פיאט M13/40

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
פיאט M13/40
טנק M13/40 מוזיאון בווינגטון, אנגליה
מידע כללי
סוג טנק בינוני
מדינה מייצרת Flag of Italy.svg  איטליה
מערכה מרכזית מלחמת העולם השנייה
מידע טכני
אורך 4.92 מטר
רוחב 2.20 מטר
גובה 2.37 מטר
משקל 15 טון
מהירות 30 קמ"ש
טווח פעולה 240 ק"מ
חימוש עיקרי תותח אנסלדו 47/32 מ"מ ( 104 פגזים)
חימוש משני 4 מכונות ירייה "ברדה" בקוטר 8 מ"מ
מיגון 9-40 מ"מ
צוות 4 איש
טנק M13/40

פיאט M13/40 Carro Armato הוא טנק בינוני תוצרת חברת פיאט איטליה, שיוצר בתקופת מלחמת העולם השנייה עבור הצבא האיטלקי.

  • האות M מציינת שהוא מסוג בינוני (Medium, באיטלקית Medio).
  • המספר 13 מציין את המשקל.
  • המספר 40 מציין את שנת הייצור הראשונה.

הטנק פותח במטרה להחליף שלושה טנקים מיושנים: פיאט L3, פיאט M11/39 ו- פיאט L6/40, ששרתו עד שנת 1940 את הצבא האיטלקי בתחילת מלחמת העולם השנייה. תכנון הטנק הושפע מהטנק הבריטי הקל ויקרס סימן 6, והתבסס על המרכב של הטנק הקודם בסדרה הזאת, ה- M11/39.

למעשה הייצור של ה - M11/39 הופסק על מנת לאפשר את תחילת ייצור ה - M13/40. למרות שתוכנן כטנק בינוני, הוא היה קרוב יותר בתכונותיו לטנק קל מבחינת מיגון השריון שלו וכוח האש.

הטנק הראשון נכנס לשרות הצבא האיטלקי במרץ 1940. קצב הייצור עמד על 22 יחידות לחודש.

מלחמת עולם שנייה[עריכת קוד מקור | עריכה]

באוקטובר 1940 כבר הוצבו בלוב 3 גדודי טנקים שרובם הושמדו בהתקפת הנגד הבריטית במבצע מצפן. הדגם הזה מעולם לא הגיע למספרים משמעותיים עד לסופה של המערכה בצפון אפריקה. אולם לא עבר זמן רב עד שהטנקים החדישים של בנות הברית שהגיעו לזירה הזאת, הפכו אותו לנחות. הטנק הוחלף על ידי דגמים מתקדמים יותר מסוג M14/41 וכן מסוג M15/42.

הטנק לא היה אמין, נטה להתלקח בקלות לאחר פגיעה. התותח שלו היה טוב יחסית בקוטר 47/32 מ"מ. למרות שתותח זה הביא את הקליע למהירות של 2060 מטר לשנייה, הוא לא הצליח לחדור שריון בעובי של 38 מ"מ ממרחק של 750 יארד וכן שריון של 32 מ"מ ממרחק של 1000 יארד.

רוב הטנקיסטים האיטלקיים שקיבלו טנקים חדשים מסוג זה, נאלצו להיכנס ללחימה עם כלים ללא ציוד קשר ולאחר שבוע אחד של אימונים.

למרות כל זאת טנקים אלה השתתפו בקרבות עדיין גם בשנת 1942.

פלוגת טנקים M13/40 איטלקית במדבר המערבי, אפריל 1941

אחד האירועים יוצאי הדופן התרחשו מסביב לביר - אל - הרמת שהיוותה מוצב החוץ של "ביר-אל-חכים". האזור היה תחת פיקודו של הגנרל הצרפתי מארי-פייר קניג. המוצב שהיה כ- 12 ק"מ מצפון מערב ל"ביר אל חכים" הותקף בתאריכים 3 ביוני עד ל- 10 ביוני 1942. כפופה לפיקודו של גנרל קניג הייתה יחידת חפרים ישראלית בפיקודו של מייגור פליקס ליבמן שתפקידה היה למנוע בכל מחיר התקדמותה של דיוויזיה גרמנית לכיוון ביר אל חכים. כל היחידות הבריטיות במדבר באזור זה, היו מוצבות בתוך חפירות שכונו "תיבות" כאשר כל תיבה הייתה מוגנת על ידי שדות מוקשים. היחידה של ליבמן הייתה המוצב המבודד הקיצוני ביותר של האוגדה הצרפתית לצד דרום. היחידה שמנתה כ-400 חיילים לא צוידה בכל נשק נגד טנקים או נ"מ, הותקפה קשות מהאוויר על ידי מטוסי שטוקה, ועל ידי יחידות שריון של טנקים מסוג M13/40 מדיוויזיית השריון אריאטה האיטלקית. בהתקפות אלה נבלמו חלק מהטנקים לאחר עלותם על מוקשים נגד רכב. חלק אחר של הטנקים שהצליחו לחדור למרכז המתחם נוטרלו בעזרת בקבוקי מולוטוב. באותו שבוע לחימה ללא מזון, מים, אספקה, וללא נשק מסייע, איבדה היחידה כ- 80 אחוז מהלוחמים אבל לא ויתרה ולא נסוגה.

דגמים נוספים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • דגם פיקוד: יוצר ללא הצריח. במקום הצריח הותקנה עמדת פיקוד ומכשירי קשר. דגם זה נקרא Semoveli Comando M40.
  • תותח מתנייע: בדגם זה הותקן תותח במקום הצריח וכך ייצרו תותחים מתנייעים.

מלחמת העצמאות[עריכת קוד מקור | עריכה]

הטנק המצרי מסוג M13/40 לאחר עלייתו על מוקש סמוך לקיבוץ נגבה. עומד לידו ללא חולצה - החבלן עודד נגבי, יולי 1948

אין מסמכים המעידים על כך שיחידות השריון המצריות בתש"ח הפעילו טנקים מסוג M13/40. עדות יחידה לכך היא התמונה בה צולם החבלן הבכיר של גדוד 53 גבעתי, עודד נגבי, בה הוא עומד ליד טנק מצרי שעלה יום קודם לכן, ב-12 ביולי 1948 על מוקש נגד רכב, בסמוך לגדר הדרומית של קיבוץ נגבה. הטנק נבלם לאחר שהמוקש ריסק את הזחל שלו.

הטנק עלה על המוקש כ-80 מטר דרומית לשער הקיבוץ, לכיוון המצודה, נותר תקוע במקומו. אנשי גבעתי שחששו מכך שהמצרים יגררו את הטנק, יתקנו וישמישו אותו, (נוהל עליו שמרו המצרים בקפדנות), פרקו מיד לאחר הקרב את התותח מהצריח. על כן נראה הטנק בתמונה ללא התותח.

כעבור יומיים, הועמס הטנק על גורר מסוג דיאמונד טי, אחד מהשניים שנמצאו אז בארץ, ונלקח למחנה ביל"ו לצורכי שיפוץ. הטנק לא שופץ ונעלם.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • נגבי עודד, הייתי חבלן, ירון גולן, 2001.