פיטר מיטשל

פיטר מיטשל
Peter Dennis Mitchell
לידה	29 בספטמבר 1920; סארי, הממלכה המאוחדת של בריטניה הגדולה ואירלנד
פטירה	10 באפריל 1992 (בגיל 71); בודמין, הממלכה המאוחדת
ענף מדעי	ביוכימיה
מקום לימודים	אוניברסיטת קיימברידג'; ג'יזס קולג', קיימברידג'; קווינס קולג ;
מוסדות	אוניברסיטת קיימברידג'; אוניברסיטת אדינבורו ;
פרסים והוקרה	מדליית נוברטיס (1973); קרן פלדברג (1976); מדליית סיר הנס קרבס (1978); הרצאת קרוניאן (1987); פרס רוזנסטיל (1976); מדליית קופלי (1981); פרס נובל לכימיה (1978); עמית החברה המלכותית ;
תרומות עיקריות
חתימה

פיטר דניס מיטשל (באנגלית: Peter Dennis Mitchell; ‏29 בספטמבר 1920 - 10 באפריל 1992) היה ביוכימאי בריטי, שזכה בפרס נובל לכימיה ב-1978 על גילוי המנגנון הכימואוסמוטי (chemiosmosis) של סינתזת ATP.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מיטשל נולד בסארי שבאנגליה, לכריסטופר גיבס מיטשל ולקייט ביטריס דורותי טפלין. את התואר במדעי הטבע קיבל מאוניברסיטת קיימברידג', ובו התמחה בביוכימיה. ב-1942 החל לחקור במחלקה לביוכימיה של אוניברסיטת קיימברידג', וב-1951 קיבל דוקטורט על מנגנון הפעולה של פניצילין. ב-1955 הוזמן על ידי פרופסור מיכאל סוואן לסייע בהקמה של מחלקת מחקר חדשה, המחלקה לכימיה ביולוגית, באוניברסיטת אדינבורו, שם עבד עד 1963, אז פרש עקב בעיות בריאותיות.

בשנות ה-60, נמצא שה-ATP הוא מטבע האנרגיה של התא, אולם התאוריה הרווחת הייתה שה-ATP נוצר במיטוכונדריה באמצעות זרחון ישיר של PO₃‎ במצע עשיר בזרחן. למיטשל הייתה תאוריה אחרת, שגרסה שה-ATP נוצר באמצעות אנרגיה פוטנציאלית הנובעת מריכוז שונה של מצע בשניי צדי הממברנה ובמעבר של הגרדיאנט האלקטרוכימי, תאוריה אותה פרסם ב-1961. המאמר שפרסם כלל תכנון לניסוי ראשון שיכול היה לבחון את ההשערה. בשנת 1965 אימץ חלק מבניין משוקם בקורנוול כמעבדת מחקר. הוא ועמיתתו למחקר, ג'ניפר מויל (Jennifer Moyle), הקימו ארגון למימון מחקריהם, Glynn Research Foundation, והם החלו לחקור תגובות של גרדיאנטים אלקטרוכימיים. התאוריה כוללת צידוקים ניסויים לה, ובהם ממצאים של מעבדות שונות על משאבות פרוטונים שזירזו את יצירת ה-ATP ועל מפרי צימוד המעכבים את יצירת ה-ATP, פורסמה ב-1965 ומאוחר יותר פורסמה שנית ב-1966 וב-1968.

התאוריה של מיטשל הייתה הבסיס להבנת השלב האחרון של תהליך הזרחון החמצוני ובהבנת המנגנון של ATP סינתאז. מיטשל הבין שתנועה של יונים באמצעות הפוטנציאל האלקטרוכימי יכול לספק אנרגיה לצורך יצירה של ATP, השערה שנתמכה על ידי מידע שהיה ידוע בשנות ה-60 על הבדלי פוטנציאלים בין צידי הממברנה. הפוטנציאל האלקטרוכימי מושפע הן ממטען היונים, היוצר כוח חשמלי, והן מההפרש בריכוזם בשני צדי הממברנה וכוחות תרמודינמיים, היוצרים גרדיאנט כימי להשוואת הריכוז. הוא אף הראה שה-ATP סינתאז מצומד לתהליכי העברת האלקטרונים במיטוכונדריה. התאוריה שלו הוכחה כאשר התגלה המבנה של ה-ATP סינתאז. בהמשך, חקר מיטשל תהליכים הקשורים בתהליך הזרחון החמצוני, כגון העברת האלקטרונים בשרשרת מעבר האלקטרונים על ידי חמצון קווינול.

