פיט מרוויץ'

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
פיט מרוויץ'
Pete maravich.jpg
תאריך לידה 22 ביוני 1947
מקום לידה אליקוויפה שבפנסילבניה
תאריך פטירה 5 בינואר 1988 (בגיל 40)
עמדה גארד
גובה 1.96
מספר 44, 7, 23
מכללה לואיזיאנה סטייט
דראפט בחירה מספר 3, 1970
אטלנטה הוקס
קבוצות
1970 - 1974
1974 - 1980
1980
אטלנטה הוקס
ניו אורלינס/יוטה ג'אז
בוסטון סלטיקס
הישגים 5 פעמים במשחק האולסטאר של ה-NBA‏ (1973 - 1974, 1977 - 1979)
2 פעמים חמישיית העונה ב-NBA‏ (1976 - 1977)
2 פעמים חמישיית העונה השנייה (1973, 1978)
חמישיית הרוקיז של העונה ב-NBA‏ (1971)
שחקן המכללות של השנה על שם נייסמית' (1970)
שחקן המכללות של השנה של קרן הלמס (1970)
3 פעמים חמישיית השנה של ליגת ה-NCAA‏ (1968 - 1970)
נבחר ל-50 השחקנים הגדולים בתולדות ה-NBA
מספרו 7# לא משומש עוד בקבוצות יוטה ג'אז וניו אורלינס הורנטס
היכל התהילה חבר היכל התהילה של הכדורסל משנת 1987

פיטר "פיסטול פיט" פרס מרוויץ'אנגלית:Peter "Pistol Pete" Press Maravich;‏ 22 ביוני 1947 - 5 בינואר 1988) היה כדורסלן אמריקאי ממוצא סרבי ששיחק בעמדת הגארד בליגת ה-NBA. הוא נולד באליקוויפה, פנסילבניה. הוא שיחק באוניברסיטת לואיזיאנה סטייט ולאחר מכן נבחר במקום השלישי של דראפט ה-NBA ב-1970. הוא שיחק בשלוש קבוצות; אטלנטה הוקס, יוטה ג'אז (גם כשהייתה בניו אורלינס) ובבוסטון סלטיקס. הוא פרש ב-1980 בעקבות פציעה.

מרוויץ' נפטר בגיל 40 בלבד בעקבות בעיות לב. הוא זכור כאחד מהשחקנים הגדולים ביותר של מכללת לואיזיאנה סטייט, ואחד השחקנים הכשרוניים ביותר בצד ההתקפי בהיסטוריה של משחק הכדורסל‏[1], וכאחד המוסרים האינטליגנטיים ביותר שהמשחק ידע.

ראשית חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

פיט מרוויץ' נולד באליקוויפה, פנסילבניה. למרוויץ' היו יכולות כדורסל מדהימות כבר מגיל צעיר. אביו פרס מרוויץ' היה כדורסלן ומאמן עבר. מרוויץ' הבן התאמן עם אביו על יכולות המשחק כבר מגיל 7. כבר בתיכון התגבש כינויו של מרוויץ', "פיסטול (אקדח) פיט", בעקבות זריקתו הדומה ליריית אקדח תופי.

למרות שבתחילה רצה מרוויץ' ללמוד באוניברסיטת מערב וירג'יניה, הלך לשחק באוניברסיטת לואיזיאנה סטייט בעיקר בגלל שאביו אימן את נבחרת הכדורסל שלה. כבר במשחקו הראשון הצטיין מרוויץ', כשקלע 50 נקודות הוריד 14 ריבאונדים ומסר 11 אסיסטים.

מרוויץ' החל לשחק עוד לפני שהומצא קו השלוש, ובכל זאת הוא פיתח קליעה ממרחק גדול. בשלב מאוחר יותר בקריירה שלו, כשהומצא קו השלוש, הוא היה אחד השחקנים היחידים שהתמחו בה. מרוויץ' נחשב לאחד השחקנים הגדולים ביותר במכללתו, ורוב שיאיו עוד לא נשברו.

בכל ארבע שנותיו במכללה הוא קלע לפחות 40 נקודות בממוצע למשחק.

קריירה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מרוויץ' נבחר בבחירה ה-3 בדראפט 1970 של ה-NBA על ידי אטלנטה הוקס. בהוקס הוא התקשה להשתלב עקב נוכחותו של הגארד המוביל לו הדסון. למרות "קשיי הקליטה" נתן מרוויץ' עונת בכורה טובה ב-NBA. הוא קלע בעונה זו 23.2 נקודות בממוצע למשחק, מספיק כדי להעניק לו בחירה לחמישיית הרוקיז של העונה ב-NBA. ההוקס הפסידו בסיבוב הראשון של הפלייאוף בעונה זו לניו יורק ניקס.

