פיט מרוויץ'
 |
|
| תאריך לידה | 22 ביוני 1947 |
| מקום לידה | אליקוויפה שבפנסילבניה |
| תאריך פטירה | 5 בינואר 1988 |
| עמדה | גארד |
| כינוי | פיסטול פיט |
| גובה | 1.96 |
| מספר | 44, 7, 23 |
| מכללה | לואיזיאנה סטייט |
| דראפט | בחירה מספר 3, 1970 אטלנטה הוקס |
|
קבוצות
|
|
|---|---|
| 1970 - 1974 1974 - 1980 1980 |
אטלנטה הוקס ניו אורלינס/יוטה ג'אז בוסטון סלטיקס |
| הישגים | 5 פעמים במשחק האולסטאר של ה-NBA (1973 - 1974, 1977 - 1979) 2 פעמים חמישיית העונה ב-NBA (1976 - 1977) 2 פעמים חמישיית העונה השנייה (1973, 1978) חמישיית הרוקיז של העונה ב-NBA (1971) שחקן המכללות של השנה על שם נייסמית' (1970) שחקן המכללות של השנה של קרן הלמס (1970) 3 פעמים חמישיית השנה של ליגת ה-NCAA (1968 - 1970) נבחר ל-50 השחקנים הגדולים בתולדות ה-NBA מספרו 7# לא משומש עוד בקבוצות יוטה ג'אז וניו אורלינס הורנטס |
| היכל התהילה | חבר היכל התהילה של הכדורסל משנת 1987 |
פיטר "פיסטול פיט" פרס מרוויץ' (באנגלית:Peter "Pistol Pete" Press Maravich; 22 ביוני 1947 - 5 בינואר 1988) היה כדורסלן אמריקאי ממוצא סרבי ששיחק בעמדת הגארד בליגת ה-NBA. הוא נולד באליקוויפה, פנסילבניה. הוא שיחק באוניברסיטת לואיזיאנה סטייט ולאחר מכן נבחר במקום השלישי של דראפט ה-NBA ב-1970. הוא שיחק בשלוש קבוצות; אטלנטה הוקס, יוטה ג'אז (גם כשהייתה בניו אורלינס) ובבוסטון סלטיקס. הוא פרש ב-1980 בעקבות פציעה.
מרוויץ' נפטר בגיל 40 בלבד בעקבות בעיות לב. הוא ייזכר כאחד מהשחקנים הגדולים ביותר של מכללת לואיזיאנה סטייט, ואחד השחקנים הכשרוניים ביותר בצד ההתקפי בהיסטוריה של משחק הכדורסל[1]. הוא ייזכר בעיקר כאחד המוסרים האינטליגנטיים ביותר שהמשחק ידע.
תוכן עניינים |
ראשית חייו [עריכה]
פיט מרוויץ' נולד באליקוויפה, פנסילבניה. למרוויץ' היו יכולות כדורסל מדהימות כבר מגיל צעיר. אביו פרס מרוויץ' היה כדורסלן ומאמן עבר. מרוויץ' הבן התאמן עם אביו על יכולות המשחק כבר מגיל 7. כבר בתיכון התגבש כינויו של מרוויץ', "פיסטול (אקדח) פיט", בעקבות זריקתו הדומה ליריית אקדח תופי.
למרות שבתחילה רצה מרוויץ' ללמוד באוניברסיטת מערב וירג'יניה, הלך לשחק באונירסיטת לואיזיאנה סטייט בעיקר בגלל שאביו אימן את נבחרת הכדורסל שלה. כבר במשחקו הראשון הצטיין מרוויץ', כשקלע 50 נקודות הוריד 14 ריבאונדים ומסר 11 אסיסטים.
מרוויץ' החל לשחק עוד לפני שהומצא קו השלוש, ובכל זאת הוא פיתח קליעה ממרחק גדול. בשלב מאוחר יותר בקריירה שלו, כשהומצא קו השלוש, הוא היה אחד השחקנים היחידים שהתמחו בה. מרוויץ' נחשב לאחד השחקנים הגדולים ביותר במכללתו, ורוב שיאיו עוד לא נשברו.
בכל ארבע שנותיו במכללה הוא קלע לפחות 40 נקודות בממוצע למשחק.
קריירה [עריכה]
מרוויץ' נבחר בבחירה ה-3 בדראפט 1970 של ה-NBA על ידי אטלנטה הוקס. בהוקס הוא התקשה להשתלב עקב נוכחותו של הגארד המוביל לו הדסון. למרות "קשיי הקליטה" נתן מרוויץ' עונת בכורה טובה ב-NBA. הוא קלע בעונה זו 23.2 נקודות בממוצע למשחק, מספיק כדי להעניק לו בחירה לחמישיית הרוקיז של העונה ב-NBA. ההוקס הפסידו בסיבוב הראשון של הפלייאוף בעונה זו לניו יורק ניקס.
