פטריק קלויברט

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
פטריק קלויברט
Kluivert7Sep2006.jpg
מידע אישי
שם מלא פטריק סטפן קלויברט
תאריך לידה 1 ביולי 1976
מקום לידה אמסטרדם שבהולנד
גובה 1.88 מטר
עמדה חלוץ
מועדוני נוער
1983 - 1994 אייאקס אמסטרדם
מועדונים מקצועיים
1994 - 1997
1997 - 1998
1998 - 2004
2004 - 2005
2005 - 2006
2006 - 2007
2007 - 2008
אייאקס אמסטרדם
מילאן
ברצלונה
ניוקאסל יונייטד
ולנסיה
פ.ס.וו. איינדהובן
ליל
סה"כ
70 (39)
27 (6)
182 (90)
25 (6)
10 (1)
16 (3)
13 (4)
343 (49)
נבחרת לאומית
1994 - 2004 הולנד 79 (40)

* מספר ההופעות והשערים במועדון מתייחס למשחקי הליגה
בלבד

פטריק סטפן קלויברט (הולנדית: Patrick Stephan Kluivert; נולד ב-1 ביולי 1976) הוא כדורגלן הולנדי לשעבר המשמש כיום כעוזר מאמן בנבחרת הולנד.

צעירותו[עריכת קוד מקור | עריכה]

קלויברט נולד ב-1 ביולי 1976 באמסטרדם, הולנד. אביו, שחקן כדורגל מקצועי, נולד בכלכותה, סורינם ואמו בקוראסאו.

קלויברט הצטרף לאקדמיית הכדורגל של אייאקס אמסטרדם, בגיל 7. בשנותיו המוקדמות, הוא שיחק במספר תפקידים, אפילו כמגן.

הוא ניחן בטכניקה טובה, מהירות וראיית משחק. לעומת זאת, אופיו נחשב לאימפולסיבי.

קריירה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אייאקס[עריכת קוד מקור | עריכה]

קלויברט היה חלק מ"דור הזהב" של אייאקס בשנות התשעים והוביל אותה לקדמת הכדורגל האירופי ביחד עם חבריו מאקדמיית הנוער של אייאקס שכללה את אדגר דווידס, קלרנס סידורף והשוער ואן דר סאר.

הוא ערך את הופעת הבכורה שלו בקבוצה הבוגרת של אייאקס ב-21 באוגוסט 1994, בסופר-קאפ ההולנדי נגד פיינורד, כשהוא בן 18 בלבד. במשחק זה הוא כבש את שערו הראשון.

בעונת 1994-95 זכתה אייאקס בגביע האלופות. קלויברט הבקיע את שער הניצחון בגמר מול מילאן, בווינה.

ב-1997 עזב את הקבוצה לטובת מילאן.

מילאן[עריכת קוד מקור | עריכה]

הקריירה שלו במילאן החלה בכיבוש שער סנסציוני נגד יובנטוס, במשחק ידידות.

לאחר תקופה לא פורה שהסתכמה בכיבוש שישה שערי ליגה בלבד, עזב לקבוצת הכדורגל של ברצלונה מהליגה הספרדית.

ברצלונה[עריכת קוד מקור | עריכה]

קלויברט חבר מחדש למאמן לואי ואן חאל, מאמנו מימיו באייאקס. קלויברט ושותפו הברזילאי, ריבאלדו, הוליכו את ברצלונה לזכייה באליפות ספרד בעונת 1998/1999. עונה לאחר מכן, הייתה מוצלחת מבחינה אישית, בה כבש 15 שערים. קלויברט הבקיע 90 שערי ליגה בתקופתו בקבוצה, עובדה המדרגת אותו שישי ברשימת מלכי השערים של הקבוצה.

