פייסלאבאד

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
פייסלאבאד
فیصل آباد
250pxמגדל השעון במרכז פייסלאבאד
מדינה / טריטוריה Flag of Pakistan.svg  פקיסטן
מחוז פנג'אב
אוכלוסייה
 ‑ בעיר

2,793,721‏ [6] (נכון ל-2009)
קואורדינטות 31°25′07″N 73°04′45″E
אזור זמן UTC +5
http://www.faisalabad.gov.pk

פייסלאבאדאורדו: فیصل آباد) היא עיר בפרובינציית פנג'אב שבפקיסטן. העיר, שהוקמה בסוף המאה ה-19 על ידי השלטון הבריטי בהודו, נודעה בעבר בשם ליאלפור "Lyallpur". ב-1977 שונה שמה והיא נקראת עתה על שם פייסל, מלך ערב הסעודית. פייסלאבאד היא העיר השלישית בגודלה בפקיסטן וב-2009 נאמדה אוכלוסייתה בכ-2.8 מיליון נפש[1]. מחוז פייסלאבאד, בו היא נמצאת, מנה במפקד האוכלוסין שנערך ב-1998 כ-5.4 מיליון נפש.

העיר, הנמצאת ממערב ללאהור, בירת פרובינציית פנג'אב, מהווה מרכז כלכלי ותעשייתי חשוב בפקיסטן.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

פייסלאבאד הייתה בעבר חלק מהמחוז העתיק ג'אנג (אנ') וסנדל בר (אנ'), אזור בשטח של כ-50 קילומטרים רבועים שבו היו יערות עבותים ושבטים פראיים. העיר במיקומה הנוכחי נוסדה על ידי סגן המושל הבריטי של פנג'אב, צ'ארלס ג'יימס ליאל (אנ') ונקראה בתחילה על שמו, ליאלטאון, ואחר כך ליאלפור. שמו נשמר בשטח עירוני בבפייסלאבאד הנקרא גם כיום ליאלפור טאון. בתחילה היה השטח בו נוסדה העיר בעל אופי כפרי והיה משובץ במספר כפרים. חפירת תעלות באזור איפשרה השקיית השדות ופיתוח האזור. עם יסוד העיר הוצע לכפריים לעבור אליה והובטח להם כי יקבלו חלקות אדמה לבעלותם אם יעבדו אותן. הליך זה הביא לגידולה המהיר של העיר. ב-1880 נוסדה העיר רשמית לאחר שתוכננה על ידי פופאן יאנג. הוא עיצב את מרכז העיר בצורת דגל היוניון ג'ק: שמונה רחובות סימטריים היוצאים לכיוונים שונים מכיכר בה היה מגדל שעון. הרחובות שהוגדרו כבאזארים חוברו בכביש ריבועי מקיף.

בשנת 1901 מנתה אוכלוסיית העיר 9,171 תושבים[2] וב-1904 הוכרז מחוז ליאלפור לאחר שבתקופה קודמת השתייכה העיר למחוז ג'אנג. שנה קודם לכן כבר הוחל בהקמת קולג' לחקלאות במקום. ב-1906 כמעט והושלמו הרחובות והבזארים והכביש המקיף והעיר כבר החלה להתפשט מעבר לכביש המקיף. ב-1909 נתמנה סגן המפקח המקומי לראש העיר הראשון וב-1916 החל שוק החיטה המקומי לפעול. באותה שנה אף הורחב בית החולים האזרחי שבמקום. עם התקדמותה של מלחמת העולם השנייה, החלה בעיר התעוררות פוליטית ונערכו ישיבות בעלות אופי מהפכני שהביאו לנאומים נלהבים ולכתיבת סיסמאות על קירות הבתים.

ב-1943 נאם מנהיג הליגה המוסלמית בהודו, מוחמד עלי ג'ינה, בפני קהל של כשני מיליון איש שנאספו בליאלפור [דרוש מקור]. באוגוסט 1947, בעת שהוכרז על ייסוד פקיסטן, קיימו תושביה המוסלמים תפילות וציינו יום זה בחלוקת ממתקים ומזון לעניי העיר.