בעונתו השנייה בהוקס ירד ממוצע הנקודות שלו, ועמד על 19.3 למשחק. ההוקס השיגו מאזן שווה למאזן בעונה שעברה ועלו לפלייאוף. הם שוב הפסידו בסיבוב הראשון של הפלייאוף, הפעם לבוסטון סלטיקס, אבל מרוויץ' השתפר והשיג 27.7 נקודות בממוצע בסדרה זו.
בעונתו השלישית השתפר מרוויץ' כשקלע 26.1 נקודות עם 6.9 אסיסטים בממוצע למשחק. בעונה זו שיחק מרוויץ' לראשונה במשחק האולסטאר של ה-NBA, וגם נבחר לחמישיית העונה השנייה. למרות הצלחתו האישית, ההוקס הודחו שוב בסיבוב הראשון.
עונת 1973/1974, עונתו הרביעית, הייתה העונה הטובה ביותר שלו עד אז. מרוויץ' קלע 27.7 נקודות בממוצע למשחק, שני בליגה רק לבוב מקאדו, והגיע בפעם השנייה בקריירה למשחק האולסטאר. למרות זאת, ההוקס השיגו מאזן מאכזב והחמיצו את הפלייאוף.
בקיץ 1974 נשלח מרוויץ' בטרייד לניו אורלינס ג'אז תמורה לשני שחקנים ובחירת דראפט. בכך חזר מרוויץ' לשחק בלואיזיאנה. מרוויץ' אומנם קלע 21.5 נקודות בממוצע למשחק, אך אחוזי השדה שלו היו הגרועים ביותר בקריירה. הג'אז, להם זו הייתה העונה הראשונה בליגה, "השיגו" את המאזן הגרוע ביותר בעונה זו.
בעונתו השנייה בג'אז סבל מרוויץ' ממספר פציעות שמנעו ממנו לשחק ב-20 משחקים. בעונה זו השתפרה ניו אורלינס והשיגה מאזן טוב יותר, שעדיין לא הספיק לה להגיע חפלייאוף. הוא קלע 25.9 נקודות בממוצע למשחק ונבחר בסיום העונה לחמישיית העונה של ה-NBA.
עונת 1976/1977 הייתה עונתו הטובה ביותר של מרוויץ' בקריירה. הוא הוביל את הליגה בנקודות בממוצע למשחק כשקלע 31.1. הוא קלע 40 נקודות או יותר ב-13 משחקים, כולל הופעת ענק של 68 נקודות נגד ניו יורק ניקס. בזמנו, זה היה שיא הנקודות למשחק אחד שנקלע על ידי גארד. למעשה, רק שני שחקנים אחרים קלעו יותר: וילט צ'מברליין ואלג'ין ביילור[2]. כיום הוא מדורג במקום ה-12 ברשימה הזו.
באותה עונה נבחר מרוויץ' גם למשחק האולסטאר וגם לחמישיית העונה. נראה היה בזמן הזה שהוא אחד הכדורסלנים הטובים ביותר בעולם, אך זה היה עתיד להשתנות בעונה הבאה. פציעות בשתי ברכיו אילצו אותו להחמיץ 32 משחקים מעונת 1977/1978. למרות שהפציעות גזלו ממנו מן המהירות והאתלטיות הוא הצליח בכל זאת לקלוע 27.0 נקודות בממוצע למשחק.
למרבה הצער, תקופת הזוהר שבקריירה שלו נגמרה במהירות. הפציעות בברכיו גזלו ממנו 33 משחקים בעונת 1978/1979. הוא הצליח להתגבר עליהן ולקלוע בכל זאת 22.6 נקודות בממוצע למשחק. בעונה זו הוא שיחק במשחק האולסטאר בפעם החמישית והאחרונה בקריירה. בעקבות חולשת הקבוצה התמעטות האוהדים בניו אורלינס עבר המועדון ליוטה, ונקרא מעתה יוטה ג'אז.
מרוויץ' החל לשחק בסולט לייק סיטי, אך הבעיות בברכיים הקשו עליו יותר מתמיד. מרוויץ' התקשה לשחזר את יכולתו הרגילה והחמיץ את רוב המשחקים. הוא שוחרר בינואר 1980, והוחתם על ידי בוסטון סלטיקס. הסלטיקס הובלו על ידי הרוקי החדש לארי בירד[3]. בעונה זו עלה מרוויץ' מהספסל. לראשונה מאז ימיו באטלנטה הגיע מרוויץ' לפלייאוף, אך עדיין לא הצליח לזכות באליפות כשהפסיד בגמר המזרח ביחד עם הסלטיקס לפילדלפיה 76' של ג'וליוס אירווינג.
