פיאצ'נצה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
(הופנה מהדף פיאצ'נזה)
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
פיאצ'נצה
Comune di Piacenza
Piacenza-Stemma.png Bandiera di Piacenza.png
4460 - Piacenza - Ranuccio Farnese (di Francesco Mochi) - Foto Giovanni Dall'Orto 14-7-2007.jpgכיכר העיר פיאצ'נצה
מדינה / טריטוריה איטליה
מחוז אמיליה-רומאניה
נפה פיאצ'נצה
בירת העיר בולוניה
שטח 118.46 קמ"ר
גובה 61 מטרים
תאריך ייסוד 218 לפנה"ס
אוכלוסייה
 ‑ בעיר

103,206‏  (נכון ל-2011)
קואורדינטות 45°2′N 9°42′E
אזור זמן UTC +1
piacenza.it

פיאצ'נצה , (באיטלקית: Piacenza) היא עיר במחוז אמיליה-רומאניה באיטליה ובירת נפת פיאצ'נצה. מקור שמה המודרני של העיר הוא בשמה הלטיני פלקנטיה (Placentia), משם הפועל הלטיני "להנעים" (placēre) ומשכך משמעות שם העיר הוא "מקום נעים".

העיר יושבת על צומת דרכים מרכזי באיטליה: כביש מהיר E35/A1 בין בולוניה למילנו וכביש מהיר E70/A1 בין ברשה למרגלות הרי האלפים וטורטונה, שם היא הדרך מתפצלת לטורינו בצפון וגנואה, עיר הנמל המרכזית. פיאצ'נצה אף יושבת על מפגש הנהרות טרביה המנקז את צפון הרי האפנינים, ופו המשמש נתיב המים המרכזי בצפון איטליה. מעת היווסדה הייתה פיאצ'נצה, יותר מכל עיר אחרת באזורה, מוקד עניין לכוחות פוליטיים אשר בקשו לשלוט בצפון איטליה. בימות שלום הייתה למרכז תרבות, ובימות מלחמה למוקד קרבות.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

תקופת האימפריה הרומית[עריכת קוד מקור | עריכה]

לא קיימים ממצאים ארכאולוגיים, או כתובים, המעידים על קיומו של ישוב אנושי באתר העיר, קודם להקמת פיאצ'נצה בתקופת הרפובליקה הרומית, אף שייתכן כי שרידיו של ישוב כזה נמחו בעת הבניה המחודשת במקום.

פיאצ'נזה ושכנתה העיר קרמונה נוסדו כמושבות צבאיות רומאיות בחודש מאי 218 לפנה"ס. הקמתן באה בעקבות מערכה מוצלחת של הרפובליקה הרומית נגד הגאלים שהסתיימה בשנת 219 לפנה"ס. באביב של שנת 218, לאחר שהכריזו על מלחמה כנגד קרתגו החליט הסנאט הרומי להאיץ את הקמת המושבות והקציב למתיישבים 30 יום להגיע לאתר ולקבל את אדמותיהם. בכל אחת מן המושבות תוכנן ליישב 6,000 תושבים, אשר קיבלו זכויות חלקיות של אזרחי רומא (בלטינית: ius Latii), בדומה למושבות רומיות אחרות. פיאצ'נצה הייתה המושבה ה-53 שהוקמה על ידי האימפריה הרומית והראשונה שהוקמה בתחום מושבם של הגאלים על גדת נהר פו.

תגובת הגאלים באזור לא איחרה לבוא, הם גרשו את המתיישבים מאדמותיהם אשר נמלטו למודנה ומשם הוזעק סיוע צבאי. בהוראת הסנאט הרומי נשלחו למקום שני לגיונות אשר שבו לפיאצ'נזה וקרמונה והקימו שם קסטרום בשטח 480 מ"ר כדי לתמוך בבניית העיר. פיאצ'נצה הוקפה בחומה, ככל הנראה מעת הקמתה, כיוון שבעת קרב טרביה, שנערך בקרבת העיר בדצמבר 218 לפנה"ס כבר היו חומות במקום.

