פטרה קלי
 | |||||||||
| קלי נואמנת פסטיבל אמנים לשלום ב-1982 | |||||||||
| לידה |
29 בנובמבר 1947 גינצבורג  | ||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| פטירה |
1 באוקטובר 1992 (בגיל 44) בון, הרפובליקה הפדרלית של גרמניה | ||||||||
| שם לידה |
Petra Karin Lehmann | ||||||||
| מדינה |
גרמניה | ||||||||
| מקום קבורה |
Waldfriedhof Würzburg | ||||||||
| השכלה |
| ||||||||
| מפלגה | מפלגת הירוקים הגרמנית | ||||||||
| בן או בת זוג |
גרט בסטיאן | ||||||||
| |||||||||
| פרסים והוקרה | |||||||||
| |||||||||
  | |||||||||
פטרה קרין קלי (בגרמנית: Petra Karin Kelly; 29 בנובמבר 1947 - 1 באוקטובר 1992) הייתה פוליטיקאית, פעילת שלום ואקטיביסטית גרמנייה. היא מוכרת בעיקר כמייסדת מפלגת הירוקים הגרמנית[1]. היא הגתה את רעיון הקמת המפלגה הירוקה והקימה את המפלגה הראשונה שפעלה ברמה הארצית הן בגרמניה והן בעולם. לקלי היה תפקיד מרכזי ברשת הפעילים שהתנגדו להתחמשות גרעינית והיא שימשה כדוברת שלהם במרכזי הכוח. היא מילאה תפקיד חשוב בשילוב נושאי איכות הסביבה במיינסטרים הפוליטי במערב גרמניה. נורתה על ידי בן זוגה בזמן שישנה ב-1992.
חייה[עריכת קוד מקור | עריכה]
קלי נולדה בשנת 1947 בגינצבורג שבבוואריה בשם פטרה קרין להמן. היא שינתה את שם משפחתה לקלי לאחר שאמה נישאה לקצין אמריקאי שזהו שם משפחתו. היא התחנכה במנזר קתולי בגינזבורג, ובשנת 1959 משפחתה היגרה לארצות הברית, שם השלימה את לימוד התיכון בג'ורג'יה ווירג'יניה. קלי למדה מדעי המדינה באוניברסיטת אמריקה שבוושינגטון, בזמן לימודיה התנדבה בקמפיין הבחירות של רוברט קנדי ויוברט האמפרי והשתתפה בהפגנות נגד מלחמת וייטנאם ומדיניות החימוש הגרעיני של ארצות הברית. היא קיבלה השראה ממרטין לותר קינג ומהאטמה גנדי[2]. כשסיימה את לימודיה, בשנת 1970, עברה לאמסטרדם שם חקרה את האפשרויות לאיחוד אירופאי[3]. שנה לאחר מכן היא החלה את הקריירה שלה בנציבות האירופית. באותן שנים השתתפה במספר מאבקים סביבתיים והייתה פעילת שלום[4]. לאחר מכן עבדה בוועדה החברתית כלכלית של האיחוד האירופי, שם פעלה בתחום שמירת הסביבה, בריאות וחינוך[3]. קלי עקבה אחרי פעולות המחאה של ארגוני השטח שפעלו נגד נשק גרעיני והשתכנעה כי פעילותם היא דרך פוליטית חלופית, כוללת יותר, לאירופה[5].
פעילות פוליטית[עריכת קוד מקור | עריכה]
מפלגת הירוקים[עריכת קוד מקור | עריכה]
ב־1979 שלחה קלי מכתב פתוח להלמוט שמידט, שכיהן כראש סיעת SPD בבונדסטאג, בו הודיעה על פרישתה מהמפלגה והקמת גוף פוליטי חדש שיפעל למען הסביבה והשלום ויקדם שוויון בין נשים לגברים, ולא רק כמראית עין. שמידט תמך בהתחמשות גרעינית ואילו קלי התנגדה בצורה חריפה לנושא[6][7].
