פיטאיה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
חתך רוחב של פיטאיה

פִּיטָ‏‏איָ‏ה (שם מדעי: Hylocereus undatus) היא צמח ממשפחת הצבריים (קקטוסים), ומקורו בדרום אמריקה.

תיאור הצמח[עריכת קוד מקור | עריכה]

הפיטאיה (נקרא גם פרי הדרקון), על זניה השונים, היא קקטוס חסר קוצים, הצומח בשרביטים ארוכים, שגובהם עד ששה מטרים. מגדלים אותה בשיטת ההדליה, בכמה דרכים.

ענפי הצמח בשרניים, וכל צמח נושא פרחים רבים, צהובים או לבנים, הפורחים בלילה, כאשר זמן פריחתו של כל אחד מהם הוא לילה אחד בלבד. אופן האבקתם במקומות גידולם בארץ הוא מלאכותי בדרך כלל.

קליפת הפרי אדומה, ורודה-סגולה או צהובה, וממנה מסתעפים עלעלים המזכירים ארטישוק. תוכן הפרי עסיסי, בצבע לבן או סגלגל, והוא משופע בזרעים קטנים ושחורים. בדרך כלל אי אפשר להבדיל על פי קליפת הפרי אם תוכנו הוא לבן או סגלגל, לפעמים לתוכן הסגלגל ישנה קליפה כהה יותר, אך לא בהכרח.

הפרי בשל בתקופה שבין יוני לינואר, והוא משתמר כ-10 ימים בטמפרטורת החדר, או כשלושה שבועות בתנאי קירור. הפרי מכיל ויטמין C, סיבים תזונתיים ונוגדי-חימצון רבים, אך מכיל אנזים שאינו מתעכל בחלק מהאוכלוסייה וגורם לקלקול קיבה קשה.

גידול פיטאיה בישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

מטע פיטאיה (Cereus repandus, Cereus peruvianus) בשדה ניצן

הפיטאיה מתאימה לגידול טבעי באקלים יבש, טרופי או סוב טרופי. בישראל מגדלים 3 זני פיטאיה בתנאי בית רשת, במישור החוף, בנגב ובערבה. אחד הזנים נקרא "ביצי דרקון", על שום צורת הפרי, בעל הגלדים הבולטים, כשל שריון של דרקון. הפרי מתוק, מעט חמצמץ, בעל צבע סמוק כשל סלק, ומכיל מיץ רב.

הוונוס והגולדן הם שני זנים של פיטאיה אשר פותחו באוניברסיטת בן-גוריון בנגב על ידי פרופסור יוסף מזרחי[1].

מעמד הפרי בהלכה היהודית[עריכת קוד מקור | עריכה]

מאחר שהוא נחשב לעץ מבחינה הלכתית, ברכתו "בורא פרי העץ".

פרי הפיטאיה מתפתח שלא באמצעות הרכבה, ועל כן אין בו איסור כלאיים על פי התורה כפי שעולה מדו"ח המכון למצוות התלויות בארץ[דרוש מקור].

גלריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ מרלן-אביבה גרינפטר, הטרופיטאיה והאגס המשופר – פרי פיתוח ישראלי, באתר אפוק טיימס, 22 באוקטובר 2010.