של מאדים.	עריכה | תבנית | שיחה
74	אנה פרנק מצולמת בבית ספרה. בשנת 1958, בעת שצייד הנאצים היהודי-אוסטרי, שמעון ויזנטל, הרצה על יומנה של אנה פרנק בווינה, הוא הופרע על ידי קבוצת פרובוקטורים, שטענה כי אנה פרנק היא דמות בדיונית, ודרשה כי ימצא הקצין הגרמני, שעצר אותה במחבוא, כהוכחה לנכונות הסיפור. לאחר מאמצים רבים של ויזנטל, אותר בשנת 1963 קצין האס אס, קרל סילברבאואר, שבראיון עמו הודה, כי הוא עצר את אנה פרנק. הקצין זיהה אותה מסדרת תמונות. הוא נזכר, כי במהלך החיפוש נמצאה בבית המחבוא ניירת רבה, שהוא רוקן על הרצפה. גרסת סיפורו תואמת את סיפור המעצר, כפי שעולה מעדותו של אוטו פרנק.	עריכה | תבנית | שיחה
75	שפת התכנות Ook!‎ (אוּק) מבוססת על אוצר מילים בן הברה אחת, והיא נקראת כך בעקבות אוצר המילים של הספרן האורנגאוטן בסדרת ספרי הפנטזיה "עולם הדיסק" מאת טרי פראצ'ט. שפה זו שקולה לשפת Brainfuck, המהווה מימוש ישיר של מכונת טיורינג, ולכן, למרות פשטותה, ניתן לבצע באמצעותה כל חישוב או אלגוריתם שהוא בר ביצוע במחשב כלשהו.	עריכה | תבנית | שיחה
76	אמין אל חוסייני עם היטלר מבצע אטלס היה מבצע שאותו יזם המופתי, חאג' אמין אל-חוסייני, בשיתוף פעולה עם אדולף היטלר להצנחת אנשי קומנדו גרמנים שיתסיסו מחדש את המרד הערבי הגדול, יפעלו כנגד היהודים וירעילו את בארות המים של תל אביב. ב-6 באוקטובר 1944 צנחו ליד יריחו שלושה גרמנים ושני ערבים, כשעמם נשק, מפות, כסף רב ורעל. חלקם נתפסו מייד, והנותרים לא הצליחו לבצע כל פעולה של ממש. את אווירת אותם הימים, והחשש ביישוב מפני מרגלים וצנחנים גרמנים ביטאה סופרת הילדים ימימה אבידר-טשרנוביץ בספרה "שמונה בעקבות אחד" שיצא ב-1945, בו חושפת חבורת ילדים מרגל גרמני. אולם בגרסתו המוסרטת של אותו הספר, שצולמה בשנות ה-60, הפך המרגל הגרמני למרגל בשירות מדינות ערב.	עריכה | תבנית | שיחה
77	השוטר העברי דוד תדהר היה חלוץ הספרות הבלשית העברית. בשנת 1932, לאחר שפרש מהמשטרה, החל, בשיתוף פעולה עם העיתונאי שלמה בן ישראל, להוציא חוברות בשם "הבלש", שגיבורן היה בלש בשם דוד תדהר, תמונת תדהר הופיעה בשערן, וסיפוריהן סופרו על רקע ארץ ישראל, נופיה ואנשיה. החוברות התפרסמו 28 שבועות ברציפות והיו ללהיט ביישוב. פרסומן הופסק עקב הטירדה שנגרמה לתדהר מלחץ הקוראים שצרו על ביתו ומשרדו כדי לראות את הבלש המפורסם.	עריכה | תבנית | שיחה