לקראת הבחירות הראשונות לפרלמנט האירופי, במרץ 1979, נפגשה קבוצות פעילים ירוקים בפרנקפורט, במטרה לגבש גוף עצמאי שינסה להיבחר לפרלמנט. המועמדים הראשונים היו קלי ורולנד ווגט (אנ') שבאו מתוך תפיסה יותר רדיקלית ובמקומות הבאים היו נציגים יותר שמרנים כמו הרברט גרוהל. אולם, למתנגדי החימוש הגרעיני היה רוב בקבוצה[8]. הם לא זכו במושב בפרלמנט האירופי אך בשנת 1983 הירוקים זכו ב-27 מושבים בבונדסטאג[9]. קלי נבחרה כחברת פרלמנט מבוואריה. בשנת 1987 נבחרה בשנית, עם מספר קולות גדול יותר.
ב-4 במאי 1983, קלי וגבריאלה גוטוואלד, חברת פרלמנט מטעם הירוקים, הניפו שלט גדול בשעה שהקנצלר הלמוט קוהל נתן הצהרה פוליטית רשמית (Regierungserklärung). הן מחו על רציחתם של רופא גרמני, אלברכט פלפום, ו-13 אזרחי ניקרגואה בזמן מלחמת הגרילה במדינה. לטענתן, התמיכה של קול בפעילות ארצות הברית בניקרגואה הופך אותו לאחראי למותם[10][11]. עשרה ימים לאחר מכן, ב-14 במאי, קלי ועוד ארבעה חברי פרלמנט מטעם הירוקים הניפו כרזות בכיכר אלכסנדרפלאץ במזרח ברלין עם הכיתוב "הירוקים - וכתתו חרבותם לאיתים" ו-"פירוק הנשק במזרח ובמערב". הם נעצרו לזמן קצר ולאחר מכן שוחררו והוחזרו למערב ברלין. הרשויות במזרח גרמניה הגיבו בסלחנות להפגנה משום שמפלגת הירוקים התנגדה להחלטת נאט"ו הכפולה (אנ') שלכאורה מצמצה את החימוש של הגושים, אך למעשה לא מנעה אותו. אריך הונקר התנצל על מעצרם של הירוקים והזמין את קלי לפגישה עמו. היא הגיעה לפגישה עם חולצה עם איור של חרב ואת. לא היו פגישות נוספות בין פוליטיקאים ממזרח גרמניה לחברי מפלגת הירוקים ונאסרה כניסה שלהם למזרח גרמניה[12].
מ־1985 קלי פעלה למען טיבט והעלתה, לראשונה, לדיון בבונדסטאג את הנושא ביחד עם הרברט רושה (אנ'). היא לא קיבלה את אדישותן של הדמוקרטיות המערביות כלפי טיבט. הפעלה במיוחד למען טיבט, משום שהאמינה כי בהנהגת הדלאי לאמה, טיבט יכולה להיות אומה המתאפיינת באורח חיים בר-קיימא ומאוזן מבחינה רוחנית[13].
מחאה חוץ ממסדית[עריכת קוד מקור | עריכה]
לצד הפעילות בפוליטיקה הממוסדת, קלי הובילה גם אירועי מחאה רבי משתתפים[9][14]. ב-1981 היא הייתה מבין המארגנים של הפגנת מחאה נגד החימוש הגרעיני ובעד השלום בבון, בה השתתפו כ־300,000 איש. זו הייתה הפגנה הגדולה ביותר בגרמניה עד אז. ההפגנה אורגנה על ידי אות הכפרה והשלום ו-30 ארגונים נוספים. קלי הייתה אחת הדוברות בהפגנה[15]. ב-1983 היא ארגנה אירוע שלקח השראה ממשפטי נירנברג והקיימה בעיר משפט ציבורי נגד השימוש בנשק גרעיני. באותה השנה, זוכה פרס נובל, היינריך בל, הוביל יחד עם קלי שרשרת אנושית לאורך מאה קילומטר משטוטגרט לנוי-אולם כמחאה על ההתחמשות הגרעינית בעולם[9].
הוקרה[עריכת קוד מקור | עריכה]
- בשנת 1982 זכתה בפרס הקיום הנכון "על גיבוש והטמעת חזון חדש המאחד בין סוגיות אקולוגיות, פירוק נשק, צדק חברתי וזכויות אדם"[16].