לאחר קרב טרביה היה צורך להביא אספקה לעיר בסירות על הנהר, ועל גדתו נבנה רציף, זאת כיוון שחניבעל שלט באזור הספר. בשנת 207 חצה עזרובעל ברקה את הרי האלפים והטיל מצור על העיר, אך לא הצליח לכובשה ונסוג. בשנת 200 לפנה"ס בזזו הגאלים את העיר, שרפו אותה ומכרו את תושביה לעבדים. הרומאים חזרו ושיקמו את העיר ואז הצליחו לשחרר 2,000 מתושביה. בשנת 198 לפנה"ס כח משותף של גאלים וליגורים בזז והרס את כל אזור העיר. לאחר שהעיר התקשתה להתאושש מן ההרס ואובדן רבים מן המתיישבים, בשנת 190 לפנה"ס נשלחה בקשה לסנאט הרומי על הצורך במתיישבים נוספים ובתגובה שלח הסנאט 3,000 מתיישבים נוספים לעיר. בשנת 187 לפנה"ס הושלמה בנייתה של דרך אמיליה (via Aemilia), אשר קישרה בין ארימיום לפיאצ'נצה ויצרה גישה נוחה בין העיר לנמלי הים האדריאטי, דבר ששיפר את המסחר בעיר ואף קיצר את משך הגעת כוחות להגנתה. אף שהעיר עדיין סבלה מהתקפות חוזרות במאות הראשונות לספירה, היא תמיד התאוששה ושוקמה ועדות לחשיבותה נמצאת בכתבי פרוקופיוס, בן המאה ה-6 הקובע כי זוהי העיר החשובה ביותר במדינת אמיליה.

שלהי העת העתיקה בפיאצ'נצה מתאפיינים בהתפשטות הנצרות במקום, כולל נוכחותם של מספר מרטירים בעיר. לפני שנת 286 לא הייתה פיאצ'נצה נוצרית באופיה, ובשנה זו החליטו שליטי הקיסרות הרומית, בראשות דיוקלטיאנוס ובעזרת מקסימיאנוס, לנסות ולהכחיד פעם נוספת את הנצרות. מקסימיאנוס הביא למשימה לגיון רומי שחנה בתבאי, מבלי שידע כי הלגיון כולו מורכב מחיילים נוצרים. הלגיון נחת ככל הנראה ברימיני ועשה דרכו בדרך אמיליה לפיאצ'נצה ומשם לאלפים מצפון למילאנו. באזור סנט מוריץ גילה הכח מהי משימתו האמיתית והפסיק לשתף פעולה. בתגובה נטבחו כל חיילי הלגיון שהיו במקום, 6,666 חיילים, שהפכו ללגיון תבאי האגדי, אשר כולם הוכרזו מרטירים. סנט מוריץ נקראה על שם מפקדם. אולם לא כל חיילי הגדוד הגיעו לסנט מוריץ ומקסימיאנוס ציווה כי כולם יאותרו ותוצע להם הבחירה: להקריב קורבנות לאלי רומא, או למות. אחד מהם הוא הקדוש אנטוניוס מפיאצ'נצה, שהיה חייל בלגיון תבאי ואשר הוצא להורג בכריתת ראשו, בשנת 303, בטראבו שבנפת פיאצ'נצה. אולם בטרם הומת הספיק להפיץ את הנצרות בעיר.

הבישוף הראשון של פיאצ'נצה, סן ויטוריו (322-357), הכריז על אנטוניוס קדוש מגן של העיר וציווה על בניית הבזיליקה הראשונה בעיר לכבודו בשנת 324, בזיליקת סנט אנטוניו. הבזיליקה שוקמה בשנת 903 ונבנתה מחדש בשנת 1101 ובשנת 1562, המבנה משמש כנסייה עד היום. הבישוף ושרידי גופתו של סנט אנטוניו טמונים תחת מזבח הכנסייה. התמה של החייל-הקדוש, המגן של פיאצ'נצה, מוכרת ונפוצה באומנות.