ניוקאסל[עריכת קוד מקור | עריכה]

הוא הצטרף לקבוצת ניוקאסל יונייטד ב-21 ביולי 2004 וחבר לכוכבה, אלן שירר. עם ניוקאסל, הגיע קלויברט גם לישראל, במסגרת גביע אופ"א, ושיחק באצטדיון רמת גן מול בני סכנין. למרות שהבקיע 13 שערים, ניוקאסל סיימה את הליגה בחצי התחתון של הטבלה ולאחר עונה אחת בלבד, עזב את הקבוצה.

קבוצות אחרות[עריכת קוד מקור | עריכה]

קלויברט החליט לחזור לספרד ולשחק בולנסיה. לאחר עונה אחת ו-202 דקות הוא נפצע ובילה את רוב העונה מחוץ למגרש, כשהוא פצוע.

ב-2006, חתם על חוזה לעונה אחת בפ.ס.וו. איינדהובן במהלכה נפצע פעמיים בחצי הראשון של העונה, דבר שהגביל את דקות המשחק שלו.

ביולי 2007 חתם בליל הצרפתית. קלויברט פתח בהרכב רק 10 פעמים בהם הבקיע ארבעה שערים ובישל שערים חשובים.

אימון[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעונת 2010-11 שימש כעוזר המאמן של קבוצת ניימכן. בעונת 2011-2012, הוא שימש כמאמן קבוצת הנערים של טוונטה. ביוני 2012 מונה לעוזרו של מאמן נבחרת הולנד לואי ואן חאל.

קריירה בינלאומית[עריכת קוד מקור | עריכה]

קלויברט החמיץ את רובו של טורניר יורו 96 בגלל פציעה בברך אבל הספיק לכבוש שער מול אנגליה.

במונדיאל 1998 הוא הבקיע ברבע הגמר מול ארגנטינה.

ביורו 2000, כבש שלושער ברבע הגמר מול יוגוסלביה. למרות שהנבחרת ההולנדית הודחה בחצי הגמר מול איטליה, קלויברט ייזכר לטובה לאחר שהבקיע חמישה שערים וזכה ב"מגף הזהב" ביחד עם סאבו מילושביץ'.

קלויברט היה הכובש המוביל בכל הזמנים בנבחרת ההולנדית עם 40 שערים, עד ששיאו נשבר על ידי רובין ואן פרסי באוקטובר 2013.

ב-2004 הוא נבחר על ידי פלה לאחד מ-125 שחקני הכדורגל החיים הטובים בעולם.

חייו האישיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

קלויברט היה מעורב בתאונת דרכים קטלנית. הוא נמצא אשם וקיבל עבודות שירות למען הקהילה ורישונו נשלל.

הוא נשוי בפעם השנייה לרוזאנה לימה, לזוג שלושה ילדים.

תארים[עריכת קוד מקור | עריכה]

אייאקס אמסטרדם

  • סופר-קאפ הולנדי 1994, 1995
  • אליפות הולנד 1994/95, 1995/96
  • ליגת האלופות 1994/95
  • סופר-קאפ אירופאי 1995
  • גביע ביניבשתי 1995

ברצלונה

  • אליפות ספרד 1998/99


קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

זוכי פרס בראבו

1978: קייס  •  1979: בירטלס  •  1980: מילר  •  1981: ווק  •  1982: שאו  •  1983: בוניני  •  1984: ריג'טי  •  1985: בוטרגניו  •  1986: בוטרגניו  •  1987: ואן באסטן  •  1988: אוחנה  •  1989: מלדיני  •  1990: באג'ו  •  1991: פרוסינצ'קי  •  1992: גוארדיולה  •  1993: גיגס  •  1994: פאנוצ'י  •  1995: קלויברט  •  1996: דל פיירו  •  1997: רונאלדו  •  1998: רונאלדו  •  1999: בופון  •  2000: קסיאס  •  2001: הרגריבס  •  2002: מצלדר  •  2003: רוני  •  2004: כ. רונאלדו  •  2005: רובן  •  2006: פברגאס  •  2007: מסי  •  2008: בנזמה  •  2009: בוסקטס  •  2010: מולר  •  2011: הזאר  •  2012: וראטי  •  2013: איסקו