במסגרת פורמולה 1 של שנת 1991 נערכו 16 מרוצים. באליפות העולם זכה הברזילאי איירטון סנה ובאליפות היצרנים זכתה קבוצת מקלארן-הונדה.
עונה זו נשלטה בצורה ברורה למדי על ידי סנה, ללא מתחרים ממשיים. בעונה זו עשה גם מיכאל שומאכר את צעדיו הראשונים בעולם הפורמולה 1 (במרוץ הבלגי) בצידה של שערורייה קטנה: שומאכר היה חתום אצל קבוצת מרצדס שלא הייתה פעילה בפורמולה 1 אך תיכננה להיכנס למרוצים שנתיים לאחר מכן (בתור ספקי מנוע של חברת סאובר). על מנת לאפשר לשומאכר לצבור ניסיון, הגיעה חברת מרצדס להסכמה עם קבוצת ג'ורדן, אולם לא נחתם חוזה. שומאכר דורג שביעי במקצה הדירוג, אך נאלף לפרוש בהקפה הראשונה של המרוץ עקב בעיית מצמד. עם זאת, הופעתו גרמה לקבוצת בנטון-פורד לקפוץ על המציאה ולחתום על חוזה עם מרצדס ושומאכר נהג עבורם כבר במרוץ שלאחר מכן (מרוץ איטליה). קבוצת ג'ורדן תבעה אותם בבית משפט בבריטניה, אולם הפסידה במשפט.
גם עבור מיקה הקינן הייתה זו השנה הראשונה במסגרת סבב הפורמולה 1.
מרוץ אוסטרליה (האחרון בעונה) הופסק לאחר 14 הקפות במקום 81 עקב גשם חזק מדי. לכן ניתנו עבורו רק מחצית מהנקודות.
כבכל עונה, חלו מספר שינויים בתקנון. העיקריים שבהם היו:
- איסור על שימוש בדלק מטוסים.
- איסור על קירור הדלק.
- מכל הדלק חייב להיות עשוי מגומי המצופה בחומר שלא ניתן לקריעה העמיד למשך חמש שנים.
- חובת קיום מבחני ריסוק חזיתיים וצדדיים.
- קביעת ממדים חדשים לתא הנהג כך שנהג יוכל לצאת מהתא תוך חמש שניות גם ללא פירוק ההגה.
- החל מעונה זו, כל המרוצים במהלך העונה נחשבים.
- קביעת שיטת ניקוד חדשה: 10, 6, 4, 3, 2, 1 לפי סדר ההגעה בסוף המרוץ.
מרוצי עונת 1991 [עריכה]
| מספר המרוץ |
מקום המסלול |
תאריך המרוץ |
נהג מנצח |
קבוצה מנצחת |
| 1 |
פיניקס, ארצות הברית |
10 במרץ |
איירטון סנה |
מקלארן-הונדה |
| 2 |
אינטרלאגוס, ברזיל |
24 במרץ |
איירטון סנה |
מקלארן-הונדה |
| 3 |
אימולה, סן מרינו |
28 באפריל |
איירטון סנה |
מקלארן-הונדה |
| 4 |
מונטה קרלו, מונקו |
12 במאי |
איירטון סנה |
מקלארן-הונדה |
| 5 |
מונטריאול, קנדה |
2 ביוני |
נלסון פיקה |
בנטון-פורד |
| 6 |
מקסיקו סיטי, מקסיקו |
16 ביוני |
ריקרדו פטרזה |
ויליאמס-רנו |
| 7 |
מני-קור, צרפת |
7 ביולי |
נייג'ל מנסל |
ויליאמס-רנו |
| 8 |
סילברסטון, בריטניה |
14 ביולי |
נייג'ל מנסל |
ויליאמס-רנו |
| 9 |
הוקנהיים, גרמניה |
28 ביולי |
נייג'ל מנסל |
ויליאמס-רנו |
| 10 |
בודפשט, הונגריה |
11 באוגוסט |
איירטון סנה |
מקלארן-הונדה |
| 11 |
ספא-פרנקורשם, בלגיה |
25 באוגוסט |
איירטון סנה |
מקלארן-הונדה |
| 12 |
מונזה, איטליה |
8 בספטמבר |
נייג'ל מנסל |
ויליאמס-רנו |
| 13 |
אסטוריל, פורטוגל |
22 בספטמבר |
ריקרדו פטרזה |
ויליאמס-רנו |
| 14 |
ברצלונה, ספרד |
29 בספטמבר |
נייג'ל מנסל |
ויליאמס-רנו |
| 15 |
סוזוקה, יפן |
20 באוקטובר |
גרהרד ברגר |
מקלארן-הונדה |
| 16 |
אדלייד, אוסטרליה |
3 בנובמבר |
איירטון סנה |
מקלארן-הונדה |
דירוג נהגים סופי [עריכה]
דירוג קבוצות סופי [עריכה]