פטר האיברי
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
פטר האיברי (בגאורגית: პეტრე იბერი, פֶּטרֶה איבֶּרי) או פטר מאיבריה או פטרוס האיברי (411 לערך-491) היה נזיר, בישוף ותאולוג גאורגי (איברי), ואחד ממנהיגיה הכריזמטים של התנועה האנטי-כלקדונית בארץ ישראל בתקופת שלטון האימפריה הביזנטית.
פטר זוהה, על ידי הפילוסוף והמתרגם הגאורגי, שלווה נוצובידזה [1] וארנסט הונינגמן [2] כדיוניסוס האראופגוסי [3] המדומה [4][5].
תוכן עניינים |
[עריכה] חייו בגאורגיה
פטר נולד כמוּרוואן ונאבארנוגיוס (שני שמות), נסיך איבריה, בנו של בוסמריוס השני ואישתו באקורדוקטיה. אביו הזמין את הפילוסוף מיתרידטס מלזיכה לקחת חלק בחינוכו של מורוואן. בשנת 423 נשלח הנסיך כבן-ערובה פוליטי לקונסטנטינופול, שם קיבל השכלה נרחבת תחת פטרונותה האישית של אשת הקיסר הרומאי תאודוסיוס השני, אאליה אאודוקיה.
[עריכה] פעילותו בארץ ישראל
בסופו של דבר, נמלט הנסיך הצעיר מהארמון, יחד עם מורהו הרוחני מיתרידטס, כדי לעלות לרגל לארץ ישראל, שם הפך לנזיר בירושלים, ושינה את שמו לפטר. בשנת 430, הוא הקים מנזר משלו בבית לחם, שנודעה מאוחר יותר בשם המנזר הגאורגי של בית לחם או מנזר אום ליסאן [6]. בשנת 445 הוא הוסמך לכמורה. לאחר מכן הוא ביקר, בלויית מיתרידטס, במספר מדינות במזרח הקרוב, עד שבסופו של דבר הוא התיישב במיומה שליד עזה.
בשנת 451, ניסחה ועידת כלקדון את הדוקטרינה האורתודוקסית העיקרית. פטר הפך לחבר רב השפעה בתנועה האנטי כלקדונית, שההתפתחה למרד גלוי בארץ ישראל. בשנת 452, הוא שרת כבישוף מיומה למשך שישה חודשים לפני שכל מנהיגי מונופיזיטים, ביניהם רומנוס מתקוע, מארקיאנוס מבית-לחם והארכימנדריט גרונטיוס, שישב בהר-הזיתים, סולקו בצו. פטר עצמו ברח למצרים אולם חזר לארץ ישראל עשר שנים לאחר מכן. בישראל הוא היה מעורב בפעילות מונופיזיטית חצי-מחתרתית ורכש הרבה תלמידים וחסידים. על פי מקור מימי הביניים הוא היה מחברם של מספר חיבורים מפורסמים. אולם אף לא אחד מהם שרד תחת שמו פטר.
בסביבות שנות התשעים של המאה החמישית הוא עבר לגור באחוזה ביזנטית ביבנה-ים שהיה שייך לאשת הקיסר תאודוסיוס השני, אודוקיה שהעמידה אותו לרשותו. [7]. פטר נפטר בשנת 491, בפרבר החופי של יבנה. הוא נקבר במנזר שלו שליד עזה.
[עריכה] מורשת
הכנסיות המונופיזיטיות של הנצרות האשורית, הנצרות הקופטית והנצרות הארמנית כיבדו אותו כקדוש חשוב וסגפני, בעוד שהכנסיות האורתודוקסיות המזרחיות הזניחו את דמותו. כך עשתה גם הכנסייה הגאורגית האורתודוקסית-אפוסטלית, עד לסוף המאה השתים עשרה או תחילת המאה השלוש עשרה, כאשר פטר האיברי הוכר בה כקדוש, ורק לאחר שהביוגרפיה שלו שונתה, וה"סטיה המונופיזיטית" מותנה באופן משמעותי.
