פייר דניאל אואה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
פייר דניאל אואה

פייר דניאל אואה (8 בפברואר 1630 - 26 בינואר 1721), מלומד ואיש דת צרפתי.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הוא נולד בעיר קאן (כיום בירת חבל נורמנדי תחתית בצרפת) למשפחה פרוטסטנטית, אך התחנך בבית הספר הישועי שבעיר. הוא קיבל גם שיעורים אצל הכומר הפרוטסטנטי סמואל בושאר. בהיותו בן עשרים שנה בלבד כבר נחשב לאחד המלומדים המבטיחים של תקופתו.

ב-1651 הגיע לפריז והתיידד עם גבריאל נודה שהיה מנהל ספריית מאזארן שבעיר. ב-1652 עזב את פריז בחברת סמואל בושאר שהוזמן לחצר המלכות בסטוקהולם על ידי כריסטינה מלכת שבדיה. שם, בספרייה המלכותית השבדית אואה גילה קטעים מתוך ספרו של אוריגן "פירושים לסנט מתיו".

אואה שב לפריז, התיידד עם ז'אן שאפלן, תרגם לצרפתית את הסיפור "דאפניס וקלואה" של הסופר היווני לונגוס וחיבר נובלה בשם: "דיאן דה קאסטרו". התעניינותו במתמטיקה גרמה לו ללמוד אסטרונומיה. היות שהיה קצר ראיה התעניין באנטומיה של העין וכתב חיבורים רבים על נושא זה. מאוחר יותר למד גם כימיה. הוא היה חבר בחוג הספרותי של מדלן דה סקודרי בפריז, ביקר אצל ציירים ולמד ארמית וערבית.

אואה העביר ביקורת על תורתו של רנה דקארט, שאותו העריץ בימי נעוריו. בהיותו חבר "האקדמיה לאמנויות היפות" של העיר קאן, ייסד בעיר זו את האקדמיה לפיזיקה (1662). ב-1668 פרסם את הקטעים שערך מתוך ספרו של אוריגן "פירושים לסנט מתיו". ב-1670 כתב את החיבור "מחקר על מקורותיו של הרומן", שהיה המחקר הראשון על ההיסטוריה הסיפור הבדיוני.

ב-1674 התקבל כחבר "האקדמיה הצרפתית". ב-1678 התמנה על ידי המלך לואי הארבעה עשר לאב המנזר של אולניי, וב-1685 התמנה לבישוף סואסון. ב-1692 התמנה לאב המנזר של פונטניי, אך ב-1699 החליט לפרוש מתפקידו זה, עבר להתגורר בבית הישועים בפריז, ומת שם ב- 1721.

אחרי מותו, ספרייתו וכתבי היד שלו שהוריש לישועים, נקנו על ידי המלך לואי הארבעה עשר בעבור הספרייה המלכותית הצרפתית. פורסמו מחקרים שלו ובהם "מחקר על הפילוסופיה של חולשת רוח האדם" (1723), והאוטוביוגרפיה שלו שנכתבה ב-1718 תורגמה לאנגלית.