פרסים ותארים[עריכת קוד מקור | עריכה]

חבר בחברה המלכותית (1974)
חבר חוץ באקדמיה האמריקאית לאמנויות ולמדעים (1975)
חבר חוץ באקדמיה הלאומית למדעים (ארצות הברית) (1977)
דוקטור לשם כבוד מאוניברסיטת שיקגו (1978)
פרס נובל לכימיה (1978)
מדליית קופלי של החברה המלכותית (1981)

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מדיה וקבצים בנושא פיטר מיטשל בוויקישיתוף

פיטר מיטשל, באתר פרס נובל (באנגלית)
ביוגרפיה באתר Life sciences של אוניברסיטת אילינוי בשיקגו (באנגלית)
פיטר מיטשל, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)

זוכי פרס נובל לכימיה
1901–1925	ואן 'ט הוף (1901) • פישר (1902) • ארהניוס (1903) • רמזי (1904) • פון באייר (1905) • מואסאן (1906) • בוכנר (1907) • רתרפורד (1908) • אוסטוולד (1909) • וולך (1910) • קירי (1911) • גריניאר, סבטייה (1912) • ורנר (1913) • ריצ'רדס (1914) • וילשטאטר (1915) • לא הוענק (1916–1917) • הבר (1918) • לא הוענק (1919) • נרנסט (1920) • סודי (1921) • אסטון (1922) • פרגל (1923) • לא הוענק (1924) • ז'יגמונדי (1925)
1926–1950	סוודברג (1926) • וילנד (1927) • וינדאוס (1928) • הרדן, פון אוילר-שלפין (1929) • פישר (1930) • בוש, ברגיוס (1931) • לאנגמיור (1932) • לא הוענק (1933) • יורי (1934) • פרדריק ז'וליו-קירי, אירן ז'וליו-קירי (1935) • דביי (1936) • הוורת', קארר (1937) • קון (1938) • בוטנאנדט, רוז'יצ'קה (1939) • לא חולק (1940–1942) • דה הוושי (1943) • האן (1944) • וירטאנן (1945) • סאמנר, נורתרופ, סטנלי (1946) • רובינסון (1947) • טיסליוס (1948) • ג'יוק (1949) • דילס, אלדר (1950)
1951–1975	מקמילן, סיבורג (1951) • מרטין, סינג' (1952) • שטאודינגר (1953) • לינוס פאולינג (1954) • ויניו (1955) • הינשלווד, סמיונוב (1956) • טוד (1957) • סנגר (1958) • היירובסקי (1959) • ליבי (1960) • קלווין (1961) • פרוץ, קנדרו (1962) • ציגלר, נטה (1963) • הודג'קין (1964) • וודוורד (1965) • מוליקן (1966) • אייגן, נוריש, פורטר (1967) • אונסאגר (1968) • ברטון, האסל (1969) • ללואר (1970) • הרצברג (1971) • אנפינסן, מור, סטיין (1972) • פישר, וילקינסון (1973) • פלורי (1974) • קורנפורת', פרלוג (1975)
1976–2000	ליפסקומב (1976) • פריגוז'ין (1977) • מיטשל (1978) • בראון, ויטיג (1979) • ברג, גילברט, סנגר (1980) • פוקוי, הופמן (1981) • קלוג (1982) • טאובה (1983) • מריפילד (1984) • האופטמן, קרל (1985) • הרשבאך, לי, פולני (1986) • קראם, להן, פדרסן (1987) • דייזנהופר, הובר, מישל (1988) • אלטמן, צ'ק (1989) • קורי (1990) • ארנסט (1991) • מרקוס (1992) • מוליס, סמית' (1993) • אולה (1994) • קרוצן, מולינה, רולנד (1995) • סמולי, קורל, קרוטו (1996) • בויר, ווקר, סקואו (1997) • קוהן, פופל (1998) • זוויל (1999) • היגר, מקדיארמיד, שירקאווה (2000)
2001 ואילך	נולס, נויורי (2001) • ויטריך, פן, טנקה (2002) • אגרה, מק'קינון (2003) • צ'חנובר, הרשקו, רוז (2004) • שובן, גרבס, שרוק (2005) • קורנברג (2006) • ארטל (2007) • שיממורה, צ'לפי, טסיין (2008) • יונת, רמאקרישנן, סטייץ (2009) • הק, נגישי, סוזוקי (2010) • שכטמן (2011) • לפקוביץ', קובילקה (2012) • ורשל, קרפלוס, לויט (2013) • בציג, הל, מורנר (2014) • לינדל, מודריץ', סנקאר (2015) • סטודרט, סובאז', פרינחה (2016) • דובושה, פרנק, הנדרסון (2017) • ארנולד, סמית', וינטר (2018) • גודאינף, ויטינגהאם, יושינו (2019) • שרפנטייה, דאודנה (2020) • ליסט, מקמילן (2021) • ברטוצי, מלדל, שארפלס (2022) • יקימוב, בוונדי, ברוס (2023)