בשנים שאחרי ייסוד פקיסטן גדלה העיר במהירות והפכה למרכז תעשייתי וחקלאי. במיוחד נודעה העיר בזכות שוק החיטה שלה. ב-1961 מנתה האוכלוסייה כ-425,000 נפש ותוך 11 שנים, כמעט והכפילה את עצמה והגיעה ב-1972 ל-823,000 נפש. עם הפיכתה לכרך גדול התרחבו ושופרו בה שרותי הבריאות והחינוך. ב-1977, שונה שם העיר מליאלפור לפייסלאבאד, על שם פייסל, מלך ערב הסעודית שמת שנתיים קודם לכן.

גאוגרפיה ואקלים[עריכת קוד מקור | עריכה]

פייסלאבאד ממוקמת בחלקה הצפוני של פרובינציית פנג'אב, בין שני הנהרות ראווי (אנ') וצ'נאב (אנ') הזורמים מצפון-מזרח לדרום-מערב ונשפכים בהמשכם לנהר האינדוס. מרחק העיר מהראווי הוא כ-40 קילומטר ומרחקה מהצ'נאב הוא כ-30 קילומטר. הצ'נאב הוא מקור המים העיקרי לשטחים החקלאיים במחוז ומספק מים, באמצעות תעלת הצ'נאב התחתית, ל-80% מהשטחים המעובדים במחוז. אופי שטח העיר והשטחים הסובבים אותה הוא מישורי וגבעי מתון. אדמת האזור היא בעלת מאפיינים גירניים ומורכבת ממשקעי סחף המעורבים באדמת לס. האדמה במחוז היא פוריה ברובה והחקלאות מפותחת. שטח העיר הוא 58.56 קילומטרים רבועים וגובהה הממוצע הוא 184 מטרים מעל פני הים ‏‏[3].

מחוז פייסלאבאד גובל בצפון במחוזות גוג'ראנוואלה (אנ') ושייחאופורה (אנ'). במזרח הוא גובל במחוז שייוואל (אנ'), בדרום במחוז טובה טק סינג (אנ') ובמערב במחוז ג'אנג.

אקלים אזור העיר נע בין טמפרטורות קיצוניות. בקיץ עשוי החום להגיע ל-50 מעלות צלזיוס בעוד שבחורף הטמפרטורה עשויה להתקרב ל-0 מעלות. טמפרטורות המקסימום והמינימום הממוצעות בקיץ הן 40° ו-27° ובחורף 19° ו-4° בהתאמה. הקיץ מתחיל באפריל ומסתיים באוקטובר והחודשים החמים ביותר הם מאי, יוני ויולי. החורף מתחיל בנובמבר ומסתיים במרץ והחודשים דצמבר, ינואר ופברואר הם הקרים ביותר. עונת הגשמים מתרכזת בחודשי האביב והקיץ כשהחודשים הגשומים ביותר הם יולי ואוגוסט. כמות המשקעים השנתית הממוצעת עומדת על 367 מילימטרים.

מזג אוויר בפייסלאבאד
חודש ינואר פברואר מרץ אפריל מאי יוני יולי אוגוסט ספטמבר אוקטובר נובמבר דצמבר שנה
טמפרטורה יומית מרבית ממוצעת (C°) 19.4 21.9 26.7 33.5 38.4 40.5 37.1 36.1 35.7 33.0 27.2 21.4
טמפרטורה יומית מזערית ממוצעת (C°) 4.1 7.1 12.3 18.0 22.7 26.9 27.1 26.6 23.7 17.0 10.1 5.1
משקעים ממוצעים (מ"מ) 11.5 20.1 25.7 16.9 16.2 27.9 115.0 89.8 28.7 3.8 3.0 8.6 367.2
מקור: ‏‏[4]

המבנה המוניציפלי[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעבר חולקה פייסלאבאד לשש חטיבות משנה: פייסלאבאד סיטי, פייסלאבאד סאדר, צ'אק ג'ומרה, ג'אראנוואלה, סמונדרי וטנדיאנוואלה. ב-2005 אורגנה העיר מחדש וחולקה לשמונה ערי משנה (Towns):

  1. ליאלפור טאון
  2. מדינה טאון
  3. ג'ינה טאון
  4. איקבל טאון
  5. צ'אק ג'ומרה טאון
  6. ג'אראנוואלה טאון
  7. סמונדרי טאון
  8. טנדיאנוואלה טאון

כלכלה[עריכת קוד מקור | עריכה]

