פייזלי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
טפט בתבנית פייזלי

פייזלי - או תבנית פייזלי מתארת צורה דמוית טיפה עם מוטיב צמחי שמקרו בפרס. צורה זו נמצאת בשימוש רחב מאז שנוצרה לראשונה.

צורתו דומה למחצית הסמל של יין-יאנג או לעלה של עץ בוזאי הודי, עץ מנגו, לעלוקה.

אומנים מסורתיים קוראים לדוגמה זו חמוצים פרסיים, יצרני האריגים הוולשים קוראים לדוגמה זו אגס וולשי, התבנית נקראה בעבר קשמיר על שם המקום קשמיר. אולם השם דבק בצמר הקשמיר הידוע שמקורו גם באזור זה. בבליל השמות, השם הנפוץ ביותר היום הוא פייזלי.

מקור[עריכת קוד מקור | עריכה]

התבנית דמוית פסיק גדול, טיפה מעוותת או צורת כליה היא אחת התבניות המוכרות ביותר בעולם. מקורה הוא מפרס, אולם השם פייזלי (Paisley) מגיע מהעיר פייזלי שבמרכז סקוטלנד.

בתרבות ההודית שימשה תבנית הפייזלי את הכפריים להכריז על זמן הקציר. הם טבלו יד קפוצה בדיו והחתימו אותה במקומות שונים.

בפקיסטן התבנית נקראת "תבנית קארי". קארי (Carrey) פירושה בשפת אורדו גלעין מנגו.

גם הקליגרפיה הטורקית טורה מזכירה מאוד את תבנית הפייזלי למרות שלא ברור לשם מה שימשה.

במאה ה-16 צורת הפייזלי הגיעה לאירופה, שם זוהתה עם העלוקה הרפואית שהייתה בשימוש באירופה ובהודו.

ישנם הטוענים כי בתוך הצורה הגאומטרית המורכבת פרקטל ניתן לראות תבנית הדומה לפייזלי.

מומחי עיצוב מסוימים רואים את התבנית כמורכבת מהצורה של עץ ברוש והתזה פרחונית: בדת הזורואסטריות משמשת התבנית כסמל החיים והנצחיות.

במקור פייזלי נקרא בוטה (boteh, buta). התבנית הופיעה לראשונה באיראן בתקופת שושלת סאפאוויד (Safavid dynasty) בשנים 1501-1736. בתקופת השושלת הקג'ארית (Qajar Dynasty) השימוש בתבנית הטקסטיל הפך לשכיח ביותר, כך קושטו הארמון, בגדי מלכות וכתרים. כמו כן שימשה התבנית לקישוט בדים לשימוש המוני.

הפייזלי עדיין שכיח מאוד באיראן. הוא נמצא בשימוש בתחומי אומנות שונים כמו ציור, תכשיטנות, ציורי קיר, וילונות, מפות, שמיכות, שטיחים, עיצוב גנים ובקדרות.

האיראנים רוקמים את הפייזלי בחוטי כסף וזהב על בדי משי או בדים יוקרתיים אחרים. בדים אלו משמשים כמתנות, לחתונות ולאירועים מיוחדים.

הפייזלי במערב[עריכת קוד מקור | עריכה]

עניבות פייזלי

במחצית הראשונה של המאה ה-17 החלה חברת הודו המזרחית הבריטית לייבא את הפייזלי ותבניות אחרות לאירופה והפייזלי הפך לפופולרי עד כדי כך שהחברה התקשתה לעמוד בביקוש.

ייצור המוני בשיטות הדפסה מוקדמות החל במרסי בשנת 1640, באנגליה בסביבות 1670 ובהולנד ב-1678. השוק באירופה הפך עמוס באריגים עם תבנית הפייזלי. הצפת השוק יצרה תחרות רבה והקשתה על האורגים האירופאים. על מנת להקל על האורגים נאסר בצרפת לייבא פייזלי בצו מלכותי בין השנים 1686 ל-1759. למרות שלקראת סוף התקופה האכיפה הייתה רופפת, בשנת 1746 הוקמה תעשיית טקסטיל מקומית בצרפת.

הדרישה בצרפת לפייזלי שהביאה במקור להתפתחות תעשיית הטקסטיל איפשרה עם הקמתה יצור של תבניות מקומיות כמו טולה דה ג'ווי (toile du Juoy), שכמו הפייזלי הפך לתבנית קלאסית בעולם המערבי.

