פיטר פירס

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
פירס, 1971

פיטר נוויל ליוארד פירס (אנגלית: Sir Peter Neville Luard Pears,‏ 22 ביוני 1910, פרנהם, סאריי, אנגליה, - 3 באפריל 1986, אלדבורו, אנגליה) היה זמר טנור אנגלי וחברו לחיים של המלחין בנג'מין בריטן.

פירס למד מוזיקה בקבל קולג', אוקספורד והיה נגן עוגב בהרטפורד קולג', אך עזב לפני קבלת התואר. בהמשך למד פיתוח קול ושירה במשך שני סמסטרים בקולג' המלכותי למוזיקה.

פיטר פירס פגש את בריטן בשנת 1934, כשהיה חבר ב"זמרי ה-BBC". פירס ובריטן הופיעו ברסיטל המשותף הראשון שלהם בשנת 1937 בבאליול קולג', אוניברסיטת אוקספורד. לאחר מכן נסעו יחד לאמריקה. בשובם, ביצעו יחד את "שבע הסונטות של מיכלאנג'לו" שחיבר בריטן, בוויגמור הול בלונדון, ואחר כך הקליטו אותן לחברת EMI, הקלטתם המשותפת הראשונה.

רבות מיצירותיו של בריטן מכילות תפקיד ראשי לטנור, שנכתב במיוחד בשביל פירס. בין אלה הנוקטורן, הסרנדה לטנור, קרן וכלי קשת, המזמורים, האופרות "פיטר גריימס" ו"אלברט הרינג" (תפקידים ראשיים), "אוון וינגרייב" (סר פיליפ וינגרייב), "בילי באד" (קפטיין ויר), "טבעת החנק" (קווינט), "מוות בוונציה" (אשנבאך) ושלושת ה"משלים כנסייתיים".

פירס היה שותף לכתיבת הליברית ל"חלום ליל קיץ" ויצר בו אחד מתפקידיו הקומיים המעטים: כפלוט מתקן המפוחים הציג פרודיית דראג של ג'ואן סאת'רלנד בסצנת השיגעון של "לוצ'יה די למרמור".

קולו היה שנוי במחלוקת, יוצא דופן מבחינה ווקאלית, שתואר כ"יבש" ו"לבן". נאמר עליו, באכזריות, שהיה לו צליל אחד טוב, מי טבעי, טרצה מעל הדו האמצעי, ומשום כך האריה המכרעת של "פיטר גריימס", "עכשיו הדובה הגדולה והפליאדות", כתובה בעיקר על הצליל הזה. איכות קולו לא התאימה להקלטות, אבל אין ספק, שהצטיינה בארטיקולציה ובגמישות קולית, שבריטן ידע לנצל.

הופעתו הראשונה הייתה במטרופוליטן אופרה באוקטובר 1974 בתפקיד אשנבאך ב"מוות בוונציה". הוא שר בקביעות בקובנט גארדן ובבתי אופרה אחרים חשובים באירופה ובארצות הברית.

פירס היה גם פרשן בעל שם ללידר של שוברט, על פי רוב עם בריטן כמלווה, והצטיין כמטיף בפאסיונים של באך.

פירס קיבל תואר אבירות ב-1978.

פיטר פירס נקבר בחצר הקבורה של כנסיית סיינט פיטר וסיינט פול באלדבורג, סאפוק, אנגליה, וקברו צמוד לזה של בנג'מין בריטן.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]