פטר מירום

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
(הופנה מהדף פטר מרום)
פטר מירום
לידה 1 בנובמבר 1919
יאבור, שלזיה תחתית, גרמניה
פטירה 20 בפברואר 2022 (בגיל 102)
לאום ישראלי
תחום יצירה צילום
יצירות ידועות "שירת האגם הגווע" (ספר, 1960)
פרסים והוקרה פרס ישראל (2010) עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית
מתוך "שירת האגם הגווע" (1960)

פטר מירום (1 בנובמבר 191920 בפברואר 2022) היה צלם ישראלי הידוע בצילומי הנוף של ישראל, חתן פרס ישראל לצילום לשנת תש"ע2010. ספרו "שירת האגם הגווע" (1960) מהווה אחת הדוגמאות הידועות של צילום נוף בצילום הישראלי.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

פטר מירום נולד ביאבור שבשלזיה תחתית, גרמניה. בשנת 1934, לאחר עליית הנאצים לשלטון, כשהיה כבן 14, עלה לארץ ישראל עם אביו ואמו החורגת, וב-1938 התיישב בקיבוץ חולתה. עבד כדייג בקיבוץ, ובמסגרת זו הכיר את חנה (לבית נובק; 1923–2000), ילידת יאשי שברומניה שבגיל 11 עלתה לארץ עם משפחתה והתיישבה במושבה רעננה, וב-1942 הגיעה לקיבוצו כחברה בקבוצת בוגרי הכשרה מן המחנות העולים.[1] השניים נישאו ב-1944 והיו הורים לשלושה.

בשנת 1953 רכש מירום מצלמת כיס ראשונה והחל לצלם כחובב. בעקבות עבודתו כדייג החל לצלם את אגם החולה, והמשיך לתעד את ייבוש האגם בין השנים 19511958. את השכלתו האמנותית הראשונה רכש כאוטודידקט מספרות מקצועית וממגזינים ושנתונים בינלאומיים לצילום. בשנת 1957 השתלם בצילום בצרפת. הוא עבד בפריז כמדפיס תצלומים בחברה בה הדפיסו צלמי עיתונות רבים כגון אנרי קרטייה ברסון, וצלמים נוספים. באותה תקופה הוצגו תצלומים מסדרת "שירת האגם הגווע" בתערוכה במוזיאון תל אביב לאמנות, שהייתה אחת מן התערוכות הראשונות של צלם ישראלי במוזיאון. בשנים 1963–1970 הוציא מירום מדי שנה "שנתון ישראלי לאמנות הצילום". בסדרת אלבומים זו איגד צילומים מאת צלמים חובבים ומקצועיים כאחד. בשנת 1974 הפסיק מירום לפעול כצלם ופתח עסק להפקה ושיווק של תצלומים מן הארכיון שלו, אשר הודפסו על לוחות עץ לבוד. בשנת 2000 זכה בפרס על מפעל חיים בצילום מטעם מוזיאון ישראל. בשנת 2009 נערכה לו תערוכת מחווה, "שירת האגם 2" בגלריית בית האמנות במבשרת ציון, בסיס התערוכה שימש כפלטפורמה לתערוכת מחווה נרחבת: 1900–2009, במוזיאון בית אורי ורמי נחושתן בקיבוץ אשדות יעקב מאוחד. בשנת 2010 זכה בפרס ישראל לצילום, המוענק אחת לחמש שנים.[2]

מירום היה נשוי לחנה עד מותה בשנת 2000, והיה אב לשלושה.

מירום נפטר ב-20 בפברואר 2022, בגיל 102.

צילומי פטר מירום וארכיונו האישי הם חלק מאוסף בוקי בועז לצילום.

ספרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • הרפתקה באגם: מעשה שהיה בים-חולה, הוצאת הקיבוץ המאוחד, תל אביב, 1956 (טקסט מאת ס. יזהר).[3]
  • הבובה זיוה, הקיבוץ המאוחד, תל אביב, 1957. טקסט מאת רפאל אליעז (מהדורה חדשה בהוצאת הקיבוץ המאוחד, 1995).
  • פלי השקנאי, מסדה, תל אביב, תשי"ט, 1959 (טקסט מאת בינה אופק).
  • אורות מן הבית :סיפורו של קיבוץ, הקיבוץ המאוחד, תל אביב, תש"ך, 1959.
  • שירת האגם הגווע, הוצאת דבר, תל אביב, 1960.(מהדורה חדשה בהוצאת משרד הביטחון, תל אביב, 2007).
  • השורש, דבר, תל אביב, 1961 (טקסט מאת חיים גורי).
  • לילך מקבוצת אילנות, תל אביב, 1963 (טקסט מאת נתן יונתן).
  • הטל: רשמים בשחור-לבן, הוצאת דבר, תל אביב, 1963.
  • ישראל, מפעלי תרבות וחינוך בע"מ, תל אביב, 1965.
  • אלבום התיאטרון, ספרית מעריב, תל אביב, 1965.
  • ארץ גליל וכרמל, למרחב, תל אביב, 1966.
  • ירושלים, ספריית מעריב, תל אביב, 1966.
  • פליאות ראשונות, הקיבוץ המאוחד, תל אביב, תשכ"ו, 1966 (טקסט מאת רנה שני).
  • הנגב, הקיבוץ המאוחד, תל אביב, 1967.
  • חצרו של קיבוץ, הקיבוץ המאוחד, תל אביב, 1968.
  • אלבום הנגב, עם עובד, תל אביב, 1968.
  • דמות וצורה, פעמון, תל אביב, 1968.
  • הים המוזר: ים המלח, הקיבוץ המאוחד, תל אביב, 1971.
  • אגם השירים: ים כנרת, הקיבוץ המאוחד, תל אביב, 1972.
  • בין אדום ואופיר; ים סוף, הקיבוץ המאוחד, תל אביב, 1972.
  • This is the Land: Israel Landscapes, Tel Aviv: Davar, 1961

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • גיא רז, "קינתו של ארון מתכת: ריאיון עם פטר מירום", סטודיו, 113 (מאי 2000), עמ' 74–79.
  • רוני מרגלית, "שירת האגם", ארץ וטבע, 127 (תש"ע), 26–33.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ על אשתו ראו חנה מירום באתר קיבוץ חולתה; הקבר של חנה מירום בקיבוץ חולתה, באתר BillionGraves.
  2. ^ ynet, פרס ישראל בצילום לפטר מירום, באתר ynet, 18 בינואר 2010.
  3. ^ י. זמורה, פרקים קצרים | "הרפתקה באגם", דבר, 14 בספטמבר 1956.