ימי הביניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתקופת המלחמות הגותיות (535-‏554) נכבשה פיאצ'נצה. אולם לאחר תקופה קצרה שב יוסטיניאנוס הראשון, קיסר האימפריה הביזנטית ונטל בה את השליטה, והיא נכבשה שוב על ידי הלומברדים אשר הקימו בה דוכסות. לאחר שנכבשה בידי האימפריה הפרנקית, במאה ה-9, העיר החלה להתאושש. מיקומה על דרך פרנקיגנה (Via Francigena) אשר קישרה בין רומא לאנגליה, דרך צרפת ושווייץ, סייעה להתאוששות העיר. חשיבותה של העיר עלתה עוד יותר לאחר שנת 1000.

בשנת 1095 הייתה העיר למקום מושבה של מועצת פיאצ'נצה, בה הוכרז לראשונה על מסע הצלב הראשון. החל משנת 1126 הייתה פיאצ'נצה עיר חופשית וחברה בולטת בליגה הלומברדית. בתפקידה זה היא נטלה חלק במלחמה נגד פרידריך הראשון, קיסר האימפריה הרומית הקדושה. פיאצ'נצה אף נלחמה בהצלחה נגד ערים שכנות, קרמונה, פאביה, ופארמה והרחיבה את השפעתה. פיאצ'נצה אף השתלטה על דרכי המסחר המוליכות לגנואה.

במאה ה-13, למרות מערכה לא מוצלחת נגד פרידריך השני, קיסר האימפריה הרומית הקדושה, פיאצ'נצה הצליחה לשלוט אף על הגדה הצפונית של נהר הפו. במאות ה-12 וה-13 שגשגו החקלאות והמסחר באזור פיאצ'נצה והיא הפכה לאחת הערים העשירות באירופה. באותה תקופה נבנו בה בניינים רבים ותוכנית העיר שונתה מן היסוד. במחצית השנייה של המאה ה-13 התחוללו מאבקי שליטה בעיר, בדומה לערים איטלקיות אחרות. במאה ה-15 הועתקה אוניברסיטת פאביה אל העיר. העיר הייתה בשליטת בית ספורצה עד לשנת 1499.

בעת המודרנית[עריכת קוד מקור | עריכה]

על מטבע שהוטבע במאה ה-16 הופיע הכיתוב בלטינית "פיאצ'נצה פורחת" (בלטינית: Placentia floret), דבר שאכן שיקף את מצבה של העיר אשר ראתה פריחה הודות לשגשוג החקלאות בפרברי העיר. במאה ה-16 אף הוקפה העיר בחומה חדשה. עד לשנת 1521 נשלטה העיר על ידי צרפת, ולתקופה קצרה, תחת שלטון לאו העשירי, היא הייתה חלק ממדינת האפיפיור. בשנת 1545 היא הפכה חלק מדוכסות פארמה ופיאצ'נצה אשר נשלטה בידי משפחת פארנזה.

פיאצ'נצה שימשה כבירת הדוכסות עד שאוטביו פרנזה, דוכס פארמה (1547‏-1586) העביר את הבירה לפארמה. במחצית הראשונה של המאה ה-17 ידעה העיר שנים קשות כאשר 6,000 מתושבי העיר מתו ברעב ו-13,000 מתו במגפה. בעיר ובפאתיה אף הסתובבו אותה תקופה שודדי דרכים וחיילים צרפתים.

בין השנים 1732 ו-1859 פיאצ'נצה נשלטה על ידי בית בורבון. בשנת 1802 סיפח צבאו של נפוליאון את פיאצ'נצה לאימפריה הצרפתית ובני העיר הצעירים נשלחו להילחם בשורות צבא צרפת, בעוד אוצרות התרבות של העיר נשדדו על ידי הכובש הצרפתי. חלק מהיצירות הרבות שנלקחו, מוצגות עד היום במוזיאונים בצרפת. תקופת שלטונה של מרי-לואיז לבית הבסבורג, אשתו השנייה של נפוליאון, אשר שימשה כדוכסית פארמה בין השנים 1816‏-1847, זכורה כאחת התקופות הטובות בתולדות העיר. הדוכסית דאגה לניקוז שטחי קרקע רבים, בנתה מספר גשרים על נהר טרביה והקימה בעיר מוסדות חינוך ותרבות.

