פורטל:תולדות עם ישראל/אישיות נבחרת/19
רבי שלמה בן יצחק, ובקיצור: רש"י, היה תלמיד חכם צרפתי נודע. נחשב לאחד מגדולי מפרשי התנ"ך והתלמוד, והראשון שעשה זאת באופן כמעט מקיף.
רש"י למד בישיבות מגנצא (מיינץ) וורמיזא (וורמס) שבאשכנז מגיל 20 עד הגיעו לגיל 30, ושם עוצב עולמו הרוחני. במקביל היה עליו לפרנס את אשתו ובנותיו. אין יודעים בבירור כיצד התפרנס, שכן, הוא סירב לקבל שכר על תפקידיו כאיש רוח ומנהיג. הוא למד אצל רבי יעקב בן יקר, רבי יצחק הלוי ורבי יצחק בן יהודה – מתלמידי רבנו גרשום. בתום לימודיו חזר רש"י לטרוייש והשתלב מיד בחיי הקהילה היהודית. הוא הצטרף לבית הדין בעיר והחל לפסוק הלכות לכל יהודי הסביבה. על פי הידע הרב שהוא מפגין בנוגע לגידול גפנים וההרחבה היתרה שהוא נוקט במקומות הקשורים להם, רש"י ייסד ישיבה בטרוייש, וגם ממנה לא קיבל שכר. שנותיו האחרונות היו בתקופת מסעי הצלב ופגיעתם הקה של הצלבנים בקהילות יהודית רבות במערב ומרכז אירופה. הוא נפטר בכ"ט בתמוז ד'תתס"ה (1105).
