פטיש קיטור

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
פועלים משתמשים בפטיש קיטור, מפעלי הרכבת בסנטה פה, 1943. הפועל משמאל מניח מטיל פלדה מלוהט על הסדן והפועל מימין מפעיל את מדחס הקיטור המעלה את ראש הפטיש במסילתו על ידי הבוכנה שבראש המתקן
פטיש הקיטור של קרוזו מתוצרת שניידר

פטיש קיטור הוא מכשיר מכני רב עוצמה המיועד לריקוע פלדה. בין אמצע המאה ה-19 ואמצע המאה ה-20 ניצב פטיש קיטור גדול בליבו של כל מפעל פלדה והוא הפך לאחד מסמלי המהפכה התעשייתית בה נעשה שימוש במכונות ליצירת מכונות. פטיש הקיטור מורכב מגוף מתכת קשה (זהו ראש הפטיש) המותקן במסילה ומונע במנגנון בוכנה הנעה בתוך גליל המצוי בראש המתקן. מתחת לגוף הבוכנה ומסילת הפטיש מוצב סדן. פטישי קיטור גדולים ניצבים על שתי רגליים ("צורת A") שבניהן מוצב הסדן. תצורה אחרת, לפטישים קטנים יותר, היא שהסדן מוצב בעיקול זרוע יחידה המחזיקה את הצילינדר. על הסדן מניחים הפועלים מטיל פלדה לוהט, ראש הפטיש מועלה לגובה באמצעות לחץ קיטור ונופל על הסדן (בנפילה חופשית, עקב שחרור הקיטור הלוחץ אותו מעלה או בלחץ קיטור בכיוון הנגדי), מכה על המטיל ומרקע אותו. משקל ראש פטיש הקיטור הקטן ביותר הוא 45 ק"ג והגדולים מגיעים לכדי 90 טון.

הפטיש הומצא בשנת 1837 על ידי הממציא הסקוטי ג'יימס נייסמית (James Nasmyth) והשימוש המעשי הראשון נעשה על ידי החברה הצרפתית שניידר בעיר קרוזו שזכתה למבילות בתחום. בין 1843 ל-1867 ייצרה החברה 110 פטישים.

פטיש קרוזו[עריכת קוד מקור | עריכה]

סמל העיר קרוזו

בשנת 1877 נבנה על ידי שניידר בעיר קרוזו פטיש ענק אשר עוצמת מכתו הייתה 412,000 קילוגרם-מטר, הוא נקרא "פטיש קרוזו". עד 1891 היה זה פטיש הקיטור הגדול בעולם, באותה שנה קנתה חברת הפלדה האמריקאית בית לחם סטיל את הזכויות משניידר ובנתה פטיש בעיצוב דומה שמכתו הייתה בעוצמה גדולה יותר. משקל ראשו של "פטיש קרוזו" היה 75 טון ורגליו הונחו על מצע עשוי עץ אלון שהונח ישירות על הסלע בחפירה בעומק 11 מטרים.

הפטיש היה מרכז התעניינות ציבורית ולעתים הוזמן קהל לצפות בו בפעולה. במיוחד הופגנו יכולות עדינות של השליטה בכוח, כגון פיצוח אגוז מבלי לפגוע בתוכנו. ב-1969 פורק הפטיש מסדנתו והוצב בכיכר המרכזית של העיר קרוזו.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

תצורה לפטישי קיטור קטנים