איחוד עם איטליה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בפיאצ'נצה תחת שלטון בית הבסבורג ישבו כוחות אוסטרים וקרואטיים, זאת עד לשנת 1848, אז נערך משאל עם ו-37,089 מתוך 37,585 מצביעים החליטו על הצטרפות לאיחוד איטליה. תושבי העיר הצטרפו בהמוניהם לצבאו של ג'וזפה גריבלדי במסע האלף.

בחודש יוני 1865 נחנך בעיר גשר הרכבת הראשון מעל נהר פו.

מלחמת העולם השנייה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתקופה מלחמת העולם השנייה העיר סבלה הפצצות כבדות של כוחות הברית. גשרי הרכב והרכבת מעל נהר פו וטרביה נהרסו. המרכז ההיסטורי של העיר ניזוק קשות. בשנת 1944 הפכו הגשרים על נהר הפו לעורק אספקה חיוני לכוחותיו של אלברט קסלרינג בחזית האיטלקית בניסיונם לנסיגה מסודרת מאיטליה. גשרי הרכבת והרכב מעל הפו בפיאצ'נצה היו החשובים שבהם, לצידם מחסני אספקה ומגרשי רכבת. במסגרת "מבצע מלורי", ב-12‏-15 ביולי ביצעו מפציצים בינוניים של בעלות הברית 300 גיחות הפצצה מדי יום לצורך פגיעה בגשרים, 21 גשרים ממזרח לפיאצ'נזה נהרסו במבצע. עד ה-20 ביולי נהרסו 90 גשרים על הנהר. הפצצות חוזרות מנעו את שיקום הגשרים ופגעו בדרכי אספקה ובמסילות רכבת כך שעד ה-4 באוגוסט נותקו ערי צפון איטליה מאספקה וניזוקו קשות. קווי התחבורה מן העיר לגנואה בדרום, או לטורינו בצפון נותקו, למרות זאת המשיך קסרלינג להביא אספקה לחייליו.

בגבעות ובהרי האפנינים פעלו פרטיזנים. ב-25 באפריל 1945 פרצה התקוממות כללית של תנועת המחתרת האיטלקית וב-29 באפריל נכנס לעיר כוח המשלוח הברזילאי.

אתרי העיר[עריכת קוד מקור | עריכה]

בניין העירייה ההיסטורי של פיאצ'נצה הידוע בכינוי "הגותי" ובחזיתו כיכר קבאלי

ארמונות[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעיר מספר גדול של ארמונות היסטוריים, לחלקם גני פאר.

  • בניין העירייה (Palazzo Comunale), הידוע אף בכינוי "הגותי" (il Gotico) נבנה בשנת 1281 כבית השלטון המקומי. זהו אחד הבניינים השמורים ביותר מסוגו, בניין לצורכי ציבור מימי הביניים בצפון איטליה מסוג "ברולטו" (Broletto) האופייני ללומברדיה הסמוכה. מן הבניין המקורי נותר רק החלק הצפוני בבניין. חזית הבניין, בה חמש קשתות, בנויה משיש ורוד בחלקה התחתון ומלבנים בחלקה העליון. בחזיתות הקצרות של הבניין, שלוש קשתות. בבניין אולם גדול, המשמש לכינוסים והרצאות ובו פרסקאות.
  • ארמון פרנזה (Palazzo Farnese) אשר הוחל בבנייתו בשנת 1568.
  • ארמון לנדי (Palazzo Landi)
  • ארמון קוסטה (Palazzo Costa)
  • ארמון סומליה (Palazzo Somaglia)
  • ארמון סקוטי (Palazzo Scotti)
  • ארמון הסוחרים (Palazzo dei Mercanti) מן המאה ה-17 משמש היום כבניין העירייה.