78	בית הכנסת העתיק בחלב לאחר שריפתו ב־1947 כֶּתֶר אֲרַם צוֹבָא הוא כתב יד משנת 930 בקירוב, שחוקרי המקרא מחשיבים לנוסח המדויק ביותר של התנ"ך, וייתכן שהרמב"ם השתמש בו. נכד נינו של הרמב"ם הביא את ה"כתר" לבית הכנסת המרכזי של חלב, שבסוריה, בשנת 1375, שם הוא נשמר בקפידה לצד "כתרים" עתיקים נוספים של המקרא, בהם "כתר דמשק" ו"כתר" שיוחס לעזרא הסופר. בדורות האחרונים, יהודי חלב אפילו נעלו אותו בכספת, ולא נתנו כמעט לאיש להביט בו. ברבע השני של המאה ה-20, מוסלמים תקפו שוב ושוב את יהודי סוריה. לאחר ההכרזה על תוכנית החלוקה, בכ"ט בנובמבר 1947, אספסוף ערבי וחיילים סורים נהרו לרובע היהודי של חלב, והרסו ושדדו בו מבנים רבים, כולל בית הכנסת העתיק (בתמונה), שבו הם שרפו כארבעים ספרי תורה, בנפט ובשמן. במשך שלושה ימים הסתגרו יהודי חלב הנפחדים בבתיהם, וכשהעזו לצאת הם גילו כי כתר ארם צובא נעלם. ב-1958 נמצא ה״כתר״, והוא מוצג בהיכל הספר, שבמוזיאון ישראל, אך כשליש מדפיו חסרים. ב-1982 נמצא בברוקלין דף מתוך דברי הימים של ה"כתר", ובשנת 2007 נמצא קטע מספר שמות, ששימש כקמע בידי יהודי מחלב בשנת 1943 יצאו חוקרי המקרא משה דוד קָאסוּטוֹ ויצחק שָמוֹש, יליד חלב, במטרה לצלם את דפי ה"כתר", אך נתקלו בסירוב מוחלט. בסופו של דבר, רק קאסוטו הורשה לקרוא ב"כתר" ורק בתחומי בית הכנסת. לימים כתב אחיו של שמוש, הסופר אמנון שמוש, את הרומן מישל עזרא ספרא ובניו, המתאר את גורלו של שליש ה"כתר" החסר.	עריכה | תבנית | שיחה
79	שכונת מונטיפיורי מהאוויר הרחובות בחלקה הדרומי של שכונת מונטיפיורי בתל אביב מנציחים את תולדות הדפוס העברי וקרויים על שם כמה מחלוצי הדפוס וההוצאה לאור בעברית: שונצינו - משפחת מדפיסים שפעלה באיטליה ובאימפריה העות'מאנית במאות ה-15 וה-16; האחים מסלאוויטא - בעלי בית דפוס ברוסיה; הוצאת הספרים תושיה מוורשה ומייסדה בן אביגדור; הוצאת שטיבל ומנהלה נחום טברסקי; ישראל ב"ק - מחדש הדפוס העברי בארץ ישראל במאה ה-19; ראם - בית דפוס יהודי והוצאת ספרים שפעלו בווילנה מסוף המאה ה-18 עד תחילת המאה ה-20 ורבניצקי - ממייסדי הוצאת דביר. באזור פועלים כמה בתי דפוס, ובעבר ישבו בו מערכות העיתונים הצופה, על המשמר וחדשות הספורט. כיום יושבת בו מערכת העיתון ברוסית נובוסטי נדלי.	עריכה | תבנית | שיחה
80	עומר ח'יאם תרגומי שירתו של עומר ח'יאם, הפרסי בן המאה ה-10, היו רבי מכר בשלל שפות, במאה ה-19 וה-20. אולם עבור בני תקופתו, הוא היה מפורסם בהצלחתו בתחומי השכלה אחרים: שורה של חיבורים אלגבריים, שיטה גאומטרית לפתרון של משוואות ממעלה שלישית, חקר מרובע סאקרי, מחקרים באסטרונומיה, תכנון של לוח השנה של ג'לאלי ובקיאות בפילוסופיה, משפט והיסטוריה. אולם כתביו בנושאים אלו כמעט שלא השתמרו. ח'יאם חיבר שירים מרובעים – סוגה מקובלת בפרס של זמנו. אך תוכן שירתו עסק באהבה, למרות התנגדות הממסד הדתי. לכן ח'יאם הצפין את שיריו בטורים עמוסים בתוכן כתוב עשיר אחר.	עריכה | תבנית | שיחה
