פטר האיברי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
פטר האיברי

פטר האיבריגאורגית: პეტრე იბერი, תעתיק: פֶּטרֶה איבֶּרי; או פטר מאיבריה או פטרוס האיברי; 411 לערך - 491) היה נזיר, בישוף ותאולוג גאורגי (איברי), ואחד ממנהיגיה הכריזמטים של התנועה האנטי-כלקדונית בארץ ישראל בתקופת שלטון האימפריה הביזנטית.

פטר זוהה, על ידי הפילוסוף והמתרגם הגאורגי, שלווה נוצובידזה[1] וארנסט הונינגמן[2] כדיוניסוס האראופגוסי[3] המדומה[4][5].

חייו בגאורגיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

פטר נולד כמוּרוואן ונאבארנוגיוס (שני שמות), נסיך איבריה, בנו של בוסמריוס השני ואשתו באקורדוקטיה. אביו הזמין את הפילוסוף מיתרידטס מלזיכה לקחת חלק בחינוכו של מורוואן. בשנת 423 נשלח הנסיך כבן-ערובה פוליטי לקונסטנטינופול, שם קיבל השכלה נרחבת תחת פטרונותה האישית של אשת הקיסר הרומאי תאודוסיוס השני, אאליה אאודוקיה.

פעילותו בארץ ישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

בסופו של דבר, נמלט הנסיך הצעיר מהארמון, יחד עם מורהו הרוחני מיתרידטס, כדי לעלות לרגל לארץ ישראל, שם הפך לנזיר בירושלים, ושינה את שמו לפטר. בשנת 430, הוא הקים מנזר משלו בבית לחם, שנודעה מאוחר יותר בשם המנזר הגאורגי של בית לחם או מנזר אום ליסאן [6]. בשנת 445 הוא הוסמך לכמורה. לאחר מכן הוא ביקר, בלויית מיתרידטס, במספר מדינות במזרח הקרוב, עד שבסופו של דבר הוא התיישב במיומה שליד עזה.

בשנת 451, ניסחה ועידת כלקדון את הדוקטרינה האורתודוקסית העיקרית. פטר הפך לחבר רב השפעה בתנועה האנטי כלקדונית, שההתפתחה למרד גלוי בארץ ישראל. בשנת 452, הוא שרת כבישוף מיומה למשך שישה חודשים לפני שכל מנהיגי מונופיזיטים, ביניהם רומנוס מתקוע, מארקיאנוס מבית-לחם והארכימנדריט גרונטיוס, שישב בהר-הזיתים, סולקו בצו. פטר עצמו ברח למצרים אולם חזר לארץ ישראל עשר שנים לאחר מכן. בישראל הוא היה מעורב בפעילות מונופיזיטית חצי-מחתרתית ורכש הרבה תלמידים וחסידים. על פי מקור מימי הביניים הוא היה מחברם של מספר חיבורים מפורסמים. אולם אף לא אחד מהם שרד תחת שמו פטר.

בסביבות שנות התשעים של המאה החמישית הוא עבר לגור באחוזה ביזנטית ביבנה-ים שהיה שייך לאשת הקיסר תאודוסיוס השני, אודוקיה שהעמידה אותו לרשותו.[7] פטר נפטר בשנת 491 ביבנה-ים, נמלה של יבנה. הוא נקבר במנזר שלו שליד עזה.

מורשת[עריכת קוד מקור | עריכה]

הכנסיות המונופיזיטיות של הנצרות האשורית, הנצרות הקופטית והנצרות הארמנית כיבדו אותו כקדוש חשוב וסגפני, בעוד שהכנסיות האורתודוקסיות המזרחיות הזניחו את דמותו. כך עשתה גם הכנסייה הגאורגית האורתודוקסית-אפוסטלית, עד לסוף המאה השתים עשרה או תחילת המאה השלוש עשרה, כאשר פטר האיברי הוכר בה כקדוש, ורק לאחר שהביוגרפיה שלו שונתה, וה"סטיה המונופיזיטית" מותנה באופן משמעותי.

ביוגרפיות[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • הגרסה הסורית שנכתבה במקור על ידי תלמידו של פטר, ג'ון רופוס, ביוונית ומתוארכת למאה השמינית
  • הגרסה הגאורגית שנכתבה במקור על ידי בישוף בן גילו, זכריאס ר'אטור, שהיה בישוף מיטילנה, ביוונית, שנשתמר ככתב יד מהמאה השלוש עשרה לערך

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ גאורגיה, 1942
  2. ^ בלגיה, 1952
  3. ^ אראופגוס - בית משפט לענייני רצח, שהתכנס על גבעת ארס באתונה ביוון העתיקה
  4. ^ תאולוג אנונימי שכתביו מיוחסים לדיוניסוס האראופגוסי
  5. ^ קורנליה ב. הורן, Asceticism and Christological Controversy in Fifth-Century Palestine: The Career of Peter the Iberian, 2006, עמ' 167, ISBN 0199277532 (באנגלית)
  6. ^ יוחנן (ג'ון) זליגמן, מנזר גיאורגי באום ליסאן, ירושלים, אתר רשות העתיקות
  7. ^ * איציק וולף, רצפת פסיפס מהמאה ה-6 נחשפה ביבנה-ים, באתר חדשות מחלקה ראשונה (News1)‏, ‏5 במאי 2007