פיטר גיי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

פיטר גייאנגלית: Peter Gay; נולד ב-20 ביוני 1923) הוא פרופסור אמריטוס סטרלינג להיסטוריה באוניברסיטת ייל ומנהלו לשעבר של המרכז לחוקרים וסופרים של ספריית העיר ניו יורק (2003-1997). גיי זכה לפרס על מצוינות במחקר מהחברה ההיסטורית האמריקאית ב-2004. הוא מחברם של למעלה מעשרים וחמישה ספרים, בכללם זוכה פרס הספר הלאומי The Enlightenment: An Interpretation‏ (1969), רב המכר Weimar Culture: The Outsider as Insider‏ (1968) והספר שתורגם לשפות רבות פרויד - פרשת חיים לזמננו.

פיטר גיי נולד בברלין, גרמניה ב-1923 והיגר לארצות הברית ב-1941. הוא קיבל תואר ראשון מאוניברסיטת דנבר בקולורדו ב-1946 ותארים שני ושלישי מאוניברסיטת קולומביה ב-1947 ו-1951, בהתאמה. הוא למד במשך שנה בקולג' האוניברסיטאי של לונדון. הוא זכה במספר תוארי דוקטור לשם כבוד. בשנים 1969-1962 שימש כפרופסור להיסטוריה באוניברסיטת קולומביה. הוא הצטרף למחלקה להיסטוריה של אוניברסיטת ייל כפרופסור להיסטוריה אירופית אינטלקטואלית ומשווה ב-1969, והתמנה לפרופסור סטרלינג להיסטוריה ב-1984.

לפי הנימוקים לפרס שקיבל מאת החברה ההיסטורית האמריקאית, היקף יריעת מחקרו של גיי "בהישגיו המחקריים הוא בהחלט יוצא דופן". ספרו משנת 1959‏ Voltaire's Politics, מתבונן על וולטיר כעל פוליטיקאי ובודק כיצד השקפתו הפוליטית השפיעה על הרעיונות בהם דגל וולטיר בכתיבתו. גיי מתחקה אחר הצלחתו הפוליטית של וולטיר במבט היסטורי רחב של עידן הנאורות. על ספרו The Enlightenment: An Interpretation ‏(1969), הוענק לו פרס הספר הלאומי ב-1967 ‏[1] ופרס הספר של מצר (Mecher). ספרו של גיי מ-1968‏, Weimar Culture, עוסק בהיסטוריה התרבותית של רפובליקת ויימאר. החל מ-1978, עם פרסום ספרו Freud, Jews and Other Germans; שבודק את השפעתם של הרעיונות הפרוידיאניים על התרבות הגרמנית, החל גיי להתעניין יותר ויותר בפסיכולוגיה. רבות מעבודותיו מתמקדות בהשפעתה החברתית של הפסיכואנליזה. גיי מרבה לעסוק בפסיכוהיסטוריה ומעריץ של זיגמונד פרויד.

חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

הוא נולד ב-1923 כפיטר יואכים פרוהליך (בגרמנית: Peter Joachim Fröhlich) בברלין, גיי ומשפחתו נסו מגרמניה הנאצית ב-1939 והגיעו לארצות הברית ב-1941. ‏[2] בברלין הוא למד בגימנזיום גתה. משפחתו הזמינה בהתחלה כרטיסים בספינת סנט לואיס (שלבסוף נשללו מנוסעיה הויזות), אולם הם שינו את הזמנתם להפלגה מוקדמת יותר לקובה. הוא הגיע לארצות הברית ב-1941 וקיבל אזרחות אמריקאית ב-1946, אז שינה את שמו מפרוהליך (שפירושו בגרמנית "אושר") לגיי. גיי רכש את השכלתו באוניברסיטת דנבר בקולורדו, שם קיבל תואר ראשון ב-1946 ובאוניברסיטת קולומביה, שם קיבל תואר שני ב-1947 ודוקטורט ב-1951. גיי עבד כפרופסור למדע המדינה באוניברסיטת קולומביה בשנים 1955-1948 וכפרופסור להיסטוריה בשנים 1969-1955. הוא לימד באוניברסיטת ייל החל מ-1969 ועד ליציאתו לגמלאות ב-1993.

