פיודור רסקולניקוב

פיודור רסקולניקוב
Фёдорович Раскольников
לידה	28 בינואר 1892 (יוליאני); סנקט פטרבורג, האימפריה הרוסית
פטירה	12 בספטמבר 1939 (בגיל 47); ניס, צרפת
שם לידה	Фёдор Ильин
מדינה	האימפריה הרוסית
בן או בת זוג	Larisa Reisner
פרסים והוקרה
	עיטור הדגל האדום

פיודור רסקולניקוב (ברוסית: Фёдор Фёдорович Раскольников;‏ 28 בינואר 1892 - 12 בספטמבר 1939) היה פוליטיקאי סובייטי, מראשי הבולשביקים בתקופת מהפכת אוקטובר. בשנת 1938 סירב לחזור לברית המועצות מחשש לחייו, כתוצאה מהטיהורים הגדולים.

נולד בשם פיודור אילין בסנקט פטרבורג למשפחתו של כומר. בשנת 1909 החל ללמוד הנדסה במכון הפוליטכני בסנקט פטרבורג. בשנת 1910 נרשם למפלגת הפועלים הסוציאל-דמוקרטית הרוסית לפי המלצת ויאצ'סלב מולוטוב. באותה תקופה החליף את שם משפחתו ל"רסקולניקוב". בשנים 1910–1914 פעל במערכת של עיתון פראבדה.

עם תחילת מלחמת העולם הראשונה, רסקולניקוב נרשם לקורסים לקציני ים. הוא סיים את הכשרתו בפברואר 1917. לאחר מהפכת פברואר, נבחר רסקולניקוב לסגן יושב ראש סובייט קרונשטאדט. בתפקיד זה פעל בקרב הימיים לטובת הבולשביקים. היה פעיל מאוד במהלך משבר יולי ונעצר עם סיומו. שוחרר ממעצר באוקטובר 1917 בעקבות פרשת קורנילוב.

מלחמת האזרחים ברוסיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

עם פרוץ מהפכת אוקטובר רסקולניקוב השתתף בקרבות בסנקט פטרבורג ובמוסקבה. הוא נבחר לאספה המכוננת ובישיבתה הראשונה ב-6 בינואר 1918 הודיע שסיעת הבולשביקים עוזבת את האספה. רסקולניקוב מונה לסגן של לאון טרוצקי לענייני צי. ביוני 1918 הוא נשלח לנובורוסיסק כדי להטביע את האוניות הצי שלפי חוזה ברסט-ליטובסק היו צריכות לעבור לגרמניה. במהלך שנת 1918 רסקולניקוב מילא תפקידים שונים בפיקוד הצבא האדום.

ב-26 בדצמבר 1918 נלקח בשבי על ידי הבריטים כאשר אוניות הצי הסובייטי ניסו לתקוף את האוניות הבריטיות בנמל טאלין. רסקולניקוב הועבר ללונדון ורק ב-27 במאי 1919 הוחלף במספר אזרחי בריטניה.

ב-10 ביוני רסקולניקוב מונה למפקד כוחות הצי באזור הים הכספי. רסקולניקוב השתתף במספר מבצעים באזור ועל פעילות במהלך מלחמת האזרחים ברוסיה הוענק לו פעמיים עיטור הדגל האדום.

לאחר מלחמת האזרחים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1920 רסקולניקוב מונה למפקד הצי הבלטי. זמן קצא לאחר סיום כהונתו התרחש מרד קרונשטאדט. בשנת 1921 רסקולניקוב נשלח לאפגניסטן והיה השגריר הסובייטי הראשון. פעילותו באפגניסטן ספגה ביקורת קשה מצד בריטניה והם לחצו על הממשל הסובייטי להחליף את השגריר. בשנת 1923 רסקולניקוב חזר לברית המועצות. במשך 7 שנים הוא עסק בפעילות ספרותית והיה עורך ראשי של ירחון "מולודאיה גוורדיה".

בשנת 1930 רסקולניקוב חזר לפעילות דיפלומטית. הוא היה שגריר באסטוניה (1930-1933), דנמרק (1933-1934) ובולגריה (1934-1938).

באפריל 1938 הוא קיבל מברק ממשרד החוץ הסובייטי לחזור למוסקבה. בהיותו במעבר רכבות בברלין הוא גילה שכהונתו כשגריר הופסקה. רסקולניקוב הבין שגורלו נחרץ והוא צפוי להיות בין הקורבנות של הטיהורים הגדולים. הוא לקח את משפחתו ועבר לפריז. במקביל התחיל רסקולניקוב להתכתב עם מקסים ליטבינוב ויוסיף סטלין בנושא חזרתו לברית המועצות ודחה אותו מסיבות שונות. ב-17 ביולי 1939 הוא הוכרז כ"אויב העם" בהיותו עובד מדינה בכיר שמסרב לחזור למולדת הסובייטית. ב-17 באוגוסט רסקולניקוב סיים כתיבת מכתב גלוי לסטלין בהקשר למדיניותו.

רסקולניקוב נפטר בניס ב-12 בספטמבר מדלקת ריאות, אך משערים שהוא נרצח על ידי סוכני נ.ק.וו.ד. ב-1 באוקטובר 1939 בעיתונות הרוסית בגולה פורסם מכתבו הגלוי לסטלין.

בשנת 1963 רסקולניקוב טוהר מכל אשמה ושמו החל להיזכר בעיתונות ובקולנוע הסובייטי.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מדיה וקבצים בנושא פיודור רסקולניקוב בוויקישיתוף