פייר נורה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

פייר נורהצרפתית: Pierre Nora; נולד ב-17 בנובמבר 1931 בפריז) הוא היסטוריון צרפתי וחבר האקדמיה הצרפתית משנת 2001. ידוע בזכות מחקריו אודות זהות צרפתית, זיכרון והיסטוריה. הוא נחשב לבן הדור השלישי לאסכולת האנאל ולמזוהה עם המושג של "ההיסטוריה החדשה" (Nouvelle histoire).

אודות[עריכת קוד מקור | עריכה]

נולד בפריז, לאב שהיה מנתח בבית חולים של רוטשילד. למד בתיכון לואי הגדול שבפריז. אחר כך למד לתואר בפילוסופיה והחל ללמד בתיכון שבעיר אוראן באלג'יריה עד שנת 1960.

בשנת 1964 החל לשמש עורך בהוצאת Julliard ואחר כך בשנת 1965 החל לשמש עורך בהוצאת גלימר. בשנת 1977 החל לשמש כפרופסור בבית הספר ללימודים גבוהים במדעי החברה בפריז.

משנת 2007 משמש כנשיא הארגון "Liberté pour l’histoire" ("חופש להיסטוריה").

בשנת 2014 הוענק לו פרס דן דוד[1].

מספריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • 1961: Les Français d'Algérie, prefaced by Charles-André Julien (Julliard)
  • 1962: "Ernest Lavisse: son rôle dans la formation du sentiment national" Revue historique issue 463
  • 1970–1979: Vincent Auriol. Journal du Septennat 1947–1954 (Armand Colin)
  • 1973: Faire de l'histoire (Gallimard)
  • 1987: Essais d'ego-histoire (Gallimard)
  • 1984–1992: Les Lieux de mémoire (Gallimard), abridged translation, Realms of Memory, Columbia University Press, 1996–1998
  • 1999: Rethinking France: Les Lieux de mémoire, Volume 1: The State (University of Chicago Press)
  • 2006: Rethinking France: Les Lieux de mémoire, Volume 2: Space (University of Chicago Press)
  • 2009: Rethinking France: Les Lieux de mémoire, Volume 3: Legacies (University of Chicago Press)
  • 2010: Rethinking France: Les Lieux de mémoire, Volume 4: Histories and Memories (University of Chicago Press)

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]