פיוג'י

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
Gnome-edit-clear.svg ערך זה זקוק לעריכה: ייתכן שהערך סובל מפגמים טכניים כגון מיעוט קישורים פנימיים, סגנון טעון שיפור או צורך בהגהה, או שיש לעצב אותו.
אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה.
פיוג'י
Fiuggi
Fiuggidor.jpg
מדינה / טריטוריה איטליה
חבל ארץ פרוזינונה
מחוז לאציו
שטח 33 קמ"ר
גובה 747 מטרים
אוכלוסייה
 ‑ בעיר
 ‑ צפיפות

9,047‏  (נכון ל-2004)
266 נפש לקמ"ר (נכון ל-2004)
קואורדינטות 41°48′N 13°13′E
http://www.comune.fiuggi.fr.it

פיוג'יאיטלקית: Fiuggi) היא עיירת נופש ומרפא איטלקית, השוכנת במחוז לאציו, צפונית-מזרחית לרומא. בעיר 9,158 תושבים. היא שייכת לנפת פרוזינונה במחוז לציו. העיר, שכונתה "אנטיקולי די קמפניה" ( Anticoli di Campagna) רכשה את המוניטין שלה במאה ה-14, כאשר האפיפיור בוניפקיוס השמיני טען כי אבני הכליות שלו נרפאו בשל מי המעיין שהובאו אליו מפיוג'י. מאתיים שנה לאחר מכן מיכלאנג'לו שיבח‏ גם הוא את היתרונות של המים אשר ריפאו אותו מ"האבנים היחידות שהוא לא אוהב". בהמשך, בקבוקים עם "מי פיוג'י" נשלחו למלכי אירופה. במאה ה-20 היה נהוג להגיע לעיר למטרות ריפוי וספא.

תולדות העיר[עריכת קוד מקור | עריכה]

מהמאה ה-16 עד המאה ה-19 פיוג'י הייתה חלק ממדינת האפיפיור. בניגוד לערים אחרות, לעיר היה מקור הכנסה, מכירת המים המיוחדים, ולכן היא הוענקה למשפחות של אצילים בתמורה לשירותים שנתנו לאפיפיור. האצילים לא עברו לגור בעיר, אך דאגו כי הנציגים שלהם יגבו מתושבי העיר את ההכנסות המגיעות להם. המעמד העליון שלא גר בעיר, החליט לצפות את חומות העיר מימי הביניים בציורים, דוגמת אלה המצויים ברומא. היום יש מגמה להסיר ציורים אלה ולהחזיר לחומות את המראה המקורי.

תיירות המרפא[עריכת קוד מקור | עריכה]

העיר

משנת 1911 יזמה העיר את קידומה של תיירות המרפא. נחנכו מעינות פונטה בוניפאצ'ו השמיני (Fonte Bonifacio VIII) על שם האפיפיור שפרסם את סגולות הריפוי. כן נפתח מלון יוקרי בשם Il Grande Albergo Palazzo della Fonte שהפך להיות משכן המשפחה המלכותי האיטלקית באותם הימים, המלך ויטוריו אמנואלה השני. בשנת 1916 נחנכה מסילת הברזל בין העיר לבין רומא שחדלה לפעול, מסיבות כלכליות, בשנת 1982.

במלחמת העולם השנייה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעלות הברית הפכו את בית המלון לבית חולים, כאשר נבלמה התקדמותם במערכת ההגנה של הגרמנים במרכז איטליה קו גוסטב,

הבריגדה היהודית בעיר[עריכת קוד מקור | עריכה]

Militaty sinagoga pugia.jpg

הבריגדה היהודית הגיעה לעיר, לאחר שבאוקטובר 1944, נחתה בנמל טאראנטו באיטליה, על מנת להשתתף בכיבוש איטליה יחד עם כוחות בעלות הברית. גדודי הבריגדה עלו צפונה והגיעו למחנה אימונים במרכז איטליה, בעיר פיוג'י, 70 ק"מ דרומית מרומא.

הרב משה דב קספר, רב צבאי בבריגדה מספר [1]: "היה מפתיע לראות באיזה מהירות הסתדרו האנשים והפכו את העיירה למוצב קדמי של ארץ ישראל. " הנוכחות הישראלים בעיר נודעה מרחוק על ידי השלטים בעברית ובאנגלית אשר הוצבו על ידי יחידת משטרה צבאית של הבריגדה. ובשלטים, סימן היחידה: מגן דוד מוזהב על רקע כחול לבן. יחידות צבא בעלות הברית שהיו בסביבה היו מודעות לנוכחות הארץ-ישראלית. למכוניות ניתנו כינויים עבריים: תל אביב, שרה. מכונית הבריגדיר כונתה מטולה. הדגל היהודי התנוסס בכל רחבי המחנה.

האנשים נכנסו למשטר חמור של אימונים לקראת יציאה לחזית. האימונים באיטליה היו שונים מהאימונים שהחיילים היהודים עברו קודם לכן במשך ארבע שנים. באותן השנים נשלל מהם, מנימוקים פוליטיים [2] אימונים בכלי נשק קרביים. כאן הם רוכזו במטרה להיות חלק מהצבא העומד להתמודד בקרב נגד הגרמנים והמטרה הייתה להכשיר את החיילים ככל שידרש. אימוני החיילים כללו: מסעות הליכה, מטווחי ירי, הכרת השימוש בנושאי המקלעים, פצצות מרגמה ותותחי ה-25 ליבראות, התאמנות במערכות הקשר ופענוח צופנים.

אחד האירועים הבולטים של החיים התרבותיים של הבריגדה היה ביקורה של להקת "מעין זה" הארץ-ישראלית. הלהקה, שהייתה מורכבת מחיילים וחיילות מהיחידות הישראליות, ביצעה קונצרט בעיר.

פרסום פקודות היום בשפה העברית, השימוש בשפה גם לצורכי תרגול, הוצאת כתבי עת ועיתונים, שמירת השבת והחגים הלאומיים - יצרו אווירה שעוררה את הגאווה הלאומית. לאחר שלושה וחצי חודשים היו מוכנים לקרבות והצטרפו למחנה השמיני הבריטי להמשך כיבוש צפון איטליה.

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ ראו דב קנוהל
  2. ^ שם , עמוד 281

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • דב קנוהל, עורך ראשי, בהתנדב עם - מתנדבים דתיים במלחמת העולם השנייה', הרב משה דב קספר על הסף , עמוד 281, איגוד החיילים המשוחררים בישראל ומורשת, הוצאת ספרים בע"מ, תל אביב.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • אתר עמלנט מצטט את קיצור תולדות ההגנה, משרד הביטחון
  • אתר יזכור של משרד הביטחון על גולומב (גולוב), משה, שנהרג בפיוג'י