פורמליזם משפטי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

פורמליזם משפטי הינו זרם בתחום תורת המשפט. לפי התפיסה הפורמליסטית, הכרעות משפטיות מבוססות על כללים ולא על עקרונות. הפורמליסט נצמד ללשון החוק ושם דגש על הצורה של הדין (הפרוצדורה), ולא על המהות והערכים העומדים ביסוד הדין.

מאפיינים של הפורמליזם המשפטי[עריכת קוד מקור | עריכה]

תפיסה פורמליסטית רואה את המשפט במערכת חוקית היררכית, שכל נורמה נגזרת מנורמה גבוהה יותר, כאשר הנורמה העליונה ביותר הינה החוקה. מכאן נובע, שכל שאלה משפטית יכולה להיפתר באמצעות דדוקציה מהכלל המשפטי הנכון, או מהיקש. כמו כן, הפורמליזם נוטה לחלק את המשפט לתחומי משפט שונים: משפט פרטי, משפט ציבורי, דיני חוזים, דיני קניין, דיני עונשין, וכך הלאה. ההכרעה המשפטית נגזרת מהכללים ולא מההתוצאה אליה מעוניין בית המשפט להגיע אליה.

כמו כן, המעמד של השופט בזרם הפורמליסטי הינו מוגבל. השופט נתפס כספרן אשר כל המידע נגיש לו, ולא כסופר אשר יוצר משהו חדש. לכן הפורמליסט ידחה מכל וכל אפשרות של חקיקה שיפוטית. גם הפורמליזם מוכן להכיר בכך שקיימים עקרונות מנחים במשפט, אך הפנייה אליהם תיעשה במקרים חריגים ביותר, כאשר לא ניתן למצוא פתרון משפטי בכללים הקיימים. זאת בניגוד לאנטי-פורמליזם, תפיסה אשר רואה את עקרונות העל כשזורים בתוך המערכת עצמה. האנטי-פורמליסט יידרש לעקרונות העל בכל שאלה משפטית, על מנת להגיע לתוצאה אשר תואמת עקרונות וערכים אלו.

פורמליזם משפטי בישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

פרופ' מנחם מאוטנר בספרו "ירידת הפורמליזם ועליית הערכים" טוען כי במהלך שנות השמונים של המאה ה-20 התחולל שינוי במשפט הישראלי, וקרנה של התפיסה הפורמליסטית ירדה. מאוטנר מביא כמה דוגמאות לכך מתוך פסקי דין של בית המשפט העליון בתחומים שונים. לדוגמה, דיני הראיות בישראל מאז שנות ה-80 שמים דגש יותר על משקל הראיה במקום קבילותה. דוגמה נוספת היא הרחבת תחומה של חובת התום הלב במשפט הפרטי.