81	איור עיתונאי המציג את יוליסס גרנט מזיל "דמעות תנין", 1882 דמעות תנין הוא מטבע לשון המציין צער מזויף. מקורו של מטבע הלשון בתופעה ביולוגית אמיתית, שקיבלה הסבר זואולוגי מוטעה. מתחת לעפעף התחתון, יש לתנינים קרום – "קרום המצמוץ" – שמגן על הקרנית של התנינים בעת ציד מתחת למים. מתחת לקרום יש בלוטת דמע שתפקידה לסוך את תנועת העין. ההפרשה של בלוטה זו ניגרת החוצה, כאשר התנין נמצא על היבשה וקרום המצמוץ שלו פתוח, ומצב זה הוא המצב שבו פוגשים בני אדם בתנינים, בדרך כלל. זה מה שגרם לכך שכבר במאה ה-13 דמעות התנין יוחסו לבכי אמיתי. הנזיר ברתולומאוס אנגליקוס כתב באנציקלופדיה על הטבע שפרסם ב-1225 כי "כאשר תנין פוגש אדם במים או על החוף, הוא הורג אותו אם הוא יכול, ואז בוכה עליו ובולע אותו לבסוף". במאה ה-16 דיווח ההרפתקן וסוחר העבדים ג'ון הוקינז, כי תנינים באיים הקריביים מזילים דמעות כדי לפתות את קורבנותיהם להתקרב לטווח לסתותיהם. לאחר שהדעה הקדומה הזו התבססה, החל השימוש בדימוי זה לציון צער מזויף. שימוש כזה ישנו למשל במחזותיו של ויליאם שייקספיר "הנרי השישי" ו"אותלו".	עריכה | תבנית | שיחה
82	דיוקן דרושאוט בגרסתו השנייה, הנפוצה מבין שתי גרסאות דיוקן דרושאוט הוא דיוקן של ויליאם שייקספיר, מעשה ידי החרט מרטין דרושאוט, שנכלל במהדורת הפוליו הראשונה, אוסף מחזותיו של שייקספיר שפורסם ב-1623, כאיור שעיטר את כריכת הספר. זהו אחד משני דיוקנאות שמזוהים בוודאות כדיוקנאות של שייקספיר, כאשר הנוסף הוא פסל הניצב על מצבתו בעיר הולדתו. הדיוקן נודע במידת הדיוק שלו, אך גם באיכותו האמנותית הירודה. לאורך השנים ספג ביקורות רבות ממבקרי אמנות וספרות, על פגמים אמנותיים שונים, כגון עיצוב הדמות הכושל והחיבור המגושם בין הראש לגוף. הסגנון האמנותי הכושל הוא גם המקור למסורת ייחוס הדיוקן לחרט מרטין דרושאוט הצעיר, אחד משני מועמדים ליוצר שיצר את הדיוקן, כאשר המועמד השני הוא דודו מרטין דרושאוט, שנודע כחרט מיומן ונכבד יותר, ועל כן ההנחה הייתה שלא ייצר דיוקן באיכות ירודה שכזו. הדיוקן אף היה מקור לתאוריות קשר, התומכות בסברה כי מחבר מחזות שייקספיר אינו ויליאם שייקספיר; למשל, נטען שהקו הכפול שנוצר במרווח בין הלסת התחתונה לאזור הצל שלצידה, מרמז בעצם על כך שהפנים בדיוקן הן מסכה.	עריכה | תבנית | שיחה
83	ריצ'רד השלישי מלך אנגליה ריצ'רד השלישי הוצג על ידי ויליאם שייקספיר כנבל שרצח את אחייניו הילדים, מה שכנראה נכון. עם זאת, בסקר "מאה הבריטים הגדולים", שערך BBC בשנת 2002, הוא מקדים במקום אחד את הסופרת הפופולרית ג'יי קיי רולינג, יוצרת סדרת ספרי "הארי פוטר", שנמצאת במקום ה-83. ב-BBC סבורים שהישג זה נובע מהצבעה מרוכזת של קבוצת לחץ בשם "ריצ'רדיאנים", ששמה לה למטרה לטהר את שמו.	עריכה | תבנית | שיחה
