פז'מיסל

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
פסל המנציח את פז'מיסל וליבושה בוישהראד בפראג

פז'מיסל (צ'כית: Přemysl Oráč, פז'מיסל החורש) לפי אגדת העם הצ'כית הוא מייסד שושלת פז'מיסל של מלכי בוהמיה (צ'כיה), בעלה של הנסיכה האגדית ליבושה. צאצאיו של פז'מיסל שלטו באדמות הכתר הבוהמי החל משנת 873, או אף קודם לכן, ועד שנת 1306, שבה נרצח ואצלב השלישי, אחרון מלכי בוהמיה שהיה שייך לשושלת.

האגדה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לפי האגדה, פז'מיסל היה איכר מהכפר סטדיצה, אשר משך את תשומת לבה של ליבושה, בתו של קרוק, אשר שלט על חלק ניכר מבוהמיה. ליבושה ירשה את אביה, ויועציה דרשו ממנה להינשא. מכיוון שפז'מיסל לא היה בן אצולה, סיפרה ליבושה ליועציה שראתה בדמיונה חיזיון ועליהם לעקוב אחר סוס שרסנו הותר בצומת דרכים, וכך למצוא את בעלה לעתיד. כך היא ניסתה לשוות להליך הזה מראה של יד הגורל. לאגדה על דרך מציאתו של פז'מיסל יש שתי גרסאות. אחת גורסת שעליהם למצוא איש שחורש בשדה ואחד מסנדליו שבור. לפי הגרסה השנייה, האיש יישב בצילו של עץ בודד, ויאכל מעל גבי שולחן מתכת (המחרשה שלו). בסופו של דבר נמצא פז'מיסל, בדיוק כפי שתואר בחיזיון.

פז'מיסל נישא לליבושה, אשר רואים בה את המייסדת של פראג, והפך לנסיכם של הצ'כים הבוהמים. לפי האגדה, מכיוון שפז'מיסל לא סיים לחרוש את השדה בעת שמצאו אותו, צפוי רעב חמור לתושבי הארץ, וכך אכן קרה. בנוסף נאמר שבעת עזיבתו, פז'מיסל תקע באדמה את המוט שלו, אשר עשוי עץ אגוז. המוט הצמיח עם הזמן שלושה נבטים, אשר שניים מהם נבלו, והשלישי המשיך לצמוח. זה היה האות לכך ששני בניהם הראשונים של פז'מיסל וליבושה, רדוביל ולידומיר, ימותו, בעוד שהבן השלישי, נזמיסל, יחיה וימשיך את השושלת. האגדה אומרת שפז'מיסל פטר את האנשים שחיו תחת שלטונו מתשלום מס, והותיר רק את החובה להעביר לו חופן של אגוזי לוז כל שנה. המסורת הזו נמשכה עד ימי שלטונו של קרל הרביעי, אשר לפי טענתו של האפיפיור פיוס השני הוציא צו מלכותי המותיר את פטור המס על כנו.

חלק נוסף באגדה גורס כי פז'מיסל הוריד את כפכפי הלכש[1] שלו בטרם עטה את גלימת המלוכה לאחר שמצאוהו בשדה. הוא הורה ליועציו להביא את הכפכפים עמם, ולשמור אותם כתזכורת לאנשיו לכך שאיכר פשוט הפך להיות בן מלוכה, וכתזכורת לממשיכי דרכו להצניע לכת, לזכור את מוצאם ולהגן על האיכרים. המנהג של הצגת כפכפי עץ בעת טקס הכתרת המלכים המשיך לאורך כל תקופת שלטונה של שושלת פז'מיסל.

צידה הגברי של שושלת פז'מיסל הפסיק להתקיים עם מותו של ואצלב השלישי, בראשית המאה ה-14. לעומת זאת, דרך צידה הנשי של השושלת תואר מלכי בוהמיה עבר בהמשך לשושלת בית לוקסמבורג, ולאחריה לשושלת היגלונית, בית הבסבורג ובית הבסבורג-לוריין.

אזכורים בתרבות[עריכת קוד מקור | עריכה]

בנוסף לאזכורים ביצירות על הנסיכה ליבושה, פז'מיסל מופיע בכתביו של ואצלב האייק, שפורסמו ב- 1541, בבלדה מאת יוהאן גוטפריד הרדר מ-1779, בסיפוריו של יוהאן קרל אוגוסט מוזאוס ובדרמה של קלמנס ברנטנו, "יסודה של פראג", מ-1815.

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ כפכפי איכרים העשויים סיבי לכש (סיבים מקליפת עץ הטיליה או עץ השדר)