אתרים נוספים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • כיכר קבאלי (Piazza Cavalli) היא הכיכר המרכזית בעיר. הכיכר נקראת על שם שני פסלי רוכבי הסוסים המצויים בה.
  • קתדרלת פיאצ'נצה (Duomo di Piacenza) היא הקתדרלה הקתולית של דיוקסית פיאצ'נצה-בוביו. הקתדרלה נבנתה בין השנים 1122‏-1233 והיא אחד המבנים החשובים במסורת האדריכלות הרומנסקית בצפון איטליה.
  • בזיליקת סן פרנסיסקו מאסיזי (Basilica di San Francesco d'Assisi) בכיכר קבאלי נבנתה במאה ה-12 בסגנון רומנסק/גותי ושימשה עקב מיקומה המרכזי כמקלט בימי הביניים. הצטרפות פיאצ'נצה לאיחוד איטליה הוכרז בכנסייה זו בשנת 1848.
  • בזיליקת סנט אנטוניו (Basilica di Sant'Antonino) מבנה בסגנון האדריכלות הרומנסקית, אשר בולט בה מגדל גדול מתומן. המבנה הושלם בשנת 375 ומכילה את שרידיו של הקדוש המגן על העיר, סנט אנטוניו.

ניב מקומי[עריכת קוד מקור | עריכה]

רבים מבני פיאצ'נצה ונפת פיאצ'נצה עדיין דוברים את הניב המקומי: פיאצ'נטינה, או פיאצ'נטינו (Piacentine או Piacentino) השונה במידה ניכרת מן האיטלקית (הפלורנטינית) התקנית והוא גרסה של שפת המיעוט האמיליאני-רומאני. כללי הדקדוק השונים וההיגוי השונה של מילים זהות באיטלקית, מקשה על דוברי איטלקית להבין שפה זו, בה תנועות רבות מוחלפות באומלאוט או נעלמות כליל. אף שהיו סופרים ומשוררים רבים שכתבו בשפת הפיאצ'נטינה, מספר דוברי השפה במאה ה-20 ירד בהתמדה על רקע מערכת החינוך הממלכתית ועליית השימוש באיטלקית תקנית.

כלכלת העיר[עריכת קוד מקור | עריכה]

עיקר כלכלתה של פיאצ'נצה מבוססת על חקלאות, מחוז אמיליה-רומאניה ובמיוחד נפת פיאצ'נצה ידועים בגידולים חקלאיים בהם בולטים גידולי עגבניות. בפיאצ'נצה מפעלי תעשייה לעיבוד מזון ולשימורים.

המטבח המקומי[עריכת קוד מקור | עריכה]

פיאצ'נצה ונפת פיאצ'נצה ידועים כמקור למוצרי בשר חזיר מתובלים ומומלחים. המאכלים הייחודיים לאזור כוללים פנצ'טה (pancetta) (בטן חזיר מתובלת, מומלחת ומגולגלת), קופה (coppa) (צוואר חזיר מתובל ומיושן למשך חצי שנה לפחות) וסלמי (נקניק בשר חזיר מתובל ביין).

בורטלינה (Bortellina) (חביתיות מלוחות), קיזולן (chisulén) (עוגות/לביבות קמח מטוגנות), ופסטה ושעועית (Pisarei e fasö). מאכל ייחודי נוסף לאזור (הקיים אף בקרמונה) הוא מוסטרדה (mostarda di frutta) (פירות משומרים בסירופ סוכר מתובלים בחרדל), טורטליט (turtlìt) (בצקיות ממולאות במוסטרדה, מחית ערמונים ומרכיבים נוספים המוגשת לקראת חג הפסחא). טורטיי (turtéi) (פסטה ממולאת בגבינת ריקוטה).

תירס הוא אחד המאכלים הנפוצים בפיאצ'נצה, בדרך כלל מוגש כפולנטה וכן אורז המוגש כריזוטו. אף מאכלי פסטה מצויים אף בצפון איטליה אך אהודים פחות מאשר בדרום. לאזור פיאצ'נצה גבינות ייחודיות בהן "גרנה פדאנו" (Grana Padano), אף שהעיר פארמה הסמוכה ידועה יותר בזכות גבינותיה.

בגבעות שסביב העיר כרמי יין רבים אשר זכו לזיהוי ייחודי באיטליה (Denominazione di origine controllata) בשם "קולי פיאצ'נטיני" (Colli piacentini; מילולית: גבעות פיאצ'נצה).

ערים תאומות[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]