84	תמונה מהסרט של דיסני "שלגיה ושבעת הגמדים". בעיר לור אם מיין (Lohr am Main) שבבוואריה, גרמניה, יש טירה עתיקה, שפירוש שמה הוא "בחורת שלג". במאה ה-16 התגוררה בה אצילה צעירה, מרגריתה פון וילדיק, שלא הסתדרה עם אמה החורגת. במאה ה-17 וה-18 פרחה באזור תעשיית הזכוכית, והעיר נחשבה ליצרנית חשובה ביותר של מראות. אוסף נאה של מראות שמור עדיין בטירה, וביניהן אחת, הנחשבת למראה מדברת, הודות לכיתוב עליה, הטוען כך. באזור זה פעלו גם מכרות, בהם הועסקו בעיקר ילדים או אנשים נמוכים, בתנאים קשים, בבקתות עלובות. ייתכן שחלקם סבלו מגמדות. חלק מהבקתות הקטנות היו אולי מעבר לרכס גבעות שפס, הקרוב. יתרה מזאת, גם תפוחים היו מזון מקובל באזור מזה מאות שנים. מפתה לחשוב, שפרטים אלו הם מקור ההשראה למעשייה שלגיה ושבעת הגמדים, שנכללה בלקט של האחים גרים (1812). אולם החוקרים סוברים, שמעשיות עם מאפיינים דומים התקיימו בהרבה מקומות וזמנים, עוד מיון העתיקה, ושפרנסי העיר לור אם מיין מנסים למשוך תיירים, בהצגת "הבית של שלגייה".	עריכה | תבנית | שיחה
85	רוברט פרנקלין סטראוד רוברט פרנקלין סטראוד היה אסיר עולם, שמצא נחמה בגידול ציפורים ובמחקרן המדעי בתאו, ואף פרסם ספרות מקצועית בנושא. הוא היה גיבורם של ספר וסרט המבוססים על סיפורו הייחודי. סטראוד נודע בכינויו "איש הציפורים מאלקטרז". למרות כינויו, למעשה בעת שהייתו באלקטרז, כבר לא גידל ציפורים. להפך. הוא הועבר לאלקטרז, כדי שיפסיק לגדל ציפורים. זאת משום שעסקי גידול הציפורים שלו אילצו את הנהלת הכלא להעסיק מזכירה במשרה מלאה, כדי שתקרא את כל מכתביו, כמקובל עם מכתבים של אסירים, ומשום שהתקשה לשמור על היגיינה ורב עם המוציא לאור של ספריו.	עריכה | תבנית | שיחה
86	איל מגד. בשנות ה-60, ה-70 וה-80 של המאה ה-20, ישראלים רבים קראו את סדרת ספרי המתח, מסוגת הספרות הזולה, "פטריק קים", שעסקה בסוכן קוריאני, בשירות ה־CIA, שנודע בביצועיו המושלמים בכל התחומים, לרבות במיטה. ב-2017 עלה מחזה מצליח, המבוסס חופשית על ספרי הסדרה. הסדרה טבעה גם מטבעות לשון בעברית. הספרים ראו אור בארץ, בהוצאת רמדור, כסופר היה חתום עליהם ברט ויטפורד, ועל כ-150 הספרים השונים בסדרה חתמו כמתרגמים בשמם האמתי או בשם עט, מי שלימים הפכו לסופרים, עיתונאים ופרופסורים לספרות מוכרים, כגון עמוס אריכא, אריה קרישק, אשר דורי, אריה מקל, איל מגד (בתמונה), אלישע בן מרדכי ואורי בר-יוסף. בחוץ לארץ, הספרים הצליחו הרבה פחות, משום שאת רובם המוחץ איש לא ניסה מעולם לשווק שם. רובם המוחץ נכתב, למעשה, בידי מי שחתמו עליו כמתרגמים, מתוך מחשבה, שמיתוג זר יעזור בשיווקו.	עריכה | תבנית | שיחה
87	-	הוספה
88	-	הוספה
89	-	הוספה
90	-	הוספה
91	-	הוספה
92	-	הוספה
93	-	הוספה
94	-	הוספה
95	-	הוספה
96	-	הוספה
97	-	הוספה
98	-	הוספה
99	-	הוספה
100	-	הוספה

בחזרה לפורטל