במאה ה-19 אריגי פייזלי יוצרו בכמויות עצומות במיוחד בעיר פייזלי ששמה הפך לשם התבנית. חיילים בריטיים שחזרו מהמושבות הבריטיות הביאו עמם צעיפים מצמר קשמיר בנוסף ליבוא של חברת הודו המזרחית הבריטית. דוגמאות אלו מהמזרח של צעיפי קשמיר ומשי הועתקו ואומצו בתחילה לנול ידני ואחר כך לאריגת ג'אקרד.

בשנים 1800-1850 האורגים מפייזלי שבסקוטלנד הפכו למובילים בתחום יצור הצעיפים. הדבר התאפשר תודות לשינויים שבוצעו בנולים הידניים ובנולי הג'אקרד. שינויים אלה איפשרו לארוג בחמישה צבעים, בעוד המתחרים השתמשו בשני צבעים בלבד. בשנת 1860 הצליחו בעיר פייזלי ליצר אריג בעל 15 צבעים. ראוי לציין כי הפייזלי המקורי מקשמיר הכיל כ-60 צבעים.

במאה ה-19 החלה הדפסה התבנית על בד, בנוסף לטוויית האריגים. שימוש בהדפסה הוזיל באופן ניכר את מחיר הפייזלי, והפך את היצור להמוני עוד יותר. על פי המוזיאון הסקוטי לאומנות הפייזלי, עם המעבר להדפסה, הפכה תבנית זו לתבנית העיקרית בעולם הטקסטיל של המאה ה-19. הדפסה נעשתה גם על ריבועי כותנה שהיו המקור לבנדנה המודרנית. הפייזלי המודפס יוצר בעיקר בברייטון ואזור אלסנס בצרפת.

הפייזלי היה פופולרי במדינות הבלטיות במאות ה-18 וה-19 ונחשב לקמיע המרחיק שדים.

הפייזלי חזר להיות נפוץ בסוף שנות השמונים ובתחילת שנות התשעים בעיקר בקרב חבורות אמריקאים אפריקאים כגון בלודס (Bloods) וקריפס (Crips) שהשתמשו בתבנית הפייזלי בבנדנות אדומות וכחולות בהתאמה. בימינו הבנדנות מסמלות לעתים את ההשתייכות לעולם התחתון בעיקר בוידאו קליפים במוזיקת הראפ.

בתקופה המודרנית, הצעירים באירופה הפכו את התבנית לסמל למרד (ראו "השימושים הנפוצים כסמל" בהמשך).

סגנון עכשווי[עריכת קוד מקור | עריכה]

הרולס רויס של ג'ון לנון

הסופרים הל רובנשטיין (Hal Rubenstein) וג'ים מוולאן(Jim Mullen) פרסמו ספר בשם "פייזלי אינו מתאים לשום דבר: המדריך לאופנת הגבר" (‏Paisley Goes With Nothing: A Man's Guide to Style). תבנית הפייזלי חזרה למרכז במת הטקסטיל בשנים 200/2001 ושוב בשנת 2004/2005, על ידי מעצב בגדי הגברים רוברט טלבוט, שהחל להשתמש בתבנית ליצור עניבות. ג'. ברבואר אנד סאן (J. Barbour & Sons) מכינים חליפות מסורתיות עם מטפחת פייזלי בכיס המקטורן.

בעולם אופנת הנשים צעיף הפייזלי בגרסה קלת המשקל המיוצרת בסקוטנלד היה אופנתי תמיד. בתחילת המאה ה-21 פייזלי הוא מוטיב מרכזי בחברת וורה בארדלי (Vera Bradley), חברה ליצור תיקים. תבנית הפייזלי משמשת את אופנת יצור הריפודים, מצעים ווילונות.

השימושים הנפוצים כסמל[עריכת קוד מקור | עריכה]

הפייזלי היה נפוץ ומקובל בקיץ של האהבה ("Summer of Love") ב-1967. הוא מהווה סמל מובהק של הסגנון הפסיכדלי ושל ההתעניינות הרוחנית בתרבות הודו שהחלה בעקבות המסע של הביטלס להודו בשנת 1968. ג'ון לנון צבע בתבנית זו את הרולס רויס שלו בשנת 1967. חברת הגיטרות פנדר יצרה גיטרה פייזלי באמצעות הדבקת טפט פייזלי ורוד על גיטרת הטלקסטר. האומן פרינס בנה את אולפן ההקלטות פייזלי פארק (Paisley Park Studios).