פיברין

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

פיברין (תעתיק מאנגלית: Fiber שמשמעותו "סיב") הוא חלבון בלתי-מסיס, הנמצא בדמם של בעלי חוליות ומשמש גורם קרישת דם.

בכדי להפסיק את תהליך אבדן הדם, התרומבין, בתהליך של שפעול פרוטאוליטי מבצע חיתוך של פיברינוגן, מסיר ממנו שני פפטידים וכך נוצרים סיבי פיברין ברקמה הנגועה.

התהליך יוצר קריש דם שיש להמיסו על מנת למנוע חסימת כלי דם. לשם כך נועד הפיברינוליזין שהוא חומר המפרק פיברין ומסיר את הקריש.

תוצרי פירוק הפיברין (באנגלית: (Fibrin degradation product (FDPs), אלו הם רכיבים (הנמנים עם מרכיבי הדם) הנוצרים על ידי פירוק קריש דם כתוצאה מפעילותו של האנזים פלסמין הנמצא בדם ומפרק את משקעי הפיברין שיוצרים את קריש הדם. התוצר המוכר ביותר של פירוק הפיברין הוא החלבון די-דימר (באנגלית: D-dimer) המשמש כמדד איבחון בבדיקות דם.

P biology.svg ערך זה הוא קצרמר בנושא ביולוגיה. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.