פיזיקה של הכינור

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

צלילו הייחודי של הכינור נוצר כתוצאה מפעילות-גומלין של כלל חלקיו השונים. משיכת הקשת על מיתריו גורמת להם לרטוט. רטט זה מועבר דרך הגשר והנשמה של הכינור לגוף הכינור (בעיקר לבטן וגב הכינור), מה שמאפשר לצליל להדהד היטב לאוויר שסביב הכינור. המתח והסוג של המיתרים, הקשת ומבנה גוף הכינור תורמים כולם לעצמה ולאיכות הצליל.

המיתרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מיתרי הכינור מתוחים החל מתפס המיתרים, על הגשר, לאורך השחיף ועד לסיפית ומסביב למפתחות, כך שקצוותיו של המיתר הם למעשה נייחים ומאפשרים את היווצרותם של עמודי-אוויר. תדר היסוד והצלילים העיליים של התו המנוגן תלויים במאפייני המיתר, כגון מתח, אורך, מאסה, גמישות ("קפיציות") ומידת העמעום.

מתח[עריכת קוד מקור | עריכה]

מתח המיתר משפיע על הצליל שמפיק הכינור באופן ניכר. מתיחת המיתר תגרום ליצירת תדר צליל גבוה יותר, והרפיית המיתר תגרום ליצירת תדר צליל נמוך יותר. מיתרים הכינור מלופפים מסביב למפתחות. על ידי סיבוב המפתח התואם למיתר, ניתן להגביה או להנמיך את התדר שלו עד שיימצא המתח התואם לתדר הרצוי. המתח של מיתרי הכינור נע בין 40-89 ניוטון.

אורך[עריכת קוד מקור | עריכה]

אורך המיתר משפיע גם הוא על גובה הצליל, והוא הבסיס לאופן נגינת הכינור. הכנר לוחץ על המיתר כנגד השחיף, ועל ידי כך למעשה מקצר את המיתר. במידה והכנר נוגע בעדינות במיתר, אך לא לוחץ עליו כנגד השחיף, יישמעו הרמוניות של התדר עליו הוא לוחץ. ככל שהמיתר יקוצר על ידי הלחיצה, כך הצליל יהיה גבוה יותר.

חומר[עריכת קוד מקור | עריכה]

מכונה המנגנת על כינורות באמצעות לחיצה מכנית וקשת מסתובבת

החומר ממנו עשויים המיתרים משפיע על צליל הכינור. מיתר שרוטט לא מייצר תדר אחד בלבד. הצליל שאנו שומעים הוא שילוב של תדר היסוד והצלילים העיליים, והם אלו שנותנים את הגוון (Timbre) של צליל הכינור. החומר ממנו עשויים המיתרים משפיע על הצלילים העיליים הנשמעים.

מיתרי הכינור היו עשויים במקור ממעי חתול שעדיין מיוצרים, אך הביקוש להם דל מאוד, מאחר שמיתרים אלו יקרים, עדינים מאוד ורגישים מאוד לשינויי מזג-אוויר. כמו כן, הכנר הממוצע היום יירתע מלקנות מיתרים שעשויים ממעי-חתול, עקב זכויות בעלי-החיים. המיתרים המודרניים עשויים פלדה, או חומר סינתטי דומה. סביב למיתרי הכינור, פרט למיתר "מי" (הגבוה מבין הארבעה) ומיתרים שהיו עשויים ממעי, מלופפת מתכת ששומרת עליהם בעובי נוח לנגינה, ותורמת לאיכות חיכוך של הקשת במיתר. קיימים מיתרים ממתכת בעלי אפשרות מתיחה של הפנים והחוץ בנפרד.

הגשר[עריכת קוד מקור | עריכה]

הגשר קובע את אורך המיתר בחלקו התחתון. הוא צריך להיות מסוגל לעמוד בלחץ של כ-89 ניוטון. הלחץ מועבר לבטן הכינור, פעולה שמשפיע על הצליל של כלי נגינה רגיש. הזווית של המיתר בנקודת הגשר משפיעה על הלחץ, ולרוב היא 158 מעלות.