- בשנת 2002 פרס אור האמת (Light of Truth Award) שמחלק הדלאי לאמה הוענק לקלי על פעילותה למען טיבט בגרמניה[17].
- בשנת 2006 הוצבה קלי במקום 45 ברשימת הפעילים שעשו את המירב על מנת להציל את כדור הארץ של הסוכנויות הסביבתיות של בריטניה[18].
רציחתה[עריכת קוד מקור | עריכה]
בשנת 1992 נורתה פטרה קלי בבון בזמן שישנה לצד בן זוגה, גרט בסטיאן, חבר מפלגת הירוקים, שהתאבד לאחר מכן. החלו חיפושים אחרי קלי ובסטיאן אחרי שמספר שבועות לא הצליחו ליצור איתם קשר. סבתה של קלי ואשתו של בסטיאן פנו למשטרה. גופתה נמצאה ב-19 באוקטובר, ותאריך פטירתה נקבע ל-1 באוקטובר[19]. ישנן שתי תאוריות על המניע של בסטיאן לרצח וההתאבדות. הראשונה קשורה למערכת היחסים ביניהם. האפשרות השנייה נוגעת לעברו של בסטיאן, שחשש מחשיפת מידע על יחסיו עם גורמים מזרח-גרמניים.
קלי נקברה ליד וירצבורג בצפון בוואריה.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- פטרה קלי, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ רחביה ברמן, הפרלמנט של השכן ירוק יותר, באתר וואלה!, 29 בינואר 2006
- ^ Paul Hockenos, Joschka Fischer and the Making of the Berlin Republic: An Alternative History of Postwar Germany, Oxford University Press, 2007
- ^ 1 2 Jennifer S. Uglow, The Northeastern Dictionary of Women's Biography, Northeastern University Press, 1998, עמ' 295
- ^ "Obituary: Petra Kelly". The Independent (באנגלית בריטית). 1992-10-21. נבדק ב-2017-12-01.
- ^ Petra Kelly and the Transnational Roots of Green Politics | Environment & Society Portal, www.environmentandsociety.org
- ^ Barron, James (1992-10-20). "Founder of Green Party Dies Mysteriously in Bonn". The New York Times (באנגלית אמריקאית). ISSN 0362-4331. נבדק ב-2017-12-05.
- ^ Archiv: Austritt aus der SPD, 2007-06-13
- ^ Paul Hockenos, Joschka Fischer and the Making of the Berlin Republic: An Alternative History of Postwar Germany, Oxford University Press, 2007, עמ' 151
- ^ 1 2 3 David Wilsford, Political Leaders of Contemporary Western Europe: A Biographical Dictionary, Greenwood, 1995, עמ' 234
- ^ "Petra Kelly and Colleague Holding a Banner". Getty Images (בגרמנית). נבדק ב-2017-12-23.
- ^ Steve Breyman, Why Movements Matter: The West German Peace Movement and U.S. Arms Control Policy, State Univ of New York Pr, 2001, עמ' 202
- ^ Lawrence S. Wittner, Toward Nuclear Abolition: A History of the World Nuclear Disarmament Movement, 1971-Present, כרך 3, Stanford University Press, 2003, עמ' 284
- ^ "Obituary: Petra Kelly". The Independent (באנגלית בריטית). 1992-10-21. נבדק ב-2017-12-01.
- ^ Petra Kelly and the Transnational Roots of Green Politics | Environment & Society Portal, www.environmentandsociety.org
- ^ Nuclear Threats, Nuclear Fear and the Cold War of the 1980s, Cambridge University Pres, 2016, עמ' 259
- ^ Petra KellyThe Right Livelihood Award, www.rightlivelihoodaward.org (באנגלית)
- ^ Heinrich Harrer and Petra Kelly to be honored for contributions to Tibet with award presented by the Dalai Lama | International Campaign for Tibet, www.savetibet.org (באנגלית)
- ^ Adam, David; correspondent, environment (2006-11-28). "Earthshakers: the top 100 green campaigners of all time". The Guardian (באנגלית בריטית). ISSN 0261-3077. נבדק ב-2018-01-12.
- ^ מארק הרטסגארד, מי רצח את פטרה קלי?, באתר motherjones, ינואר 1993