פורטל:תולדות עם ישראל/אישיות נבחרת/17
גולדה מאיר הייתה ראש הממשלה הרביעית של מדינת ישראל והאישה היחידה שכיהנה בתפקיד זה. כראש ממשלה, הובילה את ישראל במלחמת ההתשה ובמלחמת יום הכיפורים. היא הייתה גם השלישית בעולם שכיהנה כראש ממשלה, והראשונה מביניהן שנבחרה בבחירה דמוקרטית ולא בגלל שיוך משפחתי.
בילדותה היא היגרה עם משפחתה מקייב לארצות הברית. הייתה פעילה ציונית וגילתה עניין רב בפעילות במסגרת "פועלי ציון", ואף ארגנה הפגנה כנגד רדיפת היהודים באוקראינה בידי סימון פטליורה. בשנת 1921, בתקופת העלייה השלישית, עלתה בצוותא עם אחותה ומשפחותיהן לארץ ישראל בספינה רעועה בשם "פוקהונטס". ב-ה' באייר תש"ח, 14 במאי 1948, הייתה גולדה מאירסון אחת מהחותמים על הכרזת העצמאות במוזיאון תל אביב בתל אביב, חתימה שהייתה מלווה בבכיה הסוער. מיד לאחר מכן, נשלחה מאירסון לגייס כספים בארצות הברית למען המאמץ המלחמתי; בארצות הברית שהתה כבר קודם לכן באותה שנה, למען אותה מטרה. מארצות הברית היא נשלחה לברית המועצות כדי לעמוד בראש צירות ישראל בברית המועצות.
מאיר כיהנה כראש ממשלת ישראל מה-17 במרץ 1969, במשך 5 שנים. מאיר ניהלה את מערך ההחלטות לנוכח המודיעין והתנהלות מגעים בינלאומיים, שהתבררו כשגויות בחלקן בדיעבד, ערב מלחמת יום הכיפורים ובמהלכה. היא נאלצה להתפטר, בעקבות המחאה הצבורית הרחבה שלאחר המלחמה. לאחר פרישתה עברה להתגורר בקיבוץ רביבים, שבו חברה בִּתה. היא חייתה ברביבים עד ליום מותה. היא נפטרה בט' בכסלו ה'תשל"ט, 8 בדצמבר 1978, ונקברה בחלקת גדולי האומה בהר הרצל.