בעונתו השנייה בהוקס ירד ממוצע הנקודות שלו, ועמד על 19.3 למשחק. ההוקס השיגו מאזן שווה למאזן בעונה שעברה ועלו לפלייאוף. הם שוב הפסידו בסיבוב הראשון של הפלייאוף, הפעם לבוסטון סלטיקס, אבל מרוויץ' השתפר והשיג 27.7 נקודות בממוצע בסדרה זו.

בעונתו השלישית השתפר מרוויץ' כשקלע 26.1 נקודות עם 6.9 אסיסטים בממוצע למשחק. בעונה זו שיחק מרוויץ' לראשונה במשחק האולסטאר של ה-NBA, וגם נבחר לחמישיית העונה השנייה. למרות הצלחתו האישית, ההוקס הודחו שוב בסיבוב הראשון.

עונת 1973/1974, עונתו הרביעית, הייתה העונה הטובה ביותר שלו עד אז. מרוויץ' קלע 27.7 נקודות בממוצע למשחק, שני בליגה רק לבוב מקאדו, והגיע בפעם השנייה בקריירה למשחק האולסטאר. למרות זאת, ההוקס השיגו מאזן מאכזב והחמיצו את הפלייאוף.

בקיץ 1974 נשלח מרוויץ' בטרייד לניו אורלינס ג'אז בתמורה לשני שחקנים ובחירת דראפט. בכך חזר מרוויץ' לשחק בלואיזיאנה. מרוויץ' אומנם קלע 21.5 נקודות בממוצע למשחק, אך אחוזי השדה שלו היו הגרועים ביותר בקריירה. הג'אז, להם זו הייתה העונה הראשונה בליגה, "השיגו" את המאזן הגרוע ביותר בעונה זו.

בעונתו השנייה בג'אז סבל מרוויץ' ממספר פציעות שמנעו ממנו לשחק ב-20 משחקים. בעונה זו השתפרה ניו אורלינס והשיגה מאזן טוב יותר, שעדיין לא הספיק לה להגיע לפלייאוף. הוא קלע 25.9 נקודות בממוצע למשחק ונבחר בסיום העונה לחמישיית העונה של ה-NBA.

עונת 1976/1977 הייתה עונתו הטובה ביותר של מרוויץ' בקריירה. הוא הוביל את הליגה בנקודות בממוצע למשחק כשקלע 31.1. הוא קלע 40 נקודות או יותר ב-13 משחקים, כולל הופעת ענק של 68 נקודות נגד ניו יורק ניקס. בזמנו, זה היה שיא הנקודות למשחק אחד שנקלע על ידי גארד. למעשה, רק שני שחקנים אחרים קלעו יותר: וילט צ'מברליין ואלג'ין ביילור[2]. כיום הוא מדורג במקום ה-12 ברשימה הזו.

באותה עונה נבחר מרוויץ' גם למשחק האולסטאר וגם לחמישיית העונה. נראה היה בזמן הזה שהוא אחד הכדורסלנים הטובים ביותר בעולם, אך זה היה עתיד להשתנות בעונה הבאה. פציעות בשתי ברכיו אילצו אותו להחמיץ 32 משחקים מעונת 1977/1978. למרות שהפציעות גזלו ממנו מן המהירות והאתלטיות הוא הצליח בכל זאת לקלוע 27.0 נקודות בממוצע למשחק.

למרבה הצער, תקופת הזוהר שבקריירה שלו נגמרה במהירות. הפציעות בברכיו גזלו ממנו 33 משחקים בעונת 1978/1979. הוא הצליח להתגבר עליהן ולקלוע בכל זאת 22.6 נקודות בממוצע למשחק. בעונה זו הוא שיחק במשחק האולסטאר בפעם החמישית והאחרונה בקריירה. בעקבות חולשת הקבוצה והתמעטות האוהדים בניו אורלינס עבר המועדון ליוטה, ונקרא מעתה יוטה ג'אז.

מרוויץ' החל לשחק בסולט לייק סיטי, אך הבעיות בברכיים הקשו עליו יותר מתמיד. מרוויץ' התקשה לשחזר את יכולתו הרגילה והחמיץ את רוב המשחקים. הוא שוחרר בינואר 1980, והוחתם על ידי בוסטון סלטיקס. הסלטיקס הובלו על ידי הרוקי החדש לארי בירד[3]. בעונה זו עלה מרוויץ' מהספסל. לראשונה מאז ימיו באטלנטה הגיע מרוויץ' לפלייאוף, אך עדיין לא הצליח לזכות באליפות כשהפסיד בגמר המזרח ביחד עם הסלטיקס לפילדלפיה 76' של ג'וליוס אירווינג.

