פיגוע האוטובוס באזור
| חלק מהאינתיפאדה השנייה | |
|---|---|
 | |
| זירת הפיגוע | |
| תאריך | 14 בפברואר 2001 |
| מקום | צומת טמפו, ליד אזור, ישראל |
| קואורדינטות | 32°01′16″N 34°48′21″E / 32.021215°N 34.805792°E |
| סוג | פיגוע דריסה |
| נשק | אוטובוס |
| הרוגים | 8 |
| פצועים | 21 |
| מבצע | חליל אבו עלבה |
|
(למפת גוש דן רגילה)   פיגוע האוטובוס באזור | |
  | |
פיגוע האוטובוס באזור הוא פיגוע דריסה שבוצע ב־14 בפברואר 2001, על ידי מחבל פלסטיני תושב שכונת שיח' רדואן שבעזה, אשר הסיט את האוטובוס בו נהג, ממסלול נסיעתו אל מול נוסעים רבים, שעמדו בתחנת אוטובוס, בצומת טמפו שליד אזור, ודרס אותם. כתוצאה מהפיגוע נהרגו 8 ישראלים (7 חיילים וחיילות ואזרחית אחת) ו־21 בני אדם נפצעו.
הפיגוע[עריכת קוד מקור | עריכה]
.jpg)
ביום רביעי ה-14 בפברואר 2001, בשעה 4:00 לפנות בוקר, יצא חליל אבו עלבה, תושב שכונת שיח' רדואן שבעזה, לכיוון ישראל, וזאת במסגרת עבודתו בתור נהג אגד, מזה כ-5 שנים, כמוביל פועלים ממעבר ארז, לערים רמלה, ולוד. לאחר שהוריד את אחרוני הנוסעים, חזר מרמלה לכיוון חולון, ובשעה 7:30, החנה את האוטובוס במרחק כמה מאות מטרים מתחנת האוטובוס הנמצאת דרומית לצומת אזור. התחנה הייתה עמוסה באנשים, חיילים ואזרחים אשר היו בדרכם לבסיסיהם ולמקומות עבודתם. הוא המתין מספר דקות, ובשעה 7:41 הדהיר את האוטובוס לכיוון התחנה והאיץ את מהירותו עד לכדי 147 קמ"ש. בהגיעו אל התחנה הוא עלה על המדרכה, ונסע לאורכה תוך שהוא דורס את הממתינים בה, וגם אנשים שחצו באותן שניות את הכביש.
נפגעי הפיגוע הועברו לבתי החולים וולפסון, אסף הרופא, ותל השומר, שם נקבע מותם של 7 חיילים וחיילות ואזרחית אחת. המפגע נמלט מן המקום והמשיך בנהיגה לכיוון דרום. משטרת ישראל פתחה במרדף אחר האוטובוס, מסוק הועלה בעקבותיו לאוויר, ומחסומים הוצבו לאורך נתיב הבריחה. הוא הגיע למחסום-ניידות במחלף אשדוד, שוטרים ניסו לעצרו, אך הוא פרץ את המחסום והמשיך בנסיעה הלאה. בהגיעו לצומת גן יבנה המתין לו שוטר משטרת התנועה רס"ם רומן קוגן במקום, אשר תוך סיכון חייו ביצע פריסת מחסום דוקרנים, גרם לאוטובוס לעלות על הדוקרנים ולאחר שאחד הגלגלים התפנצ'ר, הנהג איבד שליטה והאוטובוס התנגש באחוריה של משאית שעמדה ברמזור אדום לפניה שמאלה ונבלם. כתוצאה מהאירועים שהתרחשו במסלול הבריחה, נפצע אבו עלבה באופן קשה, ואושפז במרכז הרפואי קפלן בתנאי מעצר. בחקירתו מסר כי ביצע את הפיגוע כנקמה על חיסולו של מסעוד עיאד, קצין בכיר במשמר הנשיאותי של יאסר ערפאת, יום קודם לכן בירי ממסוק חיל האוויר הישראלי של שלושה טילים אל עבר מכוניתו ליד מחנה הפליטים ג'באליה בצפון רצועת עזה. בני משפחתו טענו לעומת זאת כי הוא היה תחת השפעת תרופות נגד דיכאון וכאבים בעת שאירע הפיגוע, וכי מדובר בתאונה נוראית שאבו עלבה הוא הקורבן שלה.[1]
לאחר כ-4 חודשים, ומבלי שהמפגע הביע כל חרטה על מעשיו, גזר בית המשפט המחוזי בתל אביב את דינו של אבו עלבה ל-8 מאסרי עולם מצטברים, ועוד 21 שנות מאסר בפועל. בגזר הדין התבטאו השופטים באופן חריף ביותר, וכתבו כי:
”אבו-עלבה עשה מעשה זוועה שיירשם כדיראון עולם בהיסטוריה האנושית. על פי הדין, ועל פי כל אמת מידה מוסרית, על הנאשם לשאת בעונש של מאסר עולם על כל אדם שאת חייו קיפח, ובעונש נוסף על כל אדם שאותו פצע במעשיו, ואין כל נימוק משפטי או אחר שהנאשם לא יינמק בכלא עד סוף ימיו”.[2]
בעקבות הפיגוע, הפיקה מערכת הביטחון לקחים באשר לאישורי כניסה של פלסטינים לתחומי ישראל. בעוד שעד לפיגוע הייתה הגישה כי לבני 35 ומעלה, שהם בעלי משפחות, פוטנציאל נמוך לביצוע פיגועים, הרי שלאחריו השתנתה גישה זאת.[3]
תגובות[עריכת קוד מקור | עריכה]
בכירים בארץ ובעולם הגיבו לפיגוע.
