פיטר טוש

**פיטר טוש**
לידה	19 באוקטובר 1944; גראנג' היל, ג'מייקה
פטירה	11 בספטמבר 1987 (בגיל 42); קינגסטון, ג'מייקה
שם לידה	Winston Hubert McIntosh
שם במה	Peter Tosh
מקום קבורה	Bluefields, Jamaica
מוקד פעילות	ג'מייקה
תקופת הפעילות	1961–1987 (כ־26 שנים)
סוגה	רגאיי, סקא, רוקסטדי
שפה מועדפת	אנגלית
כלי נגינה	גיטרה, מלודיקה, כלי מקלדת, כינור, כליי הקשה
חברת תקליטים	Studio One, רולינג סטונז רקורדס, קולומביה רקורדס, EMI
פרסים והוקרה	מסדר ההצטיינות של ג'מייקה
	petertosh.com
	פרופיל ב-IMDb

פיטר טוֹש (באנגלית: Peter Tosh;‏ 19 באוקטובר 1944 - 11 בספטמבר 1987; נולד בשם וינסטון יוברט מקינטוש) היה זמר רגאיי מג'מייקה, חבר להקת The Wailers עם בוב מארלי ובאני ויילר, ראסטאפאריי, פעיל למען לגליזציה של מריחואנה, שוויון זכויות, פאן אפריקאיות ופירוק נשק גרעיני ונגד אפרטהייד ורוכב חד אופן.

תולדות חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

נולד במחוז ווסטמורלנד בג'מייקה ובגיל 11 עבר לרובע טרנצ'טאון בבירה קינגסטון. בראשית שנות ה-60 הכיר את רוברט נסטה מארלי (בוב מארלי) ונוויל או'ריילי ליווינגסטון (באני ויילר) ויחדיו למדו שירה ונגינה בגיטרה. בשנת 1963 הקים מארלי את להקת הסקא ורוקסטדי "The Teenagers" (בני הנוער) עם מקינטוש (שקיצר את שמו ל"טוש"), ליווינגסטון ואחרים. הלהקה שינתה את שמה שנה לאחר מכן ל-"The Wailing Rudeboys" ולבסוף לשם בו הם מוכרים כיום, "The Wailers" (הוויילרס - "המייללים" או "המקוננים"). ב-1964 חתמה הלהקה על חוזה ראשון, לחמש שנים, עם חברת ההפקות של קוקסון דוד, "Studio One". בעזרתו הקליטו סינגל ראשון, "Simmer Down", שהגיע למקום הראשון בג'מייקה, שבה נמכרו יותר מ-70,000 עותקים תוך שבועות ספורים. הלהקה הקליטה שירים רבים שיצאו בהפצה מקומית בלבד, וכן גרסאות כיסוי רבות, אחת מהן - לשיר "And I Love Her" של הביטלס. במצעד השירים השנתי של ג'מייקה של שנת 1965, תפסו הוויילרס שישה מבין עשרת המקומות הראשונים. לאחר מכן עזבו את הלהקה חלק מהחברים וב-1966 נותרו בה רק מארלי, ליווינגסטון (ששינה את שמו לוויילר) וטוש.

טוש כתב רבים מלהיטי הלהקה, בהם "Get Up, Stand Up", "400 Years" ו-"No Sympathy". לקראת סוף שנות ה-60 קיבל על עצמו את אמונת הראסטאפארי. בשנת 1973 היה מעורב בתאונת דרכים קשה, בה נהרגה חברתו איבון והוא-עצמו ספג פגיעה בגולגולת. טוש אימץ לו כתחביב את רכיבת החד-אופן, והפך את הרכיבה למיומנות בה שלט היטב, טוש רכב, הופיע על הבמה רכוב והיה אספן של חדי-אופן^[1].

בשנת 1976 הוציא בחברת CBS את תקליט הבכורה שלו כסולן Legalize It, ששיר הנושא שלו שתמך בלגליזציה של מריחואנה, הפך להמנון תומכי הלגליזציה בג'מייקה ובעולם. על עטיפת התקליט השלישי שלו, Bush Doctor, שראה אור ב-1978 בחברת התקליטים של הרולינג סטונז, הודבקה מדבקת-ריח בריח מריחואנה. על נגני התקליט נמנו חברי ה"סטונס" מיק ג'אגר וקית' ריצ'רדס, שאף בחרו בטוש לפתוח את הופעותיהם במסגרת סיבוב ההופעות שלהם בארצות הברית.

ב-22 באפריל 1978 כיכב טוש בקונצרט האחווה שארגן בוב מארלי בקינגסטון תחת הכותרת One Love Peace Concert ובנוכחות ראש ממשלת ג'מייקה, מייקל מנלי ויריבו, אדוארד סגה. הוא הופיע לפני בוב מארלי והוויילרס, שחתמו את הקונצרט. בעודו על הבמה ונגד עיני הפוליטיקאים המכובדים, הצית "ג'וינט" (סיגריית מריחואנה) ונאם במשך כמחצית מזמן הופעתו בזכות הלגליזציה והמצב החברתי במדינה. לאחר הופעה זו סבל טוש מהתנכלויות מצד המשטרה, נעצר והוכה בעת מעצרו.

גם תקליטיו הבאים Mystic Man מ-1979 ו-Wanted Dread and Alive מ-1980 (ששיריו נכתבו על רקע מעצרו האלים) יצאו בחברת התקליטים של הרולינג סטונז, אך לא זכו להצלחה, זאת בניגוד בולט לחברו בוב מארלי שהקריירה שלו הרקיעה שחקים. ב-1984, לאחר הוצאת תקליטו Mama Africa, יצא לגלות מרצון וועל מנת לבקש סיוע של רופאים שבטיים לאפריקה. במקביל היה פעיל בתנועה נגד האפרטהייד בדרום אפריקה. בשנת 1987 זכה לקאמבק כאשר תקליטו השביעי והאחרון No Nuclear War, שיצא בחברת EMI, זכה בפרס גראמי לתקליט הרגאיי הטוב ביותר לאותה שנה.

לאחר שובו לג'מייקה, בלילה ה-11 בספטמבר 1987 פלשה לביתו כנופיה של שלושה, שדרשו ממנו כסף. טוש סירב והשלושה השתלטו על ביתו ועינו אותו שעות על מנת שיסגיר להם היכן כספו. כאשר שמעו השלושה את חבריו של טוש מגיעים, ירה אחד מהם, דניס לובמן, בראשו של טוש והרגו^[2]. השלושה נמלטו, לובמן נתפס ונידון למוות, אך עונשו הומתק ב-1995 למאסר עולם^[3].

באוגוסט 2012 זכה טוש בעיטור ההצטיינות של ג'מייקה^[4].