פיברוך

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

הפיברוך נחשב לאחת הצורות המיוחדות והקשות ביותר של המוזיקה הסקוטית לחמת חלילים. שם הצורה נכתב כך - Piobaireachd.

הפיברוך הוא ה”מוזיקה הקלאסית של חמת החלילים”, בניגוד לריקודים ולמארשים. למעשה, במסורת המוזיקלית הסקוטית יש חלוקה ברורה בין מה שמכונה Ceol Beag (”מוזיקה קטנה”) ו - Ceol Meadhonach (”מוזיקה בינונית”) - מארשים, ריקודים וקטעי Air איטיים, לבין ה - Ceol Mor (”מוזיקה גדולה”), ז’אנר שהוא כולו פיברוך.

שורשי הפיברוך נעוצים בחברה הסקוטית השבטית של אזור ה- Highlands. החברה הייתה מחולקת לשבטים (Clans), שלכל אחד מהם היו סמלים ייחודיים משלו (דגם משבצות, סמל וכו’). עוד גורם שמאחוריו יכלו חברי השבט להתאחד היה הפיברוך. יצירות אלו שימשו בעיקר לציון אירועים שונים, כמו אסיפה של השבט, מותו של ראש השבט, או יציאה לקרב. פונקציות אלו השתמרו בשמות, ועד היום קיימים קטעי פיברוך עם שמות כמו MacFarlane’s Gathering, Mackintosh’s Lament, Black Donals’d March to the Battle of Inverlochy, וכו’.

שימוש במוזיקה זו היה נפוץ בין המאות ה-15 וה-18. בסוף המאה ה-18 האנגלים כבשו את כל סקוטלנד ודיכאו בחוזקה את כל סממני התרבות של ההיילנדס, מה שהוביל להרס החברה השבטית. באמצע התקופה הוויקטוריאנית החלה מחדש התעניינות בתרבות הזו, מה שהוביל בין השאר לפיברוכים הראשונים הכתובים בתווים.

במקור היה הפיברוך עובר ממורה לתלמיד בעל-פה ולא בכתב. לסקוטים הייתה שיטת סולפג’ מתוחכמת מאוד שנקראה Canntaireachd. לפי שיטה זאת לכל תו יש שם (מה שקיים גם בסולפג’ הקלאסי הרגיל), אבל השם משתנה בהתאם לקישוט שבא לפני או אחרי הצליל.

מכל האלמנטים האלה אפשר להרכיב מילים כאשר כל מילה יכולה להיות קישוט או פראזה של כמה צלילים.

המבנה הכללי של הפיברוך הוא שמרני יחסית כאשר הרעיון הכללי הוא נושא ווריאציות. בהתחלה מנוגן הנושא, שהוא קטע איטי שמורכב מכמה משפטים, בדרך כלל שלושה או ארבעה. אחרי אותו נושא שמכונה "קרקע" Urlar מגיעות הווריאציות. הן יכולות להיות בנויות בכמה דרכים, ולרוב יש להן מקצב מנוקד. הצלילים הראשיים מהנושא מנוגנים לפני ואחרי תו קבוע או פשוט מנוגנים פעמיים.

לאחר מכן מגיעות וריאציות שמבוססות על קישוטים מסובכים והן בעלות מבנה נוקשה ושמרני מאוד. הקישוט הראשון נקרא Taorluath, הוא מנוגן אחרי צליל של הנושא ומוביל תמיד לצליל הטוניקה שהוא לה. הווריאציה האחרונה והמסובכת ביותר נקראת Crunluath ומבוססת על קישוט בשם זה. זהו קישוט מסובך מאוד שמבוצע, כמו בווריאציה הקודמת, אחרי צליל נושא ומוביל תמיד לצליל מי. בחלק מהפיברוכים קיימת עוד וריאציה, Crunluath A-Mach, שבה יש עוד קישוט מסובך ומיוחד מאוד. בדרך כלל בווריאציות האלה עוברים לטמפי מהירים מאוד, והקישוטים נשמעים כמו "מפל" של צלילים. אחרי הווריאציות המהירות האלה חוזרים שוב על המשפט הראשון של ה”קרקע”, הנושא האיטי, כמעין סיכום גדול של כל היצירה.