אחרי שהבין שבעיות הברך לא יעזבו אותו, החליט מרוויץ' לפרוש בסיום העונה. במהלך עשר שנות הקריירה שלו השיג מרוויץ' ממוצעים של 24.2 נקודות עם 5.4 אסיסטים בממוצע למשחק. ב-1985 מספרו 7# הפך פרש, ואף שחקן במועדון הזה לא ישתמש בו. שנתיים לאחר מכן נבחר מרוויץ' להיכל התהילה של הכדורסל.

סטטיסטיקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אוניברסיטת לואיזיאנה סטייט[עריכת קוד מקור | עריכה]

עונה קבוצה משחקים חמישייה דקות אחוזים מהשדה אחוזים משלוש אחוזים מהקו ריבאונדים אסיסטים חטיפות חסימות נקודות
1966/1967 לואיזיאנה 19 ... ... .452 ... .833 10.4 43.6
1967/1968 לואיזיאנה 26 ... ... .423 ... .811 7.5 4.0 43.8
1968/1969 לואיזיאנה 26 ... ... .444 ... .746 6.5 4.9 44.2
1969/1970 לואיזיאנה 31 ... ... .447 ... .773 5.3 6.2 44.5
קריירה 83 ... .438 ... .775 6.5 5.1 44.2

NBA‏[עריכת קוד מקור | עריכה]

עונה קבוצה משחקים חמישייה דקות אחוזים מהשדה אחוזים משלוש אחוזים מהקו ריבאונדים אסיסטים חטיפות חסימות נקודות
1970/1971 אטלנטה 81 36.1 .458 .800 3.7 4.4 23.2
1971/1972 אטלנטה 66 34.9 .427 .811 3.9 6.0 19.3
1972/1973 אטלנטה 79 39.1 .441 .800 4.4 6.9 26.1
1973/1974 אטלנטה 76 38.2 .457 .826 4.9 5.2 1.5 .2 27.7
1974/1975 ניו אורלינס 79 36.1 .419 .811 5.3 6.2 1.5 .2 21.5
1975/1976 ניו אורלינס 62 38.3 .459 .811 4.8 5.4 1.4 .4 25.9
1976/1977 ניו אורלינס 73 41.7 .433 .835 5.1 5.4 1.2 .3 31.1
1977/1978 ניו אורלינס 50 40.8 .444 .870 3.6 6.7 2.0 .2 27.0
1978/1979 ניו אורלינס 49 37.2 .421 .841 2.5 5.0 1.2 .4 22.6
1979/1980 ניו אורלינס/בוסטון 43 22.4 .449 .667 .867 1.8 1.9 .6 .1 13.7
קריירה 658 37.0 .441 .667 .820 4.2 5.4 1.4 .3 24.2

לאחר פרישתו ומותו[עריכת קוד מקור | עריכה]

אחרי שפרש ב-1980 הפך מרוויץ' למתבודד. הוא ניסה ללמוד יוגה והינדואיזם, ואף הפך לנזיר מתבודד. לאחר מכן הוא חקר את הצמחונות והמקרוביוטיקה. לבסוף הוא אימץ את זרם האוונגליזם בנצרות. מספר שנים לפני מותו אמר מרוויץ': "אני רוצה להיזכר כנוצרי, ... לא כשחקן כדורסל". ב-5 בינואר 1988 התמוטט מרוויץ' ונפטר בעקבות התקף לב, בהיותו בן 40 בלבד‏[4]. מרוויץ' נקבר בבאטון רוג' שבלואיזיאנה.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Peter P. "Pete" Maravich, באתר hoophall
  2. ^ most points in a game by franchise, באתר NBA Hoops Online
  3. ^ לינדה המילטון, 25 years later the Jazz are going strong, באתר Deseret Morning News, ‏2 בנובמבר 2004
  4. ^ MARAVICH IS EULOGIZED, באתר New York Times‏, 10 בינואר 1988


זוכי פרס נייסמית'

1969: אלסינדור • 1970: מרוויץ' • 1971: קר • 1972: וולטון • 1973: וולטון • 1974: וולטון • 1975: תומפסון • 1976: מאי • 1977: ג'ונסון • 1978: לי • 1979: בירד • 1980: אגוויר • 1981: סמפסון • 1982: סמפסון • 1983: סמפסון • 1984: ג'ורדן • 1985: יואינג • 1986:דוקינס • 1987: רובינסון • 1988: מאנינג • 1989: פרי • 1990: סימונס • 1991: ג'ונסון • 1992: לייטנר • 1993: צ'יני • 1994: רובינסון • 1995: סמית' • 1996: קמבי • 1997: דאנקן • 1998: ג'יימיסון • 1999: ברנד • 2000: מרטין • 2001: באטייה • 2002: ויליאמס 2003: פורד • 2004: נלסון • 2005: בוגוט • 2006: רדיק • 2007: דוראנט • 2008: הנסברו • 2009: גריפין • 2010: טרנר • 2011: פרדט • 2012: דייוויס • 2013: בורק • 2014: מקדרמוט