פייסלאבאד זכתה לכינוי "מנצ'סטר של פקיסטן" בשל תעשיית הטקסטיל המפותחת בה. לפני יסוד פקיסטן היו בעיר חמישה מפעלי טקסטיל וכיום יש כמה עשרות. לעיר בסיס תעשייתי חזק הכולל גם יצרני תכשיטים, ריהוט, שטיחים, דפוס ותרופות[5]. תעשיות אלו נעזרות ברשת תחבורתית מפותחת הכוללת כבישים מהירים שנסללו לאחרונה ללאהור ולרוואלפינדי. בעקבות צמיחת העיר, שהביאה לגידול בהיקף המעמד הבינוני, הוקמו בה מרכזי קניות על ידי משקיעים מאיחוד האמירויות ומאירופה. גם כעת (נכון ל-2009), נמצאים בעיצומם מספר מיזמי נדל"ן גדולים בעיר.

העיר משמשת גם כמרכז לחקלאות המפותחת באזור. פרובינציית פנג'אב אחראית לייצור 80% מיבול החיטה השנתי בפקיסטן[6]. מלבד שוק החיטה, קיימים בעיר גם שווקים בהם נסחרים גידולים חקלאיים אחרים כגון: אורז, מש ועדשים[7].

תחבורה[עריכת קוד מקור | עריכה]

נמל תעופה פייסלאבאד נמצא כ-10 קילומטרים ממרכז העיר ומהווה נקודה מרכזית למעבר סחורות לשאר חלקי פקיסטן ואל מחוץ למדינה. טיסות לנוסעים מופעלות על ידי חברת התעופה הלאומית, נתיבי אוויר פקיסטניים ועל ידי מספר חברות תעופה פרטיות.

בתוך העיר מופעלת תחבורה ציבורית על ידי אוטובוסים מוניות וריקשות ממונעות.

פייסלאבאד מחוברת לשאר ערי ואזורי פקיסטן בכבישים מהירים. הכביש המהיר M3 מחבר את העיר לכביש המהיר M2 אשר מחבר את לאהור לרוואלפינדי. כביש נוסף מוביל ללאהור ולערים שייחאופורה ומנאנוואלה. כביש פייסלאבאד - סרגודה מחבר את שתי הערים והכביש המהיר M4 הנמצא עדיין בסלילה יחבר את העיר עם מולטן.

תחנת הרכבת המרכזית נבנתה עוד במאה ה-19 בזמן השלטון הבריטי. כיום, מחוברת העיר ברשת רכבות לכל חלקי פקיסטן כולל לעריה המרכזיות: קראצ'י, לאהור, רוואלפינדי, איסלמאבאד קוואטה ופשאוור.

תיירות[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעיר מספר אתרים בעלי עניין הכוללים מספר מבנים מהתקופה הקולוניאלית, שני אצטדיוני ספורט מרכזיים, מספר פארקים ציבוריים ופארקי שעשועים. האתר הבולט בעיר הוא כיכר ומגדל השעון במרכזה. המגדל, שנבנה על ידי השלטון הבריטי בתחילת המאה ה-20, מכונה על ידי המקומיים "גנטה גאר" (Genta Ghar, באורדו: בית השעה). ממנו יוצאים בצורה סימטרית שמונה רחובות המשמשים כבזארים, כל בזאר בעל אופי שונה.

אתרים נוספים בעיר:

חינוך[עריכת קוד מקור | עריכה]

בפייסלאבאד נמצאות מספר אוניברסיטאות ומרכזי מחקר. הבולטים הם:

  • אוניברסיטה פייסלאבאד לחקלאות (אנ')
  • המכללה האוניברסיטאית הממשלתית בפייסלאבאד
  • האוניברסיטה הלאומית לטקסטיל
  • מכון NFC למחקר הנדסי ולדשנים
  • אוניברסיטת פייסלאבאד

ערים תאומות[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ ‏World Gazetter Online [1]
  2. ^ City District Government Faisalabad, Population ‏[2]
  3. ^ City District Government Faisalabad, Statistics
  4. ^ ‏[ http://www.worldweather.org/047/c00898.htm World Weather Information Service]
  5. ^ [3]‏City District Government Faisalabad, Industry
  6. ^ Pakistan Wheat Production Outlook, שירות חקלאות החוץ במשרד החקלאות האמריקאי, 15.12.2000‏[4]
  7. ^ ‏Commodity Notes for April 2003, Agriculture Department, Government of Punjab, אפריל 2003 [5]