יתר מזאת, הגשר מעביר את הרטט מהמיתרים אל בטן וגוף הכינור. התנודה החשובה ביותר של הגשר היא צידית, ונגרמת על ידי ההתנועה הרחבית של המיתר הרוטט. אפשר להסתכל על הגשר כאילו היה מסנן מכני, או כסידור של מאסת קפיצית שמשפיעה על גוון הצליל.

הקשת[עריכת קוד מקור | עריכה]

הרטטת המיתר נעשית לרוב באמצעות קשת שעשויה מסרט דק של שערות סוס אשר מתוחות בין שני הקצוות של הקשת, שלרוב עשויה מעץ, פיברגלאס או קארבון. אורכה, משקלה ונקודת-המשען של הקשת מתוקננות. הכנר יכול להבחין בשינוי בצליל ובאופן הנגינה בין קשתות שונות, בהתאם למשתנים שהוזכרו וכמו גם צפיפות החומר של הקשת ומומנט ההתמד.

שיער הסוס משוח בשרף, שמונע מהקשת מ"לברוח" בזמן הנגינה. סוגים שונים של שרף קיימים, כל אחד מהם גורם לאחיזה וחיכוך נייד שונים במיתר.

בזמן הנגינה באמצעות קשת, המשתנים הנכרים ביותר עליהם שולט הכנר הם מהירות תנועת הקשת, עצמת לחיצת הקשת על המיתר והמיקום בו הקשת חוצה את המיתר. ככלל, ככל שהמיתר יקוצר באמצעות לחיצת אצבעו של הכנר על המיתר, כך יקרב הכנר את הקשת אל הגשר. כמו כן, יכול הכנר לשלוט בכמות הקשת שנוגעת במיתר על ידי הטיית הקשת. כנרים מיומנים בהצבת הקשת בקירוב לניצב למיתר, וזווית הקשת יחסית למיתר תשתנה להתאמת נוחות הנגינה וצליל הכינור.

גוף[עריכת קוד מקור | עריכה]

גופו של הכינור מוכרח להיות חזק מספיק על-מנת לתמוך במתח שנוצר על ידי המיתרים, אבל גם קל מספיק כדי שירטוט היטב. גוף הכינור מורכב משני לוחות קמורים שנקראים "בטן" ו"גב" הכינור - כאשר הבטן פונה אל המיתרים, והיא מעוטרת "בחורי f". בין הבטן לגב הכינור נמצאות "צלעות" הכינור, ובהם "מגרעות C". הצלעות מחוברות לגוף הכינור (=הבטן והגב) על ידי שוליים, המספקים הדבקה נוספת לגוף הכינור.

הגב והבטן מחוברים על ידי מוט קטן מעץ אשר נקרא "נשמה" (באנגלית - Sound Post). הוא נמצא מתחת למיתר "מי" (המיתר הגבוה מבין הארבעה), ותפקידה של הנשמה היא להעביר את רטט הצליל שלו היטב לכל גוף הכינור. הנשמה מוחזקת באמצעות לחץ ואינה מודבקת.

גוף הכינור משמש כתיבת תהודה, והוא הסוכן שמעביר את הרטט שנוצר על ידי המיתרים לאוויר שסביב הכינור. לבניית והרכבת גוף הכינור חשיבות אדירה לאיכות הצליל שיווצר ממנו, ועל איכות הכלי. מערכת יצירת הצליל של הכינור כוללת את הגב והבטן (ובמידה מסוימת גם את הצלעות) ."קורת הבס" מודבקת לבטן ונמשכת לאורכה בצד השמאלי . בנוסף למצבי הרטיטה הנגרמים לכינור בזמן הנגינה, גוף הכינור הסגור מפעיל מהוד הלמהולץ.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • דליה כהן, אקוסטיקה ומוסיקה, הוצאת אקדמון, 1983
  • Hutchins, M. 1962. The Physics of Music. Scientific American, W. H. Freeman and Company, 1974.
  • Hutchins, M. The Acoustics of Violin Plates. Scientific American, vol 245, No. 4. Oct 1981