אחרי שהבין שבעיות הברך לא יעזבו אותו, החליט מרוויץ' לפרוש בסיום העונה. במהלך עשר שנות הקריירה שלו השיג מרוויץ' ממוצעים של 24.2 נקודות עם 5.4 אסיסטים בממוצע למשחק. ב-1985 מספרו 7# הפך פרש, ואף שחקן במועדון הזה לא ישתמש בו. שנתיים לאחר מכן נבחר מרוויץ' להיכל התהילה של הכדורסל.
סטטיסטיקה [עריכה]
אוניברסיטת לואיזיאנה סטייט [עריכה]
| עונה | קבוצה | משחקים | חמישייה | דקות | אחוזים מהשדה | אחוזים משלוש | אחוזים מהקו | ריבאונדים | אסיסטים | חטיפות | חסימות | נקודות |
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| 1966/1967 | לואיזיאנה | 19 | ... | ... | .452 | ... | .833 | 10.4 | … | … | … | 43.6 |
| 1967/1968 | לואיזיאנה | 26 | ... | ... | .423 | ... | .811 | 7.5 | 4.0 | … | … | 43.8 |
| 1968/1969 | לואיזיאנה | 26 | ... | ... | .444 | ... | .746 | 6.5 | 4.9 | … | … | 44.2 |
| 1969/1970 | לואיזיאנה | 31 | ... | ... | .447 | ... | .773 | 5.3 | 6.2 | … | … | 44.5 |
| קריירה | 83 | ... | … | .438 | ... | .775 | 6.5 | 5.1 | … | … | 44.2 |
NBA [עריכה]
| עונה | קבוצה | משחקים | חמישייה | דקות | אחוזים מהשדה | אחוזים משלוש | אחוזים מהקו | ריבאונדים | אסיסטים | חטיפות | חסימות | נקודות |
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| 1970/1971 | אטלנטה | 81 | … | 36.1 | .458 | … | .800 | 3.7 | 4.4 | … | … | 23.2 |
| 1971/1972 | אטלנטה | 66 | … | 34.9 | .427 | … | .811 | 3.9 | 6.0 | … | … | 19.3 |
| 1972/1973 | אטלנטה | 79 | … | 39.1 | .441 | … | .800 | 4.4 | 6.9 | … | … | 26.1 |
| 1973/1974 | אטלנטה | 76 | … | 38.2 | .457 | … | .826 | 4.9 | 5.2 | 1.5 | .2 | 27.7 |
| 1974/1975 | ניו אורלינס | 79 | … | 36.1 | .419 | … | .811 | 5.3 | 6.2 | 1.5 | .2 | 21.5 |
| 1975/1976 | ניו אורלינס | 62 | … | 38.3 | .459 | … | .811 | 4.8 | 5.4 | 1.4 | .4 | 25.9 |
| 1976/1977 | ניו אורלינס | 73 | … | 41.7 | .433 | … | .835 | 5.1 | 5.4 | 1.2 | .3 | 31.1 |
| 1977/1978 | ניו אורלינס | 50 | … | 40.8 | .444 | … | .870 | 3.6 | 6.7 | 2.0 | .2 | 27.0 |
| 1978/1979 | ניו אורלינס | 49 | … | 37.2 | .421 | … | .841 | 2.5 | 5.0 | 1.2 | .4 | 22.6 |
| 1979/1980 | ניו אורלינס/בוסטון | 43 | … | 22.4 | .449 | .667 | .867 | 1.8 | 1.9 | .6 | .1 | 13.7 |
| קריירה | 658 | … | 37.0 | .441 | .667 | .820 | 4.2 | 5.4 | 1.4 | .3 | 24.2 |
לאחר פרישתו ומותו [עריכה]
אחרי שפרש ב-1980 הפך מרוויץ' למתבודד. הוא ניסה ללמוד יוגה והינדואיזם, ואף הפך לנזיר מתבודד. לאחר מכן הוא חקר את הצמחונות והמקרוביוטיקה. לבסוף הוא אימץ את זרם האוונגליזם בנצרות. מספר שנים לפני מותו אמר מרוויץ':"אני רוצה להיזכר כנוצרי, ... לא כשחקן כדורסל". ב-5 בינואר 1988 התמוטט מרוויץ' ונפטר בעקבות התקף לב, בהיותו בן 40 בלבד[4]. מרוויץ' נקבר בבאטון רוג', שבלואיזיאנה.
קישורים חיצוניים [עריכה]
- האתר הרשמי של מרוויץ'
- פרופיל השחקן באתר NBA
- פרופיל השחקן באתר ESPN
- פיט מרוויץ' באתר היכל התהילה של הכדורסל
הערות שוליים [עריכה]
- ^ Peter P. "Pete" Maravich, באתר hoophall
- ^ most points in a game by franchise, באתר NBA Hoops Online
- ^ לינדה המילטון, 25 years later the Jazz are going strong, באתר Deseret Morning News, 2 בנובמבר 2004
- ^ MARAVICH IS EULOGIZED, באתר New York Times, 10 בינואר 1988