[עריכה] ביוגרפיות
- הגרסה הסורית שנכתבה במקור על ידי תלמידו של פטר, ג'ון רופוס, ביוונית ומתוארכת למאה השמינית.
- הגרסה הגאורגית שנכתבה במקור על ידי בישוף בן גילו, זכריאס ר'אטור, שהיה בישוף מיטילנה, ביוונית, שנשתמר ככתב יד מהמאה השלוש עשרה לערך.
[עריכה] מקורות
- קורנליה הורן (2006), סגפנות והוויכוח המשיחי במאה החמש עשרה בפלשתינה: הריירה של פטר האיברי, ISBN 0199277532, (באנגלית)
- דוד מרשל לנג, חיי פטר האיברי, (באנגלית)
א. קופסקי, פטר האיברי: עליה לרגל, נזירות ופוליטיקה כנסייתית בתקופה הביזנטית בארץ ישראל, (באנגלית)- גאורגס פלורובסקי, אבות ביזנטיה, (באנגלית)
- זכרי ממטילין (مِيتِيلِينِي), הכרוניקל הסורי (1899), ספר 6, (באנגלית)
[עריכה] לקריאה נוספת
- ג'אן-אריק סטפה (2005), ג'ון רופוס וחזון העלם של תרבות האנטי-כלקדונית, ISBN 1593331312, (באנגלית)
- ברוריה ביטון-אשקלוני ואריה קופסקי, נזירות עזה בתקופה הביזנטית, קתדרה, עמ' 69-110
- ברוריה ביטון-אשקלוני ואריה קופסקי (2004), עזה הנוצרית בשלהי העת העתיקה, ISBN 9004138684, (באנגלית)
- א. לימור, מסעות ארץ הקודש: עולי רגל נוצרים בשלהי העת העתיקה, תיאורי מסע לטיניים, ירושלים תשנ"ח, עמ' 18-3 , עמ' 37-19 (נוסע מבורדו ואגריה)
- אריה קופסקי, פטרוס האיברי ושאלת המקומות הקדושים, קתדרה, עמ' 96-79
- ברוריה ביטון-אשקלוני, פטרוס האיברי עולה לרגל, עמ' 112-97
- ברוך רוזן, משומשת מצור בארץ-ישראל בתחילת המאה השישית לספירה, אתר סנונית
- ברוריה ביטון-אשקלוני, יחסי מרכז ופריפריה בעולם הנוצרי והשלכתם על ארץ ישראל, האוני' העברית, ירושלים
- מילכה לוי, מאבקה של האורתודוקסיה על השליטה בפטריארכיה הירושלמית במאה ה-7, קתדרה לתולדות ארץ ישראל וישובה, תמוז תשנ"ב, יולי 1992
[עריכה] הערות שוליים
- ^ גאורגיה, 1942
- ^ בלגיה, 1952
- ^ אראופגוס - בית משפט לענייני רצח, שהתכנס על גבעת ארס באתונה ביוון העתיקה
- ^ תאולוג אנונימי שכתביו מיוחסים לדיוניסוס האראופגוסי
- ^ קורנליה הורן (2006), סגפנות והוויכוח המשיחי במאה החמש עשרה בפלשתינה: הריירה של פטר האיברי, עמ' 167, ISBN 0199277532, (באנגלית)
- ^ יוחנן (ג'ון) זליגמן, מנזר גיאורגי באום ליסאן, ירושלים, אתר רשות העתיקות
- ^ איציק וולף, רצפת פסיפס מהמאה ה-6 נחשפה ביבנה-ים. חוקרי אוניברסיטת תל אביב חשפו בשבוע האחרון ביבנה-ים רצפת פסיפס מרהיבה מן המאה השישית לספירה הרצפה השתמרה בחלקה אך ניתן להבחין בעיטורים השונים, nfc, 5.8.2007
