פייה-נואר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
דגל בלתי-רשמי של הפייה-נואר, הכיתוב באמצע: "לעולם לא נשכח את אלג'יריה"

פייה-נוארצרפתית: Pied-Noir, מילולית: "כפות-רגליים שחורות") הוא כינוי למתנחלים הצרפתים באלג'יריה הצרפתית וליהודי צפון אפריקה שהיגרו לצרפת האירופאית לאחר מלחמת העצמאות של אלג'יריה. באופן מרחיב מתייחס הכינוי לכל בעלי השורשים האירופאים ילידי שטחי החסות של צרפת בצפון אפריקה. לפני מלחמת העצמאות של אלג'יריה נקראו חברי קבוצה זו בפשטות "אלג'ירים", בעוד ילידי המקום נקראו ברברים, ערבים או "ילידים" (peuples indigènes). במפקד האוכלוסין האחרון שערכה ממשלת צרפת באלג'יריה ב-1 ביוני 1960 נמנו 1,050,000 לא-מוסלמים (רובם היו נוצרים קתולים),[1] בהם 130,000 יהודים.

בעת מלחמת העצמאות האלג'יראית נלחמו הפייה-נואר שלא היגרו לצרפת נגד כוחות החזית הלאומית לשחרור אלג'יריה (FLN). התקוממותם של הפייה-נואר נגד תוכנית הדה-קולוניזציה של פייר פלימלן הביאה לקיצה את הרפובליקה הצרפתית הרביעית ב-1959 ולבחירתו של שארל דה גול לראש ממשלתה. באופן אירוני היה זה שארל דה גול שהוביל את השלמת תוכנית הדה-קולוניזציה ונסיגת צרפת מאלג'יריה. עקב הנסיגה היגרו בין השנים 1962 ל-1964 רוב הפייה-נואר (כ-800,000) לצרפת האירופאית, במה שקרוי עם שם הביטוי הצרפתי ליציאת מצרים, ה"אקסודוס" (exodus). מתוך ה-200,000 שנותרו נשארו באלג'יריה בתום שנות השישים כ-50,000 בלבד‏[2].

הפייה-נואר הואשמו על ידי השמאל בתמיכה בקולוניאליזם, בניצול העבודה הזולה של המקומיים לשם התעשרות, בהתארכותה של מלחמת העצמאות האלג'יראית שגזלה מצרפת משאבים רבים ללא כל תוחלת ובהרס הרפובליקה הרביעית.

מקור הביטוי[עריכת קוד מקור | עריכה]

לא ברור בדיוק מתי והיכן נטבע הביטוי. "כפות-רגליים שחורות" היה האפיון של פועלי ההסקה בספינות הקיטור שנעו בים התיכון, אשר עבדו ברגליים יחפות על ערמות של פחם, זפת ופיח. רוב הפועלים היו צפון-אפריקאים ומכאן שיוך השם לצפון אפריקאים (ערבים), לאחר מכן נדד השם בצרפת לאירופאים הצפון-אפריקאים.

גרסה אחרת קובעת שלמתיישבים האירופאים הייתה תלבושת אחידה שכללה כובע, ז'קט ומכנסיים לבנים ומגפיים שחורים ומכאן השם. גרסה נוספת נוקבת את מקור הביטוי בעבודת האדמה של המתיישבים בכרמי הענבים, בהם בוססו בבוץ כהה‏[3].

הפייה-נואר בתרבות[עריכת קוד מקור | עריכה]

תרבות הפייה-נואר מתאפיינת בצד פטריוטיות צרפתית, גם בגעגוע נוסטלגי לחיים בצפון אפריקה. מקרב הפייה נואר צמחו דמויות חשובות בתרבות, בחברה ובהגות הצרפתית (רבים מהם יהודים) כאלבר קאמי (כמו גם גיבורי ספריו "הזר" ו"הדבר"), אנריקו מסיאס, איב סן-לורן, ברנאר-אנרי לוי, ז'אק דרידה ורבים אחרים.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]


הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Deeb, Mary Jane. "Religious minorities" Algeria (Country Study). Federal Research Division, Library of Congress; Helen Chapan Metz, ed. December 1993. This article incorporates text from this source, which is in the public domain.[1]
  2. ^ "אלה שבחרו להשאר" (בצרפתית)
  3. ^ על מקור הביטוי (בצרפתית)