- נשיא ארצות הברית, ג'ורג' ווקר בוש, גינה את הפיגוע, ובשיחה עם ראש הממשלה אהוד ברק מסר את תנחומיו למשפחות ההרוגים. כן הביע את שאיפתו כי מעגל האלימות הטרגי בין ישראל לפלסטינים, חייב להיעצר.
- ראש הממשלה אהוד ברק הורה על סגירת המעברים הבינלאומיים של הרשות הפלסטינית, ביטול ההקלות בסגר, ואכיפתו באופן מוחלט. כמו כן נאסר על כניסת פלסטינים בעלי תעודות אח"מ לישראל.
- ראש הממשלה הנבחר אריאל שרון אמר כי "מדובר באירוע חמור המוכיח פעם נוספת שאין הבדל בין נצרים, לבנון, השטחים ולב הארץ. היעד החשוב ביותר הוא החזרת הביטחון לאזרחי ישראל".
- ראש הרשות הפלסטינית יאסר ערפאת אמר כי על פי המידע המצוי ברשותו מדובר בתאונת דרכים ולא בפיגוע.[4]
שחרור המפגע[עריכת קוד מקור | עריכה]
ב- 16 באוקטובר 2011 פרסם שירות בתי הסוהר את רשימת 477 האסירים שישוחררו על ידי מדינת ישראל, במסגרת השלב הראשון של יישום עסקת שליט. ברשימה זאת נכלל גם שמו של המפגע מאזור. תגובותיהם של משפחות קרבנות הפיגוע היו מעורבות. בעוד שאביה של החיילת הנרצחת יסמין קריסי אמר: "אנו צריכים לשמוע דרך התקשורת שהמחבל משתחרר? רוקדים על הדם שלנו. אמא של גלעד מחייכת, אך יש מאות הורים שלבם מדמם",[5]
גלריה[עריכת קוד מקור | עריכה]
תמונות מזירת הפיגוע
הנצחה[עריכת קוד מקור | עריכה]
במלאת 3 שנים לפיגוע הדריסה, נערך טקס הנחת אבן פינה, בכניסה לאזור, בחזית חורשת הנופלים,[6] לאנדרטה לזכר הנספים. בטקס נכחו, אנשי ציבור, בני משפחה ואזרחים. בתוכם אמנון זך ראש מועצת אזור, מוטי ששון ראש עיריית חולון, רוני מהצרי ראש עיריית אשקלון, ומוטי מלכה ראש עיריית קריית מלאכי. האנדרטה תוכננה על ידי הפסלת מירי פסוב, ומיקומה נקבע כמוצא של פשרה בוויכוח בין "עמותת חללי הפיגוע באזור" אשר דרשה להקים את האנדרטה במקום הפיגוע, לבין החברה הלאומית לדרכים בישראל ומשרד התחבורה אשר התנגדו לכך.[7] האזכרה השנתית לחללי הפיגוע, מתקיימת באתר ההנצחה.
לבסוף הוצבה ליד מקום הפיגוע, אנדרטה צנועה בצורת שלט עליו שמות הנספים ומעליה דגל ישראל.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ משפחתו של הנהג הדורס: הוא היה תחת השפעת תרופות, באתר וואלה!, 3 במרץ 2001
- ^ ורד לוביץ', 8 מאסרי עולם ו-21 שנות מאסר למבצע פיגוע באזור, באתר ynet, 31 במאי 2001
- ^ יצחק דנון, מבצע פיגוע הדריסה בצומת אזור: "לא מצטער; ישראל הורגת סתם", באתר גלובס, 15 במרץ 2001
- ^ ערפאת: "זו היתה תאונת דרכים", באתר ynet, 14 בפברואר 2001
- ^ ניר (שוקו) כהן, "לא אמרו לנו שרוצח בתי ישוחרר, אנחנו כלבים?", באתר ynet, 16 באוקטובר 2011
- ^ חורשת הנופלים ניטעה בנובמבר 1998, ליד הכניסה המזרחית לאזור, במקום בו נפגש רחוב קפלן עם כביש 44
- ^ שחר שחר, יוקם גלעד לזכר חללי הפיגוע באזור, באתר ynet, 23 בפברואר 2004