הוא התחתן עם רות סלוטקין (נפטרה ב-2006) ב-1959 וממנה היו לו שלושה ילדים חורגים.

פרסים[עריכת קוד מקור | עריכה]

פיטר גיי זכה לפרסים רבים על מחקריו, בכלל פרס הספר הלאומי בקטגורית היסטוריה וביוגרפיה עבור ספרו The Enlightenment: An Interpretation: Vol. I, The Rise of Modern Paganism ‏ (1966); פרס אמסטרדם הראשון במדע ההיסטוריה מהאג ב-1990 ומדלית הזהב מ-American Academy of Arts and Letters, ב-1992. בנוסף לכך, זכה במלגת גוגנהיים ב-1967-68 וב-1978-79. ב-1988, זכה מטעם ספריית העיר ניו יורק באריה הספרייה. בשנה שאחריה, הוא נבחר ל-American Academy and Institute of Arts and Letters. גיי זכה במלגת ACLS בשנת 1959-60. ‏[3]

  • פרס מטעם החברה ההיסטורית האמריקאית על מצוינות במחקר;
  • פרס הצטיינות ביהדות;
  • פרס המודעות לזכויות האזרח (אותו קיבל מהחברה הלאומית לקידום האנשים הצבעונים);
  • פרס האחים שול‎ (מינכן, 1999).

ספריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

ספרו שתורגם לעברית

  • פרויד : פרשת-חיים לזמננו, מאנגלית: עדי גינצבורג-הירש ‫ תל אביב : הוצאת דביר, תשנ"ד 1993.

ספריו באנגלית

  • The Dilemma of Democratic Socialism: Eduard Bernstein's Challenge to Marx, 1952.
  • Voltaire's Politics: The Poet as Realist, 1959.
  • The Party of Humanity: Essays in the French Enlightenment, 1964.
  • The Enlightenment: An Interpretation: The Rise of Modern Paganism, 1966. זוכה פרס הספר הלאומי ב-1967
  • The Loss of Mastery: Puritan Historians in Colonial America, 1966.
  • Weimar Culture: The Outsider as Insider, 1968.
  • Deism: An Anthology, 1968.
  • The Enlightenment: An Interpretation: The Science of Freedom, 1969.
  • The Bridge of Criticism: Dialogues on the Enlightenment, 1970.
  • Historians at Work, 1972.
  • co-written with R.K. Webb, Modern Europe, 1973.
  • The Enlightenment; A Comprehensive Anthology, 1973.
  • Style in History, 1974.
  • Art and Act: On Causes in History—Manet, Gropius, Mondrian, 1976.
  • Freud, Jews, and Other Germans: Masters and Victims in Modernist Culture, 1978.
  • Education of the Senses, 1984.
  • The Bourgeois Experience: Victoria to Freud - 5 vols, 1984-1998 (includes The Education of the Senses and The Cultivation of Hatred)
  • Freud for Historians, 1985.
  • The Tender Passion, 1986.
  • A Godless Jew: Freud, Atheism, and the Making of Psychoanalysis, 1987.
  • Freud: A Life for Our Time, 1988. הגיע לגמר פרס הספר הלאומי
  • Editor A Freud Reader, 1989.
  • Reading Freud: Explorations & Entertainments, 1990.
  • Sigmund Freud and Art: His Personal Collection of Antiquities, 1993.
  • The Cultivation of Hatred, 1993.
  • The Naked Heart, 1995.
  • The Enlightenment and the Rise of Modern Paganism revised edition, 1995.
  • Pleasure Wars, 1998.
  • My German Question: Growing Up in Nazi Berlin, 1998 (אוטוביוגרפיה).
  • Mozart, 1999.
  • Schnitzler's Century, 2002.
  • Modernism: The Lure of Heresy, 2007.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

Toews, John "Historicizing Psychoanalysis: Freud in His Time and of Our Time" pages 504-545 from Journal of Modern History